א. כתב הרמב"ם פרק ט' דה"ש חוט השדרא שנפסק עורו לרוחבו ברובה וכן אם נשפך כקיתון או נמס כדונג טריפה. אבל אם נתרוקן והעור קיים כשרה. וכן אם נסדק לאורכו כשר אם אינו יכול לעמוד בפני עצמו מחמת כובדו ה"ז ספק אסור. חוט השדרא הוא משמתחיל למשוך ולצאת מהקדירה שהיינו מגולגולת הראש ולעשות חוט. דהיינו מן הפולין המונחים על פי הקדירה ולחוץ ופולין עצמן כלפנים שנקובתן במשהו עכ"ל. וכ' בא"ז ולמטה לצד זנב הבהמה עד בין הפרשות דהיינו עד מקום שמתפצל פצולין שהיינו נגד הירכים. ומכאן ואילך כשר ואפילו אי מפסיק לגמרי עכ"ל. וק"ק:
ב. ובעוף א"ר ינאי עד למטה מן האגפיים ופסק בסה"ת ובסמ"ג כוותיה ודלא כר"ל דמיקל. חדא דמחמיר ועוד שהיה רבו של ר"ל ואפילו בא"ז ובסמ"ג דמייתי דברי ר"ל מסתפק בדבריו לאסור עד מקום שהכנפיים (הגה"ה) שוכבים על הגוף של העוף בסופם:
ג. וכ' עוד הרמב"ם פ"י דה"ש נעקרה צלע עם חצי חוליא אפי' אחת מן הקטנות שאין לה מוח או נעקרה חוליא אחת קטנה אפי' מחוליות שלמטה מן הכסלים שאין בהן צלעות טריפה. אבל נעקרו רק הצלעו' לבדו אינו טריפה עד שיעקרו או ישתברו רובם מהחצייתם כלפי השדרא עכ"ל. וכתב בא"ז פ' א"ט והיינו דווקא הצלעות הגדולות שכלפי הצוואר שיש בהן מוח עכ"ל. כי הבהמה יש לה כ"ב צלעות שיש בהן מוח י"א מכאן וי"א מכאן כדאיתא פא"ט.א)א) בהמה שנמצאו בה (הגה"ה) ט"ו צלעות מצד אחד ומצד האחר' כתיקונה כשירה דביתר דצלעות ליכא למיחש. וע"ש בתשובת רשב"א סימן שצ"ו וכ"כ בתרומת הדשן אם נמצאו לה י"ב צלעות גדולות מכל צד דכשירה רק מקצת בני אדם נמנעים מלאכול הצלע היתרה מפני שקרובה היא לחלב הכליות וע"ש סי' קע"ו
ד. וכתב עוד הרמב"ם פ"ו דה"ש בני מעיים שיצאו לחוץ וחזרו ולא הפך בהן ולא נקבו מותרות. ואם נהפכו אע"פ שלא ניקבו טריפה שהרי אי אפשר שיחזרו כמו שהיו אחרי שנהפכו ואינה חיה עכ"ל:
ה. וכתב בי"ד מעי היוצא מב"ה להמסס כשירה מב"ה לכרס טריפה. וכ' בא"ז מעי יתרת היוצא ונפרד מן הדקין בין בבהמה בין בעוף אם הוא שלם קודם שנפרד ברוחב עובי אצבע שהיינו שיש לשניהם שורש אחד גם שחוזר אח"כ ומתחבר יחד בסופו כרוחב עובי אצבע כשרה. אע"פ שהן פרודות באמצע ואם לאו טריפה. ואי איתא לבהמה תרי סני דיבי טריפה ואי שפכי להדדי כשירה ובמרדכי פרק א"ט האריך בדיני מעיים:
ו. וכתב הרא"ש הדורא דכנתא שיש באמצעי' יתרת מעי (הגה"ה) שיצא ממנו באורך אצבע כשר עכ"ל אבל שני הדורא דכנתא שיוצאין מן הקיבה של בהמה אמרי' פ' א"ט שהיא טריפה. והיינו ג"כ שאין להם אלא שורש אחד כרוחב אצבע וגם אינו חוזר ומתערב יחד בסופו כרוחב עובי אצבע אבל בעוף כשר בכל עניין שכן דרך כל עופות שיוצאים ב' מעיים מזפק שלו:
ז. ניטל האם שהיינו השליא שהוולד מונח בו כשר. נימק האם טריפה נחתכה כשרה ניקבה טריפהב)ב) ומסתמא ניקבה ע"י חולי דומיא דנימוק וגרע יותר מנחתך. שאילה: נימק הוולד במעי הבהמה אף הבהמה עצמה טריפה ואם נעשית עצמות כשירה ניטלה השלפוחית שמי רגלים נקוין לתוכה פסק ר"ח שהיא טריפה:
