כמעט כל הסדרים החיצוניים בעד ״ברכת הכהנים״ כנראה ערוכים המה באופן כזה ובגלל המטרה הנכבדה, למען נחשוב אנחנו את הכהן, רק בתור פקיד־העם ואת אמירתו בתור אמר ודברים רק ״בשם כל הקהל״, וכי על העדה ללבב את האמירה ההיא ולהוכיח בזה, כי ה׳ הוא אדון הברכה ומחלק את הברכה אין זולתו, למען נתאמץ, להסיר ולהרחיק מאתנו את הדמיון הכוזב, לחשוב אולי תועה כאלו ״הכהן״ הנהו ״אדון הברכה״, והוא המחלק והנותן את הברכה ועל העם רק לקבל את זאת הברכה מידו בעליצות נפש ודי לו, אבל זאת לא זאת! שורה נא! הן רק בעדת ישראל במנין עשרה (הכהנים ג״כ נמנים לזה), רק אז נדרש הוא, כי יעלה הכהן לברך את הברכה, אבל רק אז אחרי אשר ידרשוהו לעשות זאת, אחרי אשר העדה ע״י החזן, השליח צבור שלה, תדרשנו בקול הקריאה ״כהנים״! ואשר בטרם תדרשנו לעלות לדוכן, אז אין כל חובה על הכהן לברך את ברכת כהנים. — בעת החזן יתפלל את תפלת העבודה (רצה) (פרק ז׳). על הכהן, להכין ולהזמין את עצמו לנשיאת כפים (להיות נעקר ממקומו ולעלות לדוכן), עליו לגשת אל הברכה ולחשוב את ברכתו זאת רק לחלק מהעבודה, וכמו בקרבן כן גם בברכה, עליו לחשוב את עצמו רק בתור ״עבד״, בתור ״בא כח״ עדת ישראל — אם הכהן לא הכין את עצמו אל הברכה בעבודה, אזי לא יוכל עוד לעלות לדוכן ולברך ברכת כהנים, יען כי אז היה נראה, כאלו יבוא הכהן לאמר את הברכה רק בכח עצמו. — בזרועות נשואות ובכפים פרושות ונטויות מעט מלמעלה למטה לארץ, יברכו הכהנים את הברכה, בהראותם בזה, כי יכונו לבם לשמים, וכי רק מה׳ לבדו, עלינו ליחל ולקוות לקבל את הברכה — גם ישאו כפיהם, בעמדם על רגליהם ובקול רם יברכו, אף יברכו רק את הנאמר בברכה המשולשת בתורה. גם על הכהנים לקרוא מלה במלה מאשר יקרא לפניהם החזן מקרב העדה את נוסח הברכה, ואם רק באפשרי יאמר לפני הכהנים חזן כזה, שהוא איננו כהן. הש״ץ יאמר כל מלה ומלה ועל הכהן לשנות ולאמר את דברי הברכה וביחוד ועל כלם לפעול, כי הברכה תביא עמה באמת את תכלית הברכה. על כל העדה לחבב וללבב אותה בתתה לה את התוקף והעז, את האשור והקיום מצד עצמם ע״י עניית ״אמן״, על כל חלק וחלק מברכת כהנים, — גם התקון, לבל יביטו על הכהנים בעת הדוכן כנראה יש לו ג״כ יסוד ברעיון הנזכר, למען לא נסיח דעת, אף על רגע אחד, מהמחשבה הטהורה, כי ה׳ לבדו הוא הנותן את הברכה אין בלתו, ולכן לא נפן מבטנו ורעיוננו על הכהנים, רק כמו בתפלתנו לפני ה׳ כן גם על העדה לעמוד בעת הדוכן בהכנעת ראש ולכון כל אחד לבו לשמים (ראה אדות כל זה וכל הדינים בנשיאת כפים בא״ח קכ״ח).