יג: פיוטים.
חכמינו ז״ל מצאו לנכון להגדיל ולהרחיב את חוג התעודה הרמה של עבודת ה׳ הפנימית ע״י תפלה וע״י קריאת התורה. בראשונה התאמצו לתת הבנה יותר שלמה ע״פ מושג התכן שלה ולבאר אל נכון את פרשת כל ענין בחלקי התפלה לצרף וללבן את הרוח והלב, ובשניה — בקריאת התורה — הרחיבו והעמיקו את הלקח טוב ע״פ המקורים בעצמם, למען יועילו אל ההשתלמות הדרושה — וע״י שתיהן אזנו ותקנו לנהל אותנו להבנת תכונת היום המצוין אל נכון, וממנה להשיג את התועלת הנאמנה בעד מושג החיים בפועל — את הרחבת המושג, את היתר באור על אדות ההכרה אשר רכשנו לנו מהתפלה וקריאת התורה, את אופן השמוש בעד חיי עצמנו, את ההבנה במלואה ועצם שלמותה על אדות תכונת היום, אשר רק בקצרה נכללה במושג התפלה והקריאה, את כל אלה הניחו בעד חיי הרוח והלב של כל אחד, להשתלם בזה ככל אשר תוכל בינתו שאת, ולהשיג זאת בדעת שלמה וביחוד מסרו את דבר הרחבת המושג בעד העם והבאור בזה אל הדבור החי של החכמים הדרשנים והמתרגמים. — להם נמסר הדבר לבאר ולהסביר לעם ע״פ תכן הענינים המסודרים בתפלה ובקריאה, כל דבר אל נכון, ויכוננו אותם להיות בנין שלם ע״פ התורה ומושג היום, והתורה אשר תצא לנו מכל מצוה המיוחדת באלה הימים להמציא על ידם לקח־טוב, לבנות עליהם את החיים — אבל העתים נשתנו ועול הגלות והשעבוד והפזור גבר עד מאד — לכן מצאו לנכון לקבץ את אלה הבאורים והמלואים של החכמים במושג הימים בשפה לנאמנים בחוברת, להיות נלוים יחד עם עבודת ה׳ הפנימית בתור השלמה והרחבת הדעת — ולמטרה הזאת נתחברו ״הפיוטים״ — כל אלה המה לא זולת רק מלואים ובאורים ביתר שאת ע״ד ערך הימים והרעיונות היוצאים מהם בעד החיים. — מאוצר המדעים של היהדות לקח ״הפיטן״ אמרי שפר, להציג לפנינו ולתאר את תכונת היום ע״פ מהלך התולדה והתורה אשר תצא ממנו, יחד עם דברי החכמים והשקפותיהם על שתיהן כאחת, ובהיותו מלא רוח מכבוד הימים ותפארתם עליהם, אצל מרוחו במליצה נשגבה, למען דעת העם על פיה כל חוסן ויקר בקשט ודת ואת הפיוטים קבעו לאמרם בין חלקי עבודת ה׳, להפיץ אור על מעלת היום ושלמות תכונתו — אמנם עלינו לקנא בדורות הללו, אשר אז תורת ישראל, נחלת יעקב ומסורת אבות היו עוד קנין כללי של עדת ישראל ורוח התורה, דברי חכמים וחידותם חדרו בקרב לב כל חבריה.
והפיטנים ידעו מראש, כי המעשים הנכבדים, מושגי הדת גם אמרות חכמינו ז״ל הלא ידועים ונלוים המה לבני העם, ורק נדרש הוא לסדרם בסדר טוב ויפה והפיטנים האלה בטוחים היו כי רק ע״׳י האזכרות הקצרות ורמזי מאמריהם, אשר הציעו לרבים בפיוטיהם יעצרו כח לעורר את לבות השומעים והקוראים, בהם ירוממו את רוחם וימלאו את לבבם ברגשי קדש, לדעת מעצמם כל דבר לאשורו — אולם נביטה נא על זמן ״ההוה״ שלנו ביחס אל הדורות ההם, שבהם נתחברו הפיוטים, אזי לא נדע על מה עלינו להתאונן ביותר, אם על הדבר ההוא, כי הפיוטים ההם לא נתחברו בסגנון מסוגל כזה, למען יסכנו הפיוטים גם בעד בני ישראל של זמננו, ולמען יוכלו לקרוא בהם בטוב טעם ודעת בגלל כי גם מורשי לבביהם יתרגשו ממהלך רוחם ותעופת רעיונותיהם הנשגבים, או על אדות זמננו, אשר כה התרחק מזמן העבר, עד כי אלה הדברים שהמה היו אז קנין הפרט והכלל גם יחד, נהיו עתה רק קנין אנשים מתי מספר בעלי ״המצב המיוחד״, אשר תורתם אומנתם — ואשר אמנם מי יתן למצער, כי בין אלה יתקיימו התורה והתלמוד בלמודיהם — אחרי אשר רוח המדע של עם ישראל חדל מהיות עוד קנין כל בית ישראל, עד כי הפיוטים לא יוכלו למצוא עוד את מקומם הנכון, אשר התוו למענם ולפעול את פעולתם הנאמנה לזמר משכיל על מיתרי לבות העם. — לא ״הסגנון״ של הפיוטים ולא הזרות והקשות אשר בהם, עשו את הפיוטים כמו זר ומוזר בעד בני דורנו, רק יען וביען, כי את החיים הפנימיים שלנו, עולם הרעיונות שלנו, חדלו לשגשג עוד על אדמת ישראל ולא הטבעו על אדני המדע של תורת ישראל — ובאופן כזה אין ספק כי הפיוטים גם אז כמו זר היו בעד דורנו, לוא גם דברו אלינו בשפת ארץ מולדתנו — אבל הפיוטים ההם כשהם לעצמם, כפי תעודתם, הלא יכלכלו רק באורים נכבדים, מלואים יקרים והשלמה רמה לעבודת ה׳ שלנו — אשר אמנם רק אז יוכל להיות לנו הצדק להסיר ולבטל את הפיוטים, לוא זמננו התרומם, לא לבד אל מעלת הדור ודעת התורה והמדע, אשר בו חיו הפיטנים, כי עליו היה עוד להעפיל עלות אל מרום הזמן, שהיו בו חכמינו ז״ל בעצמם, אשר אז באמת התורה היתה יסוד החיים, ובני העם לוא יכלו בעצמם להשלים ולמלאות ביתר שלמות את הגיוני לבבם בדבר התפלה וקריאת התורה. בעצמם לוא יכלו ברוח דעת, לרכוש להם את מושג היום וערכו עליו בעצם שלימותו, וביחוד כפי העת אשר מורי העם ומאשריו בדבור חי בארו לעם את כל אלה בשפת אמת תכון לעד, וינאמו נאום ויטיפו דבריהם על אזן שומעת — גם אמנם את מקום הפיוטים יכלו רק למלאות ע״י אנשים חכמים גדולים וידועים, שהמה לא יחברו את שיריהם ברגש איש פרטי (כמו רובי הפיטנים מהפורטיגיזים) ורק באופן אם יכלו להתרומם אל מעלת המדע של גדולי הפיטנים ומנקודת המצב של המדע היו מתאמצים להשיג ולהקיף את החיים של הכלל ע״פ תכונת הימים המצוינים ובדבור כמו חי, לצייר ולתאר ולהטיף את כל זאת לעם — כמו כן בנוגע אל ״הדרשה ברבים״ דרושה להיות לא ע״פ שום נקודת המצב זולתה, רק לקוחה מהיהדות בעצמה וממוסדות ישראל הנכבדים, אשר מהם ישיגו ויבינו את החיים ועליהם יכוננו אותם — אבל היוכל משורר בימינו אלה לחבר פיוטים כאלה? היוכל דרשן ומטיף לקחת נאום כזה? — הן יחסרו לנו חיים ומדע ברוח התורה והיהדות, חיים ומדע, אשר על שניהם עליהם לכונן את נושא מדברותיהם, ובעוד החוג, אשר בקרבו יוכל המטיף לפעול את פעולתו אמונה קטן הוא מאד, לכן הדבור יוכל לפעול עתה אך זעיר שם זעיר שם — אי לזאת הפיוטים, שהמה נשארו להיות לנו בתור עדות נאמנה בעד זמן מאשר, אשר כל אלה הדברים הנזכרים עוד שלטו בעצם תומם, מי יתן ויהיו אלה אמצעים טובים גם לקח־טוב בעדנו, לעורר גם עתה את העם, למען ישובו לקנות ולרכוש למו את הסגולות, אשר רכשו להם עמנו בשנות קדם, ולמען נוכל מצדנו להנחיל אותן ג״כ לבנינו אחרינו, ואז גם נכדינו יריעו ויצהלו לקראת הפיוטים האלה — אף בעד המטיף יועילו הפיוטים, להיות למו למשל ולדוגמא, למען יכיר היטב גם הוא את תעודתו, ולדעת כי עליו להתאמץ מנקודת־המצב שלו, להיות בעד בני העם את אשר השתדלו הפיטנים בפיוטיהם להיות בעד בני דורם. — גם לא לחנם כה התפשטו הפיוטים ונתקבלו בכל קהלות ישראל, אין זאת, יען כי בטח יש בהם נחיצות כללית — והנה בנוגע אל הדעות של חכמינו האחדים מדורות עברו, אשר התנגדו אל הפיוטים — מצד אחד, טענתם היתה, בגלל השפה והסגנון המיוחד להם — אבל מי לא יבין וישיג, כי מנקודת המצב המיוחדת שעל פיה נתחברו הפיוטים הכוללים ונסדרו להיות קבוץ אמרים נכוחים למבין מתנ״ך, ש״ס, שמעתתא, אגדה, מדרשים — גם מהלכות החיים והלך נפש ומושג ״השכל והרגש״, ואם כן הלא נדרש היה להם, לבחור בעד זה שפה מיוחדת, שהיא תקח אמריה בקצור נמרץ ומתאמתת עם שפת כתבי קדשנו, למען תכוללם יחד במערכי לב ע״י דברים נמלצים, חרוזים ורמזים ובסגנון מיוחד — ומצד השני — מצאו המתנגדים — לפי דעתם — כי הוא נגד הדין, לעשות הפסקות בחלקי עבודת ה׳ ע״י אמירת הפיוטים — אבל על אדות עצמות הפיוטים ותוכן ערכם עליהם במעלת רוחם, לא נמצאו כל מערערים עליהם.