ר"ש פתח ואמר וזכרתי את בריתי יעקב מלא בוא"ו אמאי לפי שאמר למעלה בויי' פקד את שרה כי פקידה לנוקבא וזכירה לדכורא יבאר הכתוב ע"ד הסוד בענין הגאולה העתידה במהרה בימינו כי אז תהיה נפקדת כנס"ת ישרא"ל מדודה תפא"רת י"שראל הרמוז בו"או דיעקב המלא כי היא מדתו. ומ"ש בתרין סטרין איהו ר"ל כי הכתוב יתפרש בדרך פשט ובדרך סוד אתר דשארי ביה יעקב הוא עולם הזכר.
והאי קרא על גלותא איתמר כי כן דרכה של תורה לדבר דרך פשט ולרמוז בסוד.
וההוא זמנא דיתפרקון ברזא דוא"ו כי על כי נכתב יעקב בוא"ו לרמוז כי מדתו מדת הו"או. ואיהו אלף שתיתאה כי אות הו"או משמו הגדול תרמוז אל האלף הששי וכבר קדם למעלה כי שמו יתברך היא חותם הכל ובאותיותיו נרמז כל העתיד לצור ולבוא בעולם כמו שאמר רבי יוסי ודאי כלא גניז קמי קב"ה ובלא אשתכח ברזא דאתיון דשמא קדישא והו"או אשר בשמו הגדול יתברך תרמוז בענין הזמן אל האלף הששי ופקידה בו"או כי הה"א תפקד מהו"או. ומ"ש שית רגעי ופלג עידן ירמוז כי הו"ו תורה על מספר השש ומשך הו"ו שהוא מדת היסוד ירמוז על חצי הו"ו בסוד ו"ו קטיע דהנני נותן לו את בריתי שלום והבן כי שניהם הו"ו ומשך הו"ו יורו על הששיות הן שיהיה המספר ששת אלפים או שש מאות או ששים או ששה בסוד אלפא ביתא ואי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת הנ"ך וס"ם. ואמר כי אחרי שהו"ו תורה על מספר הששיות בלו כי בזמנא שיתין שנין לעברא דדשא באלף שתיתאה יקים אלהא שמיא פקידו לברתיה דיעקב הנה בינה הדבר בהתחל' הגאולה הסתומה והחתומ' לפתיחת המנעול הסוגר את הדלת והפותחו וכבר ידעת כי הברי"ח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה הוא סוד הו"ו ומשך הו"ו והסוגר והפותח את הדלת המל"ה הוא הי"סוד בסוד דודי שלח ידו מן החור וכו' קמתי אני לפתוח לדודי ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול והבן זה מאד כי כן דרכם עליהם השלום תמיד לדבר בדרך רמז ומשל וחידה וכ"ש בענין הקץ כי סתום וחתום הוא ועל כן המשיל הענין לפתיחת הדלת הסגור' בכפות המנעול והכוונה כי תתעורר הו"ו הוא הבריח המבריח בסוד הששיות אשר תרמוז אליו בזמן הששים שנה לאלף הששי לפקוד לברתיה דיעקוב היא כנס"ת י"שראל קראה בתו של מדת יעקב כי הוא הנותן והשולח אליה סבלונותיו ע"י השושבין הי"דוע להתחבר עם הכלה באלף הששי הזה הרמוז בו"ו בכל חלק הזמן המורה על הששיות וזמן התחלת ההתעוררו' תהיה בששית שנה מהאלף הששי ומההוא זמנא עד דיהא לה זכירה שית שנין ופלגא הוא ביאור מ"ש למעלה שית רגעי ופלג עידן.
ומההוא זמנא שית שנין ופלגא אחרנין לתשלום שבעים ושלש שנים.
בשתין ושית יתגלי משיחא בארעא דגליל יתכן שנגלה בלא יודעים אותו שהוא המשיח כי כן אמרו שפעמים יגלה ואח"כ יסתר ואח"כ יגלה כאשר תמצא כל זה בארוכה בפ' אלה שמות כי בכאן קיצר הענין. וחד כובבא דבסטר מזרח יבלע ז' כוכביא מסטר צפון אותותינו לא ראינו בעונותינו הרבים עד ישקיף וירא יי' משמים וכבר אמר רב בפ' חלק כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו ופי' רש"י ז"ל דיו להקב"ה שעומד בימינו אחור כלומר אם לא יעשו תשובה לא יעמוד באבל כל הימים. ולישנא אחרינא ודיו לאבל דיין לישראל צער הגלות דאפילו בלא תשובה נגאלין וכל שאר דברי המאמר מבוארים הם ואני לא באתי לבאר המאמר הזה זולת על מה שאמר בזמנא דשתין שנין לעברא דדשא כי שאלתי פי רבים ונכבדים עליו ואין עונה וכבר קדם ביאורו כי הם ע"ה תמיד מדברים בדרך רמז וחידה והוא יתברך ברב חסדו ורחמיו ימהר יחישה מעשהו בגאול' ישראל למען נראה בנחמת ציון אמן.
ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם. רבי יהודה פתח ואמר אתה הוא מלכי אלהים צוה ישועות יעקב דא הוא שלימו דכל דרגין וכו' יבאר כי בכתוב הזה נרמז אחדות כל המדו' כלם כי מלת את"ה מורה על תפאר' בסוד את"ה נור"א אתה. ומלת הו"א על הכת"ר הנסתר כי כן תורה המלה בסוד הוא אלהינו. ומלכי ואלהים על העטרת שהיא מקבלת דרך משך הקו הרי שלימו דכל דרגין בחדא רא בדא.
צוה ישועות יעקב כל אינון שלוחין דעבדי שליחותא בעלמא וכו' יאמר כי לפי שיש שלוחים מצד הרחמים ויש שלוחים מצד הדין אלה מימינים ואלה משמאילים לפי' היה מתפלל דוד שתמיד יהיו שולחי האל יתברך על ישראל מצד הרחמים שהיא מדתו של יעקב ולא יהיו מצד הדין כי הבן יקראו השלוחים ההם ישועות בהיות שהם נשלחים ממדתו של יעקב. ואגב ארחיה יבאר כי אין מלאך א' עושה שתי שליחיות לפי שיש מהם ימיניים ויש מהם שמאליים וכל אחד ממונה על עבודתו ועל משאו ויקשה א"כ שהרי מצינו מלאך אחד עושה ב' שליחיות שכן מצינו בענין בלעם שכתב וירא את מלאך יי' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ובכל מקום שנז' מלאך יי' הוא מלאך של רחמים ואיך יאמר בו וחרבו שלופה בידו כי החרב יורה על הדין כי חרב ליי' מלאה דם ויאמר לחזק הקושיא ותנינן שליחא דרחמי הוה ואתהפך לדינא שנראה כי מלאך אחד עושה שתי שליחיות וכי הוא משתנה. וישיב לא לעולם לא אשתני אלא שליחא דרחמי הוה רחמי לאגנא עלייהו דישראל וכו' יאמר כי בהיות כי המטיב לאחד משני אויבים ימשך הרע על הפכו בבחינה זו אמרו אתהפך לדינא לא שישתנה המלאך עצמו רק בהיותו סניגוריא על ישראל יחוייב ממילא שיהיה הדין חל על שכנגדם וזהו אמרו ולקבליהון דינא. ודע כי מה שאמר רבי יהודה שאין מלאך אחד עושה שתי שליחיות יובן על דרך זה כי כפי הנהגת העולם תמיד מלאך הרחמים ישלחהו האל ית' בשליחות רחמים ומלאך הדין להפכו כי אין ספק שיש לו יתברך ממונים איש איש על עבודתו ועל משאו כי צבא השמים מימינו ומשמאלו וזהו הסדר והתיקון אשר סידר יתברך ויתעלה שמו להנהיג העולם ברצונו. אמנם בשעת הנס מלאך א' עושה שתי שליחיות שהרי מצינו שאז"ל כי בשעה שהשליכו לחנניה מישאל ועזריה לכבשן האש שעמד י"וקרמי שרו של המים ואמר לפניו רבש"ע אלך ואקרר הכבשן כי לכך נקר' י"וקרמי מענין מקרר המים והכותב יורקמי טעות הוא בידו ואמרו שם עמד גבריאל הממונה על האש ואמר אין כבודו של הקב"ה בזה אבל אני אלך ואצנן וכו' הרי שבשעת הנס מלאך א' עושה הפך הדבר שנתמנה עליו באופן שעושה שתי שליחיות. ודוד היה מתפלל לאל יתברך שתמיד יהיו השלוחים הנשלחים להם לישראל שלוחי רחמים ממדתו של יעקב וזהו צוה ישועות יעקב. ורבי אבא יפרש הכתוב על אופן אחר ויאמר כי יעקב הנאמר בכאן הם ישראל השוכנים בגלות ושישועות הנזכרים בכתוב הרמז על יצחק כי הוא צריך ישועות כמדתו מדת הדין כי היא אשר חייבתהו העקידה על גבי המזבח ובהיות שהוא ניצול ממדתו הנה המצא ימצא יעקב שאלמלא יצחק לא אתא יעקב לעלמא הנה א"כ כי הצלת יצחק היה סבת לקיומו של יעקב נמצא כי ישועות יעקב הוא יצחק וזכותו תעמוד להם לישראל בגלותם והוא העיקר כי בהשקיט הדין ימצאו הרחמים והישועות על ישראל בגלותם וזה ע"ד משרז"ל במס' שבת פ' רבי עקיבא א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מ"ד כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וכו' לעתיד לבא אומר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר הב"ה אימא ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים איפשר דבעי רחמי עלייהו א"ל בניך חטאו אומר לפניו רבש"ע ימחו על קדושת שמך אמר לא בסבי עיטא ולא בדרדקי טעמא. א"ל ליצחק בניך חטאו אמר לפניו רבש"ע בני ולא בניך, בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשו בני ולא בניך. ועוד כמה חטאו כמה שנותיו של ארם ע' שנה דל עשרים דלא ענשת להו פשו חמשים דל כ"ה דלילותא פשו להו כ"ה דל תריסר ופלגא דצלויי ומיכל ובית הכסא פשו להו תריסר ופלגא אם אתה סובל את כלם מוטב ואם לאו פלגא עלי פלגא עלך ואם תאמר כלהו עלי הא קריבית נפשי קמך פתחו ואמרו כי אתה אבינו אומר להם יצחק עד שאתם מקלסין אותי קלסו להקב"ה ומחוי להו יצחק קב"ה בעיניה מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים אתה יי' אבינו וכו'. הבט ימין וראה כמה נמרצו דבריהם דברי יושר תפוחי זהב במשכיות כסף בהודיעם כי הישועות אינם באים לישראל אלא ממדתו של יצחק שאם לא תסכים מדת הדין עם מדת הרחמים בטוב ההוא והישועה המזומנת לבא על ישראל יתעכבו מצד מדת הדין ועד שתסכים מדתו של יצחק והוא ע"ד מ"ש בכתוב אם יש עליו מלאך מליץ א' מני אל"ף להגיד לאדם יושרו שפירושו עז"ה כי כבר ידעת כי נתיחסו הרבבות אל הימין והאלף אל השמאל מהמלמדים זכות וחובה וכמ"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך והנה אעפ"י שהרוב מלמדים זכות מהימין והמעט מלמדים חובה מהשמאל אין הדין נגזר לטובה עד שיסכימו מלמדי החובה עם מלמדי הזכות וגם כי לא יסכימו כלם עם מלמדי הזכות רק אחד מהם לבד ממלמדי החובה שיליץ עליו טובה אזי נגזר הדין על פיו של אותו המליץ השמאלי לטובה ונתפרדה חבילת מלמדי חובה ביען נמצא בהם מליץ א' לחובה והוא אמרו אם יש עליו מליץ א' מני אלף כלומר מהצד השמאל המיוחסת אל האלף להגיד לאדם יושרו ובכן ויחוננו ויאמר פדעהו מרדת שחת מצאתי כופר הרי א"כ כי כל הטוב המתרגש לבא לעולם וישועות כל נעשה ארץ עד שתסכים מדת הדין ובזכות יצחק שגבר בגבורתו ינצח למדת הדין כדי לצוות ישועות י"עקב שאם לא תסכים מדתו עם מדת י"עקב ישועות כל נעשה ארץ ובבחינה זו תקרא מדתו של יצחק ישועות שאלמלא יצחק לא אתא יעקב וכיון דאשתזיב יצחק ישועות יעקב הוי ורמזו זה במליצו' דבריהם באמרם אומר הקב"ה לאברה' בניך חטאו וכן ליעקב שמדתם מדת החס"ד והרחמים ואמרו שהם יאמרו ימחו על קדושת שמך כי בעוד שמדת הדין שואלת דין אמת אין כח ברחמים לנצח עד שתסכים מדת הדין ותלמד זכות ועל כן יחסו הזכות ליצחק שאמר בני ולא בניך וכו' הנה כי הוא העיקר בלימוד הזכות בהסכימו עם הרחמים ולכן נקרא יצחק ישועות יעקב והבן והוא ע"ד מ"ש איוב לאשתו גם את הטוב נקבל מאת האלהים ואת הרע לא נקבל כי בהיות האדם ישר מאת מדת הדין יבוא לו הטוב ואם לא הוא יעכבהו נמצא כי הטוב הבא לעולם מאת האלהים היא מדתו של יצחק. ומה שהביא הזוהר ואת הפתיחה של רבי יהודה שנראה שאין לה שייכות לענין הכתוב ויהי אחר הדברים האלה והאלהים נסה את אברהם הביא זה לענין מ"ש רבי אבא בפי' הפתיחה צוה ישועות יעקב שאלמלא לא ניצל יצחק בנסיון הזה לא נמצא יעקב כדי להביא דברי רשב"י ע"ה בסוד העקידה והנסיון למי יתיחס כפי האמת אם לאברהם אם ליצחק ואמר ר"ש אמר תנינן ויהי בימי על צערא אתמר וכו' יבאר כי כל מקום שנז' מלת ויהי סמוכה לבימי יורה על צער גדול ובכל מקום שנז' ויהי גרידא בלא ימים יורה על חלק צער ולא משלם והטעם בזה כי הצער הסמוך ליום יורה על הוא תלוי בזמן המסודר מהמערכה ברצון המסדרה יתברך ויתעלה שמו לחייב הצער ההוא כפי מה שגזרה חכמתו הנפלאה בזמן ההיא ואין מציל ממנה כי הוא יתברך הניח הצער ההוא לחיוב הסדר המערכיי ולכן יתלה הכתוב הדבר בזמן אמנם כשנז' ויהי גרידא יורה על חלק צער עובר וגם כי אינו מקרה ח"ו כי לצורך הוא שלוח מאת הבורא יתברך אבל אינו קבוע בסדור המערכיי כי אם עובר חולף לצרכו כי אין נעשה פתגם שלא לצורך אם מעט ואם הרבה והוא שרמז באמרו ויהי אע"ג דלא כתיב בימי כלומר כי הצער התלוי ביום הוא צער משלם כמ"ש הנה עכ"ז כל מקום שנאמר ויהי גרידא יורה על חלק צער טפסא דצערא אית ביה ולא צער שלם ואמר זה להבדיל בין הצער הסמוך לבימי ובין הצער הנזכר גרידא כמו שנזכר בענין העקידה ויהי אחר הדברים שהיה בו צעד עובר לאברהם ואל יצחק ואח"כ ביאר סוד מלת אחר הדברים כי היה יכול לכתוב ויהי אחרי כן והאלהים נסה את אברהם כי לא יזכור הכתוב מלה נוספת ללא רמז ואמר כי מלת אחר תרמוז דרגא תתאה דכל דרגין עילאין והיא העטר' היא המדרגה התחתונ' מכל המדרגות העליונות והיא הנקראת דברים כי היא פי יי' ועל פיה יתברר כל הדברים ואל זה היה רומו מרע"ה באמרו לא איש דברי' אנכי כי היה כבד פה ולא פעלה בו המדה לשומו איש דברים. ומה הוה בתר דרגא דא והאלהים נסה את אברהם כי שם הוא מקום הנסיון והבחינה כי על כן הוא נרמזת בעץ הדעת טוב ורע כי הטו"ב שוכן בה ורגליה יורדות מות כי הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב כי למטה אחר המדה הנרמזת יש מקום ליצר הרע לקטרג וכבר ידעת כי הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות הוא היורד ומשטין ועולה ומקטרג עד שהאלהי"ם נסה את אברהם. דאתא יצר הרע לקטרגא קמי קב"ה וכאן לא פירש מה היה קטרוגו וכבר נזכר בפ' בראשית בכתוב ויעש אברהם משתה גדול שקרא לכל גדולי הדור ובא השטן ועמד על הפתח כדמות עני ולא השגיחו בו לפי שהיה אברהם עסוק בסעודת המלכים והשרים ההם ושרה היתה עסוקה בהניק הבנים אשר הביאו שם נשי הגדולים ההם שלא היו מאמינים שתלד שרה והיו אומרים כי היה יצחק אסופי וכמ"ש מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה וכו' ולפי שלא השגיחו בו מצא מקום לקטרג כמו שנז' שם בארוכה. הכא אית לאסתכלא והאלהים נסה את אברהם את יצחק מבעי ליה וכו' הנה יקשה קושיא חזקה להוכיח מתוכה מה שכבר כתבנו כי הטוב מבחין את הרע כי לא יבחן הטוב בטוב והרע ברע רק כל דבר בהפכו וכמו שכתבו בעלי הטבע כי ידיעת ההפכים אחת כי כשאנו יודעים כי המים והאש הפכיים הנה בהשכילנו כי האש חם ידענו שהמים קרים שהם הפכו וזה לא יורגש בפועל רק בהפגשם שניהם יחד בנושא א' כי אז יורגש הקטטה והקטרוג ביניהם כי בהיות כל א' לבדו לא יורגש האיבה וההפך שביניהם ועל זה הקשה ר"ש ע"ה ואמר כי למה ייחס הכתוב הנסיון לאברהם בהיות שיצחק היה בן ז"ל שנה והיה יכול לבעוט באביו ולא ע"ז יענש אברהם שלא ישלים מצות האל כי לא היה ברשותו ואם כן אחר שהסכים יצחק להיות נעקד הוא המנוסה לא אביו. והשיב אלא את אברהם ודאי דבעי לאתכללא בדינא דהא לא הוה ביה דינא כלל מקדמת דינא ביאר מ"ש כי אין הטוב מבחין את עצמו אם לא בהפכו ולא ינוסה אברהם בהיותו איש החס"ד בימי חסדיו עד שיהיה נכלל ונאזר בגבורה שהוא הדין לשחוט את בנו ובכן יודע עבודתו ליוצרו והוא אמרו והשת' אתכליל מיא באשא ואברהם לא הוה שלים עד השתא דאתעטר למעבד דינא ולאתקרא ליה באתריה ובגין כך והאלהים נסה את אברהם כי עכ"ז המנוסה הוא אברהם בהפכו דא אתדן ודא עביד דינא הפך טבעו. ובגין דא יצר הרע אתא לקטרגא וכו' כלומר ומזה הצד היה רשות לשטן לקטרג ע"ד מ"ש החנם ירא איוב אלהים הלא אתה שכת בעדו וכו' ואולם גע אל עצמו וכו' אם לא על פניך וכו' כי לא יבחן הטוב כי אם ברע. וביאר עוד כי גם עיקר הנסיון ה ה לאברהם על הדרך שנזכר היה בבחינת הצער גם כן יצחק הוא מנוסה שהרי כללו הכתוב במלת א"ת שהי"לל והאלהים נסה לאברהם וכתב את לרבות ולפי שמלת א"ת ע"ד הסוד תרמוז לעטרת אמר דהא בההוא שעתא בגבורה תתאה תליא ושריא כי היא העושה הדין. כיון דאתעקד ואזדמן בדינא על ידא דאברהם איש החסד כדין אתעטר באתריה בהדיא וכו' וקנה מקומו למעלה במדת הגבורה להיות נכלל עם אברהם א"ש ומי"ם כי האבות הן הם המרכבה וסליקו לעילא וכו' כי בכן קנו כל א' מקומו בסבת הנסיון זה בחסד וזה בגבורה ואשתכח מחלוקת כדקא יאות כי זה הנקרא מחלוקת לשם שמי"ם לשיצא מביניהם יעקב שמדתו שמים בשום שלום באהליהם. והשלים לבאר הענין ואמר מאן עבד אבא רחמנא דאתעביד אכזר בהפך מדתו אלא בגין לאשתכחא מחלוק' מיא באשא כדי שיבחנו שניהם זה בשובו אכזר וזה בקבל הדין בנחת ובשובה והשאר מבואר.