וישתחו ישראל על ראש המטה מאן ראש המטה דא שכינתא יראה לכאורה שהשתחוה לשכינתא בפרט ולא ליסוד המשפיע בה ולכן אר"ש ח"ו שזהו הקצוץ הגדול אבל לדידיה כרע וסגיד כלומר למדתו שהיא תפארת ישראל אליו הוא כורע ומשתחוה לא לעטרת בפרט. וביאר הענין ואמר ת"ח מטה דא שכינתא וכו' ראש המטה מאן הוא דא יסוד וכו' על ראש דא ישרא"ל וכו' הסוד מבואר בעצמו כי הכוונה שיעקב ע"ה בהשתחוואתו יחד המדות כלם מלמעלה למטה. ואיתמר גרסינן ולג' ואי תימא והוא ראיה שלא היתה ההשתחויה ליוסף כאשר יראה מפשט הכתו' וכמו שדרז"ל תעלה בעידניה סגיד ליה אלא שהשתחוה למדתו ונתן טעם לדבר ואמר דהא בבהוא זמנא לא הוה מרע להיות השעה צריכה כ"כ להשתחוות לו דהא לבתר כתיב ויהי אחרי הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ובשעתא דסגיד לא הוה חולה לשיצטרך כ"כ להשתחוות ליוסף כדי שישלים צוואתו אבל לפי שידע והכיר דהא בההוא זמנא כשיפטר מן העולם סליק בדרגא עילאה קדישא כורסייא שלימתא בהיות רגל שלישי לכסא סגיד לההוא כורסיא עילאה כמו שנתבאר וביאר כי הכסא הזה נרמז על מדתו תפארת ישראל שהוא ג"כ נקרא כס"א כבו"ד לבינה וכבר ידעת כי כלם כסאות זו לזו והסוד השמי"ם כסא"י והוא שקראו כורסיא עילאה שלימו דאילנא רברבא ותקיף דאקרי על שמיה כלומר ישראל סבא וע"ד וישתחו ישראל על ראש המט' ודאי למדתו שהיא על ראש המטה שהוא יסו"ד כי יסוד הוא ראש המטה כמו שנתבאר וזה הפי' הוא המחוור בענין המאמר:
ויאמר השבעה לי וכו' ר' חייא פתח כל זה נסיתי בחכמה אמרתי וכו' הא תנינן שלמה מלכא ירית סיהרא מכל סטרוי כבר נתבאר סוד זה למעלה בותרב חכמת שלמה ולא הובא בכאן רק אגב גררא דוישתחו ישראל על ראש המט"ה לרמוז כי היא מטתו של שלמה אשר ירשה מכל צדדיה כלומר בכל הכחות היונקות ממנה בימי מילואה ובימי פגימתה כמו שנתבאר מחכמת מצרים ומחכמת כל בני קדם ואמר כי אע"פ שהיה חכם גדול כ"כ ושלם בחכמת המט"ה הזאת רצה לעמוד על חוקי התורה וכמו שדרז"ל כי רצה לעמוד בסוד פרה אדומה ואמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ולענין השבועה שהשביע יעקב ע"ה ליוסף הביא מאמר ר' יהודה הא תנינן וכו' וא"כ למה ישביע ליוסף שישאוהו מת בחוצה לארץ ויקברהו בארץ ולא חש כמש"ה ותבואו ותטמאו את ארצי ויאמר שאני יעקב וכו' כי השכינה לא זזה ממנו ואפי' אחר מותו כשאר המתים כי בצאת נפשם תחול עליהם רוח אחרת והביא ראיה לזה מהכתו' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וביאר הענין ואמר מאי קא מיירי כלומר מה הודיענו הכתו' הזה אם להבטיחו מפחדו לרדת למצרי' בא הכתוב היה די באמרו אנכי ארד עמך מצרים ומהו אנכי אעלך גם עלה אמנם רמז לו ששכינתו הרמוזה באנכ"י לא תזוז ממנו שם בעודו חי וגם כי אחרי מותו תמיד תהיה נפשו קשורה בנפשו אע"פ שתצא ממנו ברשותא אחרא וזהו יתרונו של יעקב על שאר מתי עולם: