ותרא שרה את בן הגר המצרית א"ר חייא מיומא דאתיליד יצחק וכו'. אמר כי מאז שנולד יצחק אעפ"י שהיה ישמעאל בבית אביו אברהם לא נקרא בשם ישמעאל כמאז שהיה חביב על אברהם ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך ולישמעאל שמעתיך ויקח אברהם את ישמעאל בנו וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה. נמול אברהם וישמעאל בנו ומאז נולד לו יצחק לא נקרא בשם דרך חיבוב כי אם נער או בן האמה שנאמר ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך וגם את בן האמה לגוי אשימני ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד ותשלך את הילד תחת אחד השיחים. אל אראה במות הילד וישמע אלהים את קול הנער כי שמע אלהים בקול הנער ויהי אלהים את הנער ובכלן לא נזכר בשם ישמעאל ונתן הטעם למה ואמר באתר דדהבא סוספיתא לא אדכר קמיה פירוש במקים שהזהב נמצא הסיג אינו נחשב לכל הגו סיגים לפני כסף הגו רשע לפני צדיק ובג"כ את בן הגר המצרית הכתוב הוא אומר כן והיה לו לומר ותרא שרה את ישמעאל כי הכתוב הוא המרבר לא שרה ולא קראו הכתוב ישמעאל אלא בן הגר. ורבי אלעזר אמר כי הכתוב ידבר כי בעין בזיון היתה שרה רואה אותו כענין אל תראוני שאני שחרחורת המה יביטו יראו בי יראוני יניעון ראשם וטעם הכתוב ותבזה שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם כי לא היה מן הראוי שיקרא בן אברהם שאל"כ למה יצטרך לכתוב אשר ילדה לאברהם דפשיטא שלא ילדה אותו לנכרי אלא שהכתוב יגיד שהיתה שרה מבזה אותו כי לא היה מן הראוי שתלד הגר בן לאברהם ולא חמלת ליה בעינא דאיהו בר אברהם וכו' ואמר כי לא כן היה הדבר בעיני אברהם כי סוף סוף יצא מחלציו ועכ"א באברהם וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו ולא אמר על אודות בן הגר המצרית והנה לפי דעת שני אלה החכמים ר' חייא ור' אלעזר היתה שרה אומרת בן לקנאת אמו הגר. וע"כ אמר רשב"י כי לא מקנאה עשתה זאת רק לקנאת השם יתברך כי הכירה בהגר ששבה לסורחנה הראשון לע"ז ושהכתוב ידבר בשבח שרה ותרא שרה שראתה את ישמעאל מצחק לע"ז ואין צחוק אלא ע"ז שנאמר ויקומו לצחק ועכ"א גרש את האמה הזאת ואת בנה כי באמה הנה ואמרה לו כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק לא ירושת העה"ז לא ירושת העה"ב הקב"ה הסכים עמה שאמר לו לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה והביא עוד ראיה שנית כי הגר שבה לסרחונה כי בפעם הראשונה שברחה מפני גבירתה א"ל מלאך יי' כי שמע יי' אל ענייך לפי שעדיין לא שבה אל סרחונה אמנם אחרי לדתה שבה אל סרחונה שנאמר ותתע במדבר ואין תועה אלא ע"ז שנא' הבל המה מעשה תעתועים ושם נאמר לה כי שמע יי' את קול הנער ולא אמר בקולך כבראשונה ולפי שיקשה שהרי ישמעאל בן י"ג שנה היה כשנולד יצחק ומה גם עתה בשעת הגירוש שהיה כבר גדול ובן דעת כאמו לכל דבר ע"ז ולמה ישמע בקולו ולא בקול אמו ושקולים היו שניהם באמונתם ועל זה אמר כי הכתוב גלה הטעם שאמר באשר הוא שם כלומר כי עדיין לא כלו לו שניו להיו' נענש בב"ד של מעלה כי ב"ד של מעלה אינו מעניש עד עשרים שנה ועדיין לא היה הוא בן עשרים שנה. והנה לפי זה יצא לו לרבי אלעזר שאלה עצומה ואמר אי הכי מאן דאסתלק מעלמא עד לא מטון יומוי וכו' תואר השאלה על זה האופן כי לא שאל על פחות מי"ג שנה כי כבר אז"ל כי הקטנים מתים בעון אביהם בההיא דשבת פ' במה מדליקין דאמר רבי נתן בעון נדרים בנים מתים כשהם קטנים שנאמר למה יקצוף האלהים על קולך וכו' ויש אומרים על ביטול תורה כדאיתא שם בארוכה. אבל שאל אם היה שכבר עבר הבן הי"ג שנה ועדיין לא הגיע לעשרים שנה מאן אתר אתענש כלומר איזה ב"ר הענישו אם תאמר כי בב"ד של מטה נענש שב"ד של מטה מענישין מי"ג שנה ומעלה הרי אנו רואים כי רבים הם המתי' מי"ג שנה ומעלה ע"י חולי ולא ע"י ב"ד של מטה באחת מד' מיתות ב"ד. ואם כי בב"ד של מעלה מת כי זהו האמת אחרי שמת ע"י חולי כבר הונח שב"ד של מעלה אינו מעניש עד שיגיע לעשרים שנה וא"כ מאן אתר אתענש ואיזה ב"ד הענישו. והשיבו אביו כי זה היה מחסד האל על ברואיו כי הוא ידע דרך עמהם כי עתידים לחטוא ומסלקין אותם קודם זמנם כמו שדרשו בחנוך ואיננו כי לקח אותו אלהים צדיק היה וקל בדעתו לשוב להרשיע לפי' מהר הקב"ה וסלקו קודם זמנו כי לקח אותו אלהים לפני זמנו כמו הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במלחמה ורבים כמו אלה דרז"ל בפסוק מתוקה שנת העובד ודודי ירד לגנו במדרש קהלת והן בקדושיו לא יאמין בחגיגה פ"א ומטעם זה הם מתים מי"ג ועד עשרים והנה כפי הנראה לא הבין רשב"י ע"ה שאלת בנו באמרו מאן אתר אתענש שחשב ששאלתו היתה לומר באיזה עון מת ולכן השיבו כי גם כי לא ימצא בו עון אשר חטא יתכן שסלקו הקב"ה קודם על העתיד כמו שביארנו מוטב שימות זכאי ואל ימות חייב ולכן חזר רבי אלעזר ואמר לו אי חייבא איהו ולא מטון יומוי לעשרים וכו' כלומר שאלתי אינה על מי שמת זכאי כי ידעתי כי הוא מחסד האל עליו שימות זכאי ואל ימות חייב אמנם שאלתי על מי שנתחייב מיתה על חטאו והוא מי"ג שנה ולמעלה עד שלא הגיע לעשרים כמאן הוא עונשיה כלומר ע"י מי נענש שהרי ב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מעשרים שנה וגם כי אנחנו רואים שלא נענש ע"י ב"ד של מטה כי בחוליו מת. ובכן כשהבין אביו שאלתו כי עצמה מאד השיבו כדין אתקיים ויש נספה בלא משפט דע אתה בני כי זאת התשובה מיוסדת על קבלתם האמיתית עליהם השלום כי לפי הנראה מן התלמוד לכאורה לקתה מדת הדין שיתכן שיהיה נספה בלא משפט וכ"ש כפי מה שפירש רש"י ז"ל בההיא דחגיגה רב יוסף כד הוה מטי להא קרא בכי ויש נספה בלא משפט ואמר שם ומי איכא איניש דזיל בלא זמניה והיתה התשובה אין כי הא דרב דימי בר אביי הוה שכיח גביה מלאך המות א"ל לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשיא וכו' א"ל רב דימי בר אביי אית לכו רשות למיעבד הכי א"ל ולא כתיב ויש נספה בלא משפט ופי' רש"י ז"ל בלא משפט שהוא כלה ואין עון בידו ולא היה משפטו לספותו הנה כי הבינו הענין כפי הנראה מפשטו. וא"כ איה אלהי המשפט ואיה א"כ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפ"ט וכו' אמנם בכאן גלה רשב"י ע"ה עומק דבריהם והוא כי הם קבלו כי בכל מקום שנז' בתורה משפ"ט הוא מדת רחמים והסוד בזה משפ"ט לאלהי יעקב ומדתו של יעקב ידועה שהיא רחמים במשפט דין ובכל מקום שנז' בתורה צד"ק היא מדת הדין ולפי שכסאו יתברך כלול משניהם נאמר צד"ק ומשפ"ט מכון כסאך ולא יקשה בעיניך מ"ש דוד אל תבוא במשפט את עבדך כי כבר ידעת שאמר ג"כ אני בצד"ק אחזה פניך ויראה מזה כי הוא הפך מה שהוכח אמנם צריך אתה לדעת כי קודם שחטא היה אומר כי לא היה צריך אל מדת רחמים שידינהו כי גם בצד"ק והיא מדת הדין יחזה פניו והיה מתפאר בזה אמנם לאחר שחטא היה מתירא שיביאהו האל אפילו במשפ"ט שהיא מדת הרחמים הכלולה מחסד ודין והיה מבקש שלא יביאהו במש"פט גם כי רובו רחמים אלא במדת הרחמים הגמורים שאין בהם ריח דין כלל וע"כ היה אומר ואל תבוא במשפט כלומר אפילו במשפ"ט שיש בו קצת דין כי לא יצדק לפניו הנה א"כ כי משפ"ט ענינו רחמים והנה כשימצאו הרחמים עם הדין יהיה הנדון נשפט ברחמים ויצא לאור משפטו אמנם אם יסתלקו הרחמים מן הדין יהיה אז הנשפט נדון בצד"ק ובדין גמור ויספה בחטאתו אשר חטא והוא סוד הא"ף תספ"ה ולא תשא למקום והוא סוד ויש נספה בלא מש"פט כלומר אם יש נספה הסבה בזה הסתלקות הרחמים ממנו ובכן יהיה נספה ביד בעלי הדין הוא שא"ל ר"ש ע"ה לר' אלעזר באמרו כדין אתקיים ויש נספה בלא מש"פט כלומר דע כי כל דרכיו יתברך משפט ורחמים ובהסתלק המשפט יהיה נספה הנדון ואין הכוונה באמרו דכד עונשא נחית עלמא איערע בלא כוונה לעילא וכו' ותתא כי אין זה הדבר במקרה ח"ו רק כוונתו שיהיה נענש בהסתלקות השגחת הרחמים מעליו שאז נמסר ביד המעניש כי כן ביאר בהדיא דבריו באמרו ויתענש בדלא אשגחותא עליה מלעילא ועליה כתיב עונותיו ילכדונו את הרשע וכו' וביאר יתור מלת א"ת כי הי"לל עונותיו ילכדנו הרשע ובאה מלת א"ת לרבות במשפט כל האתין שבתורה ומה ריבה ריבה לזה שעונותיו לכדוהו והם הבעלי דינין המיוחסים לעונות כי הם הם התובעים לעונות כי הם ילכדהו ולא בבי דינא דלעילא כי נסתלקו הרחמים. ובחבלי חטאתו יתמך ולא בבי דינא דלתתא שלא נענש על ידי ב"ד של מטה הנה א"כ היתה התשובה נכונה על השאלה שאמר רבי אלעזר אי חייבא איהו ולא מטוי יומוי לעשרים ואתה דע לך כי ענין מרים מגדלא דרדקי יובן ג"כ על הדרך הזה הנזכר שנסתלקו הרחמים מעליה ונמסרה ביד המשחית וכן כל כיוצא בזה כי אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא וכל דבר לא יכחד מן המלך ודום ליי' והוא סוד כיון שניתן רשות למשחית להשחית שוב אינו מבחין בין צדיק לרשע כי לא ינתן רשות להשחי' רק במקום שאין שם הבחנה והבן זה. בגיני כך כתיב באשר הוא שם יחזור לענין ראשון כי לא היה אז בר עונש בב"ד של מעלה כמו שביאר.