ורזא דא בספרא דאדם חשך כד אתער אתער בתוקפיה ואתברי ביה גהינם וכו'. הנה בא לבאר סוד למה נאמר במנין הויית הרקיע הזה מה שלא נאמר בשאר ההויות שבכל מה שנתהוה בששת ימי בראשית נאמר ויאמר אלהים יהי כן ויהי כן אמנם ביום שני נאמר ויאמר אלהים יהי רקיע ולא נאמר בו מיד ויהי כן אלא ויעש אלהים את הרקיע וזהו א' מהמקומות שהיה מרעיש בן זומא את העולם וכבר כתבו למעלה בפרשת בראשית מה שבו די כי האריכות בזה אשם. אמנם בא לבאר בכאן למה הוצרך לכתוב בענין הבדלת המים שני הבדלות שנאמר ויהי מבדיל ואח"כ ויעש אלהים את הרקיע ויבדל כי די היה באמרו ויהי כן כמו שכן כתב בסוף הכתוב ויהי כן. אמנם הודיענו כי אין לך מחלוקת וקטרוג בעולם בין שני הפכים שאיפשר שיתווך השלום ביניהם שיהיה בזולת האופן הזה והוא שבתחלתו יהיה קשה וסופו בנייחא והם נקראים ב' מיני מחלוקו' ואם ענינם אחר והמשל בזה כי כשיתווכחו שני אנשים יחד הנה בתחילת ויכוחם כל אחד ואחד מתחזק לנצח את חבירו לבקש האמת בכל מאמני כחו וזהו מחלוקת ראשון כשנתברר לא' מהם שהאמת עם חבירו הנה חוזרים כל טענות הויכוח כבראשונה כדי לתווך השלום בין הטענות לחתום על האמת וזה יקרא מחלוקת שני וזה דרכו של התלמוד לתווך השלום בין המשנה והבריתות שנראה לכאורה ההיפוך והסתירה ביניהם לעשות משא ומתן בדרך מחלוקת ע"ד קושיא ופרכא ואתקפתא והכוונה לתווך השלום וזהו מחלוקת בית שמאי והלל. אמנה אם הויכוח ההוא אשר בין האנשים המתווכחים ע"ד הנצוח ולא להודות על האמת הנה המחלוקת ההוא לא יקרא רק מחלוקת אחד מראשו לסופו ומעולם אין שלום ביניהם וזהו מחלוקתו של קרח כמו שאבאר והודיענו כי כך חוייב מששת ימי בראשית להיות הענין כן והוא אמרו חשך כד אתער שהוא ההפך הא' אתער בתוקפיה ואתברי גהינם ואתדבק בהדיה בההוא מחלוקת.
כיון דשכיך רוגזא ותוקפא שהיתה הסכמת האמ"ת אתער מחלוקת כגוונא אחרא מחלוקת דרחימו שהוא כדמיון החזרת הויכוח לא בדרך נצוח אלא בדרך הסכמת האמ"ת והשלו"ם וע"ז אמר ותרין מחלוקות הוו כי המחלוקות הראשונה היתה דרך נצוח והוא ענין א' והחזרת המחלוקת הוא לבקש האמ"ת ויקרא זה מחלוקת שני ולאו רישא כסיפא ולאו סיפא כרישא וזהו חד שירותא וחד סיומא ודא איהו ארחיהון דצדיקיא אוהבי האמ"ת והשלום כשמאי והלל שירותא דלהון בקשיו וסופא דילהון בנייחא. מה שלא היה הענין כן במחלוקתו של קרח כי בתחלתו סופו וסופו בראשיתו. ואמר כי על הסוד הזה נאמר ברא שונה יהי רקיע ויהי מבדיל דא מחלוקת קדמאה אתערו דרוגזא ותוקפא וכו' עד דרוגזא אצטנן וכדין ויעש אלהים את הרקיע ו יבדל אתער מחלוקת דרחימו וחביבו. והסוד בזה כי ההבדלה הראשונה היתה להבדיל תוקף הדין הנצוח ולהשליכו שאול תחתית והוא הגהינ'. וההבדלה השנית היתה למזג הדין עם הרחמים והרחמים עם הדין. ומ"ש כתיב הכא הבדלה דכתיב ויהי מבדיל וכתיב ויבדל.
וכתיב התם המעט מכם כי הבדיל וכתיב בעת ההיא הבדיל יי' את שבט הלוי. כוונתו להוכיח כי ההבדלה היתה ביום השני עצמו שהרי בו ביום כתיב יהי רקיע ויהי מבדיל וכן היה שנאמר ויבדל אלהים. ומצינו ג"כ בשבט לוי שכן אמר משה לקרח המעט מכם כי הבדיל והיכן מצינו שכן היה שהרי כתיב בעת ההיא הבדיל יי' נמצא לפי זה כי יום שני מיוחס ללוי וכל זה הצעה להקשות מיד ואי תימא דהבדלה בשני איהו ודאי אמאי הבדלה בלוי דאיהו תליתאי פי' שהוא המבדיל לא הנבדל הבדלה בשמעון אצטרי' שהוא שני אמאי לוי והשיב אלא אע"ג דלוי איהו תליתאי לדעת' דיעקב שני הוה. יאמר כי עיקר כל מעשה וכל פועל הוא המחשבה והכוונה וזה כי כשנכנס יעקב לחופה עם לאה היתה מחשבתו עם רחל וזהו הסוד למה כשנטלה הבכורה מראובן לא נתנה לשמעון הבא אחריו או לאחד מאחיו הגדולים ונתנה ליוסף לפי שמחשבתו של יעקב היה להטיל ראשית אונו ברחל ולכן נתנה בכורתו של ראובן אל מקום אשר שמה רוחו ומחשבתו של יעקב וא"כ לפי זה שמעון הוא הראשון ולוי שני לו והוא הנבדל. זהו הבדלה בשני ודאי וכלא באורח מישר כדקא יאות. ויביא טעם למה אנו מבדילין במוצאי שבת ויאמר כי הענין דומה בדומה לפי שבמוצאי שבת כשמתעורר הדין להתפשט לפי שהיו בעלי הדינין נחבאים בנוקבי דתהומי בשבת ובמוצאי שבת מתחילים להתפשט בעולם ובכן הממונה על העין הרע יוצא ראשונה וחפצו לידבק עם ישראל להרע להם וישראל מתחילים במוצאי שבת במזמור ויהי נועם יי' אלהינו וכבר ידעת שאחז"ל כי בשעה שהביאו ישראל המשכן אל מרע"ה שבירכם ומה ברכם שאמר ויהי נועם יי' אלהינו יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ולא תשלוט עין הרע במעשה ידיכם וכן היה שלא שלטה יד אומות העולם בכל מעשה המשכן שנעשה בימי מרע"ה כי אם במעשה שלמה ע"ה. ועל כי אותו הסטירא שהוא ממונה על עין הרע הוא כח נאצל מיום שני שבו נברא גהינם לכן אנו עושים מעשה במוצאי שבת בהדס ויין שההדס לחס"ד והי"ין לגבורה לשום שלום באהליהם ובזה אין כח לממונה ההוא לשלוט שהרי רבו השמאלי נכלל בימיני ואין כח בידו לשלוט כי כחו נאצל ממקורו ומקורו נכלל בחסד וברחמים. וכיון דמבדלי על הכוס מאיך ההוא סטירא. כבר ידעת כי העטרת ונקראת כו"ס שכן עולה שם אלהי"ם ובהבדילנו בין קדש לחול מיד אותו הממונה של חול נכנע ונשפל ושב למקומו לשאול תחתית מקום אשר אסירי קרח ועדתו אסורים שם וגם הם אינם יורדים שם במוצאי שבת עד שמבדילין ישראל והוא סוד אמרו הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת כי כשנבדלו מהם מיד פצתה האדמה את פיה וכו' ולעולם הבדלה בשני דאיהו שמאלא כי הוא הנבדל והשלישי הוא הנותן שלום. ואגב אורחיה הודיענו כי בתחלת המחלוקת כשהיה מתחזק הדין אזי נבראו המקטרגים שקטרגו למעלה לרבונם כמו שיבוא לפנים ותוקף הדין עצמו אכלתם בסוד מהאש יצאו והאש תאכלם.
וכן כל שאר אינון דמתבטלי ולית לון קיומא הם הם אשר עליהם אמרו ז"ל בכל יום ויום כת של מלאכים וכו' ואומרים שירה והולכים להם ואלה המלאכים נבראים ומנהר דינור ואומרים שירה ומיד בטלים שנאמר חדשים לבקרים.
כגוונא דא קרח לתתא וכו' שקטרגו הוא ועדתו נגד האל יתברך שנאמר בהצותם על יי' ודאי וירדו לשאול:
יהי רקיע יתפש' פשיטו דא מן דא א"ל קטפא ימינא א"ל גדול בא לבאר היאך נתפש' מן הימין השמאל בסוד שם אלהי"ם הכולל ב' שמות א"ל ה"ם כי זה יורה על הבדל המים אלה מאלה ועל התפשטותם אלה מאלה בסוד השם הנזכר והוא אמרו יהי רקיע יתפשט פשיטו דא מן דא וביאר היאך ואמר א"ל קטפא ימינא פי' אשכול הימני מלשון רז"ל חזנהו להנהו קטופי דהוו קיימי בעגלי. וקודם שאבאר ענין המאמר הזה צריך אתה לדעת כי זה השם הנקרא א"ל סמוך לכנוים רבים כי הוא יתיחס לכת"ר ונקרא א"ל עליון כי הוא עליון על עולם המתבו"דד שהוא החכמ"ה והבי"נה גם כי הבי"נה נקראת מלך עליון לפי שהיא מלך על הבנין כלו ואל זה אנו מכוונים בעת בקשתנו הרחמים והסליחות באמרנו א"ל מלך יושב על כסא רחמים שהוא התפארת וכששם זה פועל במדת החס"ד נקרא א"ל גדול שכן כתיב ארך אפים וגדו"ל חס"ד. וכשפועל במדת הגבורה נקרא א"ל גבו"ר וכשפועל נפלאו' ונוראות בכח תפאר"תו נקרא א"ל נור"א. וכשאמר לעולמו די במדת הי"סוד נקרא שמו א"ל שד"י. ועיקרו ושרשו מלשון כח ואילות והוא כח הבא מן הכתר הנקרא א"ל עליון. עוד אתה צריך לדעת כי שני אותיות שהם י"וד ה"א קבעום למדת החכמ"ה ולמדת הבי"נה לפי שאין בכל האותיות קטנה כאות הי"וד וקלה בתנועתה כאות הה"א ולפי שהם רוחניות יותר משאר האותיות קבעום לשני המדות הללו הי"וד אשר תורה על התחלת גלוי היש על חכמ"ה והה"א המורה על תנועה ודפיקה רוחנית על בינה כי האל"ף אין לה דפיקה כלל ולכן נרמזה בכת"ר והבן זה מסוד מוצא האותיות. הנה א"כ נתבאר כי א"ל הוא נרמז בכתר וי"וד ה"א נרמזים בחכמ"ה ובבי"נה שסוד ענינם כח נח ומתנו"עע אל י"וד ה"א ולפי שאין תנועה בזולת גבו"רה וגבו"רה תורה על דין נתיחס הדין הנעלם למדת הבי"נה כמו שידעת כי שם יְהֶוִה בניקוד אלהים נרשם בהכי אלה הארבע אותיות א"ל י"ה נקבעו בג' הראשונו' שענינם כח נח ונע ולפי שאין בכל האותיות אות שיכלול שני עניני' כי אם המם סתומה כי היא מקבצת הרבים כענין חכמים נבונים שלמים שהמ"ם מקבצת אותם בסוד מם דלםרבה המשרה. ופתוחה בסוד יפתח יי' לך את אוצרו הטוב לכן נקבעה אות המ"ם הסתומה למדת הבי"נה לפי שבה נקבצים הרחמים והדין הנעלם בה ולכן נקראת אלהים כלומר בעל הכחות כח הרחמי"ם והדי"ן ולכן נקראת א"ם כי ממנה מתפשטים ויוצאים הרחמים והדין הנרגשים באבני הבנין בדגש ורפה בסוד בג"ד כפר"ת שם אבני הבנין המקבלים דג"ש ורפ"א דין ורחמים ימין ושמ"אל שהם בניה אשר ילדה והבכור בבניה הוא חסד א"ל כי הוא הראשון באבני הבנין והוא שם הבכור הראשון בספירות הנמשכות מהכתר הנקרא א"ל עליון כמו שביארנו ולהיותו מורה על הרחמים הגמורים נקרא חס"ד א"ל כלומר חסד אל עליון ונקרא אשכול הימני לפי שממנו יצא היי"ן בסוד המים הרו וילדו אש ובהקדמה הזאת תבין סוד המאמר כי כוונתו לרמוז היאך נתפשטו ההויות המתיחסות אל המים העליונים ואל המים התחתונים מכח צירוף האותיות ואמר יהי רקיע יתפשט פשיטו דא מן דא ביאר כי מלת רקיע ענינו התפשטות דבר מדבר.
ואמר א"ל קטפא ימינא א"ל גדול שהוא האשכו"ל הימני ואמר אתפשט פשיטו מן גו מיא לאשלמא שמא דא א"ל כלומר יתמשכו עוד מהי"ם העליון שהיא הבינ"ה שכל הימים והמים בקרבה ויוצאים ממנה שלש אותיות שהם י"וד ה"א מ"ם אשר הם נכללים ונקבעים בה להשלים שם אלהים ויתפשט מאל אלהים כמו שביארנו שהמים הרו וילדו אש כי שם א"ל יורה על חס"ד ושם אלהים יורה על דין. הריא"כ כי נבדלו הימי"ן והשמא"ל בעולם הבנין שהם מורים על הבדל המים הזכרים והנקבות ומיד נעשה שלום באהליהם בסבת הרקיע שנתפשט ביניהם הוא התפארת ולפי שעדיין אינם נקראים מים נקבות עד הגיעם אל העטרת הנקראת מער"ב חזר ואמר הי"ם אלין אתוון אתפשטו ואתהפכו למהוי מיין תתאין י"מה והשלים לבאר הסוד ואמר ההוא פשיטו דאתפשט בשיני איתעבידו מיין עילאין הים כד"א זה הים גדול כלומד הוא היוצא מא"ל גדול ועדיין נקראים מים עליונים אמנם הפוכא דאלין אתוון י"מה מיין תתאין. ומה מאד שמח לבי ויגל כבודי בבוא לקראתי המאמר הזה אשר ממנו למדתי איזה בית יתיחסו המים התחתונים ואיזה מקום מנוחתם שהיא העטרת לפי שראיתי קצת מהמקובלים שמיחסים המים העליונים לחמש הספירות העליונות והמים התחתונים לחמש ספירות התחתונות לפי שמצאו חמשה פעמים בכתוב מים. וחמשה פעמים רקיע וזה יתבאר לפנים בע"ה. האמנה כי לפי דרכנו למדנו כי אע"פ שכל ההויות מיוחסות אל המים הנה החמש ספירות מהחס"ד עד צדי"ק כי הוא הרקי"ע נקראים מים עליונים ודוגמתם בעטרת נקראים מים תחתונים לפי שהם נקבות מקבלות ממים הזכרים והוא אמרו בכאן הפוכא דאלין אתוון י"מה מיין תתאין והסתכל אמרו הפוכא כי בזה רמז למ"ש ר' עקיבא אל תאמרו מים מים והבן זה כי ככר ביארנו סודו למעלה. ומ"ש כיון דאתקנו אתעביד כלא כללא חדא הוא סוד החזרתם פנים אל פנים כי אחר שנפרדו וירדו המים התחתונים למטה שבו בתשוקתם אל פני המים העליונים לקבל מהם כנקבה המקבלת מן הזכר וזהו תקונם שנעשו כלל א' בסוד דו פרצופין ששבו פנים אל פנים ועשו פרי ונרמז זה בשם אלהי"ם א"ל והי"ם שנעשה מהאותיות הללו אלהי"ם.
ואתפשט שמא דא בכמה דוכתי כי זה השם משותף גם למלאכים. ועוד הוסיף ביאור ואמר בקדמיתא הוו מים במים כלומר היו ההויות בלתי נבדלות עד דאתפרשו לאשתמודעא ואמר כי בסוד שני ההין שבשם ג"כ נרמזים המים העליונים והתחתונים הה"א ראשונה הם סוד המים העליונים הנרמזים בשם אלהי"ם והמים התחתונים בשם אדנ"י שהיא העטרת והוא אמרו מיין עילאין ומיין תתאין ה"א עילאה ה"א תתאה מיין עילאין דא אלהים כדקאמרן ויעש אלהים וכו' מיין תתאין אדנ"י. והוסיף עוד לבאר מה שכבר אמרנו למעלה כי אעפ"י שנברא הרקיע ביום שני להבדיל המחלוקת הנה עכ"ז לא נתבטל המחלוקת מכל וכל עד בוא יום שלישי ולא נהיה הרקיע ביום שני אלא לצנן כח האש החזקה שלא תתפשט יותר עד בוא הכתוב השלישי והכריע ביניהם. ומ"ש ובגין מחלוקת דא אע"ג דאיהו קיומא דעלמא כי טוב בשני לא אתמר דלא אשתלים עובדא דמיין ועילאין ומיין תתאין הוו כחדא ולא הוו תולדין בעלמא עד דאתפרשו וכו' הודיע סוד גדול וכמס ליודעי חן והוא כי כל דבר היוצא והמתפשט ממקורו בעוד שהוא נמתח והולך אין בו כח לעשות פרי אם לא בשובו פנים אל פנים אל מקורו כי אז ישוב כדוגמת נקבה לקבל מהזכר אמנם בעוד שלא ישוב פנים אל פנים לא יעשה פרי וזהו סוד דו פרצופין ששבו פנים אל פנים ובא הדוגמא הזאת באדם הראשון שנבראו דו פרצופין ולא עשו תולדות עד שנסרם הב"ה ושבו פנים אל פנים והוא סוד אעשה לו עזר כנגדו והוא סוד התהפכות שהוא קיום העולם והמבין יבין והחדל יחדל כי לא אוכל עוד לפרש. וחזר לבאר מה שאמר למעלה בקצרה כי המים העליונים רמז בה"א ראשונה והמים התחתונים רמז בה"א אחרונה ואמר אע"ג דהבדלה הוה בשני והמחלוקת ביה הוה כלומר שבו ביום היו שני דברים מחלוקת והבדלה לשכך האש אמר שיום שלישי הסכים בכלא דאיהו שמא דאיגליף בגלופי הו"ה וכו' ה"א עילאה ה"א תתאה ו"ו ביניהו לאשלמא בתרין סטרין לשום שלום בין שניהם ונתן סימן בענין מי הירדן כי המים העליונים קמו נד אחד והמים התחתונים ירדו אל הים וישראל בתווך הוא עצמו סוד שם הו"ה כי הו"ו הרומז לישראל באמצע. אח"כ אמר חמש רקיעין כתיבי הכא כלומר במעשה יום שני תמצא ה' פעמים רקיע וביאר הסוד למה נקראים רקיעים אחר אשר נתייחסו אל המים כמו שביארנו ואמר יחי עולמים אזיל בהו ואנהיג בהו וכו' אמר כי בבחינה שמדת היסוד יונק אותם להנהיג למים התחתונים נקראו רקיעים על שמו ולטעם שכלם נכללים זה בזה. ואמר כי זהו סוד אמרם עץ החיים קומתו ת"ק שנה לפי שחמש ספירות נכללים בו כמו שאמרנו וכל מימי בראשית מתפלגים מתחתיו הוא סוד היסוד הנרמז בפסוק יקוו המים מתחת השמי"ם וזהו סוד מתפלגים מתחתיו ודוד מלכא נקיט כלא היא נפשו של דוד ואיהו פליג לבתר לאכלוסיה שנאמר ותקם בעוד לילה וכו'. ומ"ש בשעתא דאתער מחלוקת בתוקפא דשמאלא אסגי ואתקף הורפילא דטופסא ביאר כי באותו רגע שנתעורר המחלוקת ביום שני עד שלא נהיה הרקיע נתרבה ונתוסף ונתחזק רופילא דטופסא פי' ממונה גדול על הדין וטופסא הוא אוד מוצל מהאש החזקה המוכן למועדי רגל בלא לחותא כלל פי' בלא רחמים כלל כי הלחות רומז אל הרחמים והאש אל הדין ואמר כי נתפשטו מהרופילא ההוא תרין טסירין כלומר שמשים אליו ואקדישו מיד וכו' והם זכר ונקבה כי לא יצא שום דבר לפועל אם לא זכר ונקבה ושמותם יורה עליהם א' אפעה וא' נחש והם מולידים לשבע שנים ואמר כי סוד זה הוא סוד הגהינם הנקרא בשבע שמות והוא סוד היצר הרע שנקרא ג"כ בשבע שמות כי מכח האפעה והנחש יצאו. ואמר כי מכח השמאל נתפשט טוב ורע בעולם והוא קיום העולם התחתון כי הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב וזה בלא זה אין עולם כי כך חייבה חכמתו יתברך.