שמונה עשרה.
תפלה:
אבות: אתה הכרת לדעת את ה׳, אשר כבודו מלא עולם, כי הוא אמנם ה׳ אלקיך ואלקי עמך הוא; וכפי אשר הופיע והתגלה לך בשמו בחיי אבותיך (אלקי אברהם) — (הודו) שהוא האל הגדול, הגבור והנורא, אל עליון, גומל חסדים טובים וקונה הכל באהבה רבה (האל כו׳) (אשרי) ובני בנים יכוננו את חייהם על חיי אבותיהם, והוא הגואל אמת, יען כי הוא המחנך והמגדל (וזוכר כו׳) (גאולה) ובגלל זה אדיר חפצך להתקדש לעבודתו (ברוך וכו׳).
גבורות: אתה הכרת לדעת את ה׳, כי תוכל להפקיד בידו את העתיד שלך ושל עמך, ביד ה׳, שהוא גבור לעולם ומושל עולם, על התפתחות הזמנים, אשר חסדו ואמתו שומר הנהו גם במות, שהוא המנהל את מהלך הזמן לאושר ולברכה. מידו הלא המה תחיית הטבע (לפי תקופת השנה, א״ח קי״ד) ותחיית האדם, כלכלה, גבורה, בריאות וחופש, ואם כי בלתי נראה זאת לעין (גבור לעולם כו׳ משיב הרוח כו׳ מצמיח ישועה כו׳ ברוך כו׳), ולכן בשובה ונחת הנך חפץ להתקדש לעבודתו.
קדושה: אם הכרת לדעת אותו, את ה׳ אלקיך, שהוא אמנם גבוה ונעלה ממעל לכל יצור, ואין דומה לו, עד כי את מהותו ועצמותו לא יוכל כל יצור בעולם, להכיר ולדעת אותו, ונוכל לדעתו ולהכירו רק ממעשיו ופעולותיו, ואשר אמנם לרצונו לא נדרשה שום פעולה מפעולות יצוריו (אתה קדוש ושמך קדוש), בהיותו ״האל הקדוש״ — ובבל זאת קרוב הנהו אליך מאד — ובאהבתו ובחמלתו קרא גם את בני האדם לקדושתו, ועל ידי אהבתו ידרוש, כי ימלאו את רצונו (וקדושים בכל יום), ומפני זה חפוץ תחפוץ גם אתה להתקדש אליו, אל האל היחיד ומיוחד, האל הקדוש ולהיות מוכן ומזומן לעבודתו הקדושה (ברוך).