ויברכם ביום ההוא לאמר וכו' מאי ביום ההוא דהא סגי מה דאמר ויברכם ומאי אתא לאשמועי' באמרו שברכם ביום ההוא או בזולתו מהימים ותו כל לאמר כתיב בלא ו"ו והכא כתיב בו"ו ותרין לאמר אמאי אלא רזא איהו וכו' יקשה עוד כי כל מלת לאמר הכתובה בכתובים הוא חסר ו"ו ומאי שנא הכא שכתב ב' פעמים לאמר שנאמר ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל לאמר והאחד מלא והשני חסר כמו שנכתב בכל מקום. ויאמר כי יש סוד בדבר כי היום הנז' בכתוב ירמוז לדרגא דאתמנא על ברכאן דלעילא וכו' צריך אתה לדעת כי המדה האחרונה אעפ"י שתרא' בדבריהם ע"ה שהם מיחסים אותה ללילה היא בבחינת הדין שבה שהוא סוד פגימתה של לבנ"ה ומדת הדין ממשלתה בלילה ולכן יחסו לה הלילה אמנם כפי קבלתה מהרחמי' תתיחס אל היום שממשלת הרחמים ביום. וכבר ביארנו בענין הלבנה התחתונה זאת הנראית לעינינו בלילה שמעולם חציה מלא' כפי סבוב אור השמש עליה כי כל מקום שיכה בה ניצוץ השמש מלא חציה בהכרח ובשעה שאנו רואים אותה חסרה מכנגד פנינו הלא היא מלאה מלמעלה מאחורי פנינו ולעולם לא יחסר אור חציה פעם מצד זה ופעם מצד זה כפי סבוב הכאת ניצוץ השמש בה וזה הענין מחוייב בעצמו לפי שהיא כדוריית לא שטוחה אבל היא כצורת הארץ ולפי שהיא כדוריית לסבה זו בכל מקום שיזרח השמש על הארץ יאיר חציה והוא סבת חלוק היום והליל' בין אנשי מזרח לאנשי מערב. וכן על דוגמא זו היא הלבנ"ה העליונ"ה בהתמלאה פעם ברחמי"ם פעם בדין ולפי זה הוקבעו בה שם היום והלילה ונקראת יום בבחינ' התפאר"ת המאיר פניה העליונים. ונקראת לילה בבחינת הסתרת הפנים מאחוריה למטה והם סוד רגליה היורדות מות והבן זה מאד מאד כי לא ברא האל ית' דבר למטה בעולם המורגש על התכונה הנמצאת בו רק להודיע כי יש דוגמתו בעולם המושכל כי ממנו הוא כמעשהו זה מושכל וזה מורגש. ואין כוונתנו בכאן רק להודיע כי המדה הזאת האחרונה נקראת יו"ם בהתחברה והצמדה במדת היו"ם ובכן היא העולה עד אי"ן סו"ף מקום שלא ייוחס בשם ידוע רק בשם הו"א שהוא שם מורה על מציאו' בלתי נודע ואל זה כיוון יעקב ע"ה בברכו את הנערים לחבר המדות האחרונה בראשונה להמשיך האור והשפע אליה באמצעות האמצעית סוד הו"ו הנוספת במלת לאמר הראשון כי מלת לאמר השני לגופיה אצטריך סוד וידבר ה' אל משה לאמר כי כל המקובלים קבלו כי כל וידבר לתפארת וכל לאמר לעטרת ולפי' נוסף במלת לאמו"ר הא' ו"ו להורות כי מסוד הו"ו תקרא יו"ם. ושיעור הכתוב ויברכם ביו"ם שהיא העטרת מדי עלותה ודבוקה במקום הנקרא הו"א כי אזי לא יפול ביניהם שם פירוד כי לא יפול שם פירוד רק בהיותה יחידה והיא מתנכרה והבן זה ויעקב ע"ה כיון לחבר את האה"ל ע"י מדתו להיות אחד ולהעלות במחשבתו היו"ם בההו"א ואח"כ להוריד הברכה למדתו התפארת שהוא סוד הו"ו האמצעי הנוסף במלת לאמר ומשם למדה הנקראת לאמ"ר בכל מקום והיא מיוחסת במלת ב"ך סוד כ"ב אותיות כי בהיותה מלאה קטרת מכ"ב אותיות שבתור"ה שבכת"ב נקראת ב"ך ואמר כי המדה הזאת הנקראת ב"ך יברך אותה ישראל סבא כי ברכתה מישראל סבא הוא ולכך כתב יברך ולא יבורך כי מפשט הכתוב יותר היה ראוי לכתוב יבורך ישראל על תולדותיהם אחריהם שיתברכו בהם ויאמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה. ועוד שהיה ראוי לכתוב כפי הפשט בכם יבורך ישראל בלשון רבים כמ"ש ויברכם בלשון רבים אמנם הכתוב רמז למעלה אל המדות העליונות וכך דרכה של תורה ודוק ותשכח בלשון המאמר כי זאת כונתו ויבאר הסבה למה הקדים את אפרים באמרו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה וכו' ויאמר כי לפי שנתיחס בית ישראל לאפרים ויביא ראיה מהעצמות אשר החיה יחזקאל ע"ה שקבלו רז"ל שהם עצמות בני אפרים שדחקו את הקץ ויצאו ממצרים ל' שנה קודם זמן הגאולה לפי שטעו בחשבון הקץ שהם חשבו משעת הדבור לאברהם ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה וזמן הגלות היה משעה שנולד יצחק שכן נאמר לו כי גר יהיה זרעך ואמרו זה יצחק שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע וקבלו בסדר עולם שהיו ל' שנה בין הדיבור ללידת יצחק ובני אפרים מנו משעת הדבור והקדימו לצאת מהגלות הנגזר ל' שנה והרגום אנשי גת שנאמר בדברי הימים ובני אפרים שותלח ובכר ותחת בנו ואלעדה בנו וכו' והרגום בני גת מהנולדים בארץ וכו' וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו ונמצא מחלוקת בין רז"ל אם אמת היה שעמדו על רגליהם ואם משל וא"ר אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות כדאיתא בפ' חלק עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפלין שהניח אבי אבא מהם ולפי שנתיחס בית ישראל לאפרים שנאמר העצמות האלה כל בית ישראל המה לפי' הקדים אפרים למנשה. ומ"ש בגין כך מטולא דאפרים לסטר מערב ומטלנוי הוה פי' כי לרמז זה הושם דגל מחנה אפרים לפאת מערב שנאמר דגל מחנה אפרים ימה לרמוז על כנס"ת ישרא"ל שהיא במערב ויאמר הסבה למה יעקב הקדים ע"ה ברכת בני יוסף לברכת בניו לפי שבני בניו של אדם חביבין עליו בטבע יותר מבניו:
ויברכם ביום ההוא ר"י פתח ה' זכרנו יברך וכו' יבאר כי מברכת הזכרים יתברכו הנקבות והסוד ידוע משרשו כי העטר' מתברכת מתפארת ישראל והוא סוד ה' זכרנו יברך כלומר ה' העליון יברך את עולם הזכ"ר ועולם הזכר יברך את עולם הנקרא בית ישראל ואל זה הסוד כתב שני פעמים יברך כי הזכ"ר נוטל הברכה תחלה ואח"כ הוא יברך את הבי"ת.
ואי תימא מהא דכתיב גרסי' ולא אי תימא דלאו קושיא היא והכונה שמביא ראיה לענין מוכפר בעדו ובעד ביתו דבעא לכפרא בקדמיתא עלויה ולבתר על ביתיה בגין דמתברכא מניה וכו' ומ"ש אלא במאי נוקים יברך את בית ישראל וכו' ירצה כי מלת את נוספת בכתוב לפי המונח והיה די לכתוב יברך בית ישראל ומלת א"ת נוספת וכבר נודע כי כל אתין אתו לרבוייא וא"כ במה נוקים יברך א"ת.
ויאמר אלא קב"ה יהיב תוספת ברכאן לדכורא וכו' יאמר כי מל"ת א"ת בא לרבות תוספת הברכה שהב"ה נותן למדת הזכ"ר והוא מדת יוס"ף והוא סוד מוס"ף שב"ת לפי שביום השבת יש תוספת ברכה וסוד נפש יתירה והוא אמרו וכן בכל אתר יהיב קב"ה תוספת ברכאן לדכורא בגין דתתברך מניה נוקבא אשר מטעם זה ת"ח אינם משמשים מטתם כי אם מע"ש לע"ש להמשיך לזרעם מההוא תוספת ויאמר כי מסוד זה צריך אדם לישא אשה כדי להמשיך ממעלה חלקו וחלק אשתו שאם אינו נשוי לא יותן לו פי שנים ובהיותו נשוי יותן לו חלקו וחלק אשתו ונמצא כי הוא נטיל כלא חולקיה וחולקא דנוקביה. ת"ח ויברכם וכו' מבואר הוא ממה שקדם בדברי רבי יהודה וסוד הו"ו הנוספת במלת לאמ"ר כי רמז לב"ן הבכו"ר:
רבי חזקיה פתח גלמי ראו עיניך וכו' האי קרא אוקמוה בכמה אתר אז"ל שבעוד שהיה אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הב"ה דור דור ופרנסיו וכו' אבל ת"ח כל אינון נשמתין דהוו מיומא דאתברי עלמא וכו' יאמר כי היו כל הנשמות העתידות לבוא לעול' מצויירות לפניו ית' על הצלם והתמונה אשר היו עתידות לקבל בהתלבשם בגופותיהם וכאלו יודיע ר' חזקיה בזה כי ההבדל הנראה בתמונו' בני האדם דלא ראי זה כראי זה עד שלא ימצאו שני בני אדם דומים זה לזה בשווי גמור הלא הוא מפאת הנשמות כי כל נשמה ונשמה תצייר צלמה בגוף הראוי לה ושקודם בואה להתלבש בגויותינה הנה בעולם הזה היו מצויירות לפניו ית' על הצלם והתמונה ההיא העתידה להראות בהם והיו מצויירות בספרו ובזכרונו ית' כאדם המצייר צורות בבגדי הרקמה הנתלים בכותל וכבר ידעת כי כל דבר הנכתב בספר בדיו או משוח בששר הלא הוא דמיון וזכרון לדבר ההוא אשר עליו נכתב ועל דמיון זה א"ר חזקיה דנשמתין הוו קיימי קמי קב"ה עד לא נחתו לעלמא בההוא דיוקנא ממש דקיימי בהאי עלמא דיתחזון לבתר והוא סוד חי ה' אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו כלו' קודם בואי לעולם עמדתי לפניו מצוייר על התמונה הזאת אשר בי היום. ימים יוצרו הא אוקמוה יוצרו ודאי כלומר שאפי' הזמן שלא יפול עליו שם ציור ותמונה והבדל לגבי קב"ה אותם הימים מצויירים לפניו בבחינת המעשים שנעשו בהם בששת ימי בראשית כל יום ויום בציורו. ולא אחד בהם בהאי עלמא למיקם בקיומא דלהון כמאריהון כדקא חזי כלומר אין מי שיעמוד וידע סוד הימי"ם הה"ם וקיומם זולת רבונם אשר יצרם. ת"ח יומין דבר נש כד זכי בהאי וכו' יאמר כי יש רשות וכח ביד האדם בבחירתו להדביק ימי הבלו של העה"ז בימים הנצחיים העליונים האלה אשר זכר ולהמשיך מהם ברכה למדת ימי הבלו ממדת ימיו הנצחיים בכשרון מעשיו וזהו סוד מ"ש ע"ה בויקרבו ימי ישר' ויקרבו ימי דוד הן קרבו ימיך שהם דבקים ונקרבים בימי"ם העליונים הנצחיים. ועל מדת אלה הימים העליונים אמר דוד ע"ה הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא האי קרא אוקמוה שהיה מפחד דוד על קצו אם היה מקץ הימין או מקץ הימים וכבר נתבאר הענין בפ' ויהי מק"ץ ימים ויבא קין מפרי האדמה וכו' ההבדל שיש בין קץ הימין לקץ הימים. אבל ת"ח קצי דא איהו קץ הימין דאיהו מתקשר ביה בדוד בסוד וימינו תחבקני ומדת ימי מה היא דא איהו דאתמני ממש על יומוי היא העטרת נפשו של דוד ולדעתו של ר' חזקיה היא נקראת מדת ימים לפי שממנה נקצבים מדת ימי בני אדם ע"ד ימי שנותנו בהם ע' שנה וכו'. אמנם ר' יהודה שקבל מרשב"י ע"ה שהכתוב רומז על מדת הבינ"ה שממנה יצאו הימים השבע העליונים המשפיעים על מדתו של דוד והם נקראים סוד אד"ם העליון וכן על דוגמא זו נתן אדם הראשון מימיו שהיו אלף בסוד האל"ף ע' לדוד ומדתו גרמה לו שאין לה מעצמה כלום אלא מה שמאירים אל עבר פניה שבע הנרות העליונות ודוד היה רוצה לידע הסוד למה חייבה החכמה העליונה שמדתו לא יהיה לה משלה כלום אלא שתהיה ניזונת משל אחרים ואמר אדעה מה חדל אני אמר דוד על מה חדל אנא נהורא מן גרמי ואתמנע מני דלא כשאר כל אינון עילאין וכו' דע אתה בני ושמע אמרי ולתבונתי הט אזנך כי סוד התפשטות האור הראשון ממדה למדה עד המדה אחרונה הקיצונ"ה במחבר"ת אשר כתב הרמב"ן ז"ל שהיא באצילות ואיננה באחדות ולמה עמדה שם לא"ה העליונה מלדת עוד מדה אחרת ולא נתפשט האור למטה כי שם נגנז בין שני הצדיקים צדי"ק וצד"ק ופ"ה בא ולא הוסיף אבל נזר אחור אל מקור מוצאו ענין הסוד הזה נעלם מעיני כל חי ומעוף השמים נסתר. וכבר הארכתי מעט בפ' בראשית בתת טוב טעם ודעת כפי המקובל לנו מפי סופרים ומפי ספרים שחוייב גניזת האור למציאות ההויות התחתונות שאלמלא לא נגנז והיה האור העצום הולך ונמתח לא ימצאו הויות החשך וידיעת הסבה למה גזרה חכמתו בכך נמנע מכל מבקש לבא עד קצו כמו שיתבאר בענין דוד שאמר הודיעיני ה' קצי. האמנם כי ציור עמידת האור במדת דוד ולא נתפשט עוד כפי דמיוננו רצוני לומר היאך תקבל כל הגוונים העליוני' ממנה והיא שלולה מכולם נודע מהמשל אשר הביא החכם הר' יהודה החייט ז"ל לקחו מספר מאזני צדק ויחסו לעצמו ומעשה שהיה כך היה שהגידו למלך אחד שהיה רוצה לצייר לכותלי בית א' מיוחדת לו כל מיני ציורים במיני צבעונים שבעול' ואמרו לו כי בארץ ציון היו אומנים גדולים בכל מלאכת מחשבת במלאכה ההיא יותר מכל האומנים הנמצאים בארצו ושלח אחריהם ובאו לפניו וצוה המלך שיעשו מסך מבדיל בחצי הבית ואלה מפה ואלה מפה יתעסקו במלאכתם ובהתם המלאכה יסירו מסוה המסך ויבחנו האומני' אלה מאלה. ואומני ארצו שאלו מיני צבעונים חיור וסומק וירוק וזולתם ממיני הצבעונים ומשוח בששר. והאומנים האחרים לא שאלו מאומה אבל היה להם משיחה לבנה זכה מאירה ובהירה כזכוכית המקבל כל גוון נכחי אליו ומשחו פאתם במשיחה ההיא ובטלו ממלאכתם עד שהיו תמהי' עליהם ואומרים להם עבדי המלך נרפים אתם נרפים אימתי תתעסקו במלאכת המלך והיו משיבים להם מה לכם ולנו כי בהתם מלאכת אומניכם יתום מלאכתנו ויהי כאשר תמו אומני הארץ מלאכתם אמרו להם כבר התמנו אנחנו ואתם לא עשיתם מאומה אמרו להם הסירו המסוה אשר בינינו וביניכם כי גם אנחנו כלינו מלאכתנו ויהי בהסיר' המסך נתציירו כל מיני הצבעי' והרקמ' אשר בפאתם בפאת אומני ציון ביתר שאת וית"ר ציור דק כאשר יחייב טבע כל חומר בהיר לקבל הצורה הנכחית אליו בהיותו שלול מכל צבע ובבחינה זו כפי דמיוננו נוכל לצייר ענין המדה הזאת כי האצילה החכמ"ה העליונה אויר זך זכוכיי עומד שלול מכל צבע בהיר וצהיר מקבל כל גוון הנכחי אליו מבלי היות באוי"ר ההוא גוון וצבע ידוע עצמיי ודוד ע"ה רצה לדעת הסבה על מה ועל מה עשה ה' ככה למדתו שאין לה מעצמ' כלום ואמר הודיעני ה' קצי כלומר קץ יו"ד העליונ' למה לא נתפשט האור רק עד העשירית שהיא קצי ומד"ת ימ"י שהיא הבינ"ה כי היא מדה לימים העליוני' גרמה זה שתשאר מדתי מלאה מצד העליון וחסרה מצד התחתון באופן שתהיה באצילו' ואיננה באחדות עד שצריכה ייחוד התחתונים שייחדוה ובכן תמלא הבי"ת אורה אדעה מה חדל אנ"י מכל המדות העליונות הבריאות המליאות ולא אתיהיב ליה רשותא למנדע כי ידיע' הסבה על מה ועל מה נמנעת מכל מבקש והשער הזה סגור הוא לא יפתח לשום אדם כי כבוד אלהי ישראל בא בו וזהו סוד הביאו עלי כפרה שמעטתי את הירח למבין מדעתו. ת"ח כל ברכאן עילאין כלהו אתמסרו להאי דרגא כלומר אעפ"י שהיא עניה מצד מ"ה היא עשירה מצד כי כל חידו וכל טיבו כלהו קיימין בה ומניה קיימין. ואקרי כוס של ברכה בבחינת קבלתה מהיי"ן המשומ"ר בענביו ואקרי ברכ"ה ממש בהיותה בזווג עם המשפיע בה והיא ברכ"ת ה' ממש י"ם ודרום ירשה וכו' והשאר מבואר בעצמו:
תוספתא קל גלגלא בנעימותא וכו' קודם בואי לבאר סוד החידה הזאת ראיתי לכתוב הנוסח האמיתי לפי שתמיד ימצאו טעויות הרבה בכמו אלה העניני' הסתומי' לסבת המעתיקים הבלתי יודעים ורגילי' בחכמה הזאת וכי יבואו להעתיק המלות אינם מקפידי' באותיות המלה בהחליף ט' ל"ס או ה"ס ל"ט וזולתם מהאותיות הדומות בצורתם זו לזו ובבוא אחריהם מעתיקים אחרים מוסיפים טעות על טעות כי כן יחייב כל העתקה. וזה לך הנוסח האמיתי כפי מה שהגהנו מתוך הספרים מעט מפה ומעט מפה. קל גלגלא מתגלגלא בנעימותא מתתא לעילא רתיכהא סריקהא אזלי"ן ומתגלגלן קל נעימותא סלקא ונחתא אזלא ושטיא בעלמא קל שופרא נגיד מעומקי דרגין. סוחרנהא יתבין תרין דרגין מגרופיין מימינא ושמאלא בתרין גוונין משתאבין דא בדא דא חיור ודא סומק ותרויהו סחרין גלגלא לעילא אסחר לימינא חיורא סלקא אסחר לשמאלא סומקא נחתא. וגלגלא אסחר תדיר ולא שכיך תרין צפרין סלקין ומצפצפן חד לסטר דרום וחד לסטר צפון פרחין באוירא. צפצופא וקל נעימו דגלגלא מתחברן כחדא כדין מזמור שיר ליום השבת וכל ברכאן נגדין בלחישו. בדא נעימו מגו רחימו דקל שופרא לקבלא. אינון ברכאן. נחתין מעילא לתתא ואתגניזו כחדא בגו עומקא דבירא. נביעו דבירא לא פסקא בלחישו עד דאתמליא. ההוא גלגלא סחרא אינון תרין מגרופיין סחרן. חד דימינא קרי בחיל ואמר זהירו זהרין סלקא ונחתא. תרין אלפין עלמין אזדהרו. עלמא דאמצעיתא בגוייהו אזדהר בזיהרא דמארך כל אינון מארי עיינין אסתכלו ופקחו עיניכון ותזכו להאי נהורא להאי עידונא. אלין אינון ברכאן דנגדין מלעילא. מאן דזכי גלגלא אסחר לימינא וכו' ועתה אשכילך ואורך ב"ה פירוש החידה אחרי הקדימי לך ה' קדמות בקצרה. הראשונה אתה צריך לדעת שהם ע"ה דברו בכמו אלה הדברים העמוקים בערך משל וחידה וזה לב' סבות אם לעומק הענין בעצמו שראו שאין כח ביד הלשון לבטא הדבר ההוא בשפתים בעצם וראשונה ובחרו לשאת משל על הדבר ההוא בדרך דמיון כדי שממנו יצייר שכל המבקש שמץ מנהו כי על פי הדמיון אנו חיים בזה העולם. ואם לפי שראו שהדורות הולכים ומתמעטים והחכמה כמו כן הולכת ומתמעטת עמהם ולאו כל מוחא ומוחא סביל להשיג הדבר ההוא על בוריו וראו כמו כן כי לא ימלט מהיות פליטה לדורות בקצת אישיהם יחידי סגולה אשר נפשם תשתוקק לדעת ולהבין הדברים הנסתרים ולפי שלא ישאר העולם יתום מחכמה נשאו דבריהם בדרך משל וחידה כדי שלא למנוע טוב מבעליו וגם כי ההמון יסתפקו בדבר המשל ההוא. שנית אצ"ל כי בהיות שני העולמות עולם התחתון המיוחס לנקבה עם עולם העליון המיוחס לזכר על יחס א' ובכיוון א' רצוני לומר שימצאו כל חלקי העולם התחתון מכוונים ופונים אל עולם העליון הנה זה דומה לכלה המקשטת עצמה לגבי החתן שישפיע בה והחתן גם הוא בהרגיש תשוקתה אליו יגבר תשוקתו אליה להשפיע בה מטובו ע"ד אני לדודי ועלי תשוקתו כי יותר ממה שהעגל רוצה לינק פרה רוצה להניק והיא הסבה בעצמה כי תמיד תמצאם ע"ה מיחסים העולם העליון לזכר ולחת"ן ועולם התחתון לנקבה ולכלה גם לימין ולשמאל כפי המשכת הכח מהימין לשמאל. גם להחזרת הגלגל כי הימין עולה והשמאל יורד. שלישית אצ"ל כי קישוטי הכלה הזאת הנרמזת הלא המה כשרון מעשי הצדיקים למטה המשלימי' חוקם אשר עליו נבראו הן המה קישוטי הכלה בהם תעדה כליה ותעלה ותראה אל פני דודה לקבל פרס ואחר קבלתה יתיחס אליה הירידה בעת תת חק לנערותיה ויתיחס זה הענין אל החזרת הגלגל העומד על באר מים חיים ומתגלגל בצינורותיו מהימין להעלות המים וחוזר דרך שמאל לשפוך המים אל הבריכה אשר בצדו להשקות את ערוגות הגן הצריכות השקאה הצמאי'. רביעית אצ"ל כי בהיות העולמות התחתונים כלם מבקשים את פני האדו"ן אדון כל הארץ להפיק רצונם ומזונם כל א' המזון הראוי לו הנה התשוקה ההיא והפניה ההיא תקרא שיר"ה בהיותם יודעים ומשיגים כל עלת לעלתו והצטרכו אליו עד הגיע התשוקה ההיא מעילא לעילא עד עילת כל העילות יתברך שמו וזאת היא שירתם איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ואשר התפקדו עליו הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו ממיכאל השר הגדול עד השלשול הקטן אשר בים הגדול כי לכך נוצרו וזה הענין כלומר קבוץ כל התשוקות והשירו' מהקטן עד גדול יחד כלם קראוהו חכמי המחקר ניגון העולם כלומר קבוץ כל הקולות בשווי אחד וזהו קלוסו של הב"ה העולה מלמטה למעלה כל כת וכת מדברת כלשון עמה השמים מספרים כבוד אל כלשונם אין אומר ואין דברים כלשוננו בפה ובשפתים כמו שנתבאר במזמור ההוא וכן כל הנמצאים למיניהם עופות וחיות ובהמות ואילנות כפי בקשתם ויוחס להם השירה כמוזכר בפ' שירה ושירה של ישראל עולה על כלנה ביען ידיעתו כללית כמו שנתבאר בכתוב וייצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו לפי שידיעתו היא כללית יותר ממלאכי מרום. ובהיות קבוץ כל השירים הללו והקילוס עולה יפה בנוי לתל פיו"ת כל הנמצאים אזי הכלה הכלולה הנרמזת תקרא שיר השירים שיר שכל השירים והקלוסים עולים עדה והם עדיה וקשוטיה ובכן תעלה להראות בקישוטיה בשירותיה וזמירותיה וניגוניה את פני החתן ובהגיע הניגון ההוא לאזני החתן הנה החתן יעננה בקול השופר הוא סוד הו"ו קולו של יעקב שהוא קולו של מדת הבינה הנקרא שופר היוב"ל ויתערבו הקולות ההם העולה מלמטה עם היורד מלמעלה והיו לאחדים ע"ד אענה נאם ה' אענ"ה את השמים והם יענו את הארץ וכו' כי ימצאו העולמות כלם ביחס א' זה להשפיע וזה לקבל ומקבלין דין מן דין בדרך עליית שירתם וחכמי הזוהר יקראוהו ניגונא דעלמא ובהיות כי הגלגל הזה בתנועתו והחזרתו סביב משמיע קולות משונים וכלם נכללים בהחזרת התנועה הסבובית נתיחס נעימות הקולות אל הגלגל באופן שנתיחסו לגלגל שני דברים נעימות הקול והמשכת המים מעומק הבאר להשקות ערוגות הגן. חמישית אתה צריך לדעת כי היום הידוע בתוספת ויתר שאת הפרס מחבור החתן עם הכלה הוא ליל שבת הנקרא בלשונם ע"ה ע"ש כי ע"כ אמרו עונתן של ת"ח מע"ש לע"ש. וכשם שבשעת הכנסת הכלה עם החתן כל המנגנים למיניהם בעלי הכנור והנבל וזולתם מהמשוררים והמנגנים מנצחים בכנורותיהם להכנסת הכלה לחופה ואלה הם הנקראים מזמוטי חתן וכלה כן בע"ש כל העולמות מרגישים במעלת יום השבת ותוספת הברכה והשפע והמנוחה אשר בו. וע"כ הם מנצחים בשיריהם ע"ש להכנסת הכלה עם החתן וכ"ש ישראל למטה המתחילים בע"ש במזמו"ר שי"ר ליום השב"ת. כי הוא סוד חיבור הכלה הנקראת מזמו"ר ושי"ר עם יום השב"ת ואתה בני ידעת בני ידעת כי באלה ההקדמות עם ביאור המלות הזרות אשר בחידה תבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. ומעתה אבוא לבאר החידה קרא למדת העטרת גלגל לדמיון שני הענינים הנמצאים בגלגל הא' המשכת המים כמו שביארנו והאחד הקולות הנעימים המתהוים מהתנועה וכן הסכים גאלינוס עם חכמי הקבלה כי יש לגלגלים קולות ערבים ודקים מאד בלתי נשמעים אלינו לרחקם והוא אמרו קל גלגלא מתגלגלא בנעימותא מתתא לעילא הוא סוד ההתעוררות העולה מלמטה למעלה. רתיכהא וסריקהא הם מרכבותיה ותכשיטיה בפ' אין דורשין יצאו עמו תלמידים לבושים סריקין של זהב ונקראים סריקין לפי שהם מצויירין ומרוקמים במיני ציורים בגוונין הרבה כן הקול הזה עולה במרכבותיה ותכשיטיה בקבוץ השירים מלמטה למעלה כי הכל מבקשים את פני האדון. ומ"ש קל נעימותא סלקא ונחתא יגיד על שמירת הסדר הזה שהוא סוד הרצוא והשוב כאשר יבאר לפנים באמרו אסחר תדיר ולא שכיך וכי מדי עלותה בי"ת א"ל ישוטטו ברכותיה בכל העולם. וביאר אח"כ כי בשמעו החת"ן הוא קו"ל השופר קולו של שופ"ר היוב"ל את שמע רבק"ה אחותו מתרפקת על דודה בקול שירותיה ונעימות דבריה הראתו את מראה השמיעתהו את קולה אף הוא ישיב אמריה לה מעומק כל המדרגות שהוא סוד השופ"ר ויתערבו הקולות קול נעימות הגלגל הזה הנרמז בכל"ה וקול דוד"ה דופק בקול השופ"ר ובכן יהיו לאחדים כאשר יבאר לפנים אלא שקיצר בזה לפי שהוצרך לבאר דמיון סבוב הגלג"ל הזה לפי שאין לך גלגל בעולם שאין לו מניע ומגלגל אותו. וע"כ חזר ואמר אסחר גלגלא. סוחרניה יתבין תרין דרגין מגרופיין פי' שמשין הם סוד ב' הכרובים המשפיעים בה הם סבת גלגולה זה מימין וזה משמאל והסוד ושנים זתים עליה א' מימין הגולה וא' משמאלה הם הם המריקים והיא מוצקת ואמר שהם בתרי גוונין משתאבין דא בדא כלומר מעורבי הגוונין כי כבר ידעת כי הימנ"י הוא לובן הכובש את האודם והשמאלי אודם הכובש את הלובן והכוונה כי שני אלה בני היצהר משתאבין ומעורבין בדין ורחמים כי הם קיום העולם. והוסיף עוד דמיון לסבוב הגלגל הזה כאלו שני המגרופיין האלה העומד לימין דוחה את הגלגל לעלות דרך ימין למעלה והשמאלי דוחה אותו לצד מטה וזהו סוד כף זכו"ת וכף חוב"ה כי הזכות יתיחס אל העליה והחובה אל הירידה כאשר ידעת. ואמר כי תמיד הוא סובב סובב לא ינוח אפי' רגע קטן כי זה מעשה העולם וקיומו תמיד לא יחשה. וחזר ואמר תרין צפרין סלקן ומצפצפן וכו' הרמז בשני הצפורים הללו למיכא"ל וגבריאל שהאחד ממונה לדרום והא' ממונה לצפון והם המבשרות בע"ש בביאת הכלה אל החת"ן וכאלו שניהם מצפצפין ומשוררים במזמוטי החתן וכלה בצפצופם והגיונם נגמר השיר כלול מכל חלקי המציאות מעלה ומטה ולזה אמר צפצופא וקל נעימו דגלגלא מתחברן כחדא כלומר בהסכמה אחת ובהיות כל הקולות והבקשות שוות נעשה מכלם קול א' והסכמה אחת להכניס הכלה עם החתן ואומרים מזמור שיר ליום השבת וכבר ידעת שנקראת הכל"ה הזאת שי"ר ומזמו"ר והחתן נקרא יום השבת והוא אמרו כדין מזמו"ר שי"ר ליום השב"ת וכל ברכאן נגדין בלחישו וזהו סוד אמרם ז"ל מה עשו עבדיה הביאו לה בחשאי וכבר ידעת כי סוד הזיווג הוא בחשאי כי אין איש מאנשי הבית שם בבית כי הכל בדממה דקה ולדוגמא זו צריך כל אדם לשמש מטתו בחשאי בלא שום דבור כלל וכמשז"ל על ומגיד לאדם מה שיחו ובמקומו יתבאר ב"ה. וחזר להשלים הענין ואמר בדא נעימו מגו רחימו דקל שופרא כלומר בשני אלה התיקונים נעימות קול הכלה וקול אהבת השופ"ר בהצמדם יחד לקבל הברכות והשפע העליון אינון ברכאן נחתין מעילא לתתא ואתגניזו כחדא בגו עומקא דבירא היא הבא"ר בא"ר שב"ע באר חפרוה שרים. ונביעו דבירא הוא היסו"ד לא פסק בלחישו מהריק בה מימיו עד שתתמלא הבאר מעי"ן גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון. וחזר להשלים הענין ממה שמכריזין השני המגרופיין בשעה שהגלגל הנרמז הזה סובב בתשוקתו לקבל האור העליון הבא מהמו"ח ואותו הימני שהוא המרגיש הראשון בביאת האור כמו שידעת שהאור קודם לצד דרום תמיד הנה הזה המגרוף הימני הוא הקודם בכרוז וקארי בחיל ואומר זהירו דזהרין סלקא נחתא וכו' מבשר ואומר כי כבר הגיע תור אור כל המאורות שהוא הכת"ר להופיע לבקשת הגלג"ל הנרמז להשפיע עליו מאורו בסוד ממזרח אביא זרעך כי סוד הזרע משם הוא בא מהמו"ח וכמ"ש בפ' ממזרח שמש עד מבואו שאמר דא הוא אתר עילאה דקא נהיר מניה שמשא כי הכת"ר הוא המזרח והשמ"ש שהוא התפאר"ת מאיר ממנו כי בבחינת עצם האור נקרא הכת"ר מזרח והתפארת שמ"ש. ועוד אומר הכרוז תרי עלמין אזדהרו הרמז על החכמ"ה והבינ"ה שהם המקבלים הזוהר ההוא ראשונה ומיד ותכף עלמא דאמצעית בגווייהו הוא סוד הקו האמצעי הנמשך מתוכם והנה בזרוח הקו האמצעי מיד המבשר הזה מבשר ואומר לגלגל הסובב ואומר לו אזדהר בזיהרא דמארך כי עת דודים הגיע לקבל האור ההוא. ועוד הכרוז קורא ואומר כל אינון מארי דעיינין אסתכלו ופקחו עיניכון וכו' עם המשכילים מבני אדם אשר עיני ההשכלה להם ידבר לא עם אשר עיני בשר להם ואומר להם פקחו עיני השכל ותזכון להאי נהורא להאי עדונא ולאור באור החיים לאינון ברכאן דנגדין מלעילא הצפונים ליראי ה' ולחושבי שמו לעולם הבא. וביאר עוד ענין דמיון השתי תנועות אשר הגלגל מתנועע עליהם חציו דרך ימין למעלה וחציו דרך שמאל למטה ויאמר כי הרמז לכף זכו"ת וכף חובה כמו שביארנו למעלה ונתיחסה התנועה הימנית אל הטוב והתנועה השמאלית אל העונש והוא סוד אמרם בספר יצירה טוב לעומת רע טוב מטוב רע מרע הטוב מבחין את הרע והרע מבחין את הטוב טובה שמורה לטובים ורעה שמורה לרעים כי מגלגלים זכות הטובים ליום זכאי וחובת הרעים ליום רע כי זה לעומת זה עשה האלהים ואמר וסי' לדבר אם למעלה אין למעלה מענ"ג ואם למטה אין למטה מנג"ע וזה רמז כי יתהפכו ההוראות כפי נושאי ההוראה אם לטוב אם לרע כפי הראוי לכל א' וא' כי אותיות נג"ע וענ"ג אחד הם והבן זה. ואתה המעיין תבחר ותקרב תוכן הדברים והגיונם ורמזם ותבא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם כי אני לא הארכתי בפתרון החידה לפי שאני מוטל בערש דוי אוחילה לאל יקימני ואחיה לפניו עד השלימי כל ס' הזוהר בארץ הקדושה אמן: