ב: שחרית.
תפלת ״שחרית״ היא במקום ״תמיד של שחרית״ והיא התפלה הנכבדה, אשר תכלכל את כל היסודות גם יחד, היא ערוכה מד׳ מחלקות:
א: א) פסוקי דזמרה. ב) קריאת שמע וזכירת י״מ.
ב: ג) שמונה עשרה. ד) תחנה.
ג: ה) קריאת התורה.
ד: ו) קדושא דסדרה. ז) קדיש. ח) חתימת התפילה.
א יתיחס ביחוד אל ״תהילה ותפילה״.
ב אל ״בקשה ותחנה״ ״תודה ודוי״,
ג גם ד גם כן אל ״תהילה ותפילה״. — לפני הבקשה והתחנה באות ב יקדימו את התהילה והתפילה באות א, למען תחזה ראשונה ברוחך את ה׳ וברעיון ה׳ וע״י הרעיון הנשגב הזה תכיר לדעת את התבל, את ישראל ואת עצמך בטרם תקדש לה׳ האל היחיד ומיוחד, את חייך עם כל העתיד והעבר שלהם. — מרכז התפילה, הלא היא ״קריאת שמע״ ״וזכירת יצאת מצרים״ והיא אחדות ה׳, וממנה תכיר לדעת את חובתך וחובת עמך ומנת גורלו, ואז עצם המעשה בפועל בתולדות בני אדם תערוב לך ערובה נאמנה בעד אחדות ה׳ ועל ידי הקורות האלה יופיע אליך ה׳, האל היחיד ומיוחד בתור שופט בחיי העמים. מנהל, מחנך, פודה ומציל, וביחוד ועל כולם בתור: בורא מציאות עמך, בוראך, שהוא ה׳ אלקיך. — אבל רעיון ״אחדות ה׳״ לא יוכל עוד להיות חי וקיים בלבך, גם שגיא כוח לפעול את פעולתו אמונה, אם לא תשווה לנגד עיניך לפני זה את ה׳ בפעולותיו הכלליות והשונות בתכונותיהן, שהנה ממלאות את כל העולם כלו, והן הן גבורותיו, מעשי ה׳ כולמו, ואז הנך מאחד ברעיונך את ריבוי הפעולות והמון בריות במפעלות האל היחיד ומיוחד, להחליט כי כלולות הנה ברעיון ״אחדות ה׳״ — לכן לפני ק״ש וזכירת י״מ תיקדם ״התהילה״ בפסוקי דזמרה. — ההעברה מעבודת ה׳ שבלב אל העבודה החיצונית, הלא הוא אל החיים, תכונן לעתים מערכת ״ג״ לימוד והוראה ע״ד החיים וחובותיהם המיוחדות ע״י קריאת התורה, ובכל עת תמיד מערכה ״ד״ עם רעיון של חיי איש ישראל, שהמה נשואים רק מה׳ ותמוכים ומיוסדים על התורה, ואחרי כן תוכל להכנס אל החיים הפועלים בלב ורוח נכון מלא כבוד ה׳ ובמושג, אשר רכשת לך בתפילתך ע״ד החיים בעצמם.