ועתה השב אשת האיש וכו' רבי יהודה פתח רגלי חסדיו ישמור חסידו כתיב יבאר כי חסיד תמיד הוא נשמר מהאל יתברך הוא ואשר לו שזה נרמז באמרו רגלי עד"א ברגלי אעבורה שהכונה על הנלוים עמו ויאמר כי האשה נרמזת ומיוחסת לרגלי האיש בסוד של נעלך מעל רגליך ובסוד וחלצה נעלו מעל רגלו. והכוונה בכאן על שרה שהיא רגלי אברהם שלא נגע בה אבימלך בעודה ברשותו.
ד"א רגלי חסידו ענין רגלים ממש שבכל מקום שהיה הולך אברהם היה נשמר מלבד. ורשעים בחשך ידמו אלה הם המלכים שהרג הקב"ה במדת הדין הקשה הנרמזת בחש"ך שנתקשרה בה מדת הלילה ונתמלאה מחשך הגבורה להרגם וזהו סוד ויחלק עליהם לי"לה שאם היה הכוונה שהלך אברהם עליהם בלילה הי"לל ויחלק עליהם בלילה אמנם באמרו לילה רמז כי מדת לילה הרגה אותם בהסתלק והחלק ממנה הרחמים ואמר כי הראיה על זה אמרו ויכם בלשון יחיד ולא כתב ויכום.
כי לא בכח יגבר איש דאיהו ואליעזר הוו בלחודייהו אזלא הא כמאן דאמר כי פי' וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלש מאות שהרמז על אליעזר כי כך עולה במספר כי יצחק הקשה שאם הדבר כן כמ"ש רבי יהודה היאך אברהם ימסור עצמו אל הסכנה להלחם עם ה' מלכים ובדרך טבע אתר דנזקא שכיח הוא זה והשיב רבי יהודה כד אזל אברהם לא אזל לאגחא קרבא רק לפדות את לוט בן אחיו בממון רב כי נצטער עליו ואם לא יאותו לתת אותו בפדיון ממון נפשו הסכים עמו בשביה וכשהקיף אברהם בשומו לדרך פעמיו כי השכינה באוכלוסיה סביביו בטח כי ה' עמו ורדף אחריהם באשר יי' אתו.
ורשעים בחש"ך ידמו בחשכה של לבנה.
ר"ש אמר רזא איהו יבאר הענין על נכון ויאמר כי מדתו של אברהם ע"ה מדת החסד אין דרכה לנקום נקם אמנם לעשות חסד עם הראוי ועם מי שאינו ראוי ועל כשיצא להלחם עם המלכים שתף במדתו מדת יצחק שנתיחסה אל החשך בסוד ותכהין עיניו והיא היא שעמדה לו לאברהם לרדוף אחריהם לכלותם שאלמלא זה לא נצח אותם כי אם בגבו"רה וזהו ורשעים בחשך ידמו והשלי' לבאר הכתוב כי לא בכ"ח יגבר איש וזה שכבר ידעת כי מדת החס"ד מיוחסת אל הכ"ח בסוד ועתה יגדל נא כח אדנ"י כי מרע"ה אל זאת המדה כיוון להמשיך אליה כח החס"ד שהיא נקראת א"ל גדול במחילה וסליחה והיא כ"ח אדנ"י ודאי ויאמר רשב"י ע"ה כי לא בכ"ח לבדו יגבר איש אע"ג דחילא אשתכח תדיר בימינא אי לאו הוה בסטרא דשמאלא לא אתדחיין קמיה כי במדתו של יצחק גבר כי השמאל פועלת בסעיפיה היוצאים ממנה בסוד מהאש יצאו והאש תאכלם והבן והשאר מבואר.