ויוסף ישית ידו על עיניך יוסף ודאי דהא הוא בוכרא דהרהור' דלבא הסוד הזה כבר נתבאר בארוכה במקומות רבים.
ר' חזקיה אמר מלה חדא אוליפנא ודחילנא לגלאה על זה הכתוב ויוסף ישית ידו על עיניך וכשאמ' ובעובדי עלמא חכמתא אשתכח הרגיש ר' אבא כי היה בידו סוד נכמס וקדם לנשקו ואח"כ בטש בו וא"ל אימא מילך וזיין זינך ואל תפחד ואל תירא לגלות כי ביומוי דר"ש מלין אתגליין ורשות נתונה לגלות כל נסתר אמר אוליפנא מפרקי דר' ייסא סבא שדבר בנמוסי עלמא והודיע סוד מתכונת הבריאה כאשר יבאר בתמונת עיניו של אדם ואמר כי מי שהניח בן בעולם ליבעי ליה לנגדא עפרא על עינוי הסתכל שלא אמר לארמא עפרא אלא לנגדא עפרא כלומר דרך כבוד להמשיך עפר על עיניו ולא להשליך דרך בזיון.
ודא הוא יקרא דיליה כבוד לאביו כי בזה יורה שנסתם העולם מעיניו ושבנו יורש העולם במקומו וזהו כבודו שהניח זכרו בעולם. ויביא דמיון כי עינו של אדם דומה לעולם כי הלובן שבעין הוא דוגמת ים אוקינוס הסובב את העולם מכל צדדיו גוונא אחרא וכו' לא זכר הגוון מהו לפי שלא כל בני אדם שוים במראות כי יש מי שהחומה השנית הזו היא ירוקה נוטה לכרכום ויש מי שנוטה למראה הירוק ככרתי וזולתו מהגוונים בשאר החומות הסובבי' בת עין ולכן לא פרט הגוון מה מראהו אבל אמר גוונא אחרא יבשתא דאפיקו מיא ויבשתא קאים בין מיא.
גוונא אחרא תליתאה היא באמצעיתא כלומר לפנים מן החומה הזאת השנית והיא שלישית כדוגמת ירושלם שהיא באמצע היבשה. גוונא אחרא רביעאה לפנים ממנה היא האמצעית היא הנקראת בת עין דבההוא בת עין אתחזי פרצופא ועל כן נקראת אישון לפי שכל איש העומד נוכחו רואה בו צורתו קטנה כאיש קטן לרוב בהירותו והוא דוגמת מגדל ציון שהיה יופי כל העולם שנאמר מציון מכלל יופי והשם הזה ציון כולל לבית קדש הקדשים ואבן השתיה שממנה הושתת ונמתח הכל אלא דנקט ציון על שמו שהיה מצויין ונראה ונגלה יופיו בעולם יותר מבית קדש הקדשים והא אמרו דחיזו דכל עלמא תמן אתחזי ותמן שכינתא שריא הרי שכלל הבית עם ציון כי השכינה בבית קדש הקדשים היתה שוכנת. ואמר כי על סוד זה צריך הבן להמשי' עפר בעינוי של אביו להורו' כי הוא נשאר ברכה אחריו ואם נסתם עינו של אביו מן העולם הלא הוא נשאר יורש אחריו ועיניו תחת עיניו.
א"ל שפיר קאמרת כלומר אין ספק במה שאמרת אמנם קודם שימשוך העפר על עיני אביו צריך להעצים אותם כדי שלא ישארו פקוחות וביאר הסבה למה ואמר ועד לא נפקא וכו' יודיע כי בצאת נפשו של אדם רואה מה שלא היה בכחו לראות מקודם כמא דאוקימנא כלומר ככתוב תוסף רוחם יגועון כי בשעת הגויעה תוסף הרוח השגה ותראה מה שתראה שמראין לכל אדם בשעה ההיא כל א' כפי מדרגתו וראיה לדבר מהכתו' כי לא יראני האדם וחי ואמרו בחייה' אינם רואים אבל במיתת' רואים. ועל כן ישארו עיניו של מת פקוחות כי היה מתהנה ומתענג במה שהיה רואה מזיו השכינ'. והנה בצאת נפשו כי מת יסתלק מעליו הזיו ההוא הקדוש ובא אחריו כח אחר חיצוני ובעיניו תעמוד הנג"ע וזהו סוד לא תלין נבלתו ולא תטמא את אדמתך כי בסור הקדושה תחול הטומאה עליו. ואמר שהנמצאים שם בעת פטירתו צריכים לעצום עיניו פן יראה בעיניו מראו"ת נגעי"ם שהם ארבע השורה על עיניו ובכן אל כל אשר יפנה ירשיע ויזיק ואם יש לו בן עליו מוטל להעצים את עיניו יותר מכל הנמצאים שם להציל עיני אביו מראות שוא ומדוחים. ולבתר אתכסי בעפרא כלומר אחר שיעצום עיניו ימשוך עפר עליהם בשעת הקבורה ויביא ענין הנפש אחרי צאתה שהיא פוקדת הבית והקבר כל ז' ימים כמה שהיתה באמנה אתו וכל הענין ההוא מבואר הוא. ויאמר שעשיית המצות הם מלבוש בהם יתלבש האדם וכי יש מהם דעבדי לבוש יקר לעילא. כענין המצוות התלויות במחשבת האדם לביות כגון ליראה את השם הנכבד והנורא ולאהבה אותו בכל לבבנו ולהתפלל אליו בכל יום ולהקדיש את שמו ג"פ בכל יום וליחדו במדותיו בק"ש בבגדי פאר ציצית ותפילין בידיעת סודם ושרשם למעלה בעולם העליון כי אלה המצות ודומיהם שכליות ותלויות במחשבה שהם רוחניות ובהם יתלבש האדם לבוש עליון רוחניי שכליי ואית פקודי אוריתא דאינון לבוש יקר לתתא כענין המצות התלויות בדיבור כגון לעסוק בתור' ללמוד וללמד והבאת שלום בין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ולנחם אבלים ולהוכיח החוטא ודומיהם מהמצות התלויות בדיבור ואינם כ"כ שכליות מחשביות כראשונות אמנם כי בהם יתלבש ג"כ האדם לבוש עליון למטה ממדרגת המחשביות הלביות ואית פקודי אוריתא דעבדי לבוש יקר להאי עלמא כענין המצוות התלויות במעשה כגון מעשה הצדקה וללוות לעני על משכון ולהשיב לו משכונו בבוא השמש ולתת שכר השכיר ביומו ודומיהם רבות שהם תלויות במעש' שהם מגן וצנה על האדם בעולם הזה גם באלה יתלבש האדם בלבוש יקר לההוא עלמא. וכלא אצטריכן ליה לבר נש בסוד עולם המחשבה ועולם הדבור ועולם המעשה שהם סוד הנשמה והרוח והנפש וצריך כל בר יש' להיותו שלם בשלש אלה שהם בגדי שרד לשרת בקדש ולקנות אותם דבר יום ביומו וכבר נתבאר כי הימים נקראי' מלבוש כפי המעשי' הנעשי' בהם והוא אמרו ומן יומוי ממש כלהו אתקנו כמא דאוקימנא. ויביא לאמות המלבוש הרוחני הזה ענינו של ר' יהודה סבא דאתרגיש בדעתו יומא חד כלומר התבודד בדעתו אולי יוכל לצייר ענין המלבוש ואחזיאו ליה בחלמיה חד דיוקנא כלומר צורת מלבוש רחני בצלמו כדמותו מזהיר ומבהיק מתפשט לארבע רוחות העול' כטבע האור המאיר לכל צדדיו ושאל ליושבים שם במרא' ההיא מאי האי וא"ל לבושא דידך הודיעהו כי היה מלבושו שלם מכל צדדיו לא יחסר כל בו ומהיום ההוא והלאה היה שמח שמחה נפשיית. א"ר יהודה כל יומא ויומא וכו' גם מאמר רבי אבא בקדמיתא כתיב וישתחו ישר' וכו' מבואר בעצמו כמה שקדם. תאנא במתניתא דילן אוקימנ' הא דתנינן בארבעה פרקים בשנה העולם נדון וכו' לפי שהוא מדבר בענין הדין שאדם נדון על מעשיו הביא ענין זה של ר' יהודה שהוא מדבר בענין שהעולם נדון בארבעה פרקים ואחד מהם הוא דין בני האדם שעוברין לפניו כבני מרון. ומ"ש רבי יהודה במתניתא דילן אוקימנא הא דתנינן בארבעה פרקים ולא אמר תנינן בארבעה פרקים וכו' כמו שכן דרכם תמיד כשירצו לפרש איזה משנה ע"ד הסוד שאומרים תנינן ואח"כ אומרים ורזא דמלה כך וכך אמנם בכאן אמר במתניתא דילן אוקימנא הא דתנינן ואח"כ אמר ורזא דמתניתין אוקימנא וכו' הכוונה בזה על המשא והמתן שנשאו ונתנו בתלמוד בפ"ק דראש השנה על המשנה הזאת ז"ל בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ובחג נדונים על המים. והקשו בגמרא ואמרי האי תבואה דאימת אלימא הך תבואה דקיימא פי' שהיא כבר בקמה. כל הני הרפתקי דעדו עלה ועדיין קיימא אימת אתדן פי' כל המקרים האלה שעברו על התבואה וניצולה מהם והיא עדיין קיימת ומוכנת ליקצר אימת איתדן. אלא דמזרעא פי' שעתידה ליזרע במרחשון הבא. למימרא דחד דינא מתדנא פעם א' ותו לא והתניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונת לשעבר פי' קודם שנזרעה בפסח של אשתקד. אחר הפסח נידונית להבא. אדם שאירע בו קרי או אונס קודם יום הכפורים נדון לשעבר פי' ביום הכפורים של אשתקד. אחר הכפורים נדון להבא פי' זה שעבר עכשיו בקרוב ואמרו שם ש"מ תרי דיני מתדנא. ומשני מתניתין דקתני בפסח על התבוא' הכי קתני תבואה דקיימא השתא נידונית בפסח של אשתק' ושל אחר הפסח פי' ותבואה שנזרעה אחר הפסח נדונית בפסח זה. ושם הביאו מני מתניתין דלא כר"מ ודלא כר' יהודה דתניא הכל נידונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכפורים דברי ר"מ ר' יהודה אומר הכל נדונין בר"ה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן ובחג על המים ואדם נידון בר"ה וגזר דין שלו נחתם ביום הכפורים ועל בריתא זו אמר בכאן ר' יהודה במתניתא דילן אוקימנא מילי כלומר שם ביארנו הנגלה מהמשנה מתוך מתניתא דילן ואוקימנא מילי אמנם בכאן רזא דמתניתא אוקימנא כלומר ע"ד הסוד הוא מה שיאמר בכאן וקודם שאבוא לבאר דברי רבי יהודה בכאן ע"ד הסוד אביא לפניך מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה הזאת זה לשונו בפסח על התבואה במה שיתחדש עליה מלקות ואם תהיה מרובה או מעוטה ובני מרון הם צאן וענינו שמחשבין על בני אדם ודנין עליהם בבריאות וחלאים והמות והחיים וזולתם מעניני בני האדם וכתב עוד זה לשונו הנגלה מזה המאמר מבואר הוא כאשר תראה אבל הנסתר ענינו קשה מאד בלא ספק עכ"ל וראוי לדעת מה ראה על ככה לומר הנגלה מזה המאמר מבואר הוא אבל הנסתר עניינו קשה מאד. ואולי כי סברתו בענין דיני בני האדם שהם תלויים בשעת המולד בענין הבריאות והחולי ואורך החיים וקיצורם ודומיהם מהמקרים הבאים על בני האדם כסברת בעלי התכונה והוא ביאר המשנה על דעת רז"ל כי סברתם בזה כי יש כח ביד האדם לבטל כח חיוב המערכה בכשרון מעשיו כסברת רבי יוסי וזולתו כמוזכר שם בגמרא שאמר אדם נידון בכל יום שנאמר ותפקדנו לבקרים ר' נתן אומר נדון בכל שעה שנאמר לרגעים תבחננו ועוד אמרו אמר רב יוסף כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כרבי יוסי ואי בעית אימא כרבנן וכדרבי יצחק דאמר יפה צעק' לאדם בין קודם גזר דין בין לאחר גזר דין וכו' נראה שהם ע"ה אינם תולין המקרים האלה בחיוב המערכה אבל במעשה וצעקה סוברים כי תתבטל המערכה ואפי' אחר גזר דין ואולי כי הוקשה לו זה כי מצא גם בדברי רז"ל דברים נוטים לסברת בעלי התכונ' כמ"ש במסכת שבת האי דמאדים גבר אשיד דמא האי מאן דאתיליד בצדק יהא גבר צדקן ויתכן שעל זה כתב הרב אבל הנסת' ענינו קשה מאד כי מה יוסף ומה יתן א"כ המולד המחייב המקרים ההם אם יש כח בבחירה לבטל אותם גם כי לא נוכל לומר כי מולד האדם הוא במקרה ולא בהשגחה ח"ו כי זה יביא את האדם לחשוב כי הכל כאשר לכל מקרה א' לכל ח"ו ח"ו וזה הענין קשה בלא ספק ונחזור לענינו למה שאמר רבי יהודה בכאן במתניתא דילן אוקימנא וכו' ורזא דמתניתין אוקימנא בפסח על התבואה וכו' לקבל רתיכא עילאה רזא דאבהן ודוד מלכא ירצה כי ארבעה אלה הפרקים רומזים לד' רגלי המרכבה העליונה הראשונה במחברת סוד השלש אבות גדול"ה גבור"ה ותפאר"ת ומלכו"ת כי אלה הם המרכב' העליונ' לפי שיש למטה מהעטר' ד' רגלי המרכבה ונקראת בלשונם רתיכא קדישא אמנם העליונה נקראת רתיכא עילאה רזא דאבהן וכונתו לומר כי אלה הארבעה פרקים כל אחד רומז למדתו פס"ח לגדול"ה. עצרת לתפארת כי הוא אמצעי הממוזג מחס"ד וגבור"ה כאשר אנו רואים בימות השנה שבחג עצרת הפירות מתבשלות וכל העולם בהמזגה ושמחה. ור"ה למדת הגבורה מדתו של יצחק ועל כן כל העולם נדון באותו הפרק. וחג הסוכות לעטרת מדתו של דוד בסוד סוכת דוד הנופלת כאשר יאמר בהדיא ארבעתם והוא אמרו אוקימנא על התבואה וכו' כלומר על ארבעת' על הפסח והעצרת ור"ה וחג שהם רזא דאבהן ודוד מלכא. תו בפסח על התבואה דהכי הוא ממש והא אוקמוה מלה על מה אתיא מצה בפסח. יבאר הטעם למה אמרו בפסח על התבוא' ולא אמרו בלשון מזונות או פרנסה או זולתם מהלשונות המורים על הפרנסה רק בלשון תבואה כאשר יקשה בהדיא אמאי תבואה ובכאן אמר דהכי הוא ממש לפי שהוא לשון נופל על המצה הנעשית מהתבואה וביאר כי אע"פ שהמצה הוא רומז ללחם הקדוש כאשר יבאר בהדיא הנה לגבי ישראל היה דין וזה לפי שכבר ידעת שכשיצאו ישראל ממצרים עדיין לא נכנסו בגדר האמונה המיוחסת למצ"ה שהוא לחם עוני אל הגוף והוא נאות לנפש כי עדיין לא קבלו התורה לאכול מלחם האמונ' שאין הגוף נהנה ממנו אבל היה מאכלם חמ"ץ ושאור שבעיסה המיוחס ליצר הרע ומיעוט האמונה ורצה הקב"ה להרחיקם מהאמונות הנכריות ההם המיוחסות אל החמץ להרגילם ולהעתיקם מעט מעט אל האמונה להבדילם מהחמ"ץ שאור שבעיסה ולהאכילם לחם מצה השמור' מאלהי נכר הארץ וזה היה קשה להם כאלו פועל בהם הדין כי כל דבר שנעתק מההרגל אל הפכו קשה ואם יהיה הטוב ממנו. והוא אמרו הא אוקמוה על מה אתיא מצה בפסח דהא דינא הוא ודינא דמלכות"א דינא וביאר הטעם ואמר ודא שירותא דשריאו יש' למיעל בחולקא קדישא דקב"ה ולבערא מניהו חמץ טעוון אחרנין די ממנן על שאר עמין דאקרון אלהי נכר ואקרון חמ"ץ יצ"ר הר"ע וא"כ כל התחלות קשות וכ"ש בהעתקת ההרגל וע"כ נחשב להם לדין כי אכילת המצה קשה להם בבחינת הגוף וטובה בבחינת הנפש וחזר לבאר הסוד ואמר אמאי תבואה כלומר ומי יאמר לנו כי לשון תבואה רומז אל המצה ואל הדין ואמר כמה דכתיב תבואתה בה"א והוא פסוק בירמיהו קדש ישראל לה' ראשית תבואתה בה"א כי הה"א תרמוז על הדין הכמוס והסתום בה"א הראשונה שבשם ואין הדין ההוא נגלה רק בה"א האחרונ' כי היא המוציאה כל הדברי' לפועל והיא מצ"ה והיא דין ועל זה אמר והא אוקימנ' דעלמא אתדן על דינא דה"א וישראל היו ראשית תבואת ה"א באכלם מלחמה לחם עוני ואתה המעיין הבן מתוך הלשון ואל תט ימין ושמאל ממה שכתבתי כי הם דברי קבלה ודבריהם ע"ה עניים במקום א' עשירי' במקו' א' וזו היא כוונתו. גם ידייק למה לא אמרו בלשון רבים בעצרת על פירות האילנו' כי מינים רבים הם. ואמר כי הרמז לאילן הקדוש מדתו של יעקב הנטוע בגן אשר ממנו פורחות הנשמות כי הם פירותיו בסוד אני כברוש רענן וסופיה דקרא ממני פריך נמצא והכוונה כי בעצרת נדונים אותם הנשמות על רפיונם בתורה שנתנה בעצרת ועל זה נוהגים החסידי' ואנשי מעשה לעסוק בתורה נביאים וכתובים ומשנה וס' הזוהר בליל מ"ת לקשט הכלה להביא' בבקר בבקר אל בית המלך פנימה. בר"ה עוברים לפניו כנגד מדתו של יצחק ואמר תאנא ר"ה דא הוא רישא דמלכא וכו' דע כי לא נקרא מספר השני שני רק על שהוא משונה מן האחד ולפי שהאחד אינו נגדר במספר נקרא השני ראש אל המספר כלו' ראש אל השנוי הנופל במספר ולכן נקרא מדתו של יצחק ר"ה לפי שהוא משונה ממדתו של אברהם כי זה חס"ד וזה די"ן ולפיכך דנין בר"ה את בני האדם כפי שנוי מעשיהם אם טוב ואם רע ע"י מדתו של יצחק שהוא ראש לשנוי ואמרי שנוי לא ח"ו שיש שם שנוי רק מצד המקבלים ועוברים לפניו כבני מרון לדון אותם בפרט כל אחד ואחד לבדו כפי מעשיו שנאמר היוצר יחד לבם כלומר היוצר והבורא יודע ומבחין לבם של כל א' מהם והם נסקרים בסקרא אחת כי בהשגחה אחת יודע את כלם שאין מדתו כמדת ב"ו שצריך להשגיח על כל פרט ופרט השגחה מיוחדת אבל הב"ה בהשגחה אחת מבין את כל מעשיהם ונתיחד יום זה לדין משורשו למעלה שהוא יום ראש השנה יום השנוי והשנוי מחייב ההשגחה בדין והבן זה. ומ"ש וע"ד תנינן בראש השנה דהא ברישא דשתא שארי יצחק כלומר שכן בתחלת הבריאה התחיל לגלות במדת הגבור' ולא היה מתקיים מצד תוקף הדין עד ששתף עמו מדת רחמים ולכן הוקבע הדין ליום זה כמו שתקנו לומר היום הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם כלומר לפי שהיום הזה בו הרת עולם כדעת ר' אליעזר שבתשרי נברא העולם ע"כ נתחייב כפי החכמה כי ביום זה שנגלית הגבור"ה והדין יעמיד במשפט כל יצורי עולם. ובחג נדונים על המים ודא הוא שירותא דרישא דמלכא וכו' אמר שאע"פ שנקראת מדתו של יצחק ראש השנה לענין השנוי והדין והאש החזקה והוא ראש לענין גלוי הבריאה שלא נגלית כי אם בגבור"ה כי הדבר הסתום במחשבה לא יגלה כי אם בכח הגבורה הנה עכ"ז קדמה במחשבתו החס"ד שהוא הראשית הראשון למזג התוקף ההוא והמים מכבים את האש. וע"ד חדוותא דמיא אשתכח בכלא בשעתא דנסכי מיא וכו' כדאיתא בפ' החליל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו וכל השמחה ההיא היתה על ניסוך המים שנאמר ושאבתם מים בששון וע"כ נקראת שמחת בית השואבה והוא רמז אל הרחמים המתעוררי' בחג בשעת ניסוך המים כי המים התחתונים קוראים אל המים העליונים בסוד תהום אל תהום קורא לקול צינוריך ואומר אבע לי מימיך. ועל כן בארבע פרקין אלין כלא משתכחין לדון את העולם בכל מה שצריך הן בתבואה הן בפירות האילן הן בעניני בני האדם הן בענין המים כפי הסוד וכפי הטבע כי הזמן תלוי בסד"ר הזמנים והבן.