המצב בהדרת קדש:
פניך יהיו מפנים בתפלה אל המרכז הרוחני של ברית ישראל הרוחנית וביחוד בשמונה עשרה : במקדש: נוכח קדשי הקדשים, בירושלים נוכח המקדש, בארץ ישראל נוכח ירושלים, ובחוץ לארץ נוכח ארץ ישראל ובעדנו, עלינו לפנות את פנינו נוכח פאת מזרחית דרומית. אבל לא ישר נוכח מזרח,
למען לא יתראה כאלו מכבדים אנחנו את השמש. מי אשר איננו יודע באיזה צד הנהו נמצא, עליו רק לכוין את לבו מול אביו שבשמים (צ״ד). את השמונה עשרה התפלל בעמידה, ועמוד בתור עבד לפני ה׳ אדוניך, הרגלים מכוונות אחת אצל השנית, בראש כפוף מעט, בעינים מושפלות למטה לארץ, כאלו הנך עומד במקדש ה׳ בציון, ולבך יהיה נטוי ומכוון למעלה אל השמים, ידיך תהיינה מונחות כפותין (קשורין) הימנית על השמאלית, וכה עליך לעמוד בשובה ונחת ובפחד והדרת כבוד (צ״ה) בעמידה כזאת, שהיא רומזת על הכנעה והדרת קדש, עליך לעמוד גם בעת אמירת ״ברוך שאמר״ (א״ח נ״א) ״ויברך דויד״, ישתבח״ (נ״ב), גם בעת התפלה המשותפת החזן (קכ״ד) ״והוא רחום ואל ארך אפים״ (קל״ד) גם ״בקריאת התורה״ (קמ״א), בשמיעת ״ברכת התורה״ (קמ״ו), ״בעלינו״ (קל״ב), כמו כן באמירת ברכת מצוה של ציצית (ה׳) לולב (תרנ״א) ועוד באמירת הקדושה, עת תביע יחד עם מקהלת כל עבדי ה׳ גם את קדושת עצמך בתור עבד ה׳, עליך להרים את עיניך הסגורות אל השמים וגם את גופך עם רגליך המכוונות יחד תרים ממעל לארץ, להביע בזה את התאחדות כל עצמותך להתרוממות ממעל להתבל הארציי (קכ״ה); עליך לכרוע ולהראות ע״י הכריעה את הכנעתך ביתגדל, יהא שמיה רבא, בריך הוא ואמן בקדיש (נ״ו) ובברכו לפי המנהג, גם הנך כורע בתחלה ובסוף ברכת אבות והודאה במודים בשמונה עשרה, ובאופן כזה, באמרך ״ברוך״, שבו תביע את החלטת דעתך, למלאות רצון ה׳, אבל כמו בבואך לפני ה׳, למלאות את רצונו בפועל, אז הנך עושה זאת במצב ישר ובתפארת אדם, לכן כאשר תבוא להזכיר אחרי ב״א את שם ה׳, עליך לזקוף. ולהתרומם עוד הפעם וכמו כן בהודאה (קי״ג, קכ״א, קכ״ז), ובסוף השמונה עשרה בעת אשר תפסע אחור מעמידתך לפני ה׳, הנך כורע בבואך להפרד כעבד מרבו (קכ״ג) ובעלינו (קל״ב), גם בבואך גם בצאתך מבית התפלה — אבל בכל שאר חלקי התפלה מצבך יהיה בהשקט ונחת, הלא הוא בישיבה או אם תחפוץ ותמצא, כי נאות הוא ביותר לעריכת תפלתך, אזי תוכל לעמוד, אבל בהדרת קדש ובענוה, לבלי היות כפוף לאחוריך או נשען על צדך גם לא ברגלים נטויות או מונחות אחת על השנית וכדומה (צ״ה). קריאת שמע תוכל לקרוא בכל מצב הגוף כהוגן, גם בלכתך ובנסעך גם בשכבך על מטתך על צדך, אבל לא על ערפך ועל פניך. ויען כי קריאת שמע דרושה להיות יסוד מוסד לכל חיינו ולהביא לנו את הקדושה, לכן עלינו לקרוא אותה בשכבנו ובקומנו ובלכתנו בדרך (ס״ג). תחנון רק בישיבה, ובמקום שיש ספר תורה נופלים על פניהם, מצב המסוגל בעד התבוננות ובחינת החיים (קל״א). גם ברכת המזון יאמרו בישיבה במקום הסעודה, וגם אז תהיה ישיבתך בכבוד והדר בלתי נשען וכדומה (קפ״ג). בת״ב יאמרו את הקינות כאבלים בשבתם על הארץ (תקנ״ט), וכמו בחיים, שעליך לשוות ה׳ לנגדך תמיד וכבודו מלא עולם, לכן אל תרים את עיניך הפקוחות בתפלתך השמימה, אשר זאת תוכל להחשב כאלו תדמה, כי אך בשמים מכון שבתו של ה׳, רק עליך לדעת ולחשוב, כי ה׳ הלא נמצא הנהו בכל מקום וקרוב הוא לכל ופניו הולכים אתך, ומפ״ז עליך להשפיל מפני הדר גאונו את מבטך ארצה. אומרים במליצה יפה, כי המלאכים, שהמה הלא יודעים, כי כבוד ה׳ מלא עולם, המה ישחקו על זה האיש אשר בתפלתו ירים ראשו ועיניו השמימה, לדרוש את ה׳ במכון שבתו (צ״ה). בקריאת הפסוק הראשון של שמע, המנהג הוא, להניח את היד על העינים ולעצום אותן, לבלי לחשוב ולהתבונן על שום דבר, רק לקבץ את כל החושים, ולחבב את תוכן האמירה הנעלה ההיא (ס״א), והנה כמו בכל עת תפלתך והתמהמהך בבית התפלה, עליך להגות רק בדבר מלוא תעודתך זאת, כן תראה בפועל בכל הליכותיך בקדש שמה ובכל תנועותיך את מחשבתך הטהורה — עליך למהר בלכתך לבית התפלה, אבל בהיותך בבית התפלה אל תרוץ עוד, רק לך־לך בשובה ונחת לבוא על מקומך, כמו כן בצאתך משם (צ׳). בבואך על מקומך בבית התפלה עליך לשהות מעט, לקבץ את רעיוניך ואל תתפלל תיכף. אל תשמיע קול שיעול חזק. אל תזרוק את כיחך וניעך. אל תגהק ואל תפהק בעת התפלה וכדומה (צ״ז). אל תקרוץ בעיניך. אל תעקם את שפתיך, אל תורה באצבעותיך (ומה גם כי איסור גמור וחמור הוא לדבר דברים בטלים ובכלל לדבר ולשוחח בבית התפלה או בעת התפלה בביתך) (ס״ג), וגם את בניך תלמד ותחנך, לעמוד בהדרת קדש בבית התפלה, אבל אלה הילדים, אשר ירוצו בבית התפלה הנה והנה ולא יחזיקו מעמד ומצב הגון, את אלה עליך להרחיק משם (קכ״ד). ילדים קטנים הצריכים לשמירתך לא תקחם עמך לבית התפלה (צ״ח). בלכתך לעלות לתורה, עליך ללכת ולבוא אל הבימה בדרך קצרה ובעזבך אותה תלך בדרך ארוכה. אם הדרכים שוים, אזי עליך ללכת בימין ולעזוב אותה מן הצד השני (קמ״א). הנתינה והלקיחה של ספר התורה דרושה להיות תמיד ביד ימנית (רפ״ב). עליך ללוות את ספר התורה בהכניסם אותו אל הארון (קי״ט) ועוד. — האומנין בעשותם מלאכה בראש שורת הבנין קוראים ק״ש במקומם ואינם צריכים לרדת מטה (ס״ג). שמונה עשרה המה מתפללים בעת עבודתם בבוא העת להתפלל ורק ברשיון האדון, אם מפורש או בשתיקה (ק״י), במחלות ועל נסיעות ראה צ״ד.