ונאספו שמה כל העדרים היינו דכתיב כל הנחלים הולכים אל הים פי' כי באמרו שלשה עדרי צאן רמז לזרועות עולם ואל גוף האילן ובאמרו ונאספו שמה כל העדרים ירמוז גם לנצח והוד וליסוד שירמזו לנחלים היורדים אליה.
וגללו את האבן מעבירין מיניה תקיפו דדינא קשיא בבוא מימי החס"ד מתפשרין המים הקפואים מצד צפון המונע פי הבאר מהזיל מימיה.
כהאי נהרא כד מימוי סגיאין שאין בכח הקור להקפיא אותם אבל אם מימיו מועטים יקפאם הקור מיד כן בהיות מי"ם רבים יורדים אל הבאר הם מכבים כח האש החזקה וגוללים את האבן נג"ף מעל פי הבאר ויצאו מים רבים להשקות כל חיתו שדי והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה כבר נתבאר למעלה כי הדין צורך העולם להעניש את הרשעים.
ת"ח כד הוה יתיב על בירא וחמא דמיא סלקין לגביה בזה ידע כי אשתו מזדמנת לו שהבאר העליון רומזת לבת זוג והכתוב אומר עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן אשר לאביה וכן במשה ויקם משה ויושיען וצפורה בהם. ת"ח האי באר ז' זמנין כתיב בפרשתא וכו' בא להודיע כי הבאר הזה הנז' בכאן לא ידענו איזה באר היא כי בארות רבות בעולם והכתוב אומר וירא והנה באר בשדה ומי יאמר לנו כי הרמז על באר שבע לזה אמר כי נרמז זה בכתוב שהרי ז' פעמי' נזכר באר בפרשה זו שהרמז על בת שבע שהיא הבאר העליונה במשה לא כתיב אלא זמנא חדא וכו' יודיע כי יעקב נתעסק בנשים למטה להוליד י"ב שבטים וע"כ נזכר הבאר כמה פעמים בענינו כי הבאר תרמוז אל פריה ורביה כנודע לבעלי הקבלה אמנם משה שפירש מן האשה לא נזכר בענינו רק פעם אחת ובפעם ההיא נאמר בה וישב על הבאר שהרמז על שפירש מהאשה התחתונה ונתעלה למעלה מהאשה יראת ה' ולא נזכר כן ביעקב שישב על הבאר בחייו כמו שישב משה בחייו: