ותבט אשתו מאחריו מאחריה מבעי ליה. שכן צוה לו אל לוט אל תבט אחריך ומה לי הוא ומה לי אשתו. אלא מבתר שכינת' שנקרא' אחורים בסוד וראית את אחורי רבי יוסי אמר מבתריה דלוט דמחבלא אזיל אבתריה והביטה במה שאחרי לוט והוא המשחית. וכי אבחריה אזיל קס"ד שהוא רודף אחריו ולכן אמר והא שדר ליה שכן כתיב ויהי כהוציאם אותם החוצה כי שניהם הוציאום ולא שהמשחית מכוין להצלה אלא שלא היה לו רשות להשחית בעוד שהיה לוט שם ולכן סייע להוציאו כדי שיעשה שליחותו. אלא בכל אתר דהוה אזיל לוט אתעכב מחבלא לחבלא ולא שהיה רודף אחריו אלא שהיה ממתין עד שילך לוט מהמקום ההוא ובכן היה משחית. ובג"כ א"ל אל תביט אחריך שלא יראה המחבל פניך כי לא יחבל עד שיראה פניו של אדם כמו שיבאר בהדיא וע"ד כתיב ותבט אשתו מאחריו כלומר מאחרי לוט וחמאת וכו' דהא בכל זמנא וכו' מיד ותהי נציב מלח מענין המכה עצמה שנאמר גפרית ומלח ורז"ל במדרש נתנו טעם אחר לפי שחטאה במלח באותה הלילה שבאו המלאכים אל לוט מה עשתה היתה הולכת אל כל שכנותיה ואומרת להם תנו לי מעט מלח שיש לנו אורחים והיא מתכוונת שיכירו בהם אנשי העיר ע"כ ותהי נציב מלח.
רבי אלעזר ורבי יוסי הוו קיימי כתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל ב"ה לחם ב"ה ב"ה תרי זמני אמאי אלא הא איתמר. הכוונה להודיע כי ארץ ישראל מכוונת כנגד הארץ העליונה ושלא מסרה הקב"ה לשום ממונה ושר רק הניחה לעצמו לחלקו ולחלק ישראל עמו אשר בחר בו. ויודיע שמתמצית ארץ ישראל היו ניזונות שאר ארצות כי היא היתה המקבלת ראשונה ממל"כות שמי"ם בשגם היא דוגמת הה"א האחרונה שבשם וזהו סוד לא תחסר כל בה כלומר מדת כ"ל בה"א ושנה וכפל ב"ה ב"ה חד לגופיה וחד לארץ ישראל בה ולא באחרא אחרא בה שריא מהימנותא עילאה הכל בסוד הה"א ת"ח כתיב כגן ה' כארץ מצרים הכתוב הזה מספר בשבח סדום שנאמר וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלהו משקה לפני שחת יי' את סדום ואת עמורה כגן יי' כארץ מצרים ועדיין איני יודע אי איהו ארץ מצרים אי איהי סדום ואי איהו גן יי' דאקרי ג"ע פי' אלו כתב כגן יי' ארץ מצרים היה משמע שארץ מצרים היה כגן ושסדום בארץ מצרים אמנם כשאמר כגן יי' כארץ בשני כפ"י הדמיון לא נודיע מי הוא הגן אם גן עדן האמור בתורה ואם מצרים ושסדום הוא כגן יי' שהיא ארץ מצרים. אלא כגן יי' דאית ליה ספיקא ועדונא דכלא יאמר כי הגן הנזכר הוא ג"ע הנזכ' בתורה ושסדום היתה דומה אליה בספוק ובעדון וכן ג"כ ארץ מצרים דומה לה ויבאר הדמיון הנמצא להם ואמר מה גן יי' אצטריך בר נש לאשקאה ליה שכן כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן אוף ארץ מצרים לא אצטריך אחרא לאשקאה כי נהר נילוס משקה אותה בלא טורח אף סדום דכתיב כי כלה משקה כל עידונין דעלמא הוו בה. וע"ד לא בעאן דבני נשא אחרנין יתעדנון בה שאם ירגישו בעדונה ידחקום ולפיכך מנעו את הרגל. ורבי חייא אומר כי לא מנעו את הרגל אלא מפני שהיו צרי עין ולכן נענשו בגופם ובממונם כי הכל נשרף ואפילו ממונו של לוט כי לא הספיק להוציאו וכמ"ש המלאך המלט על נפשך דייק להציל נפשות ואל תחוס על ממון והשחר מבואר מענין צרות העין.