בהקדמה בראשית רב המנונא סבא אמר אשכחן אתוון בהפוכא בי"ת בקדמיתא ולבתר בי"ת היינו בראשית ברא לבתר אלף בקדמיתא ולבתר א"לף היינו אלהים את וכו'.
צריך אתה לדעת הקדמות מתחייבות זו מזו והם אלה ראשונה כי האותיות הם דוגמת הכלים אל האומן אשר על ידם יעשה האומן כל מלאכת מחשבת וכשם שצריך האומן כלים מכלי' שונים כי לא בכלי אחד לבדו יעשה מלאכתו כאלו תאמר שצריך עם הפטיש והקורנס אל המספרים ואל החרט ושאר הכלים להוציא כלי למעשהו וצורת כל כלי לבדו כן הם אותיות התורה כלים למעשה בראשית שבכח האותיות ברא האל ית' כל מה שברא והנה האותיות צורותיהם נבדלים זה מזה ודמיון זה לא כדמיון זה אחר שהם הגה מפי האל ית' יצאו שנאמר בדבר יי' שמים נעשו כשם שאי אתה מדבר שום דבר כי אם בחיבור אותיות אלה עם אלה ומהם תבנה ותכונן התיבה ויצא הדיבור שלם וכפי צירוף האותיות זו בזו בסוד חקקן חצבן שקלן המירן צרפן וצר בהם נפש כל היצור ונפש כל העתיד לצור ביאר סוד הבריאה כלה שהוא נכלל בכ"ב אותיות התורה שהיא תורת העולם מתחלת בריאתו עד סופו וכל זה בסוד הצירוף וההמרה והשקול זו בזו הן הנה יודו על העבר וההו"ה והעתיד ולפיכ' אמר מר"עה לא אתכם לבדכם כרת יי' וכו' כי את אשר ישנו פה עמנו ואת אשר איננו פה כי כל היצורים מכח האותיות נמצאו. ואמר עוד אצל צורת בנין העולם חקקן כמין ערוגה הציבן כמין חומה סככן כמין מעזיבה והכוונה על הבדל צורותיהם זו מזו לצורך הפעולה כהבדל כלי האומן כמ"ש וזה כי יש מהם דומה לערוגה מרובעת או משושה כמו הב' זה ה' ודומיהם. ויש מהם דומות לחומה כאות המם סתומה או הס"מך. ויש מהם דומות למעזיבה כקורות הבית כמו אות הו"ו והזי"ן והנו"ן הפשוטה ובדרך גלגול האותיות על האלף ביתות נתגלגלו ונצטיירו המלאכות למיניהם. יתחייב מזה הקדמה שנית כי כשם שיש לכל אות ואות ציור נחקק ונבדל מחבירתה כן פעולתה נבדלת ואם המצא תמצא אות אחת מורכבת משני ציורים כאות ה צ' שהיא מורכבת מי"וד ונון כזה צ פעולתה מורכבת כאשר אבאר לפנים בצורתה ובהרכבתה. וכן באלף שהיא מורכבת משני יודין ו"ו באמצע שהיא מורה על המים העליוני' והמים התחתונים והרקיע באמצע המבדיל בין מים למים שהוא סוד האצילות מראשו לסופו המתחיל בנקודה ומסיים בנקודה ועל משך הו"ו המחבר ומבריח מן הקצה אל הקצה ובסוד מספרו שם יהו"ה שעולה כ"ו שני יודין ו"וו המצויירי' באלף כזה א וכן כל שאר האותיות המורכבות משני אותיות כמו הט' שהיא צורת נון הפוכה ויוד על גבה כזה ט כי היא גם כן צורת הצד"י אלא שהצד"י היוד הראשונה שמה פניה לאחוריה ופני הנון ההפוכה פניה ג"כ לרוח אחר והוא רמז לדו פרצופין שנבראו כאחד ופניהם לאחוריהם עד שלא חזרו פנים אל פנים פני היו"ד אל הנו"ן ופני הנון אל היו"ד הנה לך מבואר כי לפי ציור האות כן הוראת פעולתה ואם היא מורכבת מורה על שני ענינים. יתחייב מזה הקדמה שלישית כי סדר אותיות האלפא אשר לנו היום הא"לף בראשונה והבית אחריה וכן שאר האותיות על הסדר אבג"ד מורים על סדר העולם הזה שנברא אחר שלא היה וזה לפי שהתורה וסדר אותיותיה הוא תורת העולם בכללו כי בהצמדם והסכמתם יחד על הסדר הזה נתקן העולם. והם כדמיון הכוכבים המסודרים בגלגל השמיני על אותו הסדר שסדרם יוצרם ית' וית' כי בחיוב נאמר כי לא נפלו במקרה רק בחכמה רבה ערוכים וסדורים אחת אחת וזו אחר זו כפי מחשבת וציור האומן ית' שמו. ואם יצוייר חלוף הסדר הזה יצוייר כמו כן חלוף פעולתם כי הם אותיות השמים וזה בלתי אפשר כל ימי משך שמיטתם עד בוא יום השבת כי אז יסודרו בסדר אחר ובצירוף אחר הראוי לשמטה הבאה כאשר נודע לבעלי הקבלה כי בכל שמט' ושמטה תבוא התורה בצירוף זולת הצירוף ההוא שעבר וכן מצותיה עשה ולא תעשה על מספר הראוי לאותה שמטה כאלו תאמר שבזאת השמטה שאנו בה שקבלו שהיא שמטת הגבור' הוצרך להיות מצות לא תעשה יותר ממצות עשה כי כן הוצרך להיות האזהרות רבות להשמר מכח הדין הרב הפועל בה ובשמטה הבאה לקראתנו תבוא התורה בצירוף אחר נאות לשמטה העתידה ומצותיה ואזהרותיה על שקל אחד בד בבד. הנה נתבאר א"כ כי סדר הפרשיות שבתורה שבכתב הם הראויות לשמטה הזו שאנו בה והיא קבלה למשה מסיני על הסדר הזה שהיא אצלנו כי זה כל האד"ם וסידור איבריו ראשון ראשון. וכשם שלא יצוייר דרך משל להיות הראש עם הרגלים ולא הפה עם הטבור ולא האזנים עם השוקיים ולא הנחיריים עם אצילות הידים וזולתם מסדר האיברים כן לא יצוייר סדר האותיות בזולת הסדר הזה סדר אבג"ד. יתחייב מזה הקדמה רביעית והוא כי בהתחלף סדר אותיות תיבה אחת מהצירוף הנאות אל התיבה ההיא תתחלף הוראתה כמו שתאמר כי אותיות ענ"ג מורים על טובה ובהתהפכ' ישוב נג"ע וכן ד"מ אותיות פא"ר ישובו אפ"ר פא"ר תחת אפ"ר וכן שב"ת לרש"ת ורבים לאין מספר כי בהתחבר האותיות על הסדר הנאות לאותו הדבר יורה על טובה וההפוך יורה על ההפך כי יתהפך סדר המזגתם. וזה הענין יתצייר לך בהחזרת הגלגל פנים ואחור כמו שכת' בעל ספר יצירה ברל"א שערים חוזר הגלגל פנים ואחור אם לטובה אין למעלה מענג ואם לרעה אין למטה מנגע ביאר למבין כי בחזור הגלגל דרך ימין והוא תנועת חציו לצד מעלה תהיה ההוראה לטובה ואם חזר הגלגל דרך שמאל למטה תהיה ההוראה רעה בהתהפך אותיו' ענ"ג לנג"ע והא לך ציורו בחתוך הגלגל # לחצאין הנה יתחייב הקדמה חמישית והיא המכוונת בכל מה שהקדמנו כי כשם שסדר אותיות אבג"ד הוא הסדר הנכון והנאות. אל מעשה בראשית לזה העול' כן הפוכם ר"ל תשר"ק כי זה לעומת זה עשה האלהים כדמות דפום הנדפס מנגדו כי ישוב האחרי' ראשית והראשית אחרית כמו שכבר כתבנו ולפי שסדר אותיות תשר"ק היו באויר הקדמון על הסדר הזה היה בונה עולמות במחשבה ומחריבן לפי שלא נתקנו הכלים עדין לבוא בסדר הראוי לבריאה. ואל זה כיון רב המנונא סבא ע"ה באמרו שהיו באים האותיות בזולת הסדר הראוי לבריאה להראות את פני הארון יי' צבאות דרך תשר"ק כמו שהיו במחשבה העליונה שהוא האויר הקדמון ולא היה איפשר לעולם להתקיים רק בהתלבש המחשבה הצורה האחרת תהיה נכחית אליה ומקבלת ממנה בדרך עלה ועלול ימצאו אמצעיים רבים בין בפועל והפעל באופן שנתגלגלו האותיות דרך תשר"ק עד בואם אל הב"ית שהיא ראשית המספר כי האלף שהוא האחד אינו נגדר בגדר המספר ולכן ראוי שיהיה התחלת הבריאה בבית שהיא השניה לאלף וראשונה למספר ועל זה אמר ר' המנונא סבא ע"ה אשכחן אתוון כהפוכא בית בקדמיתא ולבתר בית כלומר לא נפלו האותיות במקרה בית אחר בית רק לעורר אותנו פעם ושתים על הסוד הנמרץ הזה כאדם השונה דברו פעם ושנים לזולתו כי בפעם אחת לא יתעורר כי אם בשנותו את טעמו כאלו הכתוב אומר בי"ת בי"ת ברא אלהים את השמים ואת הארץ והוא הסדר הראוי להתחיל בה ולא באלף שבא ג"כ שני פעמים אחריה באלהי"ם א"ת להורות כי בה ראוי להתחיל ולא באלף שהרי קדמה בכתוב שני פעמים לאלף. ולכן התחיל מאות התי"ו ואמרו שנכנסה לפני הב"ה היא עליית' במחשבתו ית' כאלו היה משער כב יכול במחשבתו כאומן החושב היאך יוציא כלי למעשהו והכוונה שהכל קדם בציורי העליון וידע את כל אשר נעשה מראשית אחרית אם ראוי להתחיל הבריאה בכלי הזה המצוייר באזת תי"ו שהיא אות אחת מאותיות אמת וכבר ידעת כי אותיות אמת הם ראשית האלפא ביתא ואמצעיתה וסופה והנה א"כ התי"ו תורה על סוף המעשה ותכליתו והיה ראוי להתחיל בה כי ראשית המחשב' סוף המעשה. והשיב כי יען נמצא בהוראתה תי"ו מו"ת וכמ"ש ז"ל בפ' והתוית תי"ו על מצחות האנשים ואז"ל וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי תחלו וכן רגליה יורדות מות כי כבר ידעת כי רגל התי"ו מורה על הנחש הכרוך ברגליה כי התי"ו צורת דל"ת ורגלה השני צורת נון כזה ת הוא המאנה את הבריות כי על כן נקרא נון מלשון ולא תונו איש את עמיתו כאשר אני עתיד לבאר בפ' זאת חקת התורה אם יגזור האל בחיים וראה האל ית' כי היא סבת ההונאה והמות כי מסבת אונאתו לאדם הראשון גרם המות ולכן לא ברא בה את העולם כי אין ראוי להניף ברזל ומשחית בבנין הקדוש. עאלת שין אמרה קמיה שד"י שאמר לעולמו די וכו' אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת נאה בצורתה כי ענפיה שוים למעלה בהשואה והם מורות על גדול"ה גבור"ה תפאר"ת שמכח שלשתם יצא ההשואה וההמזגה לכל העולמות. וטב אנת כי משלשתם יצא הטוב לעולם. וקשוט אנת כי צורתה מיושבת בלא עקום והאמת מתישב ולא כן קוף וריש שיש להם עוקץ ארוך ורגל נפרד והשקר אין לו רגלים רק רגל יחידי כי הוא פסח על רגל אחד ונדחית השי"ן שהיה כלי ראוי אל הבריאה לסבת השכנות והצירוף מתהפך בהתחברה לקוף ולריש שאין להם רגלים והיא מישבת שקרם כי כל שקר שאין בו מעט אמת לא יתקיים ואין ראוי להתחיל הבריאה בחברי גנבים ושקרים. ומש' דהא את שין את קשוט איהו את דאבהתן אתיחדו בה הוא מה שביארנו ששלש ענפיה מורים על ג' אבות עליונות ימין ושמאל ומכריע בנתים שהוא שקל האמת. והנה בצאת השין הנאה בצורתה ותכונתה בפחי נפש כ"ש וכ"ש ק"ר שכנותיה שלסבתם הפסידה השי"ן ועז"א ק"ר אתוון אתחזיא ועל סטרא בישא אינון וכו' עאלת צד"י אמרה קמיה רבון עלמא וכו' א"ל צדי צדי אנת וצדיק אנת אבל אנת צריך למהוי טמירא לית אנת צריכה לאתגליא כל כך בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא מ"ט נון איהי אתיא י"וד דשמא קדישא ורכיב עלה וכו' פי' כי היא מורכבת משני אותיות כי הנו"ן היא אות בפני עצמה והיו"ד של השם הקדוש רוכב על הנו"ן כזה צ והרמז בזה כי סוד צורת הצדי אור מורה על סוד האור הראשון העצום אשר אין העולם כדאי להשתמש בו אבל ראוי להסתירו ועז"א אבל אנת צריך למהוי טמירא ואני הרכיל מגלה סוד אפרש הענין ריש מלין וזה כי כבר ידעת כי הנו"ן הכפופה רומזת למדת המלכות אשר הנחש המאנה את הבריו"ת כרוך בעקבה כאשר יתבאר ב"ה בפ' זאת חקת התורה בסוד צורת התי"ו כי עוקצה השני הוא צורת נו"ן כזה ח נו"ן תחת הדל"ת וכבר ידעת כי הדל"ת היא סוד העטרת הדלה והנחש יונק מבין רגליה הוא צורת הנו"ן ונקראת נו"ן מלשון אונאה כי הוא המאנה את הבריות ואם כן צורת הצדי יש בה צורת נו"ן שהוא רמז לעטר' אשר הנחש כרוך בעקבה וצורת היוד רוכב על גבה ותודיע מענינה כי אונאת הנו"ן הנה הוא בהסכמת היו"ד הרוכב עליה וזהו פתחון פה גדול לכל באי עולם והתנצלות בעד חטאתם ופשעיהם ע"ד ואשר הרעותי ואז"ל מי גרם לחבית שתטיף מימיה אלא היוצר שהניח בה צרור באמרו ואתה הסיבות את לבם אחורנית וכאלה רבים יובן מענינם כי הכל קדם בציורו העליון ית' ומאתו יצא הרעות והטוב והוא פתחון פה למינים כי יאמרו שהם מוכרחים ולא בחיריים ח"ו ח"ו ואין הדבר כן כי לכן היו"ד שבצד"י נרשמה פניה לאחוריה כאלו אינה חפצה באונאת הנחש שהוא הנו"ן ויתכן שעל סוד זה נקראת צד"י מענין מצדד פניו לאחור. והנה הענין הזה עמוק עמוק ונסתם מדעות בני האדם ומ"י ימצאנו ודאי בסוד מ"י יתן והיה לבבם זה להם כמו שכתב הרמ"בן ז"ל בפ' ואתחנן וז"ל בעבור היות רשות האדם בידו להצדיק ולהרשיע והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמר הכתו' כן והוא בלשון בני אדם אבל על דרך האמת ויאמר לאדם הן יראת יי' היא חכמה וסור מרע בינה וכן אמרו בשכרן של מצות ואמרו ראה שחותכין את בשרו של ר"ע במקולין של ברזל אמר רבש"ע זו מצוה וזו שכרה א"ל שתוק כך עלה במחשב"ה ואין אדם משיג ענין זה על בוריו שהוא מהדברים שהם כבשונו של עולם וזהו אמרו אנת צריך למהוי טמירא לית אנת צריך לאתגליא כל כך בגין דלא למיהב פתחון פה לעלמא וביאר הטעם ואמר מ"ט נו"ן איהי פי' אות בפני עצמה וכבר נודע סוד הנו"ן שהיא המאנה בני אדם והיו"ד רוכב עליה ואתאחד בהדה כלומר ומסכים עמה מצד התחתון לא מצד העליון והבן זה היטב.
ומה שחזר אח"כ ואמר ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו ובגין כך אנפוי דיו"ד מהדר לאחורה וכו'. פקח עיני שכלך וראה כמה וכמה רמז בזה בסוד הבריאה שחוייב להיות הענין על תואר התכונה הזאת להיות עולם הנחש אחוז בעקבי הטהרה ויונק ממנה וזה שבתחלה נבראו דו פרצופין אחוריים כנגד אחוריים בזולת השכמ' הי"וד עם הנו"ן בצורת הצד"י כמו שאמרנו פניהם אחורנית ואלו נשארו על האופן הזה ימנע מרשעים אורם מכל וכל ולא תהיה תקומה לנח"ש עולמית והנה העולם צריך לו כי לא תוהו בראה לשבת יצרה ולכן חוייב לי"וד להחזיר פניו אליה להסכים עמה וזה בהחזיר הזכ"ר פניו אל הנקב"ה והנקבה אל הזכר כי בזה האופן ימצא הנחש הכרוך בעקבה לינק מתמצית האור אשר הנודע מזה שכבר הסכימה היו"ד עם הנו"ן והוא הוא הפתחון פה האמור למעלה בדרך סוד וזהו אמרו ורזא דא כד ברא קב"ה לאדם הראשון דו פרצופין בראו ופניהם אחורנית כאלו לא היו בהסכמה אחת הזכר בנקבתו ולפי שחוייב כפי מה שגזרה חכמתו שכן הוצרך לקיום העולם לחזור פניו אליה כי זה יהיה סבה לקייומו של נחש הצריך לעולם הזה הנה שבו פנים אל פנים בהסכמה אחת בצורת הטי"ת כאשר הקדמתי בהקדמה שנית דזהו דאנא זמין לאחזרא לך ולמעבד לך אנפין באנפין והיכן הם שבים אפין באפין בצורת הטי"ת שהיא מדת היסו"ד כי שם עמד האור ושבו פנים אל פנים ומצל א"ל יונק הנחש והוא קיומו של נחש. והבן זה הסוד והשמר אל תפן אל און כי על זה הדרך בחרת והבחירה תלויה בך ומסורה בידך. ומ"ש לה אבל באתרא אחרא תסתלק רמז בזה כי טובו צפון לעתיד לבא בצדי"ק כי אין העולם כדאי להשתמש בו ועל כן אמר לה מקומך אל תנח כי למקום אחר אתה תסתלק להיות נשמר ונחבא כל הימים אשר בן יש"י ח"י על האדמה והבן. הנך יודע כי הצדי והטית בצורתם יעידון יגידון שני עניני' נוראים הצדי תורה על סוד בריאת האדם דו פרצופין בסוד האדם העליון דו פרצופין משתמשים בכתר אחד בתחלה וזה יתבאר לפנים ב"ה בענין קטרוג הלבנה. והטית תורה על החזרתם פנים אל פנים לבלתי יתבלע הנחש באור ונמצא העולם חרב ולא תוהו בראה לשבת יצרה. ושתי אותיות אלה שקולים. ויבואו שניהם בפסוק מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם. ביאר כי הטוב הנרמז בטית נצפן ונגנז לידידי השם ולחוסים לעתיד לפי שאין העולם ובני אדם ראוים להשתמש בו כי הוא דבר נגדיי לבני אדם והוא אמרם כשנכנסה הטית ואמרה אי ניחא לך למברי בי עלמא אמר לה לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך הה"ר מה רב טובך וכו' לית בך חולקא לעלמא דא וכו' הנה נתבאר סוד שתי אותיות אלה כי ענין סודם אחד וכל אחד יגיד עליו רע ודי בזה ביאור לאות הטית לכשיגיע תור בואה לפני המלך. עאלת את פ"א בטענת פדו"ת ישראל שעתיד הב"ה לעשות במהרה בימינו. והיתה התשובה כי למה יוצרך הפדות אם לא שקדם הפשע שנרשם בצורת הפא צורת הנחש הלכוף כאגמון ראשו ובקרבו ישים ארבו. ואמר האי מאן דחב כפיף רישיה ואפיק ידוי פי' שעושה מעשה הנחש כי בהסתרו ראשו בקרבו מראה תומה וענוה ושאינו מזיק וכן החוט' עושה מעשיו בסתר ופושט את ידיו להראות כי אין בידו עון אשר חטא וידיו דמים מלאו ובזה די תשובה לאות העין חבירתה של פא המורה ענוה וידיה פרושות השמים בהתחברה עם פא הפשע וכבר קדם סוד השי"ן כי בהתחברה לרשע פרץ השם מעשיה והנה היא יושבת בשק"ר ובפש"ע כי לא יכנו כי אם בהסכמתה עמהם ומכאן תבין כי יתהפך הטוב לרע לסבת הצרוף וההמרה. עאלת את סמ"ך אמרת קמיה וכו' דאית כי סמיכה לנופלין והעולם הנופל צריך אלי. והיתה התשובה כי לכך נוצרה לסמוך הנופלים ולהיות להם חומה סביב בצורתה והכלי העשוי לסמוך אם יוסר ממקומו לעשות מלאכה אחרת יפול הנסמך והנה כל כלי נאות אל מלאכתו אשר הופקד עליו והיא עצמה התשובה לנו"ן הנופלת כי הסמ"ך סומכתה ומי שהוא צריך אל סמך אחר הלואי שיקום בעצמו ולא יתפאר על החוצב בו וכבר ידעת סוד הנו"ן המאנה את הבריות כי אין ראוי לברוא בו את העולם כי יכחיש את השרש והבן זה היטב. עאלת את מ"ם אמרה וכו' התשו' כי הבורא נבדל במעלתו מהנברא כי המלך צריך העולם אליו ואין האומן נעשה כלי והנה יבאר עם המ"ם הלמ"ד והכ"ף שהם בשכונה אחת ובסדר תשר"ק שהוא הסדר הראשון יבואו כסדרן להורות כי יי' מל"ך קודם הבריאה ואחר בריאת כל הנבראים כל"ם שכן באים אותיות כל"ם ובסדר אבג"ד שהיא האלפה ביתא הנאותה אל גלוי הבריאה הזאת באופן שהוא ית' מל"ך קודם הבריאה ואחר הבריאה על הנמצאים כל"ם:
ומה שאמר כד נחתת כ"ף מעל כורסי יקריה אזדעזעו מאתן אלף עלמין ואזדעזע כורסייא וכלהו עלמין למנפל כבר ידעת כי צור"ת הכ"ף הכפופה היא צורת כתר כסא מלכותו של הב"ה ועל סוד זה אז"ל כל המשיחות בשמן המשחה הם כמין כף להורות ולרמוז אל הכת"ר המונח אל יושב על כס"א ית' שמו והדרו לעד שמשם יורד שמן המשחה על זקן אהרן והנה היה קבלה בידם ע"ה שמאתים אלף עולמות נתלים מכסא הכבוד והם סוד רכ"ב אלהים רבותים אלפי שנאן והם מרכבתו של הב"ה כי עשרים רבוא הם מאתי' אלפים וכבר ביארנו טעם אמרם ע"ה אלפי שאינן והם ח"י והסוד נרמז באותיות רכב אלף בית"א אי"ק ככ"ר כי הבי"ת תעלה בעשיריות אל ב' עשיריות שהם עשרים והיא הכ"ף והכ"ף במאות תעלה אל מאתים שהיא הרי"ש והוא סוד בב"ר והוא סוד רכב בהפוך אותיות והם מרכבתו של הב"ה אשר הכס"א סובלתם ועל זה אמר כי כשעלתה הכ"ף הרומזת אל המרכבה נזדעזעו כל העולמו' שהם מספר מאתים אלף עולמות שהם מרכב הכסא אשר הכ"ף רומזת אליהם וכבר נודע כי בהסתלק המלך יחרדו העם. ולכן היתה תשובה כ"ף כ"ף מה את עביד הכא כי הנחת אוכלוסיך המבקשים פניך לך לך אליהם כי אין ראוי שתתעכב בכאן וכבר ביארתי כי כל אלה הדברים נדברים המצדנו לרמוז כי הכל היה מצוייר בציורו העליון וכל חלקי הסותר והבונה עברו לפניו ית' כאדם משער בדעתו אופני המלאכה אשר הוא עושה ושלא נעלמו ממנו כל צדדי הסדר הנאות אל הבריאה ומה שהוסיף ואמר תוב לאתרך דהא בך כליה כלה ונחרצה כבר ידעת כי העטרת הרומזת אל הכסא פעמים מליאה רחמים ובכן נקראת כלה בדגש ולפעמים מליאה דין ובכן נקראת כלה ברפה והוא סוד כי אעשה כלה וכו' ואותך לא אעשה כלה כאשר יתכאר לפנים ב"ה ולהיות בה טוב ורע בבחינת המקבלים שבה למקומה. עאלת את יו"ד וכו' והיתה התשובה כי אחר שהיא האות הראשונה משמו ית' המורה התחלת האצילות בהיות הבריאה עדיין במחשבה סתומה שכן צורת היוד סתומה צורת נקודה והבריאה צריכה אל התפשטות כי בהיות הדבר עדיין בנקודה לא יתכן בריאה בה וזהו אמרו די לך דאנת חקיק כי ואנת רשים בי וכבר ידעת כי הרשימה דקה מהחקיקה והכוונה כי גם מפאת החקיקה שהיא נקודה מורגשת איני ראויה אל הבריאה וכ"ש וק"ו מפאת הרשימה שאינה מורגשת כ"כ והיא אות משמו יפ' ואין ראוי לאתעקרא משמו כי היא תורה על עצם הבורא ית' ומן הטעם הזה יצאו הה"א והו"ו להיותם מורות על עצם הבורא ולא על המחודשים. עאלת טי"ת וכו' והיתה התשובה לא אברי בך עלמא דהא טובך סתים בגווך וצפון וכן צורת הטי"ת היו"ד גנוז בנו"ן ההפוכה אחר ששבה פניה כנגד פנים כאשר ביארתי למעלה כי היא הסבה בגניזת האור בשוב הניצוץ לאחור כדמיון ניצוץ השמש המכה בארץ ושב לאחור והבן זה הענין היטב כי הוא סוד התפשטות האור אחוריים באחוריים ובעמדו מהתפשט עוד לסבת החזרתו מנוג"ה נגדו נגנז וכבר נתבאר סוד הטית עם סוד הצדי למעלה כי שתיהם מורות על ענין אחד הצדי להתפשטות האור אחורים באחורים והטית על שובם פנים אל פנים ומ"ש ותו דעל דטובך גניז בגווך יטבעון תרעי היכלא ביאר כי לסבת גניזת האור שערי בית המקדש של מעלה נטבעים ונחשכים ולסבת עונות ישראל שעזבו תורת יי' שהיא האור נחשכו וטבעו שערי בית המקדש התחתון ואל תתמה על החפץ כי כך עלה במחשבה והכל קדם בידיעתו יתברך מתחלת בריאת העולם ונרמז בתורה בתחלת פרשת בראשית בכתוב והארץ היתה תוהו ובוהו וכמו שדרז"ל ריש לקיש פתר קריא במלכיות והארץ היתה זה בבל דכתיב ראיתי את הארץ והנה וכו' תוהו ובוהו זה המן דכתי' ויבהילו את המן וחשך זה יון שהחשיכ' עיניהם של ישראל בגזירותיה שהיתה אומרת להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל על פני תהום זו מלכות אדום שאין לה חקר בתהום הנה ביאר כי מתחלת בריאת העולם נרמז בתורה כל מה שעתיד להיות והתורה היא חכמתו של הב"ה. עאלת חי"ת ונדחת. דע כי נקראת חית מלשון וחתו גבוריך תימן ויהי חתת אלהים וצורתה צורת מלקחים הנוטלים את האש כי היא תורה על הדין הבא מצד שמאל שהוא חש"ך. ומ"ש וכד תתחברון כחדא הא ח"ט. י"וד רמוז כי בראות בני האדם כי החש"ך יונק מהאור ופניו מאירים בזה העולם טועים אחריו לחשבם כי הוא עצם האור וזה יתבאר בפ' חוקת התורה ב"ה ואין ראוי לברוא בה את העולם כי טעו כל בני העולם אחריו וזה חטא גדול וזהו הנרמז מחי"ת הסמוכה אל הטי"ת כי הטי"ת הוא האור כמו שביארנו בכי טוב הנמצא בין צדי"ק וצדק והחי"ת היא דמות ה"א אלא שעוקצה דבק בגגה להורו' כי משם יונקת וזהו ההבדל שיש בין חמ"ץ ומצ"ה כי אין ביניהם רק אותו הדבוק שבצורת החית כי אותיותיהם אחד לרמוז כי שם טועים הטועים להעדר הבחנתם בין האור ובין החשך וכפשע בין החיים ובין המות כי מעט הוא ