רבי חייא פתח ואמר רבות רעות צדיק וכו' יקדים הקדמה לבא ממנה לדרוש הכתוב על יעקב ע"ה ויאמר כי מיום שנברא האדם הנה היצה"ר מזדווג עמו ע"ד אמרו לפתח חטאת רובץ וזה בדרך טבע כי חומר האדם הוא נושא סבל לכח היצה"ר כי מטבע החומר לאהוב האכילה והשתיה ומה שימשך עוד מזה והוא סוד המלך הזקן והכסיל אשר יזכור לפנים כי קראו מלך על כי הוא שליט בגוף יותר מיצר הטוב המסכן כי דבריו אינם נשמעי' וקראו זקן על זמן קדימת ממשלתו על הגוף מיום שנברא ושע"ה היה אומר בדרך משל למבין דבריו טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל. ויאמר כי המופת הברור שהיצה"ר הוא המסמא עיני שכלו של אדם מנעוריו שהרי נמצא יתרון לבהמה מן האדם וזה שאנו רואים כי מיום הולדה היא נשמרת מהנזקים מה שלא נמצא באדם שהרי אם תשים שור או כשב או עז כי יולד בראש הגג או קרוב לאש יהיה נזהר מעצמו ויברח מנפול אל הפחת או אל האש וקטן האדם אינו נשמר מזה וזה יורה כי המקטרג הוא המסמא עיני שכלו כי אם ישימוהו קרוב אל האש ישליך עצמו ואיזה סכלות גדול מזה וכל זה יבוא לו מהמלך הזקן והכסיל אשר לא ידע ליזהר אם את עצמו אינו יודע ואינו נזהר איך יזהיר לזולתו ועליה אמר שע"ה והכסיל בחשך הולך דהא ממסוסית' דחשך קא אתי פי' ממשו' החשך העב הנמשש בידי' על דרך וימש חשך והוא חשך שלא יעבור בו האור ולא יתפלש לעוביו. ורשב"י ע"ה יבאר הכתו' משורש הדבר ואמר טוב ילד מסכן וחכם ואמר מאן ילד הא אוקמו' ואתמר וכו' אבל טוב ילד הה"ד נער הייתי גם זקנתי וכבר ידעת משרז"ל הפסוק הזה שרו של עולם אמרו ושרו של עולם היא העטרת שהיא שר המפרנסת את התחתונים ואמר שנקראת ילד לפי שאין לה מעצמה כלום אלא מה שמקבל' מאדון הכל ובעת קבלתה תתחדש כנשר נעוריה ע"כ נקרא' בשם נער וילד מסכן המתפרנס מן הצדק"ה ויהיה כוונת הכתוב כי טוב לאדם עם הילד הזה ואם אין לו מעצמו כלום כי סוף סוף הוא מדרגה ממדרגות עולם האצילות מהדבק עם הכסיל הטמא הערל גם כי הוא זקן בבחינת שולטנותו בגוף האדם י"ג שנה מיום הולדו כי סוף סוף טמא טמא יקרא והוא בא עם בני האדם בעלילות דברים להטותו אל דברים לא טוב ודמה הענין אל שני בעלי הריב והנך יודע כי אין לך מריבה גדולה בעולם כוללת כמריבת היצר הרע עם יצר הטוב ואמר כי מכאן נלמוד כמה צריך הדיין שלא לשמוע טענת האחר עד שיעמוד עמו חבירו לדין שאם ישמע דבר האחד יטעים לו דבריו ובבא רעהו לחקרו לא יכנסו דבריו באזניו נמצא כי למשמע אזניו מטענות הראשון יוכיח כי כן יקרה לאדם בשני מריביו הרע והטוב כי לפי שקדם הרע ימים רבים עמו מיום הולדו הטעימו מהתאוה הנהיה תערב לנפשו הבהמית ובבא הטוב לא יערבו לו טענותיו כי הרגל על דבר שלטון. ועל דא כל דיינא דקבל בר נש וכו' כאלו מקבל עליה טעווא אחרא למהימנותא וכאלו עבד ע"ז. ומטעם זה זרע ישראל מחנכין את בניהם מקטנותם אל המצות עד שלא יגיעו לזמן חיובם עליהם כדי שיהיו מורגלים בכך ובבא הטוב ימצא מכון לשבתו ויבוא ברוך ה' אל ביתו אמנם בני הנכר ילמדו את בניהם מקטנותם אל אוחזי חרב מלומדי מלחמה ותופשי כנור ועוגב באסקולו' שלהם וזה הענין ממש נמצא בין שני הלוחמי' מבטן יעקב ע"ה ועשו הרשע כי זה תמיד יושב רובץ בין המשפתים וזה יודע ציד איש שדה לצודד נפשות. זכאה דדחיל למאריה בהאי עלמא ולא יפנה אל רהבים ושטי כזב כאשר עשה יעקב אע"ה כי רעות רבות וצרות קראוהו ומכלם הצילו המציל יתב' ויתעלה וכמו שדרז"ל עליו לא שלותי בבית לבן הייתי ביום אכלני חורב וכו' ולא שקטתי מעשו ומשרו תחלה קודם שנקרה עם עשו ולא נחתי מדינה ומשכם ויבא רוגז רגזו של יוסף גדול שבכלם כי לסבתו ירד למצרים והכל מבואר: