ראובן בכורי אתה מאי חמא הכא יעקב דפתח בראובן וכו' יאמר כי אחר שכל הדברים אינם נערכים כפי קדימת זמנם ואדם הראשון יוכיח שהוא היה אחרון הבריא' ויתוש קדמו בזמן ולא מפני זה נאמר כי היתוש טוב ממנו כי הדברים נערכים כפי שלימות' ולא כפי קדימת זמנם וכן אמר בעל המדות אין הבדל בין הנער כפי שכלו ובין הזקן כפי שניו כי קדימת הזמן לא יוסיף ולא יגרע וא"כ אחר שמצינו כי בענין הדגלים היתה יהודה לקדשו וראשון לכל המחנות לפאת מזרח ועוד שהיה מלך שזה יורה על שלימותו היה ראוי לפתוח בו ולא כסדר תולדותם. ועוד שאנו רואים שלא ברכו אבל קנטר אותו בדבריו והוצרך מרע"ה להתפלל עליו ולומר יחי ראובן ואל ימות וא"כ למה פתח בו. ויאמר כי אין ספק שברכו וראוי היה לברכו בראשונה בהיותו כחו וראשית אונו כי זה יגיד יעיד על שלימותו אמנם על דאזל לקבל אנפוי הניח הזקן ברכותיו בידו של הב"ה לאחרית הימים כשיתקיימו כשיראה הוא יתברך שהגיע עת דודים כי שבט ראובן הוא יגלה תחלה לעשות מלחמות עם אויבי ישראל והנה לפי זה ראוי שיפתח בו והביא משל לבר נש דהוה ליה בר וכו' ויהיה שיעור הכתוב ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני כי זה יגיד על שלימותך. שאתה ראוי ליתר שאת ויתר עז כמו שתרגם אנקלוס לך הוה חזי למיסב תלתא חולקין בכירותא כהונתא ומלכותא ועל דאזלת לקבל אנפך יסתלקו ברכותיך לאחרית הימים וא"כ נמצא בראובן שלימות העצם וקדימת הזמן ולכן פתח בו:
ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני פתח ר' אלעזר ואמר הנבא בן אדם הנבא אל הרוח וכו' הכוונה בזאת הפתיחה להודיע שלימותו של יעקב ע"ה כי שמר דוגמתו ומקומו למעלה בהולידו את בנו בכורו וכן בניו כלם בקדושה ובטהרה ועל הדרך שיולדו הנשמות לזה העולם בתשוקת עולם הנקבה אל עולם הזכר כי אתערותא דלתתא היא סבת אתערותא דלעילא ושניהם כאחד טובים וזה בלא זה לא יכונו כן יעקב שמר בנינו למעלה והוליד בניו על דוגמא עליונה. והביא ראיה אל ביאת הנשמות לזה העולם מענין נבואת יחזקאל ע"ה בתחיית המתים ההם כי דומה בדומה הוא הן בבואה לעולם בתחלה הן בתחיה. והפליג באטימות לבות בני האדם על בלתי שאינם שמים על לב דברי התורה והנביאים ולדקדק בדבריהם וזה כי בראשונה כתב הנבא אל הרוח ולמה יחזור הכתוב לכפול שנית ולומר הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח ואם היה הכוונה שידבר הוא עם הרוח ויאמר לה מארבע רוחות בואי הרוח היה די באמרו הנבא בן אדם ואמרת אל הרוח מד' רוחות בואי.
אלא מהכא אוליפנא רזא דחכמתא דתרין קיומין הכא וזה צריך לזה והוא כי באתערותא דלתתא אית אתערותא דלעילא ובשתי התשוקות אלה יתקיימו הנשמות ויבואו לעולם כי האחד לבדו לא יעשה פרי וזה מבואר לרואי השמש בסוד משפיע ומושפע ועל סוד זה צוה האל יתברך לנביא שיעורר הרוח מלמטה למעלה ובכן ינוח הרוח מלמעלה למטה ויעשו פרי ויתקיימו הנשמות בתרי קיומין ויאמר כי אפי' שיתחיל ההתעוררות מלמטה למעלה כן ירבה וכן יפרוץ מלמעלה לא יכלול למעלה ממנו עד אי"ן סו"ף ולכן חזר ואמר מד' רוחות בואי הרוח שכולל כל איברי המרכבה מזרח ומערב וצפון ודרום ורוח אתיא ממערב באתחברותא דאלין אחרנין בסוד כרוה נדיבי העם כי כל איברי מעלה נותנים בה כחם להוליד הנשמות. וביאר סוד הענין ואמר כי כך גזרה חכמתו יתברך שתהיה המדה הזאת האחרונה כדמיון משפך שמכניס בזה ומוציא בזה ואשד הנחלים היורדים אליה כי על כן הי"ם איננו מלא כי איך יהיה מלא והמים חוזרים חלילה אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת כי כך גזרה חכמתו כדי שהכל יכספו אל הטוב כמו שיתבאר ב"ה בהדיא כשאלת ר' אלעזר לר"ש אביו ע"ה והוא שאמר ת"ח נקיט מהאי גיסא ויהיב בגיסא אחרא כמשפך הזה שמכניס מכאן ומוציא מכאן ותולד התשוקה ביני ביני והוא המכוון בבריאה והבן זה מאד מאד כי הוא סוד מסודות הבריאה:
רבי אלעזר שאיל שאילתא לר"ש אבוי וכו' לעומק השאלה אמר כן שאל שאילתא שהרי כמה פעמים מצינו שהיה שואלו כמה שאלות ואינו אומר רק ר' אלעזר שאיל לר"ש אבוי כך וכך אמנם בכאן בהיות השאלה הזאת עמוקה אמר שאיל שאלתא כלומר שאלה גדולת הערך וזה תוארה הואיל וקב"ה גלי קמיה דבני נשא ימותון וכו' כמ"ש רז"ל שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם וכתוב בה אדם כי ימות באהל וכו' ואחר שקדם בידיעתו שעתיד לחטוא וזה יהיה סבת מותו מה הועילה ומה הרויחה ביאת נשמתו לעולם בשומו אותה למפגע ולמכשול ובסכנה גדולה כזאת ואמאי אצטריך ליה. הנה בדבר השאלה הזאת כבר נתחבטו בה כל באי העולם חוקרים ותורניים ומאומה לא נשאו בידם מעמלם אבל הוסיפו להג הרבה ויגיעת השכל וצללו במים שאין להם סוף והעלו חרס בידם. אמנם החכמים האדירים האלה בעלי הזוהר ע"ה אשר קבלו האמת המה ידעו את מעשה ה' כי נורא הוא בהביא הנשמות לעולם ואם יש צורך גבוה בביאתם כמ"ש ר' אלעזר בשאילתו ואמאי אצטריך ליה והם ע"ה ביארו הסוד בכאן במלות קצרות ואלמלא זחלתי ואירא מהיות רכיל מגלה סוד הייתי מאריך בענין הזה מעט אבל בראותי כי הם ע"ה אשר היה לבם כפתחו של אולם דברו בקצרה אמרתי כי ברב דברים לא יחדל פשע כי מי ומי הוא אשר ערב אל לבו לקרבה להאריך בה ולהרחיב לשון באשר גבלו ראשונים. האמנם כי בראותי כי כל מתחיל המשתוקק להשיג מדי עברו על הענין הזה ילך שפי ואולי כי עוד ירפו ידיו מלחפש קשט אמרי אמת אמרתי אתנהלה לאטי לרגל המלאכה אשר לפני בשאלה הזאת ותשובתה הרמתה אולי יתעשת האלהים לי ואל יצל מפי דבר אמת עד מאד. הנך רואה תוכן השאלה כי היא מיוסדת על שני סעיפים האחד הואיל וגלי קמיה דבני נשא ימותון כלומר כי החטא יגרום אמאי נחית נשמתהון לעלמא ועוד אמאי אצטריך ליה כלומר לו הונח כי לא ירדו הנשמות לעולם לצורך עצמן אבל ירדו לצורך יותר גדול חוץ מעצמן עד שתהיינה טפלות לצורך הגדול ההוא כאלו תאמר שהוא צורך גבוה אמאי אצטריך ליה אין לומר ומה צורך לעולם בירידתן של נשמות דא"כ הוה ליה למימר ועלמא אמאי אצטריך להו. גם לא נוכל לפרש שיחזור אל צורך הנשמות עצמן דא"כ הוה ליה למימר ואמאי אצטריך להו. ולכן בחרנו שתהיה הכוונה באמרו ואמאי אצטריך ליה על המורידן כלומר וכי צורך גבוה הם כי יצטרך הוא לנבראיו. ואל תתמה על החפץ כי קבלה ביד בעלי הקבלה הפנימיים כי כל מה שנברא לצורך גבוה נברא שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו ואין הדבר כמו שחשבו רבים בדבריהם שכוונתם באמרם שכל מה שנברא לצורך גבוה נברא כי היה הוא יתברך צריך לנברא מן נבראיו ח"ו ח"ו כי השלם מסתפק בעצמו ואינו צריך לזולתו אבל כל זולתו צריך אליו. אמנם הכוונה להם באמרם לצורך גבוה כדי שעל ידם יתפרסם אלהותו ויכולתו שאם לא בראם היאך יוודע יכולתו וכבודו והוא שאמר הנביא אצל זה היסוד כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' ירצה כל קרואי הנמצאות נקראים בשמי וזה לפי ששמי שם ההויה המורה על מציאות כל הווה כי מכח ההוי"ה נתהוו וא"כ כלם נקראים בשמי אמנם לא יעלה בדעתך שאחר שנתהוו מכח שמי שיש לשמי צורך במציאות' ח"ו ח"ו אמנם לא בראתים כי אם לכבודי כדי שיתפרסם יכולתי שזהו כבודי בכל המציאו' וכלל בזה שלשה חלקי הנמצאו' המיוחסים אל הבריאה והמיוחסי' אל היצירה והמיוחסי' אל העשיה כנודע לבעלי החכמה וזהו כוונת ר' אלעזר באמרו הואיל וגלי קמי קב"ה דבני נשא ימותון כלומר כי יגרום החטא אמאי נחית נשמתין לעלמא ואמאי אצטריך ליה להורידן. והשיבו אביו ע"ה ואמר שאלתא דא שאלו קמי רבנן כמה וכמה זמנין כלומר שאלה זו לא מחדש באה כי כבר נשאלה מימי קדם ומשנים קדמוניו' ואוקמוה כלומר במקומות מס' התיקונים וס' הזוהר בפ' שלח לך עיין שם ונתנו טעמים לדבר אמנם האמת הוא דקב"ה יהיב נשמתין להאי עלמא לאשתמודעא יקריה כי לא היה מתפרסם כבודו כי אם על ידם כי יבואו ויגידו צדקתו ויתפרסם יכולתו וכבודו ולכך נוצרו ואמר שאחר שעושות שליחותם מסלקם מן העולם והוסיף עוד החכם בנו שואלו ואמר אי הכי אמאי נחתו והנך רואה כי לכאורה השאלה הזאת השנית אי הכי אמאי נחתו אינה שאלה שכבר השיבו עליה דלאשתמודעא יקריה דקב"ה נחית לון אמנם תואר השאלה הזאת השנית לומר כי מאחר שעלה ברצונו יתברך לפרסם כבודו ע"י הנשמות היורדות למטה לארץ למה נתן להם צבא וזמן קבוע לעבודתם זו ואח"כ ינטלם וינשאם כל ימי עולם וטוב היה שיהיו תמיד מספרים תהלות ה' ולא יסלקם ואחר שהיתה הכוונה לסלקם אי הכי אמאי נחתו לשוב עוד לסלקם וכאלו אמר לו זאת היא כוונתי ששאלתי לך אמאי נחתו לשיסלקם אח"כ וכשראה אביו ע"ה כי הקשה לשאול. א"ל רזא הכי הוא פתח ואמר שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. ועתה הט אזניך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתם כי לא ינוח ולא ישקוט המיית השאלה הזאת ששאל ר' אלעזר לומר שאחר שקדם בידיעתו יתברך שעתידין לחטוא למה בראם והורידן לעולם אם לא בתשובת רשב"י ע"ה וקודם שאבאר כוונתו אקדים לך הקדמה אחת רבת התועלת מקובלת אצלנו מפי סופרים ומפי ספרים שמענה ואתה דע לך דע כי כשעלה החפץ לפניו יתברך לגלות המציאות הופיע בתחלה האור הראשון כמ"ש ויאמר אלהים יהי אור ובהופיע האור ההוא נפתח ונמתח המציאות כלו וכל העולמות כלם נראו ונגלו ומי שהופיעו גזרה חכמתו לגנוז אותו לפי שהיה נמתח והלך עד אין סוף ובעוד שהיה נמתח והולך היה נמנע מהמצא עולם הקליפה ולא כל בעלי הגשם כי עוצם האור לא היה מניח מקום לשיתהוה בו שום חומר ועל כן גזרה חכמתו שיגנז וימצא החשך כדי שיתהוו מתוך החשך בעלי הקליפה והחומר והוא סוד ויאמר אלהים יהי אור ואמר ויהי אור רמז על גניזתו וכבר נתבאר ענין זה בפ' בראשית אור שכבר היה. ודע כי אופן גניזתו היה בהאציל הב"ה מדרגות ומחיצות זו למעלה מזו וזו למטה מזו זו חופפת לזו וזו חופפת לזו כדי שכל עוד שיתרבו המחיצות יגנז האור ההוא בחביון עוזו ולא יתפשט לחוץ והם סוד העשרה מלבושים שאמרו בס' הבהיר שלבש הב"ה ולפי זה נתחייב כי תהיה המחיצה האחרונה שבכלן סרה מהאור ההוא בסוד יהי מאורות מארת כתיב לשון חסרון וידוע הוא כי בבחינת הלבנ"ה אמרו זה כי המאו"ר הגדול לא יפול בו שום חסרון האמנה אם תתבונן בענין תדע כי מתוך חסרונה נודע שלימותה ושלימות המשפיע בה. ודמיון זה כי כאשר נתבאר במופת שלא היה אור השמש נרגש לעין כל רואה רק בפגישתו בכדור הארץ כי יתחייב שישוב הניצוץ אחורנית ובכן יתגלה האור שאלו ידומה העדר כדור הארץ יתפלש האור מעבר אל עבר באויר ולא יורגש נמצא א"כ כי סבת גלוי האור היה הארץ שהיה דמיון החשך ולא ניכר האור אלא מתוך החשך כן המחיצה הזאת האחרונה היא היתה סבת פרסום גדולות המשפיע בה וזאת שלימותה מכל אשר לפניה ומתוך חסרונה למדנו שלימותה והיותה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה היא המודעת כבודו של הב"ה בכל הארץ לפי שהיא כדמיון המשפך שלוקטת מלמעלה ושופכת למטה ובזה יתפרסם גדולתו יתברך כי הכל צריכים למארי חטיא. ובהיות כי עיקר הכוונה בבריאה הזאת בגניזת האור כדי שימצאו בעל הגשם והעיקר היה האדם כי הוא היה ראשית המחשבה וסוף המעשה והוצרך ליפח באפיו נשמת חיים ושיהיה לנפש חיה ולרוח ממללא יותר מכל נוצר כי מי משפלים מבלעדיו ימלל גבורות ה' כמוהו לכך חוייב שירדו הנשמות למטה לאשתמודעא יקרא דקב"ה על ידם ולינתן להם צבא וזמן קבוע אל העבודה הזאת ולסלקן מן העולם ולהביא אחרות תחתיהן כל ימי משך השמטה. ולפי שיאמר אומר והרי כבודו של הב"ה נודע ומפורסם מפאת צבא השמים וכסיליהם וכמו שאמר דוד השמים מספרים כבוד אל ומה הוסיפו הנשמות ברדתם למטה לארץ פרסום הכבוד. אף אתה אמור לו כי יותר יתפרסם הכבוד והיכולת ע"י הנשמות בהסתלקותם מן העולם ממה שיתפרסם ע"י צבא השמים וזה כי בירידת הנשמות והסתלקותם נראה שאין ענינם טבע קבוע לפי שאם היה שירדו ולא יסתלקו ידמה ענינם דבר טבעי מתמיד כענין צבא השמים הנצחיים אשר לסבת נצחיותם טעו אחריהם רבים מהאומות ועבדום ונמצא ג"כ שם שמים מתחלל על ידם אף כי לכבודו בראם אמנם בהסתלקות הנשמות יורו שלא ירדו כי אם להגיד ולפרסם כבודו ועל כן הב"ה מסלקן ולא ישבות המעשה בירידה ועלייה כל ימי עולם נמצא שמתפרסם כבודו יתברך על ידיהן יותר מכל נוצר. ונוסף עוד שפע וברכה בארץ בירידתן ובעת סילוקן לפי כי הם מפתח האוצר הטוב ובעת ירידתן למטה יפתחו שערי השפע והברכה לעולמות כלם. ובעת סלוקן כ"ש וכ"ש שיתמלא הבו"ר מחולייתו וישוב בא"ר נובע מימיו למעלה כי הן הם קשוטיה וצדיק מושך מצדי"ק ובכן יתחייב אתחברותא ויחודא ותיאובתא ורעוא גלה ע"ה בזה כי עיקר פרסום כבודו יתברך הוא ע"י נשמות הצדיקים וגלה עוד כי כן גזרה חכמתו לסלקם להורות כי כל הנמצאים גם כי יהיו נצחיים רצים ושבים אליו ישובון כאשר תשובון הנשמות בהגיע עתם וגלה עוד כי עיקר קיום קשר העולמות ויחודם והתחברותם היה האדם בהשלים נפשו כי הוא חוט חורז כל העולמות ואם בעל נפש טהורה אתה ידעתי כי תנוח דעתך כמה שכתבתי שהוא סוד גדול מסודות הבריאה ומימיהם ע"ה אנו שותים בצמא שמענה ואתה דע לך כי בזה יתגלה לך סוד המאמר והשאלה ודוק ותשכח בלשון המאמר כי זה כוונתו אלא שהם היו מדברים בקצרה כפי קבלתם המסורה להם איש מפי איש ותשלום הענין בשבח מטתו של יעקב ע"ה שהיתה שלימה וי"ב השבטים היו דוגמא עליונה ושזהו כוונתם באמרם יעקב אבינו לא מת כי החיים האמיתיים הם החיים העליונים ומבואר הוא בעצמו: