א. ששאל על היין שבחביות שהוציא ממנה יין לתוך קנקן כלי שמזג מיינו גוי בכלי ששותה בו ונשאר בו עכבת יין נראה בעיני שהוא מותר אף על פי שלא עמד ישראל על גבה במזגם מן הכלי לתוך הכלים לפי שאין גוים עכשיו אדוקין בע״ז לנסך יין ואין מכניסין לתוך הכלי ידיהם למוזגן ממנו שאין דרכו לעבוד ע״ז בכך על ידי שכשוך ואין לנו לחוש ולאסר הכלי שמזגו ממנו אלא מחמת נצוק חבור וכן הלכה שנצוק חבור ליין נסך. וכששכח ישראל ועירה מן החבית לאותו כלי ראשון הרי זה נצוק מכח נצוק ואין לאסור היין שבחבית על כך. דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת מה שבגת אסור ופרכינן גרגותני גופא במאי מתסרא שמעת מינה נצוק חבור ומדחי ב״ח בשפחסתו בור. ומיהו רב הונא משום נצוק אמרה דשמעינן ליה דאמר נצוק וקטפריס ומשקה טופח חבור ליין נסך וכי לא החזיר גרגותני לגת קתני מתניתין מה שבגת מותר אלמא אפילו בחבורין שבשעה שהקלוח התחתון יורר מן הגרגותני לבור יורד הקלוח של חבית לכלי שנאסר מחמת נצוק של מזיגה.
ב. דין חביות. וששאל על החביות שהניחן ובא לו לעיר הואיל והודיע לגוי שהוא הולך לעיר כשהפליג מהן אסורות הן בין פתוחות בין סתומות דתניא הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות (כ״ג ב׳) אף על פי שהפליג מהן יותר מכדי מיל טהרותיו טהורות ומתרצינן שלא הודיען להיכן הוא הולך והלך לו לעבור הדרך ובא להם דרך עקלתון וסברי השתא אתי השתא אתי ומרתתי ולא נגעי וקתני סיפא אם אמר לכו ואני אבוא אחריכם כיון שנתעלמו עיניו מהם טהרותיו טמאות ומתרצינן משום דמסמך סמכא דעתיהו ולא אתי לעגל ונגעו בהו אף כאן כיון דגוי הוה ידע שיהודי הולך לעיר ולא אתי לעגל מסמך סמכא דעתיהו ונגע ביה לפיכך אסור בשתיה.
ג. מעשה בגוי אחד שזרק גוי בכוונתו עפר בכלי מלא יין והורה עליו רבי להתירו משום דאמרינן כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך מותר הוא בשתיה וזרק זב באדם טהור הוי טהור ובגוי נמי אין עושה בזריקתו יין נסך ומותר כשהיה והכי מסתבר שפיר מדמתני זה היה מעשה והכשירוהו ולא קתני ימכר כדקתני בברייתא שמע מינה והכשירוהו אפילו בשתיה אבל מגע זב שהוא טמא בגוי עושה יין נסך ובכל דוכתא דאמרינן במגע גוי אסור אמרינן אסור אפילו בהנאה כגון שהוציא גוי ברזא ואמרינן כל דלהדי ברזא אסור בהנאה ובדוכתא דאמרינן מגע גוי מותר אפילו בשתיה כגון שזרק גוי אבן או עפר או שלא הכיר בו שהוא יין (נסך) ונגע שהוא מותר בשתיה. ועל היין ששאל אם נמשך בכלי של גוי נסך אם הנשאר מותר בשתיה או לא ודע שכך דעתי נוטה שאסור היין הנשאר בחבית לשתות דאמר רב הונא הנצוק חבור ליין נסך ואף על גב דאמר ליה רב נחמן מנא לך הא לא פשיט ליה רב הונא דהוה לכל ראיותיו במילי אחרונייתא ואפילו הכי גמרא הכי איתא דאמר להו רב חיסדא להנהו סוסייתא מוכרי יין כי מזבניתו חמרא לגוים קטיפי קטופי כלומר פסקו הקלוח של (כ״ד א׳) יין היורד לכלי התחתון לעליון כלומר שיפסוק מן העליון עד שיגיע לתחתון ולא יחובר התחתון לעליון נצוק קלוחי אי נמי נפוצי נפוצי שלא תהיו שופכין כלל אלא על ידי זריקתו מעריית נצוק הוי חבור ואפילו רב נחמן לא פליג עליה דרב הונא אלא דהוה בעי ליה מנא לך הא כלומר דהוה פשיט ליה מילתא דהכי קאמר לקמן פחסתו תפשוט לך נצוק תבעי לך וכל מלתא דאסורא דקא מבעי לן ולא תפשוט לך לחומרא וכל שכן הכא דאמר רב חסדא וכן שמעתי מפי רבנו הגדול שמאחר שהיו מושכין מחבית שלו למכור לגוי לא היה שותה ממנו והיו מקצין מרדיא אחת או שתים מתחלה לשתייתן ואעפ״כ לא היה מנדה בו לאחרים ואף אחי אם בא לפרוש ולהזהר בעצמו על ככה אל יחוש להורות לאחרים כי לפי ענין האיסור שפרץ רואה אני שלא יזהרו והנח להם שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין.
ד. כלים לזפות. וששאל מהו לאגוד ולזפות חביות בחולו של מועד לכתחלה נמי (נהוג) נוהגין במקומינו לפי שיסמכו על דבר האבוד ומותר ובלבד שלא יכוון מלאכתו במועד.