אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' הא אוקמוה כל אתר דכתיב אלה פסל את הראשונים. הנה הכתוב הזה בא לפרט התולדות הנמשכות מאבות הבריא' וזה כי ע"כ לא דברה תורה רק באבות הבריאה הנרמזי' בבראשית ברא אלהים את השמי"ם ואת האר"ץ העליונים וכל מעשה תוקפו וגבורתו של כל יום ויום מששת ימי בראשי' העליונים ולא ביאר אופן תולדותיהם על איזה טבע נמצאו. ועתה חזר הכתוב לפרט התולדות וגלויים בעולם ההויה וההפסד כאשר יבאר בתריה וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' ואיד יעלה מן הארץ ואם בא ג"כ הרמז למעלה הנה הכתוב ידבר למטה וירמוז למעלה כי כך דרכה של תורה האמנה כי באמרו אלה תולדות כפי הסדר יפרט התולדות שנמשכו מהשמי"ם העליונים והאר"ץ העליונה שהם האבות ועיקר הבריאה והגלוי וא"כ לפי זה היה ראוי לכתוב ואלה תולדות השמים והארץ בו"ו התוספת להוסיף עליהם תבואתם ותולדותיהם שהם הסעיפים הנמשכים מהם ולא לכתוב אלה שכל מקום שנאמר אלה בלא תוספת הו"ו פסלאת הראשונים וא"כ למי יפסול הכתוב באמרו אלה תולדות האם יפסול אל האבות שהם השרש והעיקר וקיום הכל כפי המונח במה שקדם זה לא יתכן כי בהעדר הסבה יעדר המסובב וא"כ מי המה אלה אשר נפסלו מפני אלה לזה השיב ואמר אלין תולדין דתהו דאתרמיזו בקרא תנינא וכו' אמר כי בתחלת זכרון הבריאה נרמזו תולדות אחרים שעלו במחשבה להבראות ולא נבראו שהם סוד התתק"עד דורות אשר עליהם אמרו רז"ל היה בונה עולמות ומחריבן כאשר יבוא הענין בפ' ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום אם יגזור האל בחיים כי שם אאריך מעט ב"ה בענין הסוד ואמר שזה נרמז בפ' והארץ היתה תהו ובהו איך ברא קב"ה עלמין לחרבא לון וכבר נרמז זה בדבריהם ע"ה משל למלך שקנה שני עבדים וכו' ואולי כי אל זה כוונו הם ע"ה במשול משל ובחוד חידה זה לשני עבדים וזה לשני שפחות כי העבדים יצאו בפעלם לחוץ והשפחות נאספות ביתה והבן זה ויהיה מה שיהיה הנה הארץ היתה תוהא ובוהא על זה ואומרת שפיר הוה דלא ליברי לון לשוב ולחבל מעשה ידיו וגבו"רתו והבן זה כי מכח תוקף הגבורה היו באים ומהאש יצאו והאש אכלתם כאשר אבאר בואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדו"ם האדומה מן האש החזקה אבל הכא רזא איכא באמרם היה בונה עולמות ומחריבן ומה כוונתם בזה דקב"ה לא ישני עובדי ידוי יש גורסין יסני בסמך שהכוונה שימאס יגיע כפיו ויש גורסין ישנה בשין והכוונה אחת כי לא בעצם וראשונה ישנה מעשי ידיו כי כל שנוי פועל מה הנה ישנהו פועלו מכמות שהיה בראשונה לחסרון ידיעה נתחדשה לו אח"כ וחזר לתקן את אשר עזות בראשונ' ולא יתכן דרך יי' להיות על האופן הזה כי לא תתחדש לו שום ידיעה אחר המעש' כי הכל צפוי לפניו ית' ( גירסתנו לא ישצי עם צד"י ) ועוד יחזק הקושי' מצד המציאו' הזה אשר יצא לפועל ולא נחרב ואמר ולא עוד אלא אלין שמיא וארעא כלומ' אשר על ראשנו שיצאו לפועל ולא נחרבו הנה כפי הכתוב עתידים להחרב כמ"ש הכתוב כי הארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו והנה א"כ הקב"ה עביד ומחי ומה צורך כי ימאס יגיע כפיו. ואם הרב הגדול הרמב"ם ז"ל ימאן זה כי הוא סובר כי מ"ש הארץ כבגד תבלה ושמים כעשן נמלחו ודומיה' מן הכתובים הנז' בנביאים נאמרי' על דרך משל לרוממות האומה והצלחת' או להפך והביא ראיות רבות בפ' כ"ט מן החלק השני הנה כפי האמת לא כל היעודים ההם והראיות שהביא יאמרו כלם על אופן א' יחד כי יש מהם נאמרי' על צד המשל כמו אותם שזכר בהותץ מלכות בבל ואבידת סנחריב ונבוכדנצר שאמר הנביא על מפלתם כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו ומה שדומה להם בדברי הנביאים אמנם קצתם נאמרים על צד האמת ולא בדרך משל כמו שבא בנדון שלפנינו כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ויושביה כמו כן ימותון זה נאמר בדרך אמת כפי המקובל בהתאסף השמטות אחת לאחת למצוא חשבון והוא שרמזו בכאן באמרם ולא עוד אלא אלין שמיא אתמר בהו כי שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וזו היא קבלת אמת כי בסוף כל שמטה ושמטה יעדרו כל הנמצאים המחודשים אלא רזא דמלה כך הוא.
דקב"ה ברא עלמא וברייה באוריתא כמא דאוקמוה בראשית ברא אלהים וכו' הנה דברי המאמר הזה סתומים וחתומים ולכאורה נראים כדברים הפורחים באויר כי הקושיא עדין במקומה עומדת למה יהיה בונה ומחריב בעבור הרשעים העתידי' לעמוד בעולם וטוב היה דלא יברי לון לרשיעיא דלא נטרי פקודי אוריתא ולא לשמיא וארעא דלהון כמ"ש ואומין דעלמא לא קבילו לה אשתאר' חרבה ייבשה ודא איהו דקב"ה ברא עלמין ומחריבן אלין דלא נטרי פקודא דאוריתא לא דיסני הוא עובדוי כמא דחשבין בני נשא ומה עלה בידינו מהדברים הללו:
האמנם כי הטעם צוף דבש אמרי נועם דבריהם יבוא עד תכונתם וזה כי הם ע"ה קבלו כי כך עלה במחשבה לפניו לברוא שני עולמו' עולם האור שכלו טוב ואחריו עולם החשך הוא עולם הבחירה והבחינה שבו יבחנו בני אדם מצד בחירתם אל הטוב בהכריחם מעשיה' אליו כי זאת להם שבח וגדולה וכבוד על משרתי עליון שאין להם מי שיכריחם בבחירתם כי כלם קדושים כלם עושים רצון קוניהם מזולת מעיק שיכריחם אל ההפך כאשר בתחתונים שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ותלוי קיום עולמים בבחירתם. ומזה אנו למדים ג"כ עיקר גדול וסוד נמרץ למה בקש הקב"ה לתת תורה לאומות העולם כמו שאז"ל בפ' יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן ולמה היה חוזר עליהם שיקבלו את התורה גם יתבאר לנו למה צוה שבע מצות לבני נח הנרמזים בתחלת הבריאה בפסוק ויצו יי' אלהים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל כי שם נרמז שנצטוה על הדינין וברכת השם וע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי וכלם מג"ש כמו שהביאום בסנהדרין פ' ארבע מיתות ב"ד ומה לו להקב"ה לחזור תמיד על האומות לתת להם תורה ומצות מתחלת הבריאה קודם שיתפרסם שם ישראל בעולם כל זה יתבאר מדברי המאמר הזה אחת אחת והוא אמרו רזא דמלה כך הוא דקב"ה ברא עלמא וברייה באוריתא הרמז לעולם העליון כמא דאוקמוה בראשית ברא אלהים כי החכ"מה נקראת ראשית כמה דאת אמר יי' קנני ראשית דרכו כי התורה הקדומה היא המדברת בעדה כי היא ראשית דרכי אל ובהאי ראשית ברא שמים וית ארעא הרמז לימי"ם העליונים ולאר"ץ העליונה הוא עולם הבנין ואיהו סמיך לון בברי"ת הרמז על י"סוד עולם כי הכל נרמז במלת בראשי"ת התו"רה והברי"ת שהם סוד הו"ו ומשך הו"ו וביאר בהדיא מי המה אלה השמים והארץ הנרמזים בפסוק ואמר אלין אינון דאתמר בהו השמים שמים ליי' והארץ היא ארץ החיים הכלולה משבע ארצות אשר עליה אשר אליה רמז דוד באמרו אתהלך לפני יי' בארצו' החיים שהם עולם הבנין כמ"ש.
וברא שמיא וארעא בתריהו על תהו והוא עולם השפל עולם ההויה וההפסד כי כך גזרה חכמתו לעשות זה לעומ' זה לבחון בו בני אדם היוכלו להעמידו מצד בחירתם שהיה זה איפשר מצד בחירתם. ומ"ש ולית תמן יסודא דאיהו ברית הרמז שנגנז האור הראשון בצדי"ק י"סוד עולם ולא נתפשט עוד אל עולם החשך כי בזה יבחנו בני העולם אם יכספו להמשיך עליהם החיים והטוב מלמעלה ולהסתכל באור מתוך החשך ולסייעם אל הבחירה הזאת ואמר ובג"כ קב"ה בעא למיתן אוריתא לאומין דעלמא דאיהו ברית מילה שלא רצה להטריחם מתחלה בתרי"ג מצות רק במצוה אחת כוללת כלם כדי שישמרוה להסיעם אח"כ מעט מעט אל שאר המצות וכבר ידעת כי כן עולה ברי"ת תרי"ג. ומכאן יתבאר לך המחלוקת הנמצא בין רז"ל בחשבון הדורות שעלו במחשבה להבראות אם הם תתק"עד דורות כדברי רבי לוי בשם ר' שמואל בר נחמני או אם הם תתק"ף כדברי רב הונא בשם רבי אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי וכלם מביאים ראיה מכתו' אדבר צוה לאלף דור כי ר' לוי אומר דבר צוה זו תורה וניתנה לכ"ו דורות נמצא שחסרו כ"ו לאלף ונשארו תתק"עד ורבי הונא סובר דבר צוה זו מילה שנתנה לאברהם לעשרים דורות נמצא שחסרו תת"קף וזהו הרמז בכאן באמרו קב"ה בעא למיתן אוריתא לאומין דעלמא דאיהו ברית כי ברית ותורה כהדדי ניהו ולא בעו לקבלא לה ואשתארת ארעא חרבה ויבשה כל אותם הדורות והוא סוד הארץ היתה תוהו ובוהו. ולפי שלא רצה הקב"ה שיבטל העולם אשר ברא אמר יקוו המים מי התורה אל מקום אחר והם ישראל הנקרא גוי אחד בארץ כאלו אמר הקב"ה טוב היה שיהיו מי התורה על פני כל הארץ ושיקבלוה האומות לקיום כל העולמות ואחר כי לרוע בחירתם לא אבו לקבלה וכמ"ש ז"ל כשנגלה הקב"ה ליתן התורה לא על ישראל בלבד נגלה אלא על כל האומות נגלה בתחלה נגלה על בני עשו א"ל מקבלים אתם את התורה א"ל מה כתיב בה א"ל לא תרצח א"ל כל עצמם של אותם האנשים רצחנים הם אביהם רוצח הוא שנאמר והידים ידי עשו שעל כך הבטיחו אביו ועל חרבך תחיה. הלך לו אצל בני עמון וכו' הלך לו אצל בני ישמעאל וכו' הוא שאמר הכתוב יודוך יי' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך שמעו ולא קבלו ואפילו אותם ז' מצות בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום על ישראל וזהו אמרו ולא קבלוה רק ישראל בגין דנשמתיהו תליין מההוא אתר דאתמר ביה ברוך כבוד יי' ממקומו הרמז על העטרת שנקרא כבוד של י"הוה הבא ממקומו שהיא הבי"נה כי משם נאצלו נשמותיהם של ישראל ולהם נאוה נתינת התורה כי שם י"הוה יחול עליהם שהוא סוד התו"רה שבכתב. ואוריתא היא ישובא דעלמא וע"כ היה הקב"ה מחזר ליתנה לא"ה וכמ"ש ז"ל לא בלשון אחד נגלה הקב"ה לתת את התורה אלא בד' לשונות שנאמר יי' מסיני בא זו לשון עברי וזרח משעיר למו זו לשון רומי. הופיע מהר פארן זו לשון ערבי. ואתא מרבבות קדש זו לשון ארמי. וגם כי אמרו בע' לשון הכל כוונה אחת כי כלם נכללים בארבע אלה. ודא איהו דקב"ה ברא עלמין ומחריבן אלין דלא נטרי פקודי אוריתא קרא עולמות לאותם שלא נשמרו ממצות התורה בבחירתם הרעה הם הם שנחרבו לא דסני עובדוי בעצם וראשונה כמה דחשבין בני נשא שכך דרכו עביד ומחי ח"ו. ולמה ישצי לון לבנוי ויש גורסין ולא יסני לון לבנוי והכל כוונה אחת כמ"ש ולמה ימאס יגיע כפיו בניו ופועל ידיו אתר שבראם באות א' משמו שנאמר בהבראם בה"א בראם ודרז"ל כן מדהוה יכול לכתוב אלה תולדות השמים והארץ ביום עשות או ביום ברוא יי' אלהים אותם ולמה יכפול בהבראם אלא שהמקרא אומר דורשני ונכתבה בה"א זעירא להורו' כי מכח המדה האחרונה נבראו הנה א"כ נתבאר כי אמרם בונה עולמות ומחריבן הכוונה על האומות לרוע בחירתם אשר הופקדו עליה לבחור בטוב ולמאוס ברע והם מרו ועצבו את רוח קדשו ע"ד מש"ה אנ"י אמרתי אלהים אתם וכו' וכמ"ש רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אם יבוא מלאך המות ויאמר לי למה נבראתי אני אומר לו על אומות העולם בראתיך ולא על בני. הט אזניך ושמע דברי פי חכם חן כי נתן טעם מספיק למה ברא משחית לחבל קודם שנגזר המות כי ערוך מאתמול תפתה אחר שהכל תלוי בבחירה והנה כשעמדו ישראל על הר סיני שפסקה זוהמת הנחש ונעשו חורין ממלאך המות הזה א"כ יהיה מציאות מלאך המות ללמה ולשוא. ועוד הרגיש החכם הזה בכתוב כי היאך יאמר הקב"ה אני אמרתי אלהים אתם שענינו אני חשבתי כמו אמרתי אני בלבי וכי יתחדש לו יתברך שום ידיעה שלא ידע מקודם לזה בא לבאר החכם הזה שפירוש אני אמרתי אלהים אתם אין כוונתו לשון מחשבה רק תשובה למלאך המות אם יבוא לפניו כשפסקה הזוהמה ונעשו בני ישראל בני חורין ממנו ויאמר למה נבראתי הנה יאמר לו כי אלהים אתם ולא בשר ודם וכי בראתיך לא בראתיך אלא לאומות העולם המחריבין את העולם והבן הענין הזה היטב כי ממנו נקח לעבוד את יי' אלהינו אשר עשה לנו את הנפש הזאת וממקום קדוש נפח אותה באפינו להדמות אליו בקדושתו ונפשות האומות ממקום אח"ר יהלכו ומהאש יצאו והאש תאכלם:
ואלין אינון דמתגיירין מאומין דעלמא בגינייהו נפלת ה"א דאברהם הואיל ואתא לידן ענין הגר י' צריכים אנו להאריך מעט בענינם כי מתוך זה נבוא להבין דברי המאמר הזה שאמר אינון דמתגיירין מאומין דעלמא בגינייהו נפלת ה"א דאברהם וזה כי מצאנו ראינו בכמה מקומות בתורה למספר ל"ו אזהרות ואית דאמרי מ"ו וכתבו התוספות בפ' הזהב כי מי שמנה מ"ו אזהרות משום דחשיב כי גרים הייתם וכיוצא בהם כלם אזהרו' על הגר וגר לא תונה ולא תלחצנו וגר לא תלחץ וינפש בן אמתך והגר לעני ולגר תעזוב אותם גר ותושב וחי עמך ואהבתם את הגר וכו' אשר יראה מכללם כי הקב"ה אוהב ושומר את גרים ומזהיר על אונאתם ואפילו להקניט' בדברים אמרו וגר לא תונה וכו' לא תאמר לו אתמול הית' עובד בל קורס נבו ועד עכשיו בשר חזיר בין שיניך ואת עומד ומדבר כנגדי וכו' ולא זו בלבד אמרו אלא שכל התוארים שישראל מתוארים בהם לשבח הנה הם מתארים אותם בהם אמרו חביבים הגרים שבכל מקום הוא מכנה אותם לישראל. ישראל נקראו עבדים שנאמר כי לי בני ישראל עבדים ונקראו הגרים עבדים לאהבה את שם יי' ולהיות לו לעבדים נקראו ישראל משרתים שנאמר ואתם משרתי אלהינו ונקראו הגרים משרתים שנאמר ובני הנכר הנלוים אל יי' לשרתו נקראו ישראל אוהבים שנאמר ואתה ישראל עבדי וכו' ונקראו הגרים אוהבים שנאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה נאמר בישראל רצון שנאמר לרצון להם ונאמר בגרים רצון שנאמר עולותיכם וזבחיכם לרצון נאמר בישראל ברית והיתה בריתי בבשרכם ונאמר בגרים ברית ומחזיקים בבריתי נאמר בישראל שמירה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ונאמר בגרים שמירה יי' שומר את גרים. הנה נתבאר כי במעלות אשר עלו ישראל ממדרגת עבדים אל מדרגת משרתים שהיא מעלה יותר רמה מהעבדות וממדרגת משרתים אל מדרגת אוהבים ואחריהם אל מדרגת הברית והרצון והשמירה הנה הנם נמצאים בגרים ובכן את מוצא כי כלל אותם בכלל הארבע כתות העונות ואומרות לפני מי שאמר והיה העולם אז"ל זה יאמר ליי' אני ולא יתערב בי חטא. וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק וזה יכתוב ידו ליי' אלו בעלי תשובה ובשם ישראל יכנה אלו יראי שמים וא"כ איפה למה ירע בעיניו יתברך על משה כשקבל ערב רב וגיירם הידוע ידע כי ישובו לסורם הרע עד שאמר לו לך רד כי שחת עמך ואז"ל רד מגדולתך העם לא נאמר אלא עמך וכמו שיבוא במאמר הזה שירד מגדולתו על מה ועל מה והקב"ה אוהבם ושומרם. ולמה לא קבלום בימי דוד ושלמה גם כי לימות המשיח כדאיתא בפ"ב מיבמות תנו רבנן אין מקבלין גרים לימות המשיח כיוצא בו לא קבלו גרים בימי דוד ושלמה וגם כי נתנו טעם לדבר ואמרו מאי קראה מי גר אתך עליך יפול ופירש רש"י ז"ל הן גור יגור הבא להתגייר יגור אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם אם מתגייר דהיינו בזמן הזה מי גר אתך בעניותך עליך יפול לעתיד יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל הנה עכ"ז אנו צריכים למודעי אחר שהוא יתברך אוהבם יקבלום בכל זמן ובכל מקום. ועוד קשה כי לפעמים רז"ל יעלום במעלות ישראל כפי שנזכר ולפעמים יורידום מטה מטה וכמ"ש רבי חלבו בפ' עשרה יוחסין קשים גרים לישראל כספחת שנאמר ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם לשאת ולספחת וגם כי פי' רש"י ז"ל קשים גרים לישראל שאינם רגילים וזהירי' במצות והרגילים אצלם נמשכי' ולמדים ממעשיהם וא"כ איפה איה וזה יקרא בשם יעקב אלו גרי צדק וא"ת שלא כל הגרים שוים כי יש מהם גרי צדק ויש מהם כספחת את זה אנו מבקשים ומי ידע בכל אלה איזה יוכשר הזה או זה ולמה קבלם בימי אברהם עד שהוצרך אברהם הבטחה מיראתו שלא יענש על הנפשו' שהרג שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך. ולמה הרע למשה בעבורם האם הוא הטעם כמו שכתב רש"י ז"ל לך רד כי שחת עמך שקבלת מעצמך וגיירת אותם ולא נמלכת בי הנה א"כ לא יקבלו גרים בזמן הזה עד שימלכו בשכינה ומה נעשה למה שרז"ל ת"ר גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים דחופים סחופים ומטורפים ויסורין באים על הם אם יאמר יודע אני ואיני כדאי מיד מקבלין אותו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות מ"ט דאי פריש נפרוש דאמר רבי חלבו קשים גרים לישראל וכו' הנה בזמן הזה בעונותינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה במי נמלך:
האמנם ראיתי להעירך על אלה השאלות להודיעך סוד נמרץ בענין הגרים כי לאכל נפשות הגרים שוים כי יש גרים נקראים גרי צד"ק צד"ק ממש וגם הנפשות אשר לוקחו משם בתחלה ולא זכו והוצרכו להתגלגל ע"י הקליפה בסוד שלא עשני גוי אשר תמה מזה החכם הריקנטי ז"ל שאמר שאמרו בתורת כהנים ונכרתה הנפש ההיא מעמיה יכול תלך לעם אחר ת"ל מלפני והוא לא ראה ואם ראה לא זכר מ"ש ההוא סבא בפרשת משפטים רבי ייבא סבא שמו על פסוק ובת כהן כי תהיה לאיש זר ז"ל עלובתא היא נשמתא קדישתא כי תהיה לאיש זר דהא אתמשכת על גייורא דאתגייר ופרחת עליה מג"ע בארח סתים על בנינא דאתבני מערלה מסאבא דא הות לאיש זר באשר יבא ביאורו במקומו בע"ה הנה מבואר כי לפעמים תתגלגל על ידי הערלה כפי חטאה שקדם יהיה כמ"ש האחרונים כי הבא על הנדה יתגלגל בגוי או זולתו מהעונות ברוך דיין האמת כי לו נתכנו עלילות מצעדי גבר יצרי מעללי איש. ומה שהוקשה עליו מתורת כהנים יכול תלך לעם אחר פירושו עולמית שלא תשוב אל בית אביה כנעוריה ת"ל מלפני כלומר כי גם כי תלך לעם אחר ותתגלגל באיש זר כבר עשה האלהים הגלגול לבלתי ידח ממנו נדח ותשיב אל עמה ואל אלהיה ומלחם אביה תאכל ואלה המתגלגלי' ע"י הערלה והקליפה נקראי' גרי צד"ק כי נשמותיהם באים ממדת הצדק שהוא ג"ע העליון ומתגלגלי' באורח סתים בקציפה ויש גרים אחרים שאינם נקראים גרי צדק רק בשם גרים נקראים בתרמודיי' וגרי אריות שהם הכותיי' שנאמר בס' מלכים וישלח יי' בהם את האריות ונתגיירו. וגרי מרדכי ואסתר שנאמר בהם ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד מרדכי עליהם. כל אלו והדומים להם נפשותיהם מן הקליפה ממש ואין להם חלק בקדושה. והנה ההבדל שיש ביניהם רב מאד ידוע לרואי השמש והוא כי אשר נראה שהוא רוצה להתגייר לא משום פחד ולא משום הצטרך אלינו הנה זה יעיד יגיד על כי נשמתו נאצלת מאת כנסת י"שראל העליונה אלא שנתגלגלה ע"י הקליפה ולכן תשתוקק לשוב לעמה ואל מולדתה כאשר היתה באמנה אתם ולא תחוש לשפלות עם ישראל כי תבחר שפלותם ודלותם בעה"ז כדי שתזכה לשוב אל בית אביה בסגלה מצות ומעשים טובים לעה"ב ועל הכת הזאת אמרו ז"ל גר שבא להתגייר בזמן הזה כלומר בימי שפלותינו ודלותנו אומרים לו מה ראית להתגייר לדעת את אשר בלבבו אם הסבה היא שחשק"ה נפשו אל שום תאוה גופנית או מפאת פחד אין מקבלין אותו בבימי שלמה ודוד ומרדכי כי תקפה ידם עליהם ומדאגה מדבר הוא מתגייר או כי נכספה נפשו לשוב אל עמה כי אז יהיה תשובתו יודע אני ואיני כדאי להדבק בכם אזי מודיעים אותו קצת מצות קלות וחמורות לדעת אם יקוץ בהם ואי פריש נדרוש כמו שהביאו שם הענין בארוכה שנאמר ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה כי זה היה מורה כי נפשה ממקור ישראל וכך גזרה חכמתו יתברך כדי שיצא משם דוד ע"ה ומשיח יריע אף יצריח על אויביו יתגבר כי לא ישרוף היער אלא עציו מניה וביה. ובהיות כי הערב רב שעלה עם ישראל ממצרים לא באו לחסות תחת כנפי השכינה מאהבה רק מפני שראו מעלת ישראל והיה לו למשה לימלך בשכינה אם יקבלם אם לא כי ידוע היה ומפורסם לכל שהיו ערב רב וקליפה וערלה והוא חשב מדעתו להוציא טהור מטמא ולערב חול בקדש וזה דבר דלא איפשר כי הבדל המבדיל יתברך בין אור לחשך ובין ישראל לגוים ועל כן נענש כמו שיבוא והוא אמרו ואלין אינון דמתגיירין מאומין דעלמא פי' שלא באו ממקור ישראל ע"י הקליפה אבל הם קליפה עצמה הם הרעו לישראל וגרמו לה"א דאברהם שהיא כנסת ישראל שנפלה לא תוסיף קום מעצמה כי הרע אויב בקדש באלף החמש הנרמז בה"א שעל זה נאמר ונהר יחרש ויבש יחרב בבית ראשון ויבש בבית שני כי שני הבתים האלה הם סוד שני ההין שבשם כי כשנפסק הנהר נחרבו ויבשו שני הבתים ומשה בגין דבעא לאעלא גיורין תחות כנפי שכינתא וחשיב דהוו מאלין דאתבריאו בה"א כלומר כי חשב שהיו באים ממקור ישראל ויהב בהון את ה"א פי' רשם בהם המילה המיוחס לה"א של אברהם כי בקבלו המילה נתוספה בו ה"א שנאמר ויהי אברם בן תשעים שנה וכו' ואתנה בריתי ושם נאמר ולא יקרא עוד שמך אברם והיה שמך אברהם נתוספה בו ה"א משמו יתברך בהסירו הערלה ומשה הכניס ערב רב בסוד ה"א ולא נמלך בשכינה גרמו לו ירידה דכתיב לך רד כי שחת עמך בגין דלא קבילו לאת ה"א בדחילו די"וד וברחימו דה"א כבר ידעת כי יש אהבה ויראה חיצונית ואהבה ויראה פנימית. והאהבה והיראה החיצונית היא אהבה בעבור קבלת הטובה ויראה מפאת העונש. אמנם האהבה הפנימית איננה בעבור קבלת פרס אבל תהיה אהבתו בהאל יתברך אפי' נוטל את נפשו כמ"ש בר' עקיבא ע"ה גם היראה הפנימית איננה מפאת העונש אבל תהיה יראתו מהאל יתברך אם זכה להשיג גדולתו וגבורתו ונוראותיו יכיר חסרונו ויפחד ויירא מעבור על רצונו לא מפאת העונש שיגיעהו בעברו על מצותיו והנה האהבה והיראה הזאת הפנימית היא מתיחסת אל החכמה והבינה בסוד הן יראת יי' היא חכמה וסור מרע בינה כי בהגיע האדם במחשבתו אל שני המדות הללו המיוחסו' אל העה"ב כי החכמה היא סוד עה"ב שנא' להנחיל אוהבי יש הוא סוד החכמה ואוצרותיהם וכו' הוא סוד והבינה אזי לא יחוש אל טובות הע"הז ואל הנאותיו אבל ימאס בהם בשערו הטוב ההוא הרוחני והנני מביא לפניך לשון התיקונים למען יתבאר לך זה הסוד היטב אמר ז"ל בראשית י"ש להנחיל אוהבי י"ש ואוצרותיהם אמלא בגין דתמן עותרא ובגין דתמן אוצר דאיהי יראת יי' היא אוצרו ומניה אתמליא לצדיקייא דאינון דחלין לקב"ה ירתין האי י"ש. וערבוביא בישא לא הוו דחלין לקב"ה אלא בגין עותרא דהאי עלמא וכל אינון דמנסין לקב"ה בעותרא הוו מנטין ליה כגוונא דא הי"ש יי' בקרבנו אם אי"ן וכל אינון דמנסין לקב"ה בעותרא ולא דחלין מניה בעניותא כמו בעותרא לאו אינון אלא ערבוביא בישא דאית אהבה ואית יראה אית מאן דדחיל לקב"ה בגין דיחון בנוי או דלא נחית לעניותא או דרחים ליה בגין דיהיב ליה עותרא ומנסי ליה אם נעביד הכי ונחזי היש יי' בקרבנו ויהב לן אגרא בגיניה אם אין דאי לא יהיב ליה אגדא בגיניה לא רחם ליה ולא יהיב צדקה ולא יעביד פקודא ומנסי ליה בודאי האי איהו מהאי ערבוביא בישא. אלא רחימו ודחילו דקב"ה שלים בין דיהיב ליה בין דלא יהיב ליה ובג"ד מני באוריתא ואמר ואהבת את יי' אלהיך ואוקמוה קדמאין אם חביב עליך נפשך מממונך וכו' הנה נתבאר כי היראה והאהבה הפנימית הם בסוד הי"וד והה"א שהם החכמ"ה והבי"נה שהם עה"ב ואוצרותיו הרוחניים וכי ערב רב לא נדבקו בישראל בסוד היראה והאהבה הפנימית שהם סוד הי"וד והה"א רק להנאת העה"ז ומשה עליו השלום חשב להכניסם בסוד היראה והאהבה הפנימית ולבבם לא כן יחשוב לכן ירד מגדולתו הוא שאמר לך רד כי שחת עמך בגין דלא קבילו לאת ה"א בדחילו די"וד וברחימו דה"א פי' שלא נכנסו תחת כנפי הה"א האחרונה ששם היראה והאהבה בסוד היראה והאהבה הפנימית הנרמזים בי"וד ה"א העליונים אמנם היתה מחשבתם אל היראה והאהבה החיצונית יראה מעונש ואהבה לקבל פרס ובגין כך נחית הוא מדרגיה דאיהו ו"ו כי סוד הו"ו היא מדרגתו של משה כי על זה היה שקול כנגד ששים רבוא כמו שיבאר בהדיא. ואת ו"ו נחית עמיה בגין דלא יתאבד ביניהו דעתיד איהו ברזא דגלגולא לאתערבא ביניהו בגלותא. זאת אומרת כי ערב רב הם המצירים לישראל בגלות החל הזה וכמ"ש שהביא רשב"י ע"ה בס' התיקונים על סוד כבלע רשע צדיק ממנו ווי לישראל כד אתבלעו בערב רב דעליהו אתמר ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהם רע כאשר בתחלה בזמנא דגלותא כל ממנן דאומין בעלמא וערב רב אתמר בהון היו צריה לראש ודאי אינון ערב רב הנה ביאר מה שאמרנו כי לא נודע הרעה אשר יקרא אותם בגלות לפי שנתערבו בהם והוצרך משה ע"ה להמשיך כח הו"ו עמו ולהשאר חוצה לארץ כאשר בתחלה שנתגלגל ובא בדור המדבר כי משה הוא הב"ל וש"ת ושמו יוכיח להציל ישראל ולהתפלל עליהם מרעת ערב רב כי הוצרך מרע"ה אל עזר הו"ו שהם הרחמים להורידה עמו בגלות בסוד עמו אנכי בצרה ואם אמרו זה על השכינה הכל דבר א'. דאינון נשמתיהו הצרים אותנו בגלות החל הזה הם נשמותיהם של ערב רב אותם שנאמר עליהם ועל שמיהם כי שמים כעשן נמלחו וכו' ואלין אינון דלא בעא נח רחמי עליהו הנה הציל בעל המאמר את נח מהאשם המושב עליו מרז"ל על שלא בקש רחמים על דור המבול אמרו אהבת צדק ותשנא רשע א"ל לאברהם אהבת לצדק בריותי ותשנא רשע מלחייבם על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך מהו מחביריך מנח וכו' הנה זה התנצלות בעדו כי הכיר בהם אשר הם מחלק תתקע"ד דורות המחריבין את העולם הם הם ערב רב אשר נשתלו בכל דור ודור וע"כ לא בקש עליהם רחמים ונמחו מן הארץ הם הם זרע עמלק שנאמר עליהם תמחה את זכר עמלק והם חמשה מינים כאשר יבאר בהדיא. ומשה לא אסתמר מניהו והפיל ה"א ביניהו הוא הברית כמ"ש. ובגין דא לא יעול לארעא דישראל עד דיתיב ה"א לאתרהא ויקימינה מנפילתה כי משה הוא שעתיד לבוא לגאול את כנסת ישראל בסוד עד כי יבא שי"לה שעולה לחשבון משה ובסוד מ"ה ש"היה ה"וא שיהיה כי סוד הו"ו יקים את סוד הה"א ובגין דא נחת איהו מדרגיה ונחית ביה ו"ו ובגין דא ה"א נפלת ו"ו יוקים לה ומבואר הוא. ובגין דה"א זעירא הא דאברהם דאיהי ה"א דהבראם אתזער הוא בגינה רמז לנו רמז גדול ונורא כי גניזת האור הראשון המיוחס לבקרו של אברהם שנתמעט שבא הרמז בה"א דהבראם שהיא זעירא כי זה רמז לגניזת האור כמו שקדם הוא אשר חייב החשך עד שכסה הארץ ולא נגלה עליה כחה של ו"ו עד העת אשר יבא משה שהוא כח הו"ו להאיר העולם ולעורר הבקר ההוא סוד האור הראשון אשר על זה נאמר מוליך לימין משה והימין הוא הבקר של אברהם והבן זה וזהו אמרו ואתמר ביה מוליך לימין משה ואפיק לה מתמן בחילא דו"ו שהוא זרוע תפארתו ואייתי לה עמיה להיות הו"ו והה"א בחבור א' כי עתה בעונותנו מעת שנחרב בית המקדש הצדי"ק אבד לדור"ו והבן ובהיות צדיק וצדק שהם סוד הו"ו והה"א סמוכים אז ינוח עליהם י"וד ה"א העליונים להשלים השם י"הוה יתברך ויתקיים השבועה שנשבע יתברך שמו כי יד על כ"ס י"ה וכמ"ש ר' לוי בש"ר חמא בר חנינא כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם שנאמר כי יד על כ"ס י"ה אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה מה כתיב בתריה וי"הוה לעולם ישב כונן למשפט כסא"ו. מאי מדר דר דא משה דאתמר ביה דור הולך ודור בא וסוד הכתוב מדבר בסוד הגלגול ומרע"ה מתגלגל מדר לדור לצרכן של ישראל בסוד ויתעבר יי' בי למענכם הוא סוד העיבור. והא אוקמוה דלית דור פחות מששים רבוא הוא סוד הו"ו המיוחסת לכל מיני הששיות כאשר קדם סוד השש והששים והשש מאות והששים רבוא ומשה היה שקול כנגד כלם ודא הוא משה דאתמר ביה דאתתא ילדה במצרים ששים רבוא בכרס אחד. יאמר כי אפי' שיחתן של ת"ח צריכה תלמוד ולא על דברי תהו דרש כשראה שהיה הקהל מתנמנם כדי לעוררם אמר אשה אחת ילדה במצרים ס' רבוא אמר דברי גוזמא מיוסדים על האמת כי כך דרכם עליהם השלום בשעה שהם מגזימים לצורך השעה מדברים אמת ומיוסדים על אדני פז. וחמש מינין אינון בערב רב לכך נקראו ערב רב מלשון ערבוביא וגם יש טעם אחר כאשר יבא בפ' כי תשא כי היו עושים כשפיהם מכי נטי שמשא שהוא ערב רב. ואינון עמלקים גבורים רפאים נפילים ענקים. ובגינייהו נפלת ה"א זעירא נתמעטה כי מארת כתיב מצד החשך המכסה אורה הוא סוד הנחש שאלה החמשה רחות נמשכו ממנו והם היו במורדי אור והבן. בלק ובלעם מסטרא דעמלק הוו טול ע"ם מן בלעם ל"ק מן בלק אשתאר בבל כי שם בלל יי' שפת כל הארץ כבר ידעת אמרם תמיד כי השם גורם וכי הוא מוסכם מלמעלה אשר על כן היו בודקין החכמים הראשונים בשם בההוא עובדא דכידור ואמר כי עמלק הוא ראש גוים והארס שלו נמשך בבלעם ובלק כי הם אמרו להכחיד שם ישראל עוד כי הוא נלחם בהם בצאתם ממצרים וסימן שמו רשום בשניהם בסוף תיבות ע"ם ל"ק וראשי התיבות בב"ל הם הם אשר בנו המגדל להלחם עם יוצרם הם שאמרו לאו כל כמיניה לבור לו את העליונים נעשה מגדל כנגד מגדל עוז ונתן ע"ז בראשו הם הם המקצצים ונקרא המקום בבל כי שם בלל יי' שפת כל הארץ והם הם הנשארים מאותם שנאמר בהם וימח את כל היקום שיצאו מחם שנאמר ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיית גבור בארץ להמרי' כל העולם על הב"ה בעצת דור הפלגה הוא היה גבוד ציד היה צד דעתן של בריות למרוד במקום ושם נאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל הוא שאמר בכאן אלין אינון דאשתארו מאינון דאתמר בהו וימח את כל היקום והוא סוד מחה אמחה את זכר עמלק מחה בעה"ז אמחה לעתיד לבא זכר זה המן עמלק כמשמעו מתחת השמים שלא יהיה לו נין ונכד תחת השמים הנה למדנו כי משרש נח"ש יצא צפ"ע כך עולה עמל"ק כך הגיד לי מניע קולמוסי והוא אמת כפי המקובל כי משרש הנח"ש הוא בא והוא המקולל שבכל הקליפות כמו שאמרו בפ' ארור הוא מכל הבהמה וכו' כמה עדבובין דאינון בישין דאקריאו בעירן וחיוון. אבל אית ערבוביא מסטרא דנחש ואית ערבוביא מסטרא דע' ממנן על אומין דדמו לחיון ובעירן. ואית ערבוביא דשדין ורוחין ולילין וכלהו מעורבבין בישראל ולא אית בכלהו לטייא כעמלק דאיהו חויא בישא אל אח"ר איהו גלוי לכל עריין דעלמא איהו רוצח ובת זוגיה סם המות ע"ז וכלא סמא"ל ואית סמאל ואית סמאל ולאו כלהו שויין אבל ההוא סטרא דחויא איהו לטייא על כלא והוצרכתי לבאר לך הסוד הזה למען תשכיל כי בעונותינו שרבו נטמעו הכחות האלה בישראל מצד הגרים שנתערבו ונטמעו בישראל אשר לא מבני גרי צד"ק הם הם הנקראים ערב רב הם אשר החריבו מקדשינו ועוד היום רבים מהם בישראל הם המראים חומה ותחתיה תעמוד הבהרת כאשר יתבאר בהדיא בחמשת מלכי הקליפה אשר יזכור. ומאלין דאשתארו מנהון בגלותא רביעאה אינון רישין בקיומא סגיא ואינון קימין על ישראל כלי חמס. אמר כי אלה הרודים בעם ישראל בפרך לא מבני ישראל המה וזה להם האות כי כל המתמנה על הצבור ומנהיגם ברחמים ונותן נפשו עליהם בידוע שנשמתו מכנס"ת י"שראל כי מרחמם ינהגם. אמנם המתמנים על ישראל בכלי חמס נפשותיהם באה משרש נחש הוא עמלק ומהגרים מהם שנתערבו בישראל וע"כ הם צרים אותם וזהו המין האחד מחמשת המינין. המין השני נקראים נפי"לים ואגב אורחיה יבאר למה נקראו נפילים ואמר ועליהו אתמר ויראו בני האלהים וכו' דכד בעא קב"ה למעבד אדם וכו' אמרו מה אנוש כי תזכרנו וכו' והפילם הב"ה מקדושתם ונטפלו בזנות ומהם באים הנשמות של הנואפים הנמצאים בישראל ולא מבני ישראל המה והסוד ויחל העם לזנות אל בנות מואב לא אמר ויחל ישראל כי בני ישראל לא יעשו עולה והעם הם ערב רב והוא אמרו ואינון עז"א ועז"אל דמנייהו נשמתהון דערב רב.
ובגין דא אפיל קב"ה מעלמא דאתי לאל. הנשמות בעלי הניאוף כמו שהפיל לשרשם ממקום הקדושה ויהב אגריהו בהאי עלמא אם נתעסקו באיזה מצוה שנאמר ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו. המין השלישי נקראים גבורי"ם וביאר מי המה אלה ואמר עליהו אתמר המה הגבורים אשר מעולם אנשי השם הם דור הפלגה שבאו מנמרוד הוא היה גבור ציד כמו שביארנו להמריד העולם לפני הב"ה בדור הפלגה אנשי הש"ם אשר אמרו הבה נבנה לנו וכו' ונעשה לנו ש"ם להפרידה מאלוף. ונשמות המינין והאפיקורוסים מהם באים ושרשם בעמל"ק שהוא ענף המכחיש את השורש הנלחם בהקב"ה והוא נלחם בם בסוד מלחמה ליי' בעמלק וכבר ביארנו כי הוא ראש לכלם והמקולל שבהם וזאת הכת אל תהי להם תקוה יען כי הם כופרים ומכחישים אל שורש האמת. ואמר שמהם הם אותם הבונים בתי כנסיות ובתי מדרשות השמים בהם ס"ת ועטרת על ראשו ואין כוונתם רק לקנות להם שם ולא לשם שמים כי כן עשו בוני המגדל שנתנו ע"ז בראשו ונתנו חרב בידה כי זה דוגמת זה כי לא יבנו הם בתי כנסיות ובתי מדרשות רק להיותם חרב בידם לעשות חפצם ורצונם להתגבר על העם המה הגבורים המתגברים על ישראל העניים המרודים ועליהו אתמר והמים גברו מאד מאד על הארץ הם מיוחסים אל המים הזדונים מי המבול לא אל מי התורה הנקראת מים חיים. המין השלישי הם הנקראים רפאי"ם. יש מבני אדם שיש לאל ידם להציל את ישראל מיד אויביהם הצרים אותם בהתעולל עליהם עלילות ברשע והם נמנעים מעמוד על נפשם ומתרפים מזה כי יאמרו מה לנו ולצרה הן אנו בטוחים כי לא תגיע לנו הצרה ומונעים טוב מבעליו והנה שע"ה צווח ואומר הצל לקוחים למות ומטים להרג אם תחשוך כי תאמר הן לא ידענו זה וכו' הנה אלה האנשים הם חלק הרפאים. לא מבני ישראל המה המוסרים נפשם אל צרת הצבור שהרי מרע"ה מסר עצמו עליהם אמר ואם אין מחני נא מספרך ודוד ע"ה עם גלית ואסתר שמה נפשה בכפה לבא אל החצר הפנימית לבקש על עמה וזה לפי שכל ישראל גוף א' הם ואם יכאב אבר מאיבריו יכאב כל הגוף ומי שאינו אבר מאיבריהם של ישראל לא יחוש לצרתם ואלה האנשים הרפאים ענשם שלא יקומו ובעת פקידתם של ישראל יאבדו ובשמחתם לא יתערב זר שנאמר מתים בל יחיו רפאי"ם בל יקומו. המין החמישי נקראים ענקים הם המתגאים המזלזלים בכבוד ת"ח המעניקים התורה שנאמר בה וענקים לגרגרותיך. אלין אינון דאהדרו עלמא לתוהו ובוהו חוזר על החמשה המינין הנז' ורזא דמלה חרוב בי מקדשא כי ערבוביא שלהם בישראל גרמו חרבן ב"ה והוא סוד והארץ שהיא ישוב העולם הרמז על ב"ה היתה תוהו ובהו לסבתם. מיד דיתי אור בזמן הגאולה שנאמר קומי אורי כי בא אורך יתמחון מן עלמא ויתאבדון. אבל פורקנא לאו איהו תליא אלא בעמלק באבדן של עמלק כי הוא ראשית גוים המצירים לישראל ואחריתו עדי אובד דביה אומאה כי כן נשבע יתברך כי יד על כס יה מלחמה ליי' בעמלק מדור דור: