כל דבר וקנין הלא נתן לאדם מידי אביו שבשמים: גבורה, עשר, בריאות, חכמה, יופי וכל הקנינים האחרים, אשר ישמח לבב האדם עליהם, ורק דבר אחד לבדו ישנו ברשות האדם — והדבר האחד הזה היא ״יראת שמים״ ומלואי החובות עם כל האמצעים, אשר נתן לך ה׳ לזה — ואתה החפוץ תחפוץ להתגאות על הדברים, אשר לא לך המה, ואשר לא בכחך ועצם ידך עשית לך את החיל הזה, התעדה גאה גאון, כי כאלה וכאלה נמצאו בידך? ונהפוך הוא, הן כל עוד ברכות ה׳ תוסיף להעניק לך ולהשפיע עליך שפע רב בהמון, עליך לחוש ולהרגיש אז עוד ביותר את גדל ה׳ וקוטן עצמותך — כל עוד אוצרותיך ירביון לך, הלא לפי מסת הרבוי שלהם הנך מתמעט במעלת עצמותך, כל אשר הגדלת והוספת בהם, הן אתה על ידם הלא תקטן ותצער, יען כי אז חובתך תגדל תמיד יותר ויותר, ולעומתם הלא תקטן איפת המלואים שלך וערכם עליהם.
שורה נא על חייך — זכר נא את הטוב והחסד, אשר עשה ה׳ לך ולעמך — לוא תסיח דעתך ותדמה כאלו מחסה ה׳ וטובו מחייך עברו ובטלו — ראה — הן מבלעדי ה׳ — כי אז למראה עיניך כל מקום שהנהו שדה צופים בעד חיי האדם, נחשב היה למדבר ערבה ושוחה, כמדבר אשר נסעו בו אבותינו — כי גם בו על כל צעד וצעד סכנת מות ואבדון מרחפת עלינו, ורק מידי אבינו שבשמים נקבל מחסה ומן לכלכל את חיינו — ראה והביטה על עצמך על כל העבר וההוה שלך ונוכחת לדעת, כי אמנם הנה הנם רק על ידי ה׳ ומה׳ — ושאל לך אז, אם תוכל עוד להתגאות.