ויען כי הבתים הקדושים הן המה התנאי האחד בעד מציאות ישראל ותקומתו, לכן חובה קדושה מוטלת על כל עדה, גם למלוא החובה הזאת כל אחד מחברי העדה יוכלו להכריח לזה, לבנות בקהל עדתם בית הכנסת או בית המדרש ולהכין בו את כל הנדרש שמה, ובעד למוד התורה, לקנות את הספרים הדרושים לשמוש הרבים, לבל יחסרו שמה המקורים הנאמנים לידיעת התורה והמה ביחוד ״תנ״ך וש״ס״ (א״ח ק״נ).
אם באפשרי דרוש להיות בית התפלה נבנה גבוה מכל בתי העיר — בכותל המזרח של בית התפלה יעריכו את ארון הקדש בעד ספרי התורה וממול ארון הקדש הוא מבוא הבית. באמצע הבית בימה, לקריאת התורה (ק״נ). בצד המזרח יעשו חלונות, ובכלל יעשו חלונות הרבה בבתי כנסיות, להביא אור רב אל תוכו, ונהגו לעשות י״ב חלונות, בכל צד שלשה חלונות (צ׳). אל יעשו בקירות בתי התפלת שום ציורים, מתחת לקומת איש, לבל יפנה המתפלל את רעיונו אליהם. וכמתכונת מקדש ה׳ בציון עם כל ההכנות אשר בו, אסור לעשות (רמב״ם הלכות בית הבחירה פרק ז׳).
בבתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים קלות ראש כגון שחוק והתול ושיחה בטלה. — אין אוכלים ואין שותים בהם, רק אלה תלמידי חכמים, הלומדים שמה, אוכלים ושותים בהם, אם אין להם מקום אחר. אל יתקשטו ואל יטיילו בבתי התפלה ואינם נכנסים בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים — אין עושים בהם עסק ואין מחשבים חשבונות, זולת חשבונות של מצוה, ובאים שמה רק לשם מטרתם. אם נחוץ לבוא בהם איש לאיזה תכלית אחרת לצרכו, אזי עליו לשהות שמה מעט ולקרוא דבר מה, ומי שאינו יכול לקרוא, עליו לשבת מעט, שגם הישיבה מצוה, כנאמר ״אשרי יושבי ביתך״ — אין ישנים בבהכ״כ, אבל לצורך בהכ״נ מותר גם לאכול. — אם יש לבהכ״נ שני פתחים לא יכנס בפתח זה לצאת בפתח השני, לקצר דרכו. אם ירוק שמה, עליו לשפשף בקרקע. — בגוף נקי ובבגדים נקיים עליך לבא בבהכ״נ, ואת בית התפלה בעצמו יכבדו וינקו ויהיו מוארים בנרות, גם את בית תפלה החרב יכבדו אותו באופן הנזכר, אבל לא ינקו אותו. — העליה בבית התפלה ביחוד, אם היא נבנתה רק בשבילו, ג״כ לא ישתמשו לשום שמוש של חול, למשל, לבלי עשות שמה מקום לישון, אבל המרחב מסביב לבית התפלה מותר. — (קנ״א)
אל ישימו יד, לסתור בית התפלה העומד או על החלק ממנו, בטרם נבנה הבנין או חלקי הבנין החדש, וזה באופן, אם יחפצו, להרחיב וליפות את בית התפלה, אבל אם חרבו יסודות בית התפלה הישן או כתליו נוטים לנפול, סותרים אותו מיד, ומתחילים לבנות אותו במהרה ביום ובלילה, פן תדחק השעה וישאר חרב. כל סתירה בבלי תכלית בבית התפלה הוא חטא (קנ״ב).
כל הדבר הקרוב יותר בשמושו אל ספר התורה, עלינו לכבד אותו בחשיבות קדושתו יותר, ובכסף מכירתו, עלינו להשתמש לקנין דבר של קדושה גבוה יותר ולא לדבר שהוא יורד מקדושתו, גם לא לדבר הדומה להדבר הנמכר, כמו כן, הכסף שנקבץ בעבור בית הכנסת, אל ישתמשו בו לתכלית פחותה מזה, ורק מכסף העודף יוכלו לקנות מה שירצו. מוכרים בהכ״נ וכן שאר דברים שבקדושה ואף ספר תורה, אם אין אופן אחר לזה, להספקת תלמידי חכמים ולהשיא יתומים ולפדיון שבוים, ובאופן אם יש עוד בהכ״נ או שאר דברים שבקדושה אחרים (קנ״ג). ע״ד מכירת בהכ״נ ושאר מוסדות העדה ונכסיה מתי הוא אסור ומתי הוא מותר וכן ע״ד השמוש עם בהכ״נ מכור ובהכ״נ חרב ועוד, ראה קנ״ג, קנ״א, קנ״ב, קנ״ד, י״ד קפ״ב. — כל מוסדות העדה אל יכלאו אותם משמוש, גם בעד האורחים (א״ח קנ״ג). בית התפלה אשר יעדו לזה, יקבל רק אז את קדושתו רק אחרי אשר התפללו בו פעם אחת (שם). בית, אשר התפללו שם רק במקרה אין לו קדושת בהכ״נ (שם). כל הדברים הבאים בשמוש של מגע עם ס״ת, תפלין, מזוזה וספרים ועוד, עלינו להחזיק אותם בקדושתם, מבלי להשתמש בהם לשאר צרכים, ואם בלו או נשחתו, אזי נדרש לקברם; גם בזה יש ללכת אחרי המנהג הכללי — כל דבר, אשר הוא נבזה לך לשמוש של עצמך אל תשתמש בו לשמוש של עבודת אלהים (קנ״ד).