כשמוע עשו אמר רבי חייא כמה בישין עבדו דמעין וכו' הוא שאמרו ז"ל ג' דמעות הוריד עשו אחד מהימין וא' מהשמאל ואחד נסתלקה בתוך עינו הוא שאמרו ישראל האכלתם לחם דמעה ותשקמו בדמעות שליש עשו הרשע על שהוריד שלשה דמעות נתמלא רחמים עליו אנו שדמעותנו תדירין עאכ"ו שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה ועז"א דוד אל דמעתי אל תחרש. ואמרו כשמוע עשו וכו' ויצעק צעקה גדולה ומרה כל האומר הקב"ה וותרן יותרו מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה שהרי צעקה א' הזעיק יעקב לעשו ואימתי נפרע לו בשושן הביר' ויצעק צעקה גדולה ומרה עד מאד וכן יבאר כי שערי דמעה לא ננעלו אפילו לרשעים כשמורידין אותם באמת ובתמים שהרי עשו אלמלא שהיה דבר אביו יקר וחשוב בעיניו לא היה בוכה כי אכזרי הוא ולא מרחם לשיזיל דמעות מיד כי הדמעה אינה מצויה אלא למי שהוא רך הלבב והנה בנדון הזה עשו בהיות שהיו דברי אביו חשובים בעיניו בכה ממרירות נפשו והקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה ושמר דמעותיו לזרעו אחריו.
הכי קרא שמו יעקב ואוקמוה דרז"ל מלמד שחיכך בגרונו והוציא את הזמורה כלומר הוציא כיחו וניעו מפיו בתנועת ההמשכה מן הגרון וירוק ירק ותנועת מלת הכי יורה זה ובכאן הוסיף רבי חייא שחרף וגידף בתנועת כיחו אל הקורא שקרא שמו יעקב כי שמא גרים שיעקבהו זה שני פעמים כאשר יבאר בהדיא והוא אמרו אפיק ציצא דרוקא בגין קלנא ואמר ככה יעשה למי שקראו יעקב ויראה לפי זה שאין פי' הכי קרא שמו שמא מטעם זה נקרא שמו יעקב כפי' רש"י ז"ל שא"כ היל"ל הכי נקרא שמו יעקב.
ויעקבני זה פעמים מהו זה וכו' פי' כי כל זה מורה באצבע אשר יאמר כי הוא זה והנה יעקב לא היה שם כי יאמר ויעקבני זה ויאמר כי זה האמור בכאן יחזור על התיבה עצמה שמתהפכת פנים ואחור פעמים והיא ברכתי ובכורתי וזהו סוד פעמים. ויביא דכוותה כי עתה שבנו זה פעמים שבנ"ו בשנ"ו ודכוותה ותחשבני לאויב לך:
הן גביר שמתיו לך וכו' ולך איפה מה אעשה לית קיימא הכא מאן דאסתכם עלך כלומר לך בני מה אעשה כי איפ"ה שהיא השכינה שהיתה עומדת נסתלקה ואינה מסכמת על ברכותיך כמו שהסכימה על יעקב.
כדין ברכיה בהאי עלמא כלומר בטובות העולם הזה החולפות והעוברות.
ואסתכל בדרגיה ואמר ליה ועל חרבך תחיה וכו' עתה נתחדש בראותו שנכנס עמו גיהנם שמדרגתו בשמאל הקליפה בעולם הקליפה ולא בשמאל עולם הקדושה למעלה ובכן ראה כי לו נאות החרב ושפיכות הדמים והמלחמות ושכח האדום העכור שולט עליו לא כח האדום צח. ורבי אלעזר דייק עוד מלת בני הנוספת כי ידוע הוא שהוא בנו ויבאר כי מלת איפה הנז' בעשו תרמוז על אף וחרון וחמה ושרמז לו כי לו נאות האף והדין הקשה ושמדתו של יצחק חייבה כל זה בעולם הקליפה וזהו בני ודאי דאנא גרמנא לך ובאת בסיגי הזה"ב האדום העכור והוא הברזל ודע כי טבע הברזל גוונו אדום בטבעו כנודע לבעלי הטבע סוד הגוונים והברזל אעפ"י שנראה לבן בלטישתו גוונו האמיתי אדום והנחשת אעפ"י שנראה גוונו אדום גוונו האמיתי ירוק והפליסופים העושים מלאכת הזיוף מן הברזל יוציאו אדמימותו ע"י הסממנים וצובעים בו הכסף ביען שורשו ועיקרו אדום אלא שאדמימותו עכור אמנם הזהב אדמימותו צח ואדום ומזה תבין למה הותר הנחשת לכלי הבית וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו לפי שהוא מחלק מאדים. וגוונו אדום אמנם הנחשת הוא ירוק והפסד ב' המתכות האלה יוכיחו על גווניהם ואל זה הסוד אמר לו רואה אני כך כי על חרבך תחיה כי באת בסיג האדמימות והוא הברזל אם קהה.
ואת אחיך תעבוד לא אתקיים הוא הדבר ששאל למעלה רבי יוסי בר"ש בן לקוניא לרבי אלעזר כלום שמעת מאביך למה נתקיימו הברכות של עשו ושל יעקב לא נתקיימו והתשובה אחת היא:
רבי חייא ור' יוסי הוו אזלי וכו' השתא מתתקנא ארחא לפי שהיו שלשה וכל דבר שבשלשה מוסכם הוא מלמעלה א"ר חייא עת לעשות לה' וכו' לא בא לפרש הכתוב רק לומר שהעת נאות להתעסק בד"ת ופתח רבי יוסי ואמר פיה פתחה בחכמה הביא ס' הזוהר ואת הפתיחה ואם איננה מהנדון לפי שפתח אחריו רבי חייא אני חכמה שכנתי ערמה על ענין יעקב ע"ה וערמימותו ונמשך הענין מחכמה אל חכמה כי הוא פתח בפיה פתחה בחכמה ורבי חייא פתח באני חכמ"ה שכנתי ערמה והנה רבי יוסי יבאר הכתוב פיה פתחה בחכמה על ד' פנים הא' בדרך פשט והשלשה על דרך הסוד וגם כי יראה שהם שונים זה מזה הנה שלשת' בסוד היחוד כי ענין כל המדות הם אחדות אחד. וביאר על דרך הפשט פיה פתחה בחכמה על כלל כל כנסת ישראל אנשים ונשים וטף כי כלם קבלו את התורה ופיה פתחה בחכמה כל אשר דבר ה' נעשה ותורת חסד על לשונה אלין אינון ישראל דאינון לישנא דאוריתא הם הזכרים שהם מתעסקים בה יומם ולילה וכמ"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז.
פיה פתחה בחכמה דא בי"ת דבראשית כבר נתבאר במה שקדם בפ' בראשית וזולתו מהמקומות כי צורת האותיות לא היו הסכמיות אמנם כל אות ואות במחוגה אלהית מתוארת. וכי הם כל אחת ואחת בצורתה תורה על חלק מחלקי הבריאה כי הם כלי אומנתו של הקב"ה ובהיות שהעולם נברא בבי"ת כמוזכר שם בסוד הבי"ת היא החכמה העליונה חכמת אלהים ביאר רבי יוסי כי הכתוב ירמוז על בית בראשית שבה נפתח הבריאה והיא היתה התחלת הדיבור והציור בבריאה וכן תרגם ירושלמי בחכמה ברא ה' ותורת חסד על לשונה זה מדתו של אברהם בסוד אמרתי עולם חס"ד יבנה דביה ברא עלמא. וביה משתעי תדיר כי החסד הוא המקיים העולם. וכן אברהם הנאחז במדתו הוא היה סבת הבריאה שנאמר אלה תולדות השמים והארץ בהברא"ם באברהם. ועתה בא לבאר סוד צורת הבי"ת והוראתה מצד צורתה אמר בית סתים מהאי גיסא ופתיחא מהאי גיסא כד"א וראית את אחורי וזה רמז אל העלמת גלוי החכמה מהיכן נמשך בסוד והחכמה מאין תמצא לא ידע אנוש ערכה ולכן היא סתומה מפאה האחת וסגרה הדלת אחריה כי זה נמנע מכל דורש ומבקש. ומהפאה האחרת הפתוחה הוא בית שער אליה לקבל אורה שמשפיע בה הנעלם ואיהי אכסדרא ומה שחזר ואמר סתים מהאי גיסא בגין לאנהר' אנפהא ירצה כי גם סתימתה מחד גיסא תחייב לקבל כל הציורים מהכת"ר ויגנזו בו ולא יראו חוצה והדמיון בזה מראת זכוכית הטלואה באבר מצד האחד שזה סבה שתקבל כל הציורים שבפניה הנכחיות שאם לא נסתמה מהצד הא' היו הציורים ההם מתפלשים ועוברים מעבר אל עבר ולא תקבל שום ציור ואיהי כאכסדרא לקבלא וכן הביא רבי אליעזר הגדול בפרקיו שהעולם הזה דומה לאכסדרא והכל כוונה אחת כי בחכמה יבנה בי"ת ובצורתה נברא העולם.
ובגין כך קיימא בריש אוריתא ואתמליא לכתר. זה יתבאר מהתיקון החמישי מספר התיקוני' והכוונה כי קודם שתתמלא מהאור צורתה היתה ציור ב' כצורת הירח ואחר שתתמלא אורה תתמלא פגימתה סביב סביב בצורת המם סתומה והסוד נרמז בלמרבה המשרה כי אז תתמלא הפגימה והפרצה הנרמזת בסוד חומות ירושלי' הפרוצות ותורת חסד על לשונה דהא לבתר משתעי' וכו' אחר שנתאצלה החכמה ופתחה פיה לקבל מיד השפיעה בבינה והולידה תורת חס"ד והוא סוד ויאמר אלהי"ם במעשה בראשית כי בדבר ה' שמים נעשו וכו' ואלהי"ם הנז' במעשה בראשית היא הבינ"ה.
פיה פתחה בחכמה דא ה"א דשמא קדישא פי' הה"א הראשונה היא פתחה פיה לאמר יהי כך וכך וכל זה בכח החכמה שנדבקה בה כי החכמה היא סתומה ונעלמת כמ"ש ונעלמ' מעיני כל חי וכד שארי לאתפשט' וכו' אפיקת קלא פי' התפארת שהיא קולו של יעקב והוא תורה שבכתב תורת חסד.
פיה פתחה בחכמה דא ה"א בתראה דאיהי דבור היא הנקראת פי ה' ודבר ה' כי היא המוציאה כל המבטא מהחמשה המוצאות לדבור ומלה תליא בחכמה כלומר אעפ"י שהיא היא המוציאה הדבור לפועל העיקר תלוי בחכמ"ה העליונה והוא אמרו פיה פתחה בחכמה פי ה"א פתחה בכח החכמ"ה העליונה היא העיקר.
ותורת חסד על לשונה דא יעקב דאיהו על לשונה לאנהגא לה ולאתחבר' לה דהא לית דבור בלא קול. אמר שאעפ"י שהדבר תלוי בחכמ"ה הנה הוא כדמיון הדבור שהוא עדיין במחשבה והמוצי' מה שבמחשבה אל הפועל הוא הלשון באמצעות הקול שאין דבור בלא קול נמצא כי ענין האצילו' היה כדמיון הוצאת הדבור מן הכח אל הפועל כי יקדם המחשבה אל הקול והקול יתחלק בחיך ובלשון ובשניים והפה היא הגומרת והוא סוד עיקר הפתיחה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה. והעולה בידינו מהרמזים האלה הארבע שביאר רבי יוסי כי עולם האצילות הכל אחד הראש והסוף והאמצע והראש והאמצע והסוף והסוף והאמצע והראש והסוף והראש והאמצע והאמצע והראש והסוף. והאמצע והסוף והראש ואין הדבר מתחלק כי אם בלשוננו הנחלק בעול' החלוק כי אי אפשר לנו לדבר זולת ע"י חילוק האותיות. והתיבות אמנם למעלה המחשבה הוא הקול והפה והפה היא המחשבה והקול. והקול הוא הפה והמחשבה והכל יחוד א':
פתח רבי חייא אבתריה ואמר אני חכמה שכנתי ערמה וכו' אני חכמה דא כנסת ישראל הנה יבאר הכתוב הזה על יעקב אע"ה ויודיע ע"ד הסוד כי כל מעשהו של יעקב ע"ה למטה הכל מסודר למעלה כפי המדות ואמר אני חכמה דא כנסת ישראל הרמז על רבקה כי בחכמ"ה עשתה מה שעשתה. שכנתי ערמה דא יעקב כי מדתו של יעקב יונק מהחס"ד וגם מהפחד שהוא הערמה כי השמאל יתיחס אל הערמה ומדתו של יעקב שוכן אהלים והשמאל היא הערמה ודעת מזמות אמצא היא דעתו של יצחק כי מדתו תחייב מזימות ומחשבות לברך לעשו. ובגין דחכמתא אשתתף בהדיה דיעקב דאיהו ערמה כמו שאמרנו כי אחז מזה ומזה כי הערמה היא מתמצעת בין החכמה והמזימה ולפי שנשתתף החכמה בהדי יעקב דאיהו ערמה על הדרך אשר אמר נצח יעקב ודעת מזימות שהוא יצחק מצא שנתברך מיצחק ומצא לו והכוונה בזה כי הכל היה מסודר בציור העליון והוא שהיה. מאינון אתקיימו בהאי עלמא בענין הפרנסה והמזונות וקצת השולטנות. וכלהו יתקיימו לזמנא דמלכא משיחא כי אז יתרבה השפע וגם השולטנות אל האומה הישראלית כמו שיביא מהכתובים וארו עם ענני שמיא וכו' וע"ד בעא יעקב דיסתלקון ברכוי לההוא זמנא להיותם נצחיים ולא בחר במדומות הללו הכלות והנפסדות:
פתח רבי יסא אבתריה ואמר אל תירא עבדי יעקב וכו' יבאר הכתוב הזה על מה שאמר רבי חייא כי סלק יעקב עיקר הברכות לעתיד ואמר והאי קרא אוקמוה. הבטחה לישראל על הגלות אבל בההוא שעתא דנפק יעקב הנביא יאמר בשם שולחו כי מאז יצא יעקב מאת יצחק אביו באותם הברכות בעא לאסלקא לון לבתר כי ראה הטובות המדומות של העה"ז אינם נצחיות ובחר לסלקם לעתיד לבא והיה לבו נוקפו אם יסכים בזה או אם יקבלם מיד כי פחד שמא לא יוכלו בניו לסבול עול המלכיות ויצאת בת קול ואמרה אל תירא עבדי יעקב כי אתך אני ולא אעזבך כי הנני מושיעך מרחוק לזמן שאתה מסלק אותם ואת זרעך מארץ שבים וישובו הם לשלוט באומות. ושב יעקב לאינון ברכאן שסילק אותם לעתיד ושעוד יתקיימו כלם. ושב יעקב שהוא כביכול עתה בגלות עם ישראל:
אזלו עד דהוו אזלי וכו' א"ר יוסי כל מה דעביד קב"ה וכו' יבאר כי התורה היא דפוס נעלם שכל הנמצאות והעתידות והחכמות נדפסים בה ונראים ממנה למי שנתן לו האלהים עינים לראות ואזנים לשמוע. ויביא ראיה מרשב"י ע"ה שהיה דורש שלש מאות הלכות פסוקות בפסוק ושם אשתו מהטבאל שנראה מפשוט שאין בו רק הודעת שם אשת הדד ושם אביה ושם אמה ומהכתוב ההוא היה דורש מה שדורש לפי שהתורה ספיריית ומתנוצצת בכמה גוונים לאין מספר והמעשים והספורים אשר בה ספורים עשויים באמת וישר כתובים באצבע אלהים יספרו ענין נגלה ובתוכם ה' וכל אדם חזו בו כי כל התורה שמותיו יתברך ואשר נגע אלהים בלבו מהכתובים שבה יביט למרחוק כאשר יראה הרואה בצפייתו במים ובאש ועל זה היה מתפלל דוד ואומר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך ביאר שיש באותיותיה כמה סתרים מכוסים מבני אדם ובכן יביא ענין הנחש המפתה ומה שגרם בעולם וכל הענין ההוא כבר נתבאר במה שקדם. ויבאר הכתוב ויהי עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב איש תם וסוד הדבר כבר נתבאר. ויאמר כי הלילה ההוא אשר נטפל עמו שרו של עשו קבלו שהיתה ליל יום רביעי כי בו נתלו המאורות ונאמר בו יהי מארת חסר כי מאז נתמנה הנחש בפגימתה של לבנה ובכן מתחזק וכמו שהזהירו רז"ל על לילי רביעיות כי הליל הרביעי עלולה מהמזיקים וע"כ בא סמאל להאבק עם יעקב בעת ממשלתו. ואלמלא כי יעקב כחו משני האהלים היה נוצח אותו והרבה יגע ולא מצא מקום לגבות חובו רק מהירך כי היה מקום עלול ביעקב כאשר יתבאר סודו במקומו בע"ה והסוד בכאן כי לא היה יכול לו מפאת הזרועות אברה"ם ויצחק כי היה מתאמץ בהם וכחם בו אמנם מפאת הירך שהוא למטה מהגוף אשכח עילה ונגע בו. ויאמר כי בד' מיני ברכות נתברך יעקב א' מפי אביו ב' מפי השכינה כשחזר מבית לבן שנאמר ויברך אלהים ליעקב ג' מפי שרו של עשו ד' כששלחו אביו לפדן ארם שא"ל ואל שדי יברך אותך והנה תמצא כי בשלשה מהם מיעדהו בממשלה זולת זו שלא נזכר לו בה ענין ממשלה רק ברכת הצלחה שנא' ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך ויתן לך את ברכת אברהם אמנם בשלש האחרות נתברך בממשלה אם בברכת יצחק הוה גביר לאחיך. ואם בברכת שרו של עשו כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל. ואם בברכת השכינה ויברך אותו ויאמר שמך יעקב לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך שענינו ענין שררה ויעקב לא בחר להשתמש בהם מכלם רק בזאת שאין נז' בה ממשלה כדי להנצל משעבוד מלכיות ויוכל לסבול עולו אמנם האחרות שנזכר בהם ממשלה הניחם וסלקם לימות המשיח כי העת ההיא עת צרה והברכות הן הנה תעמודנה להם לבניו למגן וצנה עד שיקחו הממשלה שלא תסוף ותכלה. ויביא משל נאה על זה מהמלך אשר היו לו לגיונין הרבה וכו' ומבואר הוא. ורבי חייא יבאר הכתוב שאר ישוב שאר יעקב על הכוונה הזאת כי מה שהשאיר יעקב מהברכות הרי שישובו ויתקיימו באחרית הימים והוא סוד והיה שארית יעקב על הברכות שהשאיר הכתוב מדבר. ופתיחת רבי יסא בן יכבד אב ועבד אדוניו מבוארת בעצמה. סליקת פרשת תולדות יצחק שלב"ע תם: