פקודא חמישאה כתיב ישרצו המים שרץ נפש חיה. אמר שהמאמר החמשי הזה נכללים בו ונרמזים בו שלש מצות. הא' לעסוק בתורה. והשני מצות פריה ורביה. והג' למול כל זכר לשמנה ימים ולהעביר הערלה מן הבשר והסתכל כי לא זכרם בדרך קדימת זמן עשייתם כי קדימת זמנם הראשונה היא המילה הבאה לשמונה ימים והשנים האחרים יש מחלוקת בין רז"ל אם יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה או ישה אשה ואח"כ יעסוק בתורה ואמרו רחיים בצוארו של אדם ויעסוק בתורה וכו' אמנם זכרם בכאן כסדר שרשם בעולם האצילות כי התור"ה קודמת למדת היסו"ד הרמוז לפריה ורביה כי משם יוצאות הנשמו' שהם פריה ורביה של מעלה ואח"כ להכרית הערלה למטה וזכרן כסדרן מלמעלה למטה. בסדר קדימת מעלתם. אמנם מצדנו אנחנו תקדם לנו סדר קדימת הזמן לפי שאנו נופלים תחת הזמן וצריכים להקדים כריתת הערלה למטה וליכנס דרך השער ליי' אל מדת היסוד המיוחס אל פריה ורביה ואחר כך לעסוק בתורה ולעלות אל תור"ה שבכתב מלמטה למעלה ושתי המדות הללי רצוני י"סוד ותפאר' באות כאחד במשך הו"ו. והסוד בזה כי בהסיר הקליפה והערלה מבשרנו יתגלה אור התורה על ישראל וירד השפע והזרע הקדוש אל העטר' ויתרבה השל"ום בעולם. והנה ביארם רשב"י ע"ה אחת לאחת מרמז הכתוב ואמר למלעי באוריתא ולאשתדלא בה ולאפשא לה בכל יומא כי בעסק התורה תמיד יתברכו הדברים מלמעלה ויתרבו בחידושים רבים ונרמז זה בישרצו המים וכבר ידעת כי ד"ת נמשלו למים כלומר יתרבו ויתברכו ד"ת בהעסק בהם תמיד לפי שבהם תתקן הנפ"ש ותהיה כסא אל הרו"ח והרוח תהיה כסא לנשמה שהיא נקראת חי"ה וזהו שרץ נפש חיה נפש דההיא חיה קדישא שנקראת נשמת שד"י שנשמתו של שדי היא בינ"ה ורמז בזה כי העוסק בתו"רה שהיא תפאר' משם יעלה הרמת"ה כי שם ביתו וז"א וכד אשתדל באוריתא בההו' רחישו דרחיש בה זכה לההוא נפש חיה. ולמהדר כמלאכין קדישין אע"פ שהוא נשוא בחומר יתעלה בכח הנשמ"ה אשר תחול עליו להיות כמלאכים הפשוטים מכל חומר ואמר כי העוסקים בתורה נקראים מלאכים שוכנים בארץ שנאמר ועוף יעופף על הארץ על הארץ ממש.
הא בהאי עלמא זאת המעלה משיגים בעודם בזה העולם כי אחרי צאתם מזה העולם יזכו להיות מלאכים ממש וכמ"ש ז"ל שעתיד הב"ה לעשות להם כנפים כנשרים לשוט בעולם כמלאכי' ממש ודייק זה מכפל הכתוב ועוף יעופף ב' פעמים עפיפה בעולם הזה כי תתעלה נשמתם מעלה מעלה ועפיפה בעולם הבא כי יתפשטו מהחומר ויהיו מלאכים ממש ואמר כי אל זה כוון דוד באמרו לב טהור ברא לי אלהים לעסוק בתורה ובכן ורוח נכון חדש בקרבי.
פקודא שתיתאה שהיא השניה הנרמזת בישרצו המים אמר כי העוסק בפריה ורביה הוא ממשיך מימי הנהר העליון שהוא הנהר המשק' את הגן אשר משם יצאו הנשמו' החדשות והנה בצא"ת הנשמה לבוא לזה העולם יצאו עמה כמה מלאכין והנה לדעת רשב"י ע"ה עם כל נשמה ונשמה יצאו שני מלאכים הם המלוים לאדם לכל מקום שהוא הולך כמ"ש רז"ל אחד מימינו ואחד משמאלו כשהאדם עושה מצוה. מלאך הימיני מברכו ומלאך רע בעל כרחו עונה אמן וכו' ולדעת ר' פנחס הן שלשה כי אין נעשה דבר אם לא בב"ד ואין ב"ד פחות משלשה ורשב"י הביא ראיה מן כי מלאכיו יצוה לך ומעוט רבים שנים ור' פנחס הביא ראיה מאם יש עליו מלאך מליץ א' מני אלף להגיד לאדם יושרו אם יש עליו מלאך אחד מליץ שנים להגיד לאד' יושרו הוא המכריע בין שניהם והנה א"ל ר"ש אם לדבריך שאת' דורש כל תיבה ותיבה הנה יהיו חמש שנא' עוד ויחוננו הרי ד' ויאמר הרי חמש. והשיב ר' פנחס לאו הכי אלא ויחוננו דא קב"ה בלחודוי שאין החנינה באה רק מאתו ואין רשות לשום מלאך לעשות קטנה או גדול' שלא ברשותו והשיב ר"ש שפיר קאמרת. ומאן דאתמנע מפריה ורביה כב יכול אזעיר דיוקנא דכליל כל דיוקנין היא העטר' שהיא כוללת כל הצורות ונקראת דמות בסוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנ"ו וגרים לההוא נהר דלא נגדין מימוי הוא היסו"ד המשפיע בעטר' והוא פוגם הברית העליון כי לזאת היתה כונת הבריא' למעלה להמציא נשמות ולמטה להמצי' גופות ועל המבטל פריה ורביה נאמר ויצאו וראו בפגרי האנשי' הפושעי' בי כי הם פשעו בהמנע מלהמציא פגרים שיתלבשו בהם הנשמו' ובזה הפכו כח הברי' העליון ולכן נשמות' לא יכנסו בפרגו' של מעלה חלף פשעם ופגימתם למעלה בעולם אשר משם ירדו הנשמות.