עבודה: הנך מניח משאלות לבבך ביד ה׳ ותשמיע את חפצך בדבר עבודת ה׳ הפנימית של ישראל, אשר עתה יוכל להביע אותה רק בשפתיו ובדבורו, ואשר גם היא אמנם תהיה לרצון לפניו, אבל גם אותה יביא לידי שלימותה הנאמנה על ״הר המוריה״ בציון, בשוב ה׳ את שבות עמו, ותחליט בדעתך, כי התקוה הזאת תהיה מעוז צור ישועתך תמיד (ברוך המחזיר כו׳).
תודה:
הודאה: הנך מוכיח לדעת, כי בהשקפתך ובהתחרותך על אדות העתיד אינך שוכח בכל זאת גם את העבר, אינך מסיח דעת מהחסדים הטובים אשר עשה ועושה לך ה׳ ולכללות עמך בכל יום. אתה מכיר לדעת, כי את כל הטובות והחסדים ההם קבלת רק מיד ה׳, לעבודתו, ואתה מקדש את עצמך עם כל המתנות הנתונות לך מידו לעבודת ה׳ (מודים, ברוך וכו׳).
שלום: — אבל אתה הנך מכיר לדעת, כי גם כל דבר שכבר קיבלת בתור מתנה מיד ה׳, ואת אשר עוד תקבל מחסד אהבתו — כי כל שפע מתנותיו אלה לא יביא עדנה את ״הברכה״, כל עוד לא תהיה זאת הברכה ״ברכה״ באמת ולא ״קללה״, ואל זה נדרש לך שפע אוד ממעל ועזר מקדש, כי אתה עם כל הנכסים אשר לך, תעצור כוח למלאות בהם רק רצון ה׳, ועת תתחרה לקנות לך את האהבה והצדק, כי תעצור כוח לאצול ברכה באמת גם לזולתך, ותהיה מרחם על הבריות, למען באלה תחיה חיי אמת לשלום ושלום יהיה לך, השלום החיצון: כי תחזיק בברית השלום עם התבל מסביב לך. השלום הפנימי: לבל יתפרץ ריב בין נטיותך ובין מלוא חובותיך, בין תעודת חייך והוצאתך אותך לפועל ולמעשה, ואתה תפן מבטך אל אל ותעתיר לה׳, כי יתן לך ברכת שלום בזה: גם הנך מקדש את עצמך אל השגת שלום כזה בעבודת ה׳ אלקיך ובעזרתו מקודש (שים שלום, ברוך וכו׳).