אבל פרי עבודת ה׳ הפנימית הזאת דרושה להיות עבודת אלהים של ״המעשה״. הן עליך לקבץ ולקבל ״בתפלה״ את הכח והקדושה לחיים, עליך לקבל עליך בתור חובה ותעודה, כי חייך אלה יהיו רק מלואי רצון ה׳, לכונן אותם אל התכלית הנועדה מה׳ ולהיות גם המסייע והעוזר אל התכלית הכללית שיעד ה׳ בעד האנושית ובעד ישראל — לכן ציץ ופרי כל התפלות, שעליהן לפעול את פעולתן אמונה במשכיות לבב האדם, הלא הוא התאחדות כל כוחותיך לקיום ההחלטה האחת: ״להיות עבד ה׳ בחיים״ ואשר אל ההחלטה הזאת תעזור לך כל הכרה צרופה וטהורה מחדש (״תהלה״ ״תפלה״) לכונן לך בראש וראשון את התעודה הנאמנה, להוציא את ההחלטה הזאת לפועל עם כל המתנות והנכסים אשר יתן לך כפי משאלותיך והשתדלותך (״בקשה״ ״תחנה״), עד כי לבבך יתעורר וימלא מרגש ״התודה״ גם מדבר הכרת המעשה, שעשית שלא כהוגן (״תודה״ ״וידוי״), כל אלה ימלאו את כל חדרי לבבך בהשקיפך על חייך העברים ברעיון ״גדל ה׳ וחסדו״ וקוטן מפעלך. — חות דעת של ההחלטה הזאת היא ״ברכה״.
״ברך״ הוראתו גם בבנין הקל ובפעל ״זעגנען״ בלשון אשכנז, ובשמוש מובנו בעברית, הלא הוא לצרף אל איזה דבר את תעודתו, אם בפעולה או בדבור: להביא ברכה לאיזה יצור בפועל, או להבטיח לו את זאת הברכה בדבור, הלא הוא להשתדל להביא את עניני האחרים אל תכלית תעודתם, או להביע בשפתיך את ההבטחה, כי יובאו לתכלית תעודתם. כמו כן היא ״הברכה״ מה׳ בנוגע אל היצור או ״הברכה״ מאיש לרעהו, והנה בנוגע אל האדם ביחוסו אל ה׳ גם כן מובן ״ברך״ בהוראת ״זעגנעך״, הלא הוא: אם להביא ע״י פעולה ומעשה בבחירה חפשית את הדבר אל תכלית הטוב אשר רצה ה׳ — למלאות את רצונו — או להראות את ההתחרות הנאמנה, להפיק את הטוב ע״י הבטחה בדבור — לקבל על עצמו למלאות את רצונו — לכן בכל מקום אשר אתה אומר: ״ברוך אתה וגו׳״ הנך מצוה את כל כחות מציאותך להחלתץ חושים, למלאות את רצון ה׳, להיות מוכן ומזומן אל עבודת ה׳ בפועל ובמעשה.