וירא ישראל את בני יוסף א"ר יצחק האי קרא קשיא וכו' יבאר מתוך הקושי הנמצא בכתוב הזה שהזכיר ראיה ביעקב והכתו' מעיד ועיני יש' כבדו מזקן לא יוכל לראות כי נעדר ממנו חוש הראות ואיך יאמר וירא ישראל ויכריח מזה כי יש ראיה חושיית ויש ראיה שכלית רוחנית ושהצדיק בהיות נשמתו דבקה ביוצרו יש בו מדעת קונו כי הוא ית' לקצות הארץ יביט וקורא הדורות מראש עד שלא יבואו לעול' והנשמו' עומדות לפניו על הצלם העתיד להם והראוי לגולמם וכן הצדיק צופה ומביט כל הדורות בטרם בואנה כמו שמצינו באדם שהראה לו הב"ה בהיותו גולם מוטל דור דור ופרנסיו וכו' וכן מרע"ה ויראהו ה' את כל הארץ וכו' וכן יעקב וירא ישראל ראיה רוחנית אלהית ראה שעתיד לצאת משבטו של יוסף ירבעם וחביריו שעתידין לומר אלה אלהיך יש' וע"כ תמה ואמר מי אל"ה מאן הוא דזמין למימר אלה אלהיך וכו' ולפי דרכו יבאר כי מה שנאמר בו ית' וירא אלהים את כל אשר עשה שאין הכוונה שנתחדש לו ית' שום ידיעה בכל אשר עשה ח"ו אמנם הכוונה לומר שכבר קדם בציורו העליון כל העתיד להיות בכל אשר עשה.
ומנא לן דקב"ה אחמי ליה ליעקב ברוחא דקודשא דכתיב והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך והיה ראוי לומר את זרעך והוסיף מלת גם לאסגאה העתידין לצאת ממנו כמו שנזכר. ומ"ש והאי קרא אשלים לתרין סטרין להאי סטרא ולהאי סטרא ירצה לומר כי מלת מי אלה תשמש לשני כוונות כלומר מי הם אלה על בניו ומי הם אלה על ירבעם וחביריו שעתידין להעמיד ב' עגלים ולומר אלה אלהיך ישראל:
ויברך את יוסף בהאי קרא אית לאסתכלא וכו' יבאר מ"ט תלה הברכה ביוסף והוא לא בירך בפעם הזאת רק לבניו ועוד שהיה ראוי לכתוב ולומר ויברכם מיד שכן התחיל בברכה המלאך הגואל אותי יברך את הנערים והיה ראוי לומר ויברכם מיד ולא אמר ויברכם אלא בסוף הענין שנאמר ויברכם ביום ההוא בך יברך ישראל לאמר ישימך וכו' גם היה ראוי לכתוב שם ויברכם ביום ההוא בכם יברך ישראל לאמר כאפרים וכמנשה כי הכוונה בזה המברך לבנו אהובו יאמר ישימך אלהים כאפרים וכמנשה כי על כן כפל מלת לאמר כלומר כל א' מישראל כשיברך לבנו יאמר ישימך אלהים וכו' וא"כ מצינו שהכתובים מחולפי השטה כי במקום שהיה ראוי לכתוב ויברכם אמר ויברך את יוסף ובמקום שאמר ויברכם בלשון רבים אמר בך יברך ישראל והיה ראוי לכתוב בכם יברך ישראל. ואל זאת הכוונה כיון המקש' באמרו בהאי קרא אית לאסתכל' דלא אשכחן הכא דאתברך יוסף כלומר הכא לא אשכחנא לשון יחיד אבל מצינו לשון יחיד להלן שנאמר בך יברך ולכן כפל המקשה הלשון ואמר לא אשכחן הכא דאתבריך יוסף ב' פעמים אמר הכא וכאלו אומר הכא לא אשכחן דאתבריך אבל בסוף אמר בך יברך ישראל שנראה שחוזר אל יוסף. והשיב ר' יוסי כי כן הוא האמת כי בברכו את בניו איהו אתברך דברכתא דבנוי דבר נש ברכתי' איהי ודייק מלת את כי כל אתין רבוייא הם ומלת את בכאן לרבו' את בני יוסף כי הוא מברך אותו בברכת בניו והראיה כי בסוף שאמר ויברכם ביום ההוא אמר בך יברך יש' כי ברכת הבנים ברכת האב היא וענין זה כפתור ופרח. ור' אלעזר יבאר הענין ע"ד הסוד ואמר ויברך א"ת דייקא דבריך לאת קיימא רזא דברי"ת דנטר יוסף ירצה כי המשיך הברכה מלמעלה ממדת הבינה ע"י האבו"ת הנרמזים באברהם ויצחק ומדתו של יעקב עמהם שכן אמר האלהים הרוע' אותי כלל מדתו עמהם ולכן כפל מלת האלהי"ם פעמי' א' להמשכת הברכה אל האבות באמרו האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו דאינון קדמאי עילאי הוא אלהי"ם חיי"ם ומלך עולם אשר ממנו מקבלים האבות ומריקים אל סוד הברית הוא יוס"ף שמהם יעקב נטיל לון וכיון דנטיל לון איהו האי אתר נטיל לון כלומר מדתו של יוסף. ואמר וכלא תלייא בדבורא כלומר ולא תקשי לך הכתוב למה אמר ויברך את יוסף כי בדבור תלוי הדבר ויעק"ב המשיך הברכה בדבורו אל יוסף וזהו ויברך את יוסף צריך להמשיך הברכה קודם מלמעלה מכל הברכות אל הבריכ"ה הידועה ובכן ימשיך משם הברכ' אל הצריך להתברך ואם לא כיון המברך סוד זה לא יתקיימו ברכותיו כי כן כיון יעקב בברכתו זאת להמשיך תחלה מאלהי"ם חיי"ם הברכה על דרך האבו"ת אל יוסף ומבואר הוא כי קב"ה הנז' בכאן אשר צריך להתברך תחלה היא העטרת כי כל מדותיו ית' נקראים קב"ה יען הן אדוקים בו כשלהבת הקשורה בגחלת. ואל סוד זה אנו מברכים כל ברכותינו להב"ה ואיך נברך למי שכל הברכו' באות ממנו אמנם הכוונה להמשיך הברכה למאן דלית לה מגרמה כלום ולסוד זה תקנו הברכו' בלשון נוכח ברוך אתה ובלשון נסתר אשר קדשנו והבן זה. ולפי שלא מצינו בברכתו של יצחק ליעקב שברך יצחק לקב"ה בתחלה ואיך יתברך יעקב לזה אמר ת"ח בשעתא דבריך יצחק ליעקב לא ברכיה עד דבריך לקב"ה ובא הרמז באמרו ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ושדה של תפוחי"ם ידוע אשר ברכו ה' המשיך הברכה מהתפארת אל השד"ה הצריך להתברך תחלה ואח"כ אמר לו ויתן לך האלהים וכו'. ת"ח בצפרא בעי בר נש לאקדמא ברכאן לקב"ה ולבתר לשאר בני עלמא ואם הקדים לברך לחבריו כבר אז"ל שעשאו במה שנאמר חדלו לכם מן האדם כי במה נחשב הוא קרי ביה במה. והסוד בבקר יאכל עד כאשר יתבאר במקומו כי הסוד הוא בענין הקרבנות הנקרבים בבקר לגבוה כדי שתתברך תחלה העטרת ולערב יחלק שלל לנערותיה ויתברכו מברכתה. ויבאר טעם למה יזכור הכתוב מלת אלה כמו שנזכר בענין ע"ז באמרו אלה אלהיך יש' הן בעון העגל נעשה הן בעגלים שעשה ירבעם. ויאמר כי הוא סוד וזה לפי שכל אותם הכחות של הנחש ורוכבו סמאל הם מרשו"ת הרבי"ם והם רשויות הרבה אמנם עולם האחדות הוא רשו"ת היחי"ד. ועל סוד זה יזכור בע"ז לשון אל"ה המורה על הרבים. ובצד הקדושה יזכור בלשון אחדות ז"ה וזא"ת זה אלי ואנוהו זה קוינו לו זא"ת אות הברית להורות כי מדותיו ית' הם אחדות אחד ושהמשפיע והמקבל אחד הם בלא פירוד ונקרא הזכר המשפי' בלשון נקבה באמרו זא"ת הברי"ת כי הברי"ת הוא המשפי' שהוא מדת היסו"ד ונקרא זאת בלשון נקב' והעטרת נקראת בלשון זכר באמרו זה אל"י ואנוהו כי על השכינ' אמרו כן וזה יורה כי הזכר והנקבה אחדות אחד ולא יזכרם הכתוב בלשון שיורה על רבוי אבל יזכור המשפי' בלשון המקבל והמקבל בלשון המשפיע כי רשות א' הם אמנם סטרא דע"ז רבים הם ולכן יזכרם הכתוב בלשון רבים אלה אלהיך. ואמר כי על סוד זה אמר הנביא מבטיח לישראל שלא יזכר עוד עון העגל גם אל"ה תשכחנה בלשון רבים ואנכ"י שהוא סוד הברית לא אשכחך. וכן אמר הנביא רומז לזה על אלה אני בוכיה ירצה כי מלת אלה אלהיך ישר' גרם להם לבכות. או שיהיה פירושו על שנתנה הממשלה והשולטנות לאל"ה לשלוט על יש' המדה הנקראת אנ"י בוכיה ע"ד ויקרא ה' אלהי"ם לבכי ולמספד וכו' ולפי שמצינו מלת אלה בענין זכיר' הברית באמרו אלה דברי הברית והקושיא הזאת כפי הנראה לכאורה אינה קושיא כי מלת אלה יחזור לדברי לא לברית כי אם לתנאי הברית. אמנם לפי שהיה יכול לכתוב זה דברי הברית אעפ"י שיהיו התנאים רבים שכן מצינו זה הדבר אשר צוה ה' לאמר קחו מאתכם תרומה והדברי' רבים זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן וכו' ועורות וכו' ושמן למאור וכו' ואבני מלואים וכו' והיה יכול לכתוב אלה הדברים אשר צוה ה' ולא כתב אלא זה הדבר וכן היה יכול לכתוב זה דברי הברית ולכן הקשה ואמר ואי תימא הא כתיב אלה דברי הברי' כלומר והיה יכול לכתוב זה דברי הברית. והשיב הכי הוא ודאי כלומר הוצרך לכתוב מלת אלה בענין הברית לקיים תנאי הברית כי מפחד הרצועה מתקיים הברית ובג"כ אקדים ואמר אלה כלומר שהיה יכול לכתוב דברי הברית אלה והיה משמע כי יחזור מלת אלה לתנאי הברית אמנם הקדים מלת אלה לדברי הברית לרמוז כי הרצועה מזומנת לעובר על דברי הברית ועד"ז יתבאר כל אלה הנמצא בכתוב כמו אלה המצות אלה החוקים ודומיהם ויקשה שהרי כתיב אלה תולדות נח איש צדיק ויאמר כי תחזור מלת אלה לחם בנו שהיה מחלק הזוהמא ואגב ארחיה יבאר מה שחייב שיזדמן להם לעשות העגל והוא המקום והכלים והשעה הם חייבו להוציא כלי למעשהו ומבואר הוא ע"פ המאמר. ומ"ש אהרן קריב דהבא דאיהו סטרא דיליה ותוקפא דאשא הכוונה בו כי הימין כח השמאל תלוי בו ואם לא היה שנעשה ע"י אהרן הימני לא עלה בידם וכל זה יתבאר בארוכה בפרשת כי תשא עיין שם:
רבי יהודה פתח ויסב חזקיה פניו אל הקיר לפי שסוף הענין ידבר בענין המלאך הגואל מי הוא הביא הפתיחה הזאת ויקדים לומר כי כן צריך כל העומד להתפלל שלא יהיה דבר חוצץ בינו ובין הקיר. והסוד ידוע כי העטרת נקרא קי"ר לטעמים רבים אם מפני ששם עמד האור הגנוז והיה כדמיון הקיר המבדיל בין עולם האצילות לעולם הנפרדים ואם מטעם כי כל טוב ה' בידו שלש מאות ועשר עולמות הנמשכים מיש הבא מן האי"ן בסוד להנחיל אוהבי י"ש עולה קי"ר ואם לטעם שהוא מבאר לפנים מענין מקרקר קיר ושוע אל ההר שהוא מענין המיה וקרקור וניהום ובכיה בסוד רח"ל מבכה על בניה בקרקור מעיה בסוד על כן המו מעי לו. ואם לטעם שהיא סוד הכותל המערבי שאליו ומגמתו פונים כל התפלות לפי שהוא עושה מהם עטר"ה לראש המל"ך. ודע כי כל המסיב פניו אל הקי"ר הזה להתפלל צריך לכוין לבו אל ה' המשפיע בה ולא ח"ו להפרידה מאלוף כי זהו הקצוץ ועל זה אמר בחזקיהו ע"ה ויסב חזקיהו פניו אל הקי"ר ויתפלל אל ה' כי לא התפלל אל הקי"ר לבדה אבל הסיב פניו אליה ליחדה עם ה' שזהו סוד היחוד האמתית. ויתן טוב טעם ודעת למה לא נז' שם הקי"ר הזה בענין תפלותיו של מרע"ה וזולתו מהמתפללים רק ויתפלל משה אל ה' ויצעק משה אל ה' ויאמר כי לפי שחזקיה לא השלים צורתו בקיר הזה כי לא היה נשוי וכבר ידעת כי היא סוד הפריה ורביה העליונה כי כל הנשמות ממנה באים לעולם וכל מי שמונע עצמו בעולם הזה אין לו חלק בה ואינו בן העה"ב כי לא תוהו בראה לשבת יצרה וכשראה חזקיהו כי מת הוא בעולם הזה ולא יחיה לעולם הבא כדבר ישעיהו הנביא בעון שלא השלי' צורתו בקי"ר הזה היסב פניו אל הקי"ר לקיים מצות פריה ורביה לתקן את אשר עוות ולשוב אל ה' ואח"כ ישאל צורכו ובקשתו. ת"ח בצלותיה מה כתיב אנא ה' זכור נא אשר התהלכתי לפניך באמת הודיע בתפלתו כי גם שלא השלים צורתו במד' הזאת כראוי בענין פריה ורביה הנה שמר בריתו מחטוא בו בשום איסור ח"ו ולכן היה ראוי אל המחילה נאמר כאן תמי"ם ונאמר באברהם התהלך לפני והיה תמים ולכן נענה והוסיפו לו חיים על חייו. והטוב בעיניך עשיתי שסמך גאול"ה לתפל"ה אל זה היה כוונת הפתיחה לבאר סוד המלא"ך הגואל. וצריך אתה לדעת כי ענין שם מלאך הוא שליח כמ"ש וישלח מלאכים והמדה הזאת היא שליח לגאו"ל ובכח הגואל היא גואלת והוא סוד המלאך הגוא"ל אותי יברך וידוע הוא שאין המלאך גואל ומברך לבדו ואל סוד הזה התחיל יעקב ע"ה בברכה ואמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו אברה"ם ויצח"ק האלהים הרועה אותי הקדים להמשיך הברכה מאלהי"ם עליון למלאך הזה ואח"כ אמר המלאך הגואל אותי כי על ידו תהיה הגאולה. וכן נקראת מלאך פני"ו והוא סוד ומלאך פניו הושיעם שהוא פניו של משלח. ונקראת מלאך הברית פי' שליח הברי"ת הנה נתבאר לך כי המדה הזאת עושה שליחו' המשפיע בה וצריך ליחדה עמו ולסמוך גאולה לתפלה כי בהתיחדם והצמדם יחד הנה התפל"ה תקרא גאול"ה הוא שאמר בכאן גאולה דא מלאך הגואל דדא איהו דאשתכח בכל פרוקא דעלמא. ר' אלעזר אמר כיון דבריך יעקב ע"ה וכו' יבאר וילמד דעת לכל מבקש להפיק רצונו בברכותיו שיקדים להכנס בשע"ר השמים במחשבתו ולעלות במעלות האבו"ת עד האלהי"ם עליו"ן ומשם ימשך חפצו על פי מדותי"ו אל העטרת כי כן יעקב התחיל מהאלהי"ם אשר התהלכו אבותי לפניו שהיא שער השמים אשר לפנים ממנה הם האבות וחזר ואמר האלהי"ם על הבינ"ה והמשיך ממנה הברכה אל מדתו מדת התפארת וזהו הרועה אותי וכיון דאיהו נטיל יהיב ברכאן להאי אתר כלומ' למדתו של יוסף ועז"א ויברך את יוסף כיון דאמטי ברכאן להאי אתר כדין פתח ואמ' המלא"ך הגוא"ל שהיא העטרת כמו שנתבאר ומשם יברך את הנערים וכדי לבאר הסוד היטב פתח ואמר כי הכרובים פורשי כנפים אל מקום הארון ויסוכו הכרובים על הארון הכתוב הזה הוא במלכים בבנינא דשלמה והוכיח מכאן שהיו הכרובים ג"פ בכל יום פורשים כנפיהם וזה נס גדול בהיותם מעצי שמן וימצא בהם כח התנועה לפרוש כנפיהם ג"פ בכל יום בשעה שהיו מתפללים ישר' עב"צ ולא הביא ר' אלעזר ראיה לדבר מהתורה שנאמר והיו הכרובים פורשי כנפים דהתם נמי כתיב פורשי ולא פרושים לפי שהכתוב מדבר באופן אשר יעשום שיהיו פורשי כנפים כלומר כנפיהם פרודות מלמעלה ויובן כי תמיד יהיו כנפיהם פרושות אמנם הכתוב הזה יגיד כי הכרובים היו פורשים בדרך נס. ומ"ש בניסא הוו קיימי הוא שאז"ל בכתוב ויעש בדביר שנים כרובי' עצי שמן עשר אמות קומתו וחמש אמות כנף הכרוב האחת וחמש אמות כנף הכרוב השנית עשר אמות מקצות כנפיו ועד קצות כנפיו ועשר באמה הכרוב השני מדה אחת וקצב אחד לשני הכרובים. וכתיב ויתן את הכרובים בתוך הבית הפנימי ויפרשו את כנפי הכרובי' ותגע כנף האחד בקיר וכנף הכרוב השני נוגעת בקי"ר השני וכנפיהם אל תוך הבית נוגעות כנף אל כנף. והנה רוחב הבית היה עשרים אמה נמצא א"כ שעובי גופם יתר על העשרים אמה שהיו בכנפיהם כרוחב הבית וזה נס גדול. ת"ח קב"ה עביד לתתא כגוונא דלעילא כלומר צוה לעשות למטה כרובים על הדוגמא העליונה. וביאר תחלה כי היו צורת הכרובים למטה בצורת נערים ולכן נקראים כרובים והכ"ף כ"ף הדמיון והמלה רובים כלומר שהיו בצורת רובים וכן נקראים בלשון רז"ל כדאיתא בריש תמיד בג' מקומות הכהנים שומרים וכו' והרובים שומרים שם והם פרחי כהונה. והוו קיימי תחות האי אתר כלומ' בדביר שהוא מכוון כנגד העטרת מימינא ומשמאלא כי כן היה בדוגמתם למעלה שני כרובים א' מימין הגולה ואחד משמאלה. ואלין הוו מתברכי בקדמיתא מההוא ברכה דנגדא מלעילא בסוד כטל חרמון שיורד על הררי ציו"ן כי שם צוה ה' את הברכה. ומההוא אתר ומהכא כלומר ומשם ומהעטרת המקבלת הברכה ההיא הוו נגדין ברכאן לתתא לבית המקדש המכוון כנגדו. וע"ד כתיב המלאך הגואל אותי כלומר ואל זה הסוד כיוון יעקב ע"ה באמרו המלא"ך הגואל אותי יברך את הנערים כי כשם שהמלא"ך הגוא"ל הוא נטיל ברכאן מגוונין דלעילא נצ"ח והו"ד והיא מתברכ' כן משם תמשך אל הנערים בני יוסף שיהיו בסוד הכרובים הממשיכים ברכה לכנסת ישר' והוא אמרו יברך את הנערים דא רזא דכרובים כלומר שיהיו כנגדם וכמו שכן בגינהו הוו נגדין מעילא לתתא כן יהיה דבר הנערים בני יוסף: