ויעש אלהים את שני המאורות דא מאור ודא מאור. יבאר למה נקראו שניהם מאורות וזה לפי שיש להקשות לפי מה שהונח כי אחר שהיתה ההסכמה שלא ישתמשו ב' המלכים בכתר אחד ושתהיה הלבנ"ה כעוטיה וכעני כי יעטוף שאין לה אור מעצמה למה יקראם שניהם מאורו' והלא לית לה מגרמה כלום לזה אמר כי בבחינה שהשמ"ש גם הוא מקבל ממי שלמעלה ממנו ונקרא מאור כמו כן הלב"נה תקרא מאור דא מאור ודא מאור. וכבר ביארנו ההבדל שיש בין אור למאור כי אור הוא שם העצם ומאור הוא תואר שנתלבש בו האור א"כ בבחינת קבלתם שניהם המאורות מהאורות הנו ביום ראשון יקראו בנחלתם שניהם מאורות דא מאור ודא מאור. וימשך הדבור בביאור ההבדל שיש בין מאורי האור אשר תקנו אנשי כנסת הגדולה באמרנו על מאורי אור אשר יצרת ובין מאורי האש אשר תקנו בברכת ההבדלה במוצאי שבת.
אמר בגין כך אינון נהורין דסלקין לעילא פי' שהם למעלה בעולם האצילות שהם סוד המרכבה הראשונה הם הנקראים מאורי אור לפי שמקבלים מעצמם האור הראשון ואינון נהורין דנחתין לתתא פי' שהם למטה מהעטרת סוד הארגמן הם הנקראים מאורי הא"ש לפי שמקבלים ממנה שנקראת אש בסוד כי יי' אלהיך אש אכלה והיא גם היא מקבל' מהא"ש הגדולה. וצריך אתה לדעת כי האש אשר בצפון נגנז ונטמן בערב השבת ועל סוד זה צותה התורה לא תבערו אש ביום השבת. אמנם במוצאי שבת יוצא לעמוד על משמרתו אשר הופקד עליו בימי החול. ועוד אתה צריך לדעת כי אלה הארבע הנרמזים בארג"מן הם נבלעים בעטרת בע"ש ונכנסים עמה לבית המלך פנימה שהם מרכבתה. ונכללים ביום השבת כי הם נבלעים במאורות העליוני' השולטים בשבת. והנה במוצאי שבת הכל"ה מליאה וכל טוב אדוניה בידה לשלוט במי החול יצאו בתולותי' עמה לעמוד על משמרת' אשר הופקדו עליו בימי החול ואלה הארבע מקבלי' אז מהנ"ר הנרמז בעטר' ומקבל' מהאש וע"כ צריכין אנו להבדיל על הנ"ר ולומר בורא מאורי האש על הארבע הממונים בימי החול הנארים מהעטרת במוצאי שבת שאז תחלת וממשלתם בששת ימי המעשה להבדיל בין ממשל' יום השבת ובין ממשלת החול וזהו אלין דסלקין לעילא אקרון מאורי אור ואלין דנחתין אקרון מאורי האש ע"ד כד נפיק שבתא מברכין על שרגא דהא אתיהיב להון רשות לשלטאה. וימשיך הדבור לבאר סוד ההסתכלו' בצפרני' בשעת ההבדלה ויאמר בהם רמז עליון פנימי וגם חיצון סוד פנים ואחו' והוא כי הצפרני' רומזי' אל המדרגו' התחתונו' והבשר הפנימי רומז למדרגות העליונות ומכאן תבין כי המאורות העליונות נעלמו' אל עינינו ואין עין שולט' כי אם בתחתונו' והבן זה היטב והוא אמרו אצבען דבר נש אינון סתרא דדרגין דלתתא ורזין דלעילא ואית בהו פנימאין ואחורים אחורים אינון לבר ואינון רמז לטופרין שהם המאירים לנו ובגין כך אית רשו לאסתכלא בטופרין במוצאי שבת כי לא ניתן רשות להסתכל בפנימי הנעל' שלא ניתן רשות לעין לראות ואלה הארבע מאירים מהאש ולפי' הם נגלים כי האש היא המאירה לעינינו לא האור כי הוא חשך אלינו והוא אמרו דהא נהרין מההוא שרגא ונהרין מההוא א"ש לשלטאה אלין אתחזיין כלומר הם הנגלים לעיני הברואים כי הפנימיי' אינם נגלים ואין לברך אלא על מה שעיני האדם רואות אצבען דלגו לא אית רשו לאתחזא' בההוא שרגא דהא מלעילא נהרין בקרון פנים פנימאין בסוד וראית את אחורי שניתן רשות להסתכל בהם ופני לא יראו שלא ניתן רשות לעין לראות בהם. וביומא דשבתא קב"ה שליט בלחודוי באינון פנים פנימאין על כורסי יקריה כי השב"ת רומז לשב"ת העליון אשר ישתמשו בו שני המלכים בכתר אחד בשוב הכל אל המנוחה ואל הנחלה והיה יי' א' ושמו אחד ונשגב יי' לבדו ביום ההוא בשוב הכל אל נרתיקו וע"כ ביום השבת הרומז לעה"ב קב"ה שליט בלחודוי וכלהו אתכלילו ביה ושולטנותיה דיליה איהו ובגין כך אחסין נייחא לכל עלמין פי' למדרגות התחתונות והעליונות שכלם שובתים עם המלך ביום השבת ואפילו הרשעים שבגהינם. וירתין ירותא דיומא דא עמא קדישא לא נתן האל השבת כי אם לבני ישראל שנאמר אות היא ביני ובין בני ישראל כי הוא אחד וישראל אחד ובגוים לא יתחשב. מאורי אור מסטרא דימינא פי' שמקבלים המאור הראשון המיוחס לימין הם השולטים ביום השבת ומהם יתפשט האור למטה ביום השבת כד נפיק שבתא גניזין מאורי אור דלא אתגליין ומאורי האש שליטין כל חד וחד בדוכתייהו וכו' ומ"ש והחיות רצוא ושוב בא לומר כי אעפ"י שאמרנו שהארבעה פנים הנגלים הם נגלים לנבראים אינו גלוי נודע בחוש הראות אמנם הם כדמיון הברק אשר יציץ כהרף עין ויעלם והוא אמרו דלא יכיל עינא למשלט בהו בגין דאינון רצוא ושוב וכברקים ירוצצו ויבאר סוד שני המרכבות חיות המרכבה הראשונה הנסתרת וחיות מרכבת המשנה הנגלי' ואמר חיות דאתגליין אינון דההוא אופן קיים בגוייהו ומאן איהו דא מטטרו"ן כי הוא דמיון הנקודה בין הד' חיות שהיא העטרת בסוד היא מתהלכת בין החיות ואמר כי הוא גדול מכל צבא מעלה חמש מאות פרסה הוא סוד הה"א והפרסאו' הללו הם פרסאו' עליונו' אמנם החיות הנסתרות אינון תרין אתוון עילאין דאתכסיין י"ה אתוון דשלטין על ו"ה נמצא כי שני המרכבו' רמוזים בשם י"הוה שמתלבש בהן טמירא דכל טמירין וכו' הוא האי"ן סו"ף שליט על כולא ורכיב על כולא חיות דאתגליין תחות אלין עילאין דמטמרן ואנהרן מנייהו ונטלין בגיניהו לקבל מהם הם רצים ושבים. חיות עילאין כלהו כלילן ברקיע השמים ועליהו כתיב יהי מאורות והיו למאורות עתה לא דריש חסר כלהו תליין ברקיע השמי' רקיע דעל גבי החיות שכלם נקראי' רקיע ואמר כי הרקיע הזה הנזכר בכתוב הוא אשר על גבי החיות התחתונות דכתיב ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא. דא ה"א קדמא' שדמה הסתום לנגלה ולכן אמר ודמות דהא לעילא מתמן ולהלאה לית מאן דיכיל לאסתכלא ולמנדע כי הוא סוד עה"ב ועין לא ראתה בסוד שלה תשלח את הא"ם ואת הבנים תקח לך מ"ט בגין דאיהו סתים במחשבה שהבינה נכללת בחכמה והחכ"מה בכת"ר ושלשתם ראש א' והוא אמרו ומחשבה דקב"ה אלף אמירא היא סוד אל"ף של אהי"ה והראשונה באותיות והיא נעלמת שהרי לא התחילה הבריאה כי אם בבי"ת הבא אחריה וכבר אמר שהאחד התחלת המספר ואינו נכנס בגדר המספר. ויאמר שהוא מן הנמנע באין כל חוקר להשיג מה לפנים לפי שאם מה שבמחשבתו של אדם הגופני אין כל בני העולם יודעים מה שבמחשבתו אם לא יגיד וכ"ש במחש"בה העלי"נה שהם הספירות וכ"ש המחשבה עצמה שהוא הכתר. וכ"ש מה שלפנים מהמחשבה מאן איהו דעבד דעיוני דהא לית סוכלתנו למשאל וכ"ש למנדע והוא האי"ן סו"ף יתעלה הדרו. וביאר ואמר אי"ן סו"ף לית ביה רישומא כלל ולא תליא שאלתא ביה ולא רעיונא לאסתכלותא דמחשבה כלל ר"ל אין שם רושם אותיות יהוה כי אין שם גוון כלל לא חיור לא אדום ולא ירוק ולא גוון כלל כמו שנתבאר בתחלת הספר:
ולפי שנמשך לדבר בסוד המחשבה העליונה שאמר אין סוף שב לבאר סוד האצילות מראש לתכליתו ואעפ"י שאין לו סוף ולא יוכל איש לדבר ולא תמלא אוזן משמוע עכ"ז המציאו ע"ה דברים מיוחדים לענין זה כדי לעורר הלבבות להבין האיפשר כפי השכלתנו לא כפי מדות הדבר וע"כ תמצאם ע"ה תמיד מגידים ענין האצילות על פנים שונים כי לא יכילהו הלשון בשום צד לשומו בדבור קבוע כי לא יתפס אפילו במחשבה כ"ש בדיבור ואמר מגו סתימו דסתימא מריש נחי"תו דאי"ן סו"ף פי' מתוך הכת"ר שהוא סתימא דסתימין שהוא ראשית ירידת החפץ הבא מאין סוף שהוא עילת כל העילות משם נהיר נהירו דקיק והיא הנקודה המיוחסת אל החכמ"ה אשר לעומק העלמתה לא ידיע סתים ברשימו כחודא דמחטא. אמר כי צורת הנקודה יורה על דבר רשום ונסתם כי אין בה חלל כלל ולא ירגישה עין רואי רזא סתימו דמחשבה פי' שהנקודה ההיא היא סוד המחשבה העליונה שהוא הכת"ר אשר נסתר בנקודה ההיא ולא ידיע עד דאתפשט נהירו מניה באתר דאית ביה רשימו דאתוון. אמר כי לא נגלה האור הנסתר שבחכמה עד שנתפשט אל מקום אשר שם נרשמים האותיות שהיא הבי"נה כי בה נרשמו אותיות הבנין כאשר נתבאר בתחלת הספר כי היא קבלה זרע קדש על ידי החכמה להוליד הבנים אבני הבנין אשר הם רשמי האותיות הנראים וממנה יצאו והוא אמרו ומתמן נפקו. והנה עד כאן כלל השלש הראשונות לראש אחד וחזר לבאר כי הכל היה כמוס בעמק הא"י ומצוייר שם ציור בלתי נרגש ע"ד מ"ש ז"ל כקרני חגבים היו ואמר כי לסוד זה נרשמת האל"ף הראשונה שבאותיות המורה על האחדות על זאת הצורה א בהתפשטות צלעיה לרמוז כי כל האצילות מראשו לסופו בכח האלף והוא סוד הא' והוא אמרו בריש כלא אלף רישא דכל דרגין רשימו דאתרשים בדרגין כלהו ולא אקרי אלא אחד לאחזאה דאע"ג דאית ביה דיוקנין סגיאין לאו איהו אלא חד וכבר נתבאר זה בסוד הו"ו אשר היה ראוי כפי הנראה מציורה להיותה ראשונה לאותיות שהיא כעמוד יחידי נצב אמנם היה מחכמת המצייר הגדול יתברך שמו והדרו לציירה על זאת הצורה להודיע כי כל מה שנתפשט ונתרחב ימין ושמאל מאצילותו ממנו הוא כמעשהו והכל כלול בו ואח"כ חזר לבאר סוד צורת האל"ף על אופן רשימתה שהיא מורה על זה ואמר ראשיתא דאל"ף טמירו חד דרזא דמחשבה עילאה. אמר כי ראשי האל"ף שהוא רושם הי"וד אשר בראשה הוא רומז על העלמת המחשבה העליונה שהוא הכת"ר הנסתר בסתימתה. וההוא אתפשטותא דההוא רקיעא עילאה כלא סתים בההוא רישא אמר כי התפשטות ההיכל הנקודה שהיא הבי"נה הנקראת רקיע עליון שעל גבי חיות העליונות כאשר יבאר בהדיא כל ההתפשטות ההוא סתום בכח הנקודה ההיא וביאר הטעם ואמר דכד נפק אל"ף מהאי רקיע בדיוקנא דרזא דריש מחשבה נפקא. אמר כי כשנגלה צורת האל"ף הנסתרת באהי"ה המיוחס לכת"ר בבי"נה הנקרא' אם הבנים כי בה נרשמו כל האותיו' ובראשם האל"ף לא נרשמה שם כי אם בסוד ראשית המחשבה שהוא הכת"ר ובאה צורתה בכח הנקודה ונתפשטה בה והבן זה הענין הנמרץ כי הכוונה לרמוז כי הכל בו יתב' כמוס באוצרותיו ובא הגלוי בדרך נסתר בנקודה דקה נעלמת ואח"כ נתרחב יותר ונגלה מה שהיה במחשבה. וחזר לבאר סוד הרושם האמצעי אשר בצורת האלף שהיא הו"ו ואמר ההוא אמצעיתא דאלף שית דרגין כלילן ביה רזא דכלהו חיות טמירין עילאין דאתגליין מגו מחשבה וביאר מי המה אלה ואמר חד נהירו דנהיר ואגניז והוא מדת החסד שהוא מיוחס לאור הראשון שנגנז והוא נהירו דאת ט' דבראשי' שהוא טו"ב והרמז על צדי"ק שהוא מקב' האור מהחס' שהוא נהירו דאת ט' אשר הוא מיוח' אל חו"ם הי"ום כלומר חמימות השמ"ש אשר כל מגמתו ותשוקתו להריק זרעו על הארץ ואברהם שהיה חולה בבריתו היה מקוה פתח האה"ל לחום היום כי שמש ומרפא בכנפיה וזהו וחם היום נהיר על ההוא פתחא ונהרא מתמן העטרת שנק' פתח האה"ל וזו היא אחת מהחיות העליונות תנינא נהירו דאזיל לאתחשכא לפנות ערב והיא מדתו של יצחק המיוחסת לחשך בבחינת האור ראשון בקרו של אברהם וביאר מהו ויצא יצחק לשוח כשדה לפנות ערב ואמר אסכלותא בערב וחשוכין כלהו לגביה כי כל מגמתה של גבורה והחשך הנמשך משם הוא אל מדת הערב ונקראת הגבורה פנות ערב לפי שתמיד פונה אליה ולפי דרכו יודיע כי מזאת המדה הנקרא' פנות ערב נסתכן יעקב בההוא ממנא דעשו כי משם הוא יונק בסוד ויאהב י"צחק את עשו ושרו של עשו היונק מפנות ערב הוא אשר נתאבק עם יעקב ונגע בכף יעקב כאשר יבאר בהדיא וזו היא החיה השנית מהחיות העליונות. תליתאה נהירו דכליל תרין אלין נהירו דנהיר באסוותא והיא מדתו של יעקב שהוא שמש ומגן אשר מרפא בכנפיו שכן נאמר ביעקב ויזרח לו השמש ודאי אתכליל בההוא פנות ערב כי הוא יושב אוהלים ומ"ש מכאן ולהלאה והוא צולע על יריכו דא איהו נצח וכו' כבר ידעת כי האורב עומד מבחוץ כנגד נצ"ח והו"ד שהם סוד השוקים בסוד שוקיו עמודי שש ודע כי שניהם נקראים נצחי"ם אחים ולא יתפרדו ובהם היה נאזר דו"ד בצאתו להלחם מלחמות יי' והיה מנצח בסוד למנצ"ח מז"מור לדו"ד. ודע כי כשהם נארים מהכת"ר אעפ"י שלא יהיו ישראל ראויים לטובה טובתם אינה חוזרת אמנם כשהדי"ן יורד אליהם חוזר' הטובה לאחור והם פועלים כדין ומתחזקים בהם כל בתי דינין למטה כי האורב עומד מבחוץ לנגדם והוא סוד וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם פי' כשהם מקבלים מאור הכת"ר שאינו מיוחס בשם אד"ם לא ישקר ולא ינחם הטוב והשפע מרדת לישראל אבל כשהם מקבלים ממקום הדין והרחמים שהוא מיוחס בשם אד"ם חוזר השפע לאחוריו כי שם נדונים ישראל כפי ממעשיהם ובהיות כי יעקב ע"ה מדתו מדת התפארת סוד הרחמים והדין כלול משניהם בגוף האילן כשבא שרו של עשו העומד בחוץ להאבק עמו לא יכול לו וזה לפי שגם יעקב כלול בדין אשר משם הוא מקבל שרו של עשו ועל כן לא מצא ידו לנגוע אל גופו שהיה נאחז בגוף האילן אמנם מצא מקום לנגוע בכף ירכו שהוא נצח אשר משם יניקת הנביאים לעכב יניקתם ביען יעקב היה עלול מהירך שנשא האחיות וסוד הירך ידוע כי הם הטוחנים והבן ויעקב נשתמש בהם בדרך חוץ ובכן מצא בעל חוב לגבות את חובו משם כי הוא אורב שם מבחוץ והיה מעכב הנבואה מנביאי ישראל ואין חזון נפרץ עד בא שמואל הנביא השקול כשני היריכים למשה ואהרן האחים האחוזים בשני למודי יי' ובכן נדחה האויב מהירך והיו הנביאים מתנבאים משם בסוד ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ועתה שמע דברי המאמר אחד אחד אמר מכאן ולהלאה והוא צולע על יריכו פירוש שלא מצא מקום למעלה בגוף האילן לנגוף בו רק מהירך ולמטה ירכו כתיב ולא יריכיו כי נגע באחד מהם בסוד הנצ"ח שהוא המדרגה הרביעית מהחס"ד עדיו דלא אתנבי בר נש מתמן עד דאתא שמואל והיה סבה לזה ירכו של יעקב שהיה עלול בנישואי האחיות ודכתיב וגם נצ"ח ישראל פי' שטרם בוא שמואל היו מתנבאים מסוד הירך השמאלי כי יהושע מהודו של משה היה נבא אמנם בבוא שמואל נתנבאו גם מנצ"ח ישראל וזהו אמרו וגם נצח ישראל שהוא הירך הימני דהוה חלשא מכד אסתכן יעקב בממנא דעשו. ויגע דרגא דא העומד בחוץ ובכף ירכו. וביאר הטעם למה לא היה לו יכולת לנגוע רק בירך ואמר כד אתא לגביה דיעקב ונטל תוקפא מההוא פנות ערב שהוא הפחד ויעקב הוה אתכליל ביה כי הוא מקבל מב' הזרועו' ולא יכיל ליה כי הוא חזק ממנו בסוד הזרועות וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו נטל תוקפא דדינא מתמן בגין דירכ' איהו לבר מגופא ויעקב היה עלול הירך ולא נגע בגוף לפי שיעקב גופא הוה וגופא הוה כליל ברזא דתרין דרגין ברזא דאקרי אד"ם שהוא התפארת. כיון דנטיל תוקפא לבר מיד עשה רושם ותקע כף ירך יעקב ולא אתנבי בר נש וכו':
נצח ירכא שמאלא דיעקב ובגין כך אתא דוד וכליל ליה בימינא דכתיב נעימות בימינך נצח הנך נראה כי אבות רבים ונכבדים ובתוכם החייט ז"ל בענין המאמר הזה שנראה שהוא סותר את דבריו מניה וביה וז"ל שבתחלה אמר כי הנצ"ח דרג"א רביעאה וכן הוא כפי ציור הספירו' הנמצא אצלנו וכן נראה ממאמרי הזוהר בכל מקום שתמצאם מדברים בספירו' כמו שהוכיח הוא שם בפירושו בספר מערכת האלהות פרק שביעי וההו"ד הוא החמישי שכן אמר ויהושע נתנבא מהודו של משה דכתיב ונתת מהודך עליו ודא דרגא חמישאה וקשה א"כ אמרו נצח ירכא שמאלא דיעקב וכתב שלא מצא תרוץ לזה כי אם לומר הבא לקראת חבירו ימינו כנגד שמאלו ושמאלו נגד ימינו וא"כ הנצח המצוייר באילן לצד ימיננו הוא לצד שמאלו של הקב"ה וההוד שהוא ימינו של הקב"ה הוא שמאל אצלנו והעיד שראה בעיר אחת מאיטליא ביד נבון אחד אילן שהיה מצוייר הפך המצוייר אצלנו וגם אני ראיתיהו בעיר פא"ס נשא ונתן בדבר ולא עלה בידו מאומה שכן כתב בסוף דרושו ועתה הדרא קושיא לדוכתיה ואמר ולא מצאתי שום תרוץ בזה אלא לומר כי קודם שבא דוד היה הנצח לצד שמאל וההוד לצד ימין והוא הפך שניהם בתפלתו ואתה המעיין הנך רואה כמה מהזרו' בתירוץ זה מה שאין הפה יכולה לדבר ולא יוכל אוזן לשמוע ח"ו כי אני יי' לא שניתי כי השנוי הוא במקבלים כפי מעשיהם לא בעצם האילן הקדוש וטוב היה לומר שלא ירד לעומק המאמר מהפך הימין לשמאל והשמאל לימין ואם היו מקודם כן מה הרויח בהפכם כי אם היה מקודם ההוד לימינו של הקב"ה הוא יפעל ההוד בחס"ד והנצ"ח בפח"ד ובשובם לזולת מקומם הראשון הנה תשוב הוראתם ופעולתם כפי המקום אשר אליו הם פונים אם לחסד אם לפחד. ואם היתה כונתו לומר כי הצדיקים מהפכים הדין לרחמים כאשר הוא האמת ואמרתי זה להליץ עליו לא היה אומר הפך שניהם בתפלתו אלא כלל ההוד בנצח וכ"ש כי ההפוך היה ראוי אל ההוד שהוא תחת הפחד לכלול אותו אל הנצח שהוא הימני לדעת כולי עלמא. ומה שכתב שראה צורת אילן הפוך הנה המציירו לא ציירו ככה כי אם בסוד וראית את אחורי ופני לא יראו כי הציור האמיתי והמקובל הוא הציור אשר אצלנו וכן הסכימו כל המקובלים:
האמנם כי קודם שנבאר סוד המאמר צריך אני להביא לפניך מאמר אחר זה לשונו ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לד' ראשים דאינון חס"ד דרועא ימינא וכו' גבורה דרועא שמאלא וכו' נצח שוקא ימינא וכו' הוד שוקא שמאלא דעלה אתמר ליעקב והוא צולע על יריכו אשר נרא' מכאן כי לא נגע בכף ירכו הימני כי אם במיוחס להו"ד וזה יראה כי הוא הפך מה שכתב במאמ' שבנדון שלנו שאמר והוא צולע על ירכו דא נצ"ח וא"כ היאך יתקיימו שני המאמרים האלה האמנם כי מצאתי מאמר אחר בענין הזה פ' וישלח דף קע"א יראה ממנו כי נגע בשני היריכים לא כמר ולא כמר וז"ל ת"ח כמה חכימו אתחכ' שר"ו ש"ל עש"ו בההוא ליליא ההוא דהוה רכיב נחש לקבליה דיעקב דהא איהו הוה ידע דכתיב הקול קול יעקב ואי פסיק קליה כדין והידים ידי עשו בגין כך אסתכל לכל סטרין לאבאשא ליה ולאפסקא קליה וחמא ליה תקיף בכלא בדרועין מסטרא דא ומסטר' דא דאינון תקיפו דגופא דאתקף בינייהו וחמא דאורית' אתקף בכלא כדין וירא כי לא יכול לו מה עבד מיד ויגע בכף יריכו דאתחכם לקבליה אמר כיון ודאתברו סמכין דאוריתא מיד אוריתא לא אתקף וכדין יתקיים מה דאמר אבוהון הקול קול יעקב והידים ידי עשו ובדא אתחכם לקבליה דהא בגין דיתבר חילא דאוריתא אזיל ויתתקף עשו וכד חמא דלא יכיל לאוריתא כדין חליש תוקפא דאינון סמכין לה הנך רואה מלשון זה המאמר כי נגע בשני למוד"י יי' שהם סומכי התורה ואולי כי דייקו זה מהכתוב שנאמר ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב כי הי"לל ויגע בכף ירכו ויתקעה אמנם בהכפיל הלשון יראה כי בתחלה נגע בשמאלי' המיוחסת להוד כפי מה שאמר בעל המאמר השני ואח"כ נגע בכף הימנית וזהו ותקע כף ירך יעקב כמ"ש בעל המאמר הראשון בנדון שלנו והמאמר השלישי הכריע ביניהם ואולי כי לטעם זה נאסרו שני הגידין ימיני ושמאלי כי שניהם נקראים בשם אחד גיד הנשה וכן אמרו בזוהר ויגע בכף ירכו בגיד הנשה בזייניה ביצר הרע דבהו זיניה ואתריה ומתמן אתי יצר הרע על בני נשא ובגין כך לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה שהכוונה בכל מקום שהוא בין בימין בין בשמאל כל שייפא מתקיף שייפא ודאי גיד הנשה מתקיף ליצר הרע דהוא זייניה הנה מבואר כי לענין יצר הרע שניהם שוים וכאשר נגע נגע בשניה' אלא שהפגם יותר נרגש בצד הימני שהוא היותר מאיר מבשמאל החשוכי ושניהם אדומים מכח הדין ומכאן תבין כח הדין סוד הכרובי"ם למה היו מזהב כי לפי הנראה היה ראוי להיות האחד הימני כסף והשני השמאלי זהב כי מצפו"ן זהב יאתה והיו שניהם זהב להיותם מלובשים בדין ואין שום הבדל ביניהם רק שזה לוחם וזה מנצח ובשניהם היה מתלבש דוד לנצח מלחמות היה מתלבש בהוד ולוחם ומתלבש בנצח ומנצח כי כן מדת"ו של דוד ללחום מלחמות יי':
ועתה הנה באתי להורות לפניך דרך ישכון אור דבריהם עליהם השלום כדי שלא יעלה על דעתך שנפלו דבריהם במקרה פעם כה ופעם כה כאשר יחשבו הפוקרים בדבריהם אמנם כל דבריהם האמ"ת והצדק ואם תראה לפעמים כי דבריהם סותרים זה לזה תדין בעצמך שלא ירדת לעומק דבריהם וצריך אתה למודעי ואם לא תמצאנו אל תבהל ברוחך לכעוס והנני מביא לפניך השמות השוים המיוחסים לשני המדות האלה הנקראים בשם א' להודיעך כי איש באחיהו ידובקו אחים ולא יתפרדו ואיש את אחיהו יעזורו בכל פעולה ופעולה כאשר נתיחסו אליהם שני האחים המאושרים משה ואהרן וזה שמח במעלתו של זה וזה שמח במעלתו של זה כמו שביארנו בפ' מי יתנך כאח לי כאיזה אח כקין להבל כעשו ליעקב וכו' ומכאן תבין כי הנוגע בזה עושה רושם בזה ותשכיל ממוצא דבר למה אמר בעל המאמר נצח ירכא שמאלא דיעקב. דע כי ב' אלה הכרובים נקראים נצחים מן הטעם שאמרנו שזה לוחם וזה עוזר ומנצחים שניהם. ושניהם נקראי' צבאו"ת לפי שמהם יוצאים כל צבאות מעלה עליונים ותחתונים למיניה' וכל צבאות מלחמה ואז"ל יי' צבאות שמו הם צבאותיו. ונקראים עמודי שש לפי שהם עמודים לשש העליונות אשר למעלה מהם מהכת"ר או לסוד הו"ו כי משם נמשכים לסוד ווי העמודים נקראו שניהם שחקים לפי שהם טוחנים מן לצדיקים צדי"ק וצדק בסוד החבור. ונקראים אופנים ומטעם זה עצמו בסוד ובהנשא החיות מעל הארץ ינשאו האופנים לעומתם כי הם סוד הירכים ולא אוכל לפרש עוד. ונקראים שניהם עצם השמים ע"ש העצמה הבאה להם מן השמיי"ם אשר עליהם וגם מהם יבוא עצמיות כל עצם אשר תחתיהם והם סוד העצמות שבכל גוף אשר עליהם יתקיים הבשר כל עצמותי תאמרנה יי' מ"י כמוך והם סוד העצם אשר באדם הנקרא לוז. שעליו נבנה גוף האדם ולא ישאר אחר מותו שלא יתרקב רק הוא אשר אז"ל אם יכניסוהו באש אינו נשרף ברחים אינו נטחן בפטיש אינו מתפוצץ כי הוא עצם קיים לעולמים והוא המקבל תענוג ועידון אחר מיתת הצדיק שנא' עצמותיך יחליץ והוא המקבל עונש ברשעים שנאמר ותהי עונותם על עצמותם והעצם הזה שורשו מעצ"ם השמי"ם ונקראים קנאת יי' צבאות כי מקום הקנאה בעצמות שנאמר ורקב עצמות קנאה ובהם מתקנא הקב"ה בסוד כי יי' אלהיך אל קנא כי אל קנא יי' אלהיך קנאת יי' צבאות תעשה זאת והם הנקראי' צבאות. ונקראים שניהם ערבות בסוד הלולב ערבי נחל איבי הנחל ועליהם רמז שהע"ה אל גנת אגוז ירדתי לראות באיבי הנחל והנח"ל ידוע שכל הנחלים יודדים בו ונקראים שניהם בנים ותלמידי חכמים העליוני' והם המרבים שלו"ם בי"ו סף להריק בעולם הנקבה. ונקראים שניהם כליות מקום העצה שבהם מתיעץ הקב"ה לפעול בעולם ולא לחנם אז"ל כליות יועצות כי מי יודע אם העצה בכליות אלא שהם ידעו והשיגו שורש כל הדברים בבנין האדם למטה ודוד אומר אברך את יי' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי שהם מיעצים אותי לברכו ולעבדו ונקראים שניהם מראות הצובאות שהם מראות לכל הבא לצבוא צבא בנבואה כי משם הם יונקים מחמוקי ירכי"ם ולכן תמיד תמצא בנביאים כה אמר יי' צבאות הם נצ"ח והו"ד והנה הארכתי באלה התוארים המיוחסים לשני המדות האלה להודיעך כי העושה רושם באחד מהם עשה בשניהם והנה נתיחס הרושם שעשה יעקב ע"ה אל הנצ"ח להגדיל הרושם לגבי יעקב שהיה השלם שבאבות וזהו אמרו נצח ירכא שמאלא דיעקב כי לגבי יעקב הימין נחשב שמאל ולא מצא בעל החוב לגבות את חובו מיעקב רק בהחליש כח הירכים שניהם אשר שם גיד הנשה כולל שניהם ובקטן החל ובגדול כלה שהוא עיקר יניקת הנבואה ולא היה מאז ועד בוא שמואל ע"ה חזון נפרץ ובבוא שמואל מזה ומזה לא הניח ידו אל כוונה רצויה להציב הבי"ת העליון בכל הצריך אליו ועל זה ראוי שיקרא בעל הבי"ת כי הוא אשר תקן הבי"ת העליונה. אמנם מרע"ה אחרי שפרע חובו בענין פריה ורביה התחתונה נסתלק בחייו לראש צדי"ק לעשות פרי גביה ונשל ב' נעליו מעל רגליו למטה כי כן חוייב למי שהיה ראוי שתנתן התור' על ידו לצוות את כנס"ת ישראל במצות עשה ובמצות לא תעשה כי זה כל האדם. הנה זה משה האיש ע"ה נשתמש בה בקדש ולא בדרך חול כלל אשר לזאת הסבה דברו בו אהרן ומרים בחשבם כי טעות הוא בידו של משה בהרים ידו משמוש העולם מכל וכל ואמרו הרק אך במשה דבר יי' הלא גם בנו דבר הלא תראה כי כוונו לומר שהיה משה ממעט את הדמות בהרים ידו מהזיווג התחתון ועל זה יחסו לו הרק והאך הממעטים ולהם יחסו הגם המוסיף בהתעסקם גם למטה והיתה התשובה לא כן עבדי משה בכל בי"תי נאמן הוא הבית העליונה אשר היה משתמש בה בעוד בחיים חייתו להעמיד ולחבר את האה"ל באופן כי יעקב היה בעל הבית אבל לא לצוות כי רגלו אחד למעלה ורגלו השני למטה אמנם מרע"ה נשל שני נעליו ומשל בחייו מה שמשל יעקב אחרי מותו בי"ראת אלהי"ם כי אז שבה המדה לאכסניא שלה הראשון בעלותה אל בית המנוחה ואל הנחלה כי שם ביתה. עוד אתה צריך לדעת כי אחר שנתאמת באמת כי האדם נברא בצלם ודמות אשר על זה צותה התורה בתלוי לא תלין נבלתו על העץ כי קללת אלהי"ם תלוי כי הכוונה לפי שנברא בצלם אלהים ותבנית איבריו מכון וכסא אל המרכבה על כן אסור להסתכל בצורה עליונה המסומנת באבריו בלא חיות ואמרו בזוהר משום דחזי גופא דאברי בדיוקנא דמלכא כחד מן בעירי הה"ד אדם ביקר בל ילין ואי עביד הכי נמשל כבהמות נדמו. ואתה המעיין אל יעלה בדעתך שיש למעלה שום צורת אבר תבנית יי' חלילה וחס מלתאר לו יתברך שום דמיון והכתוב אומר אל מי תדמיון אל ומה דמות תערבו לו כי כל התוארים הנזכרים בתורה מעין ואוזן ופה ויד ורגל הם סוד ענינים פנימיים ונסתרים בעולם האלהות אשר מהם ימשך שפע וחיות אל כל הנמצאים בכל אבר ואבר כפי הצריך והראוי לאותו האבר ונתיחס הכח ההוא אל האבר ההוא ונקרא בשמו על דרך סימן בלבד להודיע כי כשם שכל כחות הגוף ואם הם שונים שהרי חוש הראות אינו כחוש השמע ולא חוש השמע כחוש הריח ולא חוש הריח כחוש הטעם וכן בכל כחות האברים כלם משתנים אלה מאלה ולא ראי זה כראי זה וכלם באים ממקור א' הוא החיות המתפרד בכל אבר ואבר לקיימו על הצד השוה אליו כן האל יתברך שולח כחו בספירותיו שהם איבריו אשר מתלבש ומתכסה בהם מהם יתמשך כח לכל אבר ואבר שבאדם שנברא בצלם ונקראות כל א' מהם בשם האבר ההוא בדרך סי' וכמ"ש ז"ל מלמד שהוא ובית דינו נמנו על כל אבר ואבר שכך והוא סוד נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ודי למבין ובהיות האמת כן הנה יתחייב כי בהשלים האדם איבריו למטה על צד הכוונה אשר נבראו ישלים חק המדות אשר הופקדו ונתמנו עליהם ובכמה מקומות מהזוהר והתיקונים תמצא ענין זה נרמז בדבריה' שיחסו המדות אל האיברים אם בענין התפלה להמשיך כח השפע למטה אמרו בתיקון ע' זכאה איהו מאן דידע לצלאה לקב"ה בכל תיקונין דיליה כדקא יאות ולמשאל מניה בכל דרגא ודרגא כדקא יאות דהא חכימין כלהו רשימין בחכמ"ה ונבונים רשומים בבי"נה ומארי גמילות חסדים בחס"ד. וגברין ביצרהון בגבו"רה ומארי תורה בעמודא דאמצעיתא ונביאים רשימין בנצ"ח והו"ד וצדיקים נטרי ברי"ת בי"סוד. ומארי מלכותא רשימין בכתר עילאה. וגם בענין הנבואה אמרו בתיקון י"ח נביאיה הוו חזיין נבואה דילהון באיברי מלכא כל חד וחד באבר ידיעה ולא יתיר מנהון ברישא דמלכא מנהון בנימין דרישא דאינון כוכביא ומזלי דלית לון חושבנא. מנהון בעינין מנהון באודנין מנהון באנפין מנהון בחוטמא מנהון בפומא מנהון בצואר. מנהון בידין מנהון בקומה דאיהו גופא מנהון בשוקין. מנהון באות ברית מנהון בלבושין דמלכא דלא הוה לון רשו לאסתכלא יתיר אבל משה בכל אבר הוה משיג נבואה דיליה וכו' ולא באתי לבאר המאמר הזה כפי מדרגותיו רק להודיעך כי נתיחסו האיברים העליונים פעם לענין זה פעם לזולתו לרמוז כי אינם איברים תבניתיים קבועים על צורה אחת אמנם הענין מושאל לכל הדברים הכוללים במתכונת צלם האדם ודמותו. הנה יתחייב מזה כי בעשות האדם אחת מכל מצות יי' אשר לא תעשינה הנה הוא פוגם האבר המיוחס אליה למעלה ובעשותו אחת מכל מצות יי' אשר תעשינה על מתכונתה הנה הוא מחזק האבר המיוחס אליה בסוד אמרם היה לך לעזרני רוכב שמים בעזרך ובסוד צור ילדך תשי ואף כי אחרי מותו כי תדבק נשמתו במקום המיוחס לאבר ההוא אשר השלים להיות כמוהו ולעשו' מעשהו ממנו הוא כמעשהו לסבת היותו בעוד בחיים חיותו כסא ומרכבה אליו. ויתחייב מזה כי כל אדם או צדיק שהשלים חק האבר ההוא יותר מחבירו יתיחס אליו יותר מחבירו כאשר נתיחס החסד לאברהם והגבורה ליצחק והתפארת ליעקב ומרע"ה והיסוד ליוסף כי שמר האות יותר מזולתו גם כי כלם היו שלמי' כאשר יתבאר לפנים ב"ה:
ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת אבוא לבאר מלות המאמר כפי האיפשר לא כפי מהות הדברים שאין בכח הלשון לציין הדברים העמוקים האלה רק בהשאלה כאשר הם מושאלים בפי הישרים וישמע חכם ויוסף לקח. אמר יעקב מארי דביתא הוא היה השלם שבאבות והשלים חק העטרת ותקן צנורותיה בהמשיך אליה השפע על ידי יוסף הנרמז בצדיק כי לכוונה זו הנשמה ראש לשועלים וזהו כוונת רז"ל באמרם יעקב תקן תפלת ערבית וע"כ נקרא מאריה דביתא בי"ת תפלה. מית יעקב נטל משה ביתא ירש אחוזתו של יעקב ביתר שאת ויתר עז וזה מפני דתני לה בחיוי המשיך אליה תקון מצות עשה ומצות לא תעשה כי על ידו ניתנה התורה כבעל הבית המצוה לאשתו שתנהיג את בניה על מדותיו והיה זה בעוד בחיים חייתו ועודו בחומר השיג להיות איש האלהי"ם מה שלא השיג שום נבר' רק אחרי מותו כמו שיבאר ביעקב ע"ה באופן שהשיג מרע"ה משלימות בחייו מה שהשיג יעקב אחרי מותו ואמר כי שניהם השלימו הבי"ת על ידי יוסף על הדוגמא העליונה כי כשם שמדת התפארת משפעת לעטרת על ידי צדיק יסוד עולם כן כוונו הם למטה י"עקב כיון בי"וסף להשלים חוקה בסוד אלה תולדות יעקב יוסף כי זאת היתה מחשבתו בהולידו אותו. ומשה על ידי עצמותו של י"וסף בלקחו אותם עמו בצאת ישראל ממצרים כי זאת היתה כוונתו וההבדל שיש בין שמוש הבשר ובין שמוש העצמות יבאר לפנים. ויבאר סוד למה זכה יעקב ע"ה ליקבר בארץ בבשר ועצמות ויוסף בעצמות ולא בבשר ומרע"ה לא בשר ולא עצמות ויאמר כי כל אחד ואחד מהם זכה בארץ על הצד שנשתמש בו בזה העולם כי הארץ רומזת לאר"ץ העלי"ונה כי היא חלק יי' למטה וכפי מה שנשתמש בה כל אחד מהם על הצד השוה אל מחשבתו כן נטל חלקו בארץ. ואמר אלא יעקב בעלה קדמאה דמטרוניתא הוה הוא הראשון שהשלים חק המדה ההיא בהציב דוגמת י"ב אלכסונותיה שבטי יה כמו שהקדמנו בהקדמה ראשונה. מית יעקב אזדוגת ביה במשה היא בִקְשָתו שינשא אליה כי רועה היה במדבר את צאן יתרו חתנו ושם נראה אליו מלאך יי' בלבת אש מתוך הסנה וכבר ידעת כי המדה הזאת נקראת מלא"ך יי' ולב"ת אש וסנ"ה וכן אז"ל קמתי אני לפתוח לדודי אמר הקב"ה אני קיימתי עמידת זקן תחלה ואתה פה עמוד עמדי וכבר ידעת סוד פ"ה העולה כמנין אלהי"ם וסוד מלת עמד"י האשה אשד נתת עמד"י והכוונה כי היא פתתה פיה לבקש אותו ולפתוח דלתה אליו כי הגיע עתה עת דודים להשלים מה שחסר יעקב בחייו וזהו אמרו אזדווגת ביה במשה ושם נאמר לו של נעליך מעל רגליך ומאז נשתמש בה בקדש ובעוד דהוה משה בהאי עלמא מני לה כדקא יאות אמר כי בעוד ומורכב מחומר זכה להיות רוחני קדוש צדיק מושל יראת אלהים לצוות את בי"תו להתנהג על פי מדותיו. ואיהו הוה בעלה תנינא שלא תשאר אלמנה בבית אביה למנוע רבוי ברכותיה מישראל יעקב אעילו ליה גופיה שלים בגין דאיהו גופא הוא גוף האילן והוא הקים כל אפסי אר"ץ בשמוש גופני. יוסף גרמוי ולא גופיה בגין דגרמין אינון חיילין ומשריין דלעילא כבר ביארנו למעלה כי צבאות יי' אלהים שהם נצ"ח והו"ד שניהם נקראים עצם השמים ושכל כחות עצמות הנבראים מהם בא עד העצמות שבגוף האדם וקיומם ועצמותם ולפי שמחנות מעלה קיימים לעד נתיחסו אל העצמות שהם קיום הגוף ויוסף הצדיק נשתמש בעטרת בסוד העצמות לא בבשר תאוה שהרי נשמר מכל משמר ועל זה תולדותיו היו נשמרים מעין הר"ע כמ"ש ז"ל בין פרת יוסף בן פורת עלי עין שלא ישלוט עי"ן ר"ע בזרעו וסוד עין ר"ע עולה ת' כמנין מצרע שיש לו ארבע מאות פרסה על ד' מאות פרסה בארץ מצדים שהיא מצרנית לארץ ישראל והסוד כי תולדותיו של יוסף הם למעלה מעי"ן ר"ע והוא סוד אמרם עולה עין שהם מחנות עליונות היוצאות הנקראות צבאות היוצאים מצדי"ק י"סוד עולם והוא אמרו וצדיק צבאות אקרי בגין דכל צבאות ומשריין עילאין מניה נפקין שהם מיוחסים לעצמות בסוד ועצמותיך יחליץ ולכן היה עיקר קבורתו בארץ העצמות כי נתעצם בהם יותר מהתעצמו בבשר והבן זה היטב וע"ד גרמון דאינון צבאות עלו בארעא משה הוה לבד ולא עאל תמן לא גופיה ולא גרמוי כי נתעלה בחייו למעלה ממתני אדם ומיוצא חלציו כי לא נשתמש כלום בעדון גופני לא בבשר ולא בעצמות שהם בנין האדם כי אם ברו"ח ודבוקו בעטרת ברוח הנשי"קה בעודו בחיים חייתו ולא נאמר נשיקה בצדיקים כי אם בשעת המות אמנם משה ע"ה נדבק בה בחיים ופ"ה אל פה ידבר עמו ובמדרש שיר השירים ישקני מנשיקות פיהו א"ר יצחק ואותי צוה יי' בעת ההיא יש דברים שאמר לי לאמרם ביני לבין עצמי א"ר אלא ישקני מנשיקות פיהו יש דברים שמשיקים עליהם את הפה שהכונה לומר כי השיג מה שלא השיג שום נברא המורכב מבשר ודם ועצמות כי גופו היה במעלת הנשמה והוא חי וזהו סוד ואת"ה פה עמוד עמד"י כאלו לא היה לו לא בשר ולא עצמות אבל ברוח מלובש וע"כ לא היה צריך ליקבר בארץ כי ארצו אר"ץ החיי"ם העליונה א"ם הבנים אשר אינה נגדרת בבנין אדם בסוד זיווג וחבור כי אם בסוד רצו"ן ורעי"ה והבן זה ויתבאר בהדיא במאמר. בתר דמית משה אהדרת לבעלה קדמאה אחר שבאת העטרת אל המנוחה ואל הנחלה שהיתה מקודם נוסעת בדגליה ממקום אל מקום חזרה לאכסניה שלה לשבת עם יעקב ותולדותיו לקיום העולם כאשר היתה באמנה אתו כי משה ודורו לא היו מישוב העולם הזה כאשר יבאר ואמר כי מכאן אנו למדים נוקבא דאנסיבת בתרין בההוא עלמא אהדרת לקדמאה כי הוא היה ראשון בזיווג הקדוש. משה הוה לבר כיון דבעלה קדמאה הוה בארעא כי לא הוצרך עוד לרעות את ישראל אחר שצוה במצות ותורה שם בישראל כי לזה נברא וישראל מהיום ההוא והלאה יתנהגו במנהג יעקב ע"ה בקניני העולם הזה ובעבודת האדמ"ה לעבדה ולשמרה בסוד הקרבנות. ואחר זה בא לבאר ההבדל שהיה בין מעלת יעקב בסוד הזיווג העליון למדרגת מרע"ה ואמר משה זכה בחיוי מה דלא זכה ביה יעקב יעקב שמש בה בההוא עלמא משה בהאי עלמא כבר נתבאר זה כי נתעלה בחייו להיות גופו רוחני שלא נשתמש בהנאה גופנית. ואי תימא גריעו דמשה הוה פי' שלא נכנס לארץ לאו הכי דהא כד נפקו ישראל ממצרים מסטרא דיובלא הוה אמר כי ענין יציאת מצרים רומזת על מעלתם של ישראל ומעלתו של מרע"ה שהרי יציאת מצרים היתה בכח הבי"נה הנקראת יובל ולא ע"י שליח וכבר ידעת שנקראת דרו"ר בסוד ודרו"ר קן לה כי מורה על חפשיות כל מלאכה ושביתת כל המעשים הגופניים ומנוחת הנשמות ממלאכת הגוף באותה הדוגמא היו דור המדבר ומאכלם יוכיח שהיה מן הנבלע באברים רוחני המתהוה מן הט"ל העליון כי כך ראוי למזונם דבר רוחני כמו שהם היו ממדת היוב"ל ולא היו צריכין לעדוני הארץ הגשמיים והוא אמרו ובההוא דיוקנא אזלו במדברא וחד מנהון לא עאל בארעא כי לא היו צריכין לה. אלא בניהון תולדין דילהון כדקא חזי דאינון תיקונא דסיהרא וכל עובדי ארעא תיקונא דסיהרא הוה כלומר כל עניני העולם השפל הם תיקוני העטרת ואליה הם מתיחסים והאבות היו מתיחסים לבינ"ה והבנים אל העטרת משה שמש כסיהרא בעוד דאיהו בגופא ומני לה כרעותיה במצות עשה ולא תעשה לא בשמוש גופני אע"פ שהיה עומד בגוף. כד אתפטר מהאי עלמא סליק בסליקו עילאה אל מדת הבי"נה ואתהדר ברוחא ליובלא ותמן אתדבק באינון ס' רבוא דהוו דיליה בסוד הו"ו שהיא מדתו של משה המחייבת מספר הששיות באחדים והעשרות והמאות והאלפים והרבבות ואל מרע"ה היו ראויים הששים רבוא מה דלא הוה כן ליעקב דהוא אתהדר ברוחא לגו שמט"ה מה דלא כן בחייו לפי שנשתמש בחייו שמוש גופניי ואם היה על צד הקדושה כי היה זיווגו בחייו למטה בנשים והשלים חק העטרת למטה כי תיקוניה הם למטה ומתיחסים אליה כאשר נתבאר וזהו דהא ביתא אחרא הוה ליה וארעא קדישא בתיקוניה דלתתא אתתקנת בחילא דלעילא וכן עשה יעקב כי נשתמש בה למטה ומחשבתו למעלה להמשיך אליה כח הי"ב הויות. וע"ד לא אתחזון למהוי כלהו כחדא פי' על דור המדבר שמתו במדבר וסוד המדבר ידוע כי אין שם ישוב כי לא הוצרכו לעבוד את הארץ כי היו במדרגת הרו"ח לא במדרגת הגו"ף. ואינון דעלמא תתאה הם הבאים אל הארץ כלהו בגופא כלומר במדרגת הגוף וצריכים אל הארץ. ולא אתחזון למהוי. אלין ואלין גו סיהרא כי הובדלו מדרגותיהם אלין גו סיהרא לעבדה ולשמרה ואלין לבר לנהרא אלין מגו אלין כלומר אלה בסוד העטרת נכנסים לארץ ואלה דור המדבר לבר פי' חוץ מישוב העולם למעלה בבי"נה להמשיך שפע ובינה לבניהם הדמיון הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ואת עציו. וכלהו דעאלו בארעא דיוקנא דקדמאי הוו כלומר היו בדוגמת דור המדבר אבל לא במדרגתם רק במספרם במשפט ולא בשלימותם. . והביא ראיה לזה ממעמד הר סיני שדור המדבר זכו לראות בעין מה שלא זכו הבאים אחריהם שנאמר פנים בפנים דבר יי' אל כל קהלכם וכל העם רואים את הקולות וחזר לפרט על איזה צד נאמר כי נשתמש יעקב בגוף ומרע"ה ברוח ואמר יעקב שמש בנשוי בגופא כמו שביארנו ומשה אתפרש מאתתיה כד איהו בגופא בההוא רוחא קדישא לבתר אתדבק רוחיה ברוחא עילאה טמירא דלעילא פי' כי יעקב אחר מותו עלה למדרגת משה בעודו בחיים חייתו ומשה היה במעלה ההיא בעודו בחומר ואחרי מותו עלה עוד אל האלהי"ם דבראשית הנעלם ועל כן נעלמה קבורתו מעיני כל חי כי זה יעיד לנשמתו שנתעלית אל המקור העליון דטמיר וגניז וביאר הסוד כי כל דבר ישוב אל שורשו ואל מקורו ואמר רוחא דמשה די"ו בלא איהו גופיה דשמט"ה בסוד האדם העליון כי נשמתו מן היובל ועל יובל ישלח שרשיו וע"כ פירש מאשתו הבשרית ודבק באשתו הרוחנית האלהית. רוחא דיעקב לאתדבקא בשמט"ה לאחר מותו כי בחייו גופיה דנשוי הוה בהאי עלמא ומבואר הוא ובכאן השלים בעל המאמר דרושו אשר נמשך לו מתחלת דבריו מויתן אותם אלהים ברקיע השמים שנמשך ממנו לבאר ענין האצילות הרמוז בסוד צורת האל"ף ובהגיעו אל סוד הו"ו שבאמצע האות שהוא סוד השש קצוות והתחיל מהזרועות ובא אל הברכים נמשך לבאר סוד ירך של יעקב ובא להודיע כי יעקב ויוסף ומשה בחדא אזלין במשך הו"ו ונמשך לבאר סוד קבורתם ומעלתם זה על זה. ועתה שב לענין ראשון ואמר כל אינון נהורין עילאין בדיוקנא דעהון לתתא פי' כי מרכבת המשנה בדוגמת המרכבה העליונה. וגם למטה בארץ היו ישראל מרכבה להם על דוגמת מרכבת המשנה וכלהו תליין ברקיע השמים שהוא י"וסף שממנו נמשכו כל צבאות מעלה הקיימים. ומ"ש רזא תרין שמהן כלילן כחדא ושכלולא דילהון תלתא ואתהדר לחד וכו' אמר כי הסוד בשני אלה המאורות אשר ידבר בהם הם סוד שני שמותיו יתברך יי' אלהים דו פרצופין הפועלים שמ"ש י"רח אשר במספר שמותיהם נכלל השם השלישי שהוא אהי"ה הנעלם בכת"ר וזה כי שם י"הוה אלהים עולה למנין י"בק ושלשה שמות שהם אהי"ה י"הוה אדנ"י שהם במשך הספירות עולה י"בק ויעבר את מעבר י"בק והוא שם בן י"ב שהוא שם חקוק בעטרת כי היא נקראת אדנ"י האלף הראשונה רומזת לאלף דאהי"ה והיוד האחרונה רומזת לי"הוה דתפאר"ת והיא בדל"ת נו"ן סוד ד"ן והכל חד והוא אמרו תרין שמהן כלילן כחדא יי' אלהים ושכלולא דלהון תלתא אהי"ה הנכלל במספרם ואתהדר לחד דא לקבל דא במשך חוט השדר' ואיהו שמא גליפא מחקקא שם בן י"ב אותיות אהי"ה י"הוה אדנ"י כלילן בהאי ברזא דמהימנות' סוד אלף דאדני וי"וד האחרונ' דאדני וד"ן שבאמצ' השם הוא סוד מדת האמונ':