א. כתב בי"ד כל קדירה שאינה ב"י חשוב טעם לפגם ואינו אוסר ומקרי ב"י כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האיסור עכ"ל. (וכ"כ בשערים סימן פ"ה) וכן פסק במרדכי ובסמ"ג ובסה"ת שנטל"פ הוי דווקא במע"ל והכי נהגינןב)ב) כן המנהג פשוט מהרא"י ז"ל סימן פ"ה::
ב. וכתב עוד שם בי"ד והא דחשיב נטל"פ בשהייה מע"ל היינו דווקא כשהודח הקדירה וסר ממנה כל השמנונית איסור הדבוק בה אבל אם לא הדיחה יפה לא. שאיסור שהוא בעין אינו נפגם בשהיית יום אחד עכ"ל. וה"ה בב' או בג' ימים דבעיקור האיסור אין חילוק אם נתבשל מחדש או מישן אלא בנתינת טעם בעלמא ומיהו אפי' לא הודח מ"מ סגי כשיש ששים בתבשיל שני לבטל אותו הליכלוך בעין שעליו ומסתמא סתם תבשיל לקדירה יש ששים בתבשיל נגד ליכלוך מרק שע"ג דפנותיו ומספיקא לא אמרינן שהיה בהן בנ"ט:
ג. ומייתי במרדכי פ"ב דעבודה זרה תשו' רש"י המבשל בכלי של איסור שאין ב"י וחזר ובישל בה עוד היתר אחר בו ביום בשוגג דכשר דאע"ג דהשתא יהיב טעמא לשבח מ"מ השבח בא מכח ההיתר וה"ה אפי' נשאר באותו כלי יום או יומים אחר ידיעתו הוי הקדירה שפי' נטל"פ עכ"ל דאין חשוב ב"י אלא נתבשל בו האיסור בתוך מע"ל אבל אם רק שהה בו אפי' פשור שאין היד ס"ב בזה לא נעשית ב"י כלל דהמאכל צונן שבה אין משוי טעם הבלוע בדופני הכלי לשבח דלא אסרה תורה אלא שנשתמש רותח ביומו כדאיתא לקמן אע"ג שלגבי איסור כבוש אנו אוסרין שפיר בכה"ג אם שהה מע"ל בכלי בת יום של איסור כדאיתא לעיל בתשו' כבוש. וכל דבר המפליט ה"נ מבליעה מ"מ טעם פגום הוא:
ד. וכתב ע"ש במרדכי פ"ב דעבודה זרה ואין חילוק בקדירה שאין ב"י להתיר המאכל בדיעבד בין שהקדירה של מתכת בין היה של חרס דהא סתם קדירה שמזכיר התלמוד של חרס הן ולא נאמר שכלי חרס משמר טעמא יותר והוי כל פעם לשבח עכ"ל והילכך בשר שנתבשל בקדירה חולבת שאין בת יומא או איפכא או משאר איסור. המאכל מותר בדיעבד דטעם חלב הנבלע בקדירה הוי נטל"פ ואפי' אם איסור הקדירה הוא מאיסור הנאה כדאיתא לקמן:
ה. וה"ה בשאר כל התבשיל שאין חריפין אבל תבשילין המיוחדים בחריפותן שמתקנין אותן בשומן או בבצלים או בחומץ ותבלין עד שיהיו חריפין (בצונן) ויש להם שם לווי בחריפתן כגון שוור"ץ פפע"ר ושיקפרי"ט בל"א וכל כהאי גוונא אסורין אפי' נתבשלו בקדירה של חלב שאין ב"י כדאי' לקמן בתשוב' צונן. ואע"ג דבבליעת היתר לא אמרינן ח"ע נ"נ מ"מ מאחר שלא ידעינן כמה איסור בלע מהקדירה היה צריך ששים נגד כולה וליכא. ואפי' אם רק שהה המאכל מע"ל בתוכו בצונן אסור הכל כדאיתא לקמן בתשובות צונן וכבוש. ומיהו אם לא נתן בתבשיל כ"א מעט יין וחומץ או בוסר וכה"ג אין לחוש מקדירה שאין בת יומא מידי דהוי אכל תבשיל שיש בה מלח וניתרת בדיעבד בכלי שאין בת יומא:
ו. ואם בתוך מע"ל שבשלו בה זה האיסור הוחמו בה אפילו מים נקיים אפילו מאה פעמים ולא נשתמש לאיסורא גופי' תוך חדש ימים חשיב כל פעם בת יומא עד ששה' פ"א מע"ל בלא שום תשמיש ואז לא היו גרועין המים נקיים שלאח"כ מכל תבשיל שנתבשל אחר המע"ל שמותר בדיעבד (וכ"כ בשערים סי' פ"ה):
ז. ודווקא בקדירה של איסור אבל מהיתר להיתר כגון מבשר לחלב או מחמץ למצה דהיתירא בלע לא נחשב ב"י כ"א בבליעת הבשר או החמץ עצמה כדאיתא לעיל ולקמן בתשובות נ"ט בנ"ט (וכ"כ בשערים שם). ואפילו אם המים שבנתיי' לא היו נקיים ממש אלא נתנו בהן חמאה או שומן אווזות שקורין זופ"א בל"א וכן אם בשלו בה בנתיים כל שאר דברים שאין בשר וחלב עצמו כגון לפתות וירקות ומיני קטנית ונתנו בהן חמאה או שומן אם אין בירקות נ"ט מן ההיתר דהוא השומן. כגון שיש בהן ס' כנגדו חשוב כאילו אינו. דהיתר בהיתר בטל בששים ואותו טעם בעלמא שחזר מן הירקות לקדירה אין חוזר וניער עוד לחושבו ב"י.א)א) וכן השיב מהרי"ש ודווקא בשיש ששים במים נגד החמאה: אמנם אם יש במים או בירקות נ"ט מן השומן מחשיב שפיר הקדירה ב"י וא"צ (ס"א רק) ס' מהמדומע לבד אלא (ס"א ולא) נגד כל המים (הגה"ה) דהיינו נגד כל הקדירה דמאחר שיש בהן בנ"ט הוי ככולו מים והילכך המקצת הטעם דמוע בשר שבירקות לא מחשיב כל הקדירה ב"י שהרי כמה ידות בולעה הקדירה משאר התבשיל יותר ממה שבלעה מן המדומע וה"ל עיקר טעמא בקדירה נטל"פ ואין כאן אלא אותו מעט טעם חלב המדומע בירקות שבישל בה עתה ונגד הדבר מועט ההוא מסתמא יש ס' בתבשיל השני:
ח. ודווקא המאכל שנתבשל בקדירה של נטל"פ מותר לפי שהמאכל הוי דיעבד ונטל"פ הוי דיעבד מותר אבל הקדירה עצמה אפילו מהיתר להיתר בעבור שהיא מתקיימת והוא דבר דשכיח בכל יום (הגה"ה) גזרו בו חכמים שאין ב"י אטו ב"י ואטו שמא ישתמש בה חלב מיד תוך מע"ל שהוא דאורייתא ואסור לכתחילה לבשל בה אח"כ בין חלב בין בשר אפילו לאחר מע"ל לעולם עד שיגעילנה אם היא של מתכת (וכ"כ בשערים שם) ואפי' לדגי' וירקות ומים נקיים אסור הכל לכתחילה אך בדיעבד אינו אוסר בבליעה ראשונה אפילו במע"ל כגון שחזר ובישל בה עוד בשר פעם שנית תוך מע"ל של בישול בשר הראשון כדאיתא לעיל בשם רש"י אבל אם חזר ובישל בה חלב תוך מע"ל של בישול הבשר שנתבשל בה בנתיים אז התבשיל והקדרה אסור אפילו בדיעבד והמאכל אפילו בהנאה שהרי בשלו בה מעתה בשר וחלב תוך מע"ל אחת ואם הגיס בה בכף נאסר גם הכף מהתבשיל שנ"נ כולה אבל אם לאחר המע"ל בישל בה אפילו חלב בזה אצ"ל שהמאכל ועץ פרור ש"ח שתחבו בה מותר אבל הקדרה נשארה לכתחילה באיסור לעולם:
ט. אבל כשמבשל באינו ב"י דווקא הקדירה לבדה אסורה אבל העץ פרור אם הוא של בשר מינו של התבשיל אפי' אם הוא ב"י דלא קבל מהקדיר' של חלב כ"א ג' נ"ט בנ"ט דהיתר שהוא מותר אף בכלי לכתחילה כדאי' לקמן. וכ"ש שהקערה של בשר שאכלו בה מותרת לכתחילה אפי' אם עירוי בה חם מהקדיר':
י. ואפילו אם שכח ובישל בסתם קדירה של א"י מותר התבשיל בדיעבד משום דחשבינן הקדירה לטעם פגום מכח ס"ס כמפר' (ודלא כהרא"ש והי"ד). בהג"ה במיי' פ' י"ו דא"מ מפרש הס"ס בשם ר"ת ור"ב מטעם דשמא עשו בה דבר שפגום מתחילתו ואפילו עשו שהשביחו שמא אינה ב"י עכ"ל:
יא. אבל בשל ישראל סתם כלי הוה ב"י ואומר מהר"ש מנויאשט שהוא מטעם דהכלי של ישראל יש לו תקנה בשאלה אם הוא ב"י או לא ואם אין ידוע היו קנסינן ליה וזה לא שייך גבי א"י:
יב. ויש מתירין למתאכסן בבית א"י ליקח מחבת או יורה שלו ולנקותו מתחילה היטב באפר ומים מהשמנונית איסור בעין שעליה ולהגעילה אח"כ מיד ע"י הגעלת עצמה אעפ"י שאין במי ההגעלה ס' נגד המחבת לפי שמחשבין אותו לנטל"פ בדיעבד לפי ר"ת ור"ב ול"ד למים שהוחמו בסתם כלי של א"י לכתחילה דודאי לגרום לאכול המים והתבשיל היה אסור אבל הכא אין עושין דבר ממי הגעלה. ובכלי אינה אלא קליטת טעם מאותן המים שאין בהן אלא ג' נ"ט בנ"ט דהיתר שהרי אינם ב"י וכה"ג מחלק הרא"ש להתיר הקערות ש"ב ב"י שהודחו במחבת חולבת שאינה ב"י אף לריב"ן מטעם שמי ההדחה עצמה מותרין כדאיתא לקמן:
יג. ודווקא בדיעבד אנו מתירין נטל"פ במאכל אפי' של איסור כדפי' אבל לכתחילה ודאי אסור ללוש במים (הגה"ה) שהוחמו בכלי של א"י וכ"ש לבשל בכלים שלהם אפי' לא נשתמש בו הא"י במע"ל בודאי דאין אנו מתירין נטל"פ שא"י במים גרידא אבל בכה"ג בשל היתר היכא שנתחממו כבר ודאי מותר ללוש בהן לכתחילה לאכול בה הפוכו כדאי' לקמן:
יד. אבל לאכול מפת של א"י אע"פ שחממו המים בכליהם מותר דהוי דיעבד (ותלוי בשאילת נ"ט בנ"ט):
טו. וכן פירות שמבשלים בביתם ומוכרים בשוק מותרין מטעם זה וגם רגילין ליחד כלי לזה ומשום בשולי א"י ליכא כדאי' לקמן ואפי' במים צוננים ששהו ביורה של א"י שרגיל לבשל בו יזהר לכתחילה מחמת השמנונית בעין שעליו:
טז. וכתב עוד במרדכי פ"ב דעבודה זרה ישראל שהניח סכין או קערה בבית א"י כמו חצי יום צריך הגעלה ואין להתיר מטעם ס"ס לפי שבאלו רגילין להשתמש בהן כל שעה ויש להחמיר בהן מבקדירה של א"י עצמה עכ"ל ומסתמא היינו לעניין דיעבד שאם נתן הקערה או הכף ההוא בכלי ראשון או חתך בשר רותח בסכין שהוי דינו דיעבד כאלו היו של א"י ב"י דאל"כ מה חילוק יש הלא אף כלי של א"י צריך הגעלה לכתחילה ואם שכח בביתו קערה של חרס ישבר ומסיק עוד שם במרדכי אבל אם הניח הסכין או הקערה לפי שעה אין לחוש עכ"ל. והיינו אפילו בביתו דמירתת:
יז. וכתב (הג"ה) עוד שם במרדכי אבל אם שכחו קדירה או יורה בבית א"י אפילו מע"ל אין לאוסרו מספק דנעמיד היורה בחזקת שלא נשתמש בה איסור ועוד דאפי' אם נשתמש בה ה"ל פגומה וסתם כלי א"י מחזקינן להו הכי כדברי ר"ת וה"ל ספק איסור דרבנן ולקולא עכ"ל והיינו שנוהגין בס"ס דסתם כלי של א"י כפי' ר"ת ור"ב דהוה ספיקא דרבנן להשתמש בהן אפי' מיד:
יח. ודוקא ששכחו שם אבל לכתחילה ודאי אסור להניח אפי' יורה או קדירה ריקנית בבית הא"י אפילו לפי שעה בלתי מסומן:
יט. וכתב ע"ש במרדכי וכשנותן לא"י תבשיל בקדירה או בקערה להוליכו לביתו יזהירנו שלא ידיח הקערה או הקדירה אלא ישאיר בה שירי המאכל ויחזירנו בו ביום וגם מזה נכון ליזהר בו לכתחילה שלא לסמוך עליהם:
כ. ומיהו סכינין שמוליכין העבדים והשפחות בבית ישראל אנה ואנה יש להתיר בדיעבד מטעם ס"ס ומ"מ לכתחי' נכון להחמיר לשומר' עכ"ל:
כא. אבל השולח כלי אפי' יורה וכה"ג ביד א"י שאין מירתת לשם שיבא ישראל לבקש הכלי וגם שאין לו כלים אחרים אצלו כמו שיש לו בבית כתב רש"י שצריך לחותמו חותם בתוך חותם וריב"ם מתירו לשולחו בחותם אחד לכתחילה והכי נהגינן. ואם שכח לחתום כתב בי"ד שכל כלי הנשלח לא בידי ישראל בלתי חותם ושהה בידו אפי' שעה אחת צריך הכשר כפי הכשר שצריך אלו היה ישן ביד א"י ובא לקנותו ממנו עכ"ל. והיינו בכלים הנגעלים אבל כלי חרס תשבר והיינו דוקא כששלחו מחוץ לעיר אבל מבית לבית הוי לפי שעה ומרתת ומותר לשלחו אפי' לכתחילה כדמשמע לעיל בשם מרדכי שלפי שעה אין לחוש ומחוץ לעיר שצריך לחותמו אם נתקלקל החותם מסתמא הוי דינו כיין שנחתם ומותר בלתי הגעלה:
כב. כתב בסה"ת אמנם חביות שאנו מניחין בבית האומן או ששולחין אותן מעיר לעיר אין דרך שמניחין בהן יין ואין צריך להחתימה ומיהו נכון להחמיר לכתחילה בכל היכול' לכתוב בהן בנתר או באבן וכה"ג עכ"ל אע"פ שמפרש פ' בתרא דעבודה זרה וכן בסמ"ק טעם היתר חביות שלנו משום שהן גדולין ואין נוחין כ"כ למלאותן ולערותן מהר מ"מ נהגינן עתה היתר אף בחביות קטנות הרבה ואפילו להניח לשם לכתחילה דספיקא דרבנן הוא:
כג. ודוקא ביד האומן שבתוך העיר דמירתת אבל השולח קנקן או חביות קטנים ביד עבדו מעיר לעיר כתב ר"ב שצריך לחותמו כדי שלא ישים בו הא"י יין ולא ירגיש בו ישראל דהא כל שמכניסין בו לקיום אפילו לפי שעה גזרו בה רבנן עכ"ל:
כד. אמנם כלים חדשים שקונין מהם מן השוק א"צ לספק בהן שמא נשתמש בהן דאין דרכן להשתמש בכלים חדשים העומדין למכור כלל ואפילו במקום שרגילין להשאיל אותן למשתאות שלהן דהולכין אחר רוב ואפי' באיסור דאורייתא היכא דליכא ריעותא לא מחזקינן איסורא אפילו היכא דאיכא לברר כ"ש הכא שאיסור' דרבנן דהא נוטל"פא)א) הנכנס לבית זר ויש שם כלי' קרובים לחדשות ונסתפק אם הם חדשים אם לאו ובעל הבית מסיח לפי תומו מורי הרב ר' יונה ז"ל היה נזהר שלא ליקח אלא במקום שיש שם אחרים קדיר' מתוך קדירות וסכין מתוך סכינין אבל מ"מ שורת הדין נראה שכל שאומר לפי תומו שהוא חדש ויראה כמו שאמר מותר וע"ש בתשובת הרשב"א סימן תצ"ז ועיין לקמן סימן נ"ח מ"ג::