ויעל לוט מצוער וישב בהר הוא ושתי בנותיו עמו מ"ט כלומר אחר שאמר לו המלאך ההופך מהר המלט שמה למה עלה להר והיה בטוח בצוער על פי המלאך.
בגין דחמא מה דהוה בסדום שהיתה קרובה לצוער ולא נחה דעתו אפילו בדברי המלאך ומסתלק מתמן.
רבי יצחק פתח והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם כל אשר יצום על פני תבל ארצה.
קב"ה מסבב סבובין בעלמא וכו' פי' קומרין טהירין כלומר אישים צחים הם הממונים לעשות רצונו יתברך הן לטוב הן להפכו ופירוש קומרין גומרין כלומר אורים נאצלים מן האש ונתיחסו אל האש להיות היסוד הזה היותר זך משאר היוסדות ונקראים אישים בסוד את קרבני לחמי לאשי. והנה לדעת רבי יצחק כל ממונה וממונה קבוע לשליחותו ואומנותו את שעל האש על האש ואת שעל המים על המים וזולתם וכשהק"בה חפץ כפי מעשי התחתוני' מחליף אותם ממקומם את שעל הרחמים מקימו מממשלתו ומעמיד את של דין תחתיו לדון העולם וכן להפך באופן שסובר רבי יצחק שכל ממונה קבוע על עבודתו ועל משאו ושהם בכלי האומן הצורף שיש לו קורנס ופטיש וחרס וכל אחד מיוחד למלאכתו ודרש בתחבולותיו בניקודו לשון רבים שני מיני תחבולות וזהו אמרו עביד תחבולין ומסבב סבובין לאהפכא לון כלו' להחליף אותם ולהפך את של ימין בשמאל ולאו אינון קדמאי אלא שמעמיד אחרים תחתם.
לפעלם בגין פעלם דבני נשא דאינון עבדין עובדין הכי מהפך לון כלומר מהפך ממשלתם זו היא סברת רבי יצחק. אמנם סברת רבי אלעזר כי גם שיש ממונים של רחמים ושל דין מיוחדים כל אחד למלאכתו הנה בבא הרצון אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת יסכימו כלם אם לדין אם לרחמים בכם פונים לענין א' בענין ודמות פניהם פני אד"ם ולא יפול בהם ענין קבוע כי הקביעות לא יפול בדבר הרוחניי האשי כי יקבל הגוון כפי הפועל בהם ולא הובדלו לפעולות מתחלפות כי אם בבחינת גמר המעשה וזו היא כוונת רז"ל שאמרו בשעה שהפילו לחנניה מישאל ועזריה לכבשן האש אמר יורקמי שר של ברד אני ארד ואצנן הכבשן א"ל גברי"אל אין כבודו של מקום בכך אבל אני שאני ממונה על האש ארד ואצנן שהכוונה שאל אשר יהיה שמה ההסכמה העליונה לא יסבו בלכתם ולכן דרש רבי אלעזר בתחבולותו כתיב לשון יחיד להודיע כי אל ענין אחד הם פונים ואין שם רק תחבולה ואומנות אחד. והמשיל משל ליוצר הזה העושה מלאכתו על האבנים שהוא הטיקלא בלשונם שהרי סבוב הטיקלא אחת היא מהימין אל השמאל ובסבוב ההיא עושה ומיני כלים מחולפי הצורה שהרי לא נפל השנוי לא מפאת הטיקלא ולא מפאת עצמו רק מפאת הצורה שנותן האומן שהוא גמר המעשה. ומ"ש אי מטיבין בני נשא עובדיהון ההוא טיקלא דסחרא אסחרת לון לימינא וכו' אתו בני נשא לאבאשא תחבולתו דאסחר תדיר והיא קיימא באסחרות' דימינ' קב"ה אסחר ליה לההוא סטרא דשמאלא אל יעלה בדעתך שהטיקל' חוזרת לאחור כי התנועה והסבוב תמיד לצד אחד הוא שהרי אמר וטיקלא אסחרת תדיר ולא שכיך בההוא סטרא דימינא ולא יעלה על הדעת שתנוע' הגלגל יהיה נזור לאחור אבל הכוונה בזה מה שאומר לך והוא כי כבר ידעת כי תנועת הגלגל חציו סובב דרך ימין וחציו דרך שמאל כאלו תאמר כי ממזרח שמש עד מבואו הלוכו דרך ימין אלינו וממערב אל המזרח בחזרתו מצד מטה הילוכו דרך שמאל אלינו וזהו אמרו אסחרת תדיר ולא שכיך כי התנועה אחת היא לעולם דרך ימין ולא יאמרו ההוראות רק בשום המנוי אל ימין הגלגל דרך עליה או בשומו אל השמאל דרך ירידה ולפי דרכו יבאר כי בני אדם בראותם כפי ההוראות הראשונות שמחייבת המערכה חושבים שלא תשתנה ההוראה ההיא לעולם ואינו כן כי בדרך ההוא עצמו יחליפנו האל יתברך וימירנו טוב ברע ורע בטוב כפי מעשי בני האדם. ולא תבין זולת זה בלשון המאמר והמשל שהביא יוכיח כי לא יסבב האומן הטיקלא פעם לימין ופעם לשמאל לכל כלי וכלי אשר יעשה אמנם בדרך סבוב א' הוא משנה הצורות כן הוא יתברך מסבב סבות שישתנו ההוראות מטוב לרע ומרע לטוב בתנועת הגלגל הסובב תמיד על דרך אחד מבלי שתהיה התנועה נזורה לאחור כמנהגו של עולם. והסתכל במה שכתב הרמב"ן ז"ל בכתוב לא תלמד לעשות בתועבו' הגוים ההם ז"ל ועתה דע והבן בעניני הכשפים כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל יש מאין עשה העליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהם ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם באשר הוא מנוסה בחכמת האצטגנינות. ועשה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם והנה הנהגתם מעת היותם ועד עולם ועד גזירת עליון אשר שם להם אבל היה מנפלאות העצמאות ששם בכח המנהגים העליונים דרכי תמונות וכוחות להמיר הנהגת אשר למטה מהם שאם יהיה מבט הכוכבים בפנים אשר כנגד הארץ טובה או רעה לארץ או לעם או לאיש ימירו אותם הפנים העליונים עליו להפך במבט עצמו כענין שאמרו ענ"ג נג"ע ועשה כן להיות הוא יתברך שמו מהשנא עדניא וזמניא קורא למי הים לעשות בהם כרצונו והופך לבקר צלמות מבלי שניי טבעו של עולם ושיעשו הכוכבים והמזלות מהלכם והוא ז"ל האריך הרבה בזה הענין. ואם תסתכל בדברי רבי אלעזר הכל הולך אל מקום אחד שכן המשיל המשל כהאי אומנ' דעביד מאנין דחרסא בעוד דההוא טיקלא מסתחר' קמיה חשיב למעבד כגוונ' דא עביד ומהפך מאנא דא למאנא אחרא כי לא יעלה על הדעת שתהיה תנועת הטיקלא נזורה לאחור ושלכל כלי תהיה תנועה מיוחדת כי תנועה א' תכלול כל כלי מעשה ולא נפל השנוי רק בצורה שצייר האומן וז"א בך הקב"ה מהפך עובדוי דאיהו עביד בתחבולתו חסר י"וד כלומר כי התחבולה וסבוב הטיקלא אחד הוא ובדבר שהוא מוחץ הוא רופא וכמ"ש ראו עתה כי אנ"י אנ"י הוא וכו' אנ"י אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא שהוא סוד הטיקלא והשלים הענין ואמר וטיקלא קיימא בעובדין דבני נשא וע"ד בתחבולתו כתיב. והקדים הקדמה זו להודיע כי אין נעשה פתגם בארץ בזולת הסכמה אלהית כי לא נפלו הדברים במקרה כאשר יחשבו הפתאים אמנם הם נמשכים אחר שרשם למעלה וזה כי ישאל שואל מה היה לו לאברהם ע"ה שלא צוהו האל יתברך מיד כשהכיר בוראו למול בשר ערלתו ויוליד את יצחק אחרי המולו כמו שהיה זה בהיותו בן צ"ט שנים ולא יתעכב כל השנים הללו. ומה היה לו ללוט שנזדמנו לו שתי בנותיו בהסכמה אחת להן שיבוא עליהן ושיזדמן במערה ההיא יין הן שיהיה שהיו כונסין אותו במערות כדעת רבי תנחומא משום רבי שמואל הן שנעשה להן דוגמת העולם הבא כדעת רבי יהודה ברבי סימון הנה נזדמן הענין משלם וזה יורה כי לא נפלו הדברים האלה במקרה כי כל דבר לא יכחד מן המלך יתברך שמו ואם כן הוא ברצונו והסכמתו נעשו והוא אמרו ת"ח קב"ה גרים סבובין ועובדין בעלמ' בגין למעבד בדקא יאות לאפקא מעיקרא ושרשא דלעילא וביאר ואמר אקריב אברהם לגביה כלומר נתן לו חכמה כמו שנתבאר בפ' לך לך נפק מניה ישמעאל לפי שבא אברהם מקליפה ועדיין לא מטוהר היה מהשרש והוצרך להצרף כל השנים ההם שהיו לו שני ערלה והוליד את ישמעאל עד לא אתגזר בגין דאיהו לתתא כלומר שעדיין לא מטוהר הוא מכח הקליפה עד שעלה אל הר יי' בשני הקדושה ובהגיע תור המא"ה סוד מא"ה ברכו"ת אחר שגזר ערלתו נפק מניה יצחק והוה זרעא קדישא ואתקשר לעילא כלומר אברהם להוליד בדוגמא עליונה בקדושה ובטהרה וע"ד כתיב ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת כלומר שלא יצא ממנו נטע ושורק אמת עד שנצרף בשני ערלה ואחר שיצא משני ערלה היה זרע אמת וקדוש. ולא אתקשר בהו סטרא אחרא כי נבדלים הם ישראל מערוב האומות. וכן הענין בלוט נפקו מניה ומבנתיה תרין אומין מתפרשן ואתקשרו בההוא סטר' דאתחזי לון כי כל דבר ידבק בשורשו וע"ד קב"ה מסבב סבובין ומגלגל גלגולין וכו' כי בהסכמה עליונה היה מה שהיה שאם לא כן יאות הוה ליה ללוט דקב"ה יפיק מניה ומתחתתיה תרין אומין אלין ולא היה כן כי לא הסכימו על זה למעלה אלא שיצאו מבנותיו שלא כדרך העולם ועל ידי שכרות שנזדמן להם היין ושתתחזק הקליפה מכח מדת הדין כדי שיבוא דוד ע"ה מרות המואביה אדמוני מכח הדין. יריע אף יצריח על אויביו יתגבר כי כבר ידעת כי כל מה שכוחות הדין מתמשכות למטה הם מתחזקות והוצרך לצאת דוד ע"ה מתערוביהן לשדדם ולהכניעם כי לא ישרוף היער אלא עציו ולכן יצא דוד מרות המואביה כי מהאש יצא והאש תאכלם יודוע כי זה הענין הוא מסתרי התורה ומנפלאות תמים דעים וכבר נרמז זה להם ע"ה בפ' הערל בשלשה דרשות לרבא ז"ל דרש רבא פתחת למוסרי אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע מוסדות שהיו עלי פתחת אותם רות המואביה ונעמה העמונית פי' שהותרו לבא בקהל ועוד דרש רבא מ"ד רבות עשית אתה יי' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אלי לא נאמר אלא אלינו מלמד שהיה רחבעם יושב בחיקו של דוד א"ל עלי ועליך נאמרו שתי מקראות הללו פסוק פתחת למוסרי ופ' נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שאמרם דוד ברוח הקדש. ועוד דרש רבא מ"ד אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי אמר דוד אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגל' ספר כתוב עלי כתיב התם שתי בנותיך הנמצאו' וכתיב מצאתי דוד עבדי הנה ביאר הענין בקצור דברים כי כן חוייב מפאת החכמה העליונה שיבואו דרך מציאה מדבר הארץ וכן רמזו רז"ל בענין המציאות שמצא הוא ית' למלך שאבדה לו מרגלית בתוך החול והביאו כברות וכברו צבור ראשון ולא מצא צבור שני וכו' כי הקליפה דבר האבד היא ומי יתן טהור מטמא זולתו יתברך כי זהו מנפלאותיו ומחשבותיו מה שלא יסכלהו שום שכל וכבר ידעת כמה נתחבטו בענינו של דוד דואג ואבנר כדאיתא התם פ' הערל בכתוב וכראו' שאול את דוד יוצא לקראת הפלשתי ויאמר אל אבנר שר הצבא בן מי זה הנער כי אין ספק שהיה יודע אותו אמנם שאל אם מזרח אתי אם מפרץ אתי מפני שראה בו תכסיסי מלוכה משום מאניה דכתי' וילבש שאול את דוד מדיו מאי מדיו כמדתו אמר מכדי משכמו ומעלה גבוה מכל העם מאי האי דאתרמי ליה מנאי א"ל דואג האדומי עד שאתה שואל עליו אם הגון למלוכה שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לא דאתא מרות המואביה אמר לו אבנר תנינא עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ויתר התשובות באנשי און שהשיב דואג כדאיתא התם בארוכה וזה שהיה זר בעיניו של דואג כי יצלח דוד למלוכה על ישראל ושורש דבר נמצא בו מעצם הקליפה עד שנתחדשה הלכה מבית מדרשו של שמואל ומי לנו גדול ממנו שידע הדבר והסוד משרשו ואמרו עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית כי כן היה ראוי שיצא דוד מעירוב הקליפה לסעף פארה במערצה ורמי קומתה גדועים על ידו וכן לעתיד בימי מלך המשיח הבא מגזע דוד ונצר משרשיו שיכרות הזלזלים במזמרות משל הדיוט אומרים ליער כי בא הגרזן לכרות עציך אומר להם איני מפחד אלא מהעץ המניפו כלל העולה כי הכל עשוי בדפוס עליון יתברך ויתרומם אשר לו נתכנו עלילו' וז"א בכאן בגין דיתעביד כלא כדקא יאות ואתקשר באתריה ת"ח מואב ועמון אינון קראן לון שמהן וכו' גם זה מענין הסוד להודיע שלא בא דוד מהצעירה כי אם מהבכירה החצופה שלא נתביישה מלקרות שם בנה ע"ש אביה ופרסמה הענין מאבא הוא כדי שיצא דוד ע"ה גבור מנצח לוחם מלחמות יי' לא ישא פנים לאויבי השם כאשר נשא שאול שחמל על אגג ולא הרגו עד שכעס עליו שמואל הנביא בדבר יי' ולכן בא מהבכירה החצופה דמהניא כלפי אויבי השם. ואמר כי לכך נכתב בענין הבכירה בשכבה ובקו"מה מלא בו"ו לרמוז כי מיי' היתה לה שיצא ממנה שבט מושלים והוא המלך המשיח וניקוד על ו"ו בגין דסיועא דלעילא הוה אשתכח בההוא עובדא דכבר ידעת סוד הו"ו שהוא המשפיע בה"א מלכות בית דוד. ואחרא כתיב ובק"מה חסר בגין דהא לא נפק מינה חולקא לקב"ה כהאי אחרא כלומר שלא יצא מנעמה העמונית בן שיהיה בשלימות מלא כדוד כי רחבעם שיצא ממנה כבר התחילה הלב"נה להיפגם ולהיות חסירה מאור הו"ו שהוא שמש ומגן וכבר ידעת כי משלמה ואילך התחיל החסרון בסוד הל' מלכים המיוחסים לימי הלבנה ולרמוז זה נכתב ובקמה של צעירה חסר כי רחבעם לא היה שלם בסוד הו"ו בדוד ע"ה. ר"ש אמר כתיב ולא ידע בשכבה לא ידע דזמין קב"ה לאוקמא מינה דוד מלכא ושלמה וכו' הנה ר"ש ביאר כי הידיעה הזאת לא תתפרש כענין וידע אדם את חוה אשתו שהוא ענין הרגש ידיע' הזכר לנקבה כי גם כי יהיה האדם שיכור או חולם חלום לא ימנע מהיותו מרגיש בפועל ההוא כשהוא מתעסק בו וכ"ש עם אשה כי הידיעה הזאת היא הרגש חומרי ואיברי הגוף מרגישים בו ואיך א"כ יכתוב הכתוב ולא ידע והוא ידע ואשם כדרך כל הארץ ולכן ביאר כי ענין הידיעה הזאת ענינה ידיעת העתיד שלא ידע שעתיד הקב"ה להוציא מהזיווג ההוא דוד ושלמה ויתר המלכים עד כי יבא שיל"ה שיבא במהרה בימינו. תו ובקומה דכתיב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו וכו' יבאר כי בבאן נרמז המאורע ההוא של רות המואביה ושמקרה שתיהן מקרה השגחיי ומקרה א' להן כי מה שנא' בזו נאמר בזו כי בבכירה כתיב בשכבה וברות כתיב ותגל מרגלותיו ותשכב ובבכירה נאמר ובקומה וברות כתיב ותקם בטרם יכיר איש את רעהו. ומ"ש ר"ש בגין כך נקוד בז"ו יתכן שרמז גם כן ר"ש לתוספת הו"ו אשר במלת בטרם בטרום כתיב ונרשמה הו"ו בובקומה לרמוז על הו"ו הנוספת במלת בטרם ואני אגיד לך את הרשום בכתב אמת ואם לא ביאר ר"ש הענין בארוכה. כבר ידעת כי כל מלא וחסר שבא בתורה הוא במקום החולם שתבואהו הו"ו במקום החולם או שהחולם ימלא חסרון הו"ו וכאן בא הו"ו במלת בטרם שאין לה שייכות כלל לא בחסר ולא במלא ואם כן יותר היה ראוי שתבוא הו"ו הנוספת במלת ותקם תחת החולם ולא במלת בטרם ויהיו נא אז שניהם מלאים וזה יורה על זה וזה על זה. אמנם בהיות הו"ו הנוספת במלת בטרם רמז לנו דבר גדול והוא להודיענו שכבר קדמה קימה אחרת מלאה קטרת לקימה זו בטרם שתבוא זו לעולם בבכירת לוט להודיע דאסתייעא מלתא מן שמיא בטרם שהגיע תור רות לבא לעולם והיא שעמדה לה ולכן באה הו"ו במלת בטרם שלא במשפט המלא והחסר כי תורתנו הקדושה כל הרמזים מליאיה וחסיריה מלאים כל טוב והכל עשוי בדפוס עליון. ויאמר כי מענותנותו של אברהם לא בקש על לוט וזה כי כל שואל אינו נכנס בגדר הענו"ה. גם האל יתברך לא הודיעו שהצילו בזכותו שלא יחשוב שנכה לו מזכיותיו ולא תאמר שלא היה אברהם אוהב ללוט שהרי מצינו שמסר נפשו עליו שנאמר וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו וכו' ויאמר כי כל מסעיו של אברהם היו לצד דרום בגין דהא בחכמתא עבד שהוא איש ימיני ולטעם זה אז"ל כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא לצד ימין בסוד הקפת המזבח שהוא סוד היחוד.