ח. בהמה שהוגלדה פירוש שניטלה עורה מחמת שחין או מחמת מלאכה וכן עוף שנגלד. עיין בספר המיי' פ"ט דה"ש ובא"ז ס"פ א"ט:
ט. אמרינן פ' א"ט כל הטריפות בבהמה טריפה גם בעוף באברים הנמצאים בו ניטל בעוף המעיים והוא השחלא שהבצים מונחים בו ר"ח ור"י פוסק לאיסור. מעשה שהביאו לפני ראבי"ה אווזא שקרעוהו ומצאו מעיה שהיו מונחים בין עור לבשר ושאל אם הלכה בטוב סמוך לשחיטה דליכא למיחש לנפילה ולריסוק אברים וגם שלא היה תפור מקום הקריעה והכשיר. ומסתמא אלו נתפר מקום הקריעה היו חוששין שמא יצאו כבר לחוץ ונתהפכו:
י. קורקבן של תרנגולים והדקין לפעמים שיש בהן בועות כשר רק שלא ניקב הקורקבן או הדקין אבל אם הבועות כ"כ הרבה עד שנסתם המעי טריפה ויש לנסות ע"י קש או נוצה וגם עתה נוכל לבדוק זה מאחר שלא ניכר בו נקב מ"ד אבועו' דריאה אע"ג דאין מצוי כל כך כבועות דריאה:א)א) וגם יש לחתוך הבועות ולראות שאם יש בהן ליחות אז הוי לקותא וטריפה ובתרנגולית שיושבין על הבצים להוציא אפרוחים יש להחמיר בהן יותר מבשאר עופות מכח חלישותן: (הגה"ה)
יא. שנינו עוף שנמרטו כל הנוצות (הגה"ה) הגדולות שלו אפילו שעל כל גופו כשר ר' יודא אומר אם ניטלה הנוצה הדקה הסמוכה לבשר שאין לה קנים אסור. רבי יואל הלוי אוסר כל עוף משום שרץ השורץ כל זמן שלא גדלה עליו נוצה גדולה שעל כל גופו:
יב. אמר שמואל בהמה שהלעיטה חילתית טריפה והיינו אפילו רק קורט אחת של חילתית וכתב הרמב"ם פ"ו דה"ש וכן כל דבר שנוקב בני מעיים מסתמא כ"ש בעוף:
יג. תנן פ' א"ט והרמב"ם פ"י דה"ש וכן כתב הרא"ש אכלה סם המות של אדם קודם שנשתנה בגופה או הכישה נחש או נשכה כלב שוטה אסור משום סכנת נפש. אבל אם אחזה דם או מצוננת או מעושנת או שאכלה סם ההורג בהמה או ששתתה מים הרעים פי' מגולין הרי זו מותרת:
יד. ואמרינן בגמרא דר"א דמילה כל שלא שהה בוולד (הגה"ה) שלא נודע שכלו חדשיו שהיינו ט' חדשים לגסה וה' לדקה עד ליל שמיני הרי זה ספק נפל ואסור. ובפ' א"ט א"ר יהודה ולד טריפה מותרת ופסק הרא"ש וסמ"ק כותיה והיינו שנתעברה ואח"כ נטרפה והטעם מפר' ר"י אע"ג דלענין ביצה ובשאר מקומות עובר ירך אמו הוא ענין הטריפות תולה בחיות והעובר יש לו חיות בפני עצמו עכ"ל:
טו. כתב בסמ"ג והלכך השוחט האם ונמצאת טריפה שעכשיו אין שחיטת האם מועיל לוולד גם אין להתירו בשחיטת עצמו דספק נפל הוא עכ"ל:
טז. שנינו פ"ק דבכורות כל היוצא מן הטמא טמא כגון סוס שילד כמין שור ושה מפרסת פרסה ומעלת גרה. ומן הטהור טהור כגון פרה שילדה כמין סוס. ומסיק שם רב אשי ומ"מ דג טמא הנמצא במעי דג טהור אסור. ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר דאין דג משריץ אלא במינו והאי ודאי בולעו: