טו: ברכת כהנים — נשיאת כפים.
נשיאת כפים:
וידבר ה׳ אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו, את בני ישראל אמור להם: יברכך ה׳ וגו׳ ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם (במדבר ו׳ כ״ב).
על הכהנים שהמה באי־כח עם ישראל בעבודת ה׳ ע״י ״הקרבנות״ (פרק כ״א), המצוה לברך את ישראל, אבל איך יברכו? — המה ישימו את שם ה׳ על בני ישראל, המה יזכירו בשמו, כי אמנם שם ה׳ אחד חופף הנהו על כלם כאחד וכי מה׳ אחד, ממנו לבדו, ההשפעה על הכל, ולדעת כי את זאת הברכה עלינו לקוות וליחל, לקבל רק מהאל האחד והמיוחד לבדו — והנה אם הכהנים בתור כהנים, בתור פקידים, בתור באי כח עדת עם ישראל, המה האומרים את הברכה, הנה נחשבה הברכה ההיא לברכת עדת ישראל, וכאלו עדת ישראל בעצמה תאמר את ״זאת הברכה״ ובעד עצמה ע״י באי כחה אלה, ובהתבוננות כזאת, הלא כל מערכת ברכת הכהנים היא תביע אמרתה: כי על ישראל לאמר לעצמו ע״י באי כחו, כי עליו לחכות וליחל, לקבל את ברכות הגוף והרוח רק מהאל היחיד ומיוחד לבדו ורק באופן כזה ובכונה כזאת, אמנם האל היחיד ומיוחד באמת יברך את העם״ — ואם כן עלינו לדעת, כי להכהן אין כל כח לברך, גם לא הוא הנהו המברך את ישראל, רק ה׳ הוא המברך את עמו. — אבל הברכת האמורה מפי הכהן, ואשר עדת ישראל תאשר אותה, היא אמנם התנאי בעד הברכה, שעלינו לקבל אותה מה׳, הלא הוא לכוון ולדעת, כי רק את זה האיש יברך ה׳, רק את המחכה לו, לקבל את הברכה מידו לבד, יען כי זה האיש, כאשר ישא ברכה, או אז יחשוב אותה באמת בתור ברכה מקובלה ממנו, רק מה׳ לבדו, אף באופן כזה וביריעה כזאת, ישתמש עם זאת הברכה, רק לפי רצון ה׳, ומפני זה, לזה האיש תתהוה הברכה לברכה אמתית. — ואתה האם חפץ תחפוץ לקבל ברכה מאת ה׳? הבה! עליך ללבב ולחבב את ההכרה הנאמנה, כי אמנם ה׳ הנהו מקור הברכה והוא הנותן והמחלק את הברכה אפס זולתו — ואז יברכך ה׳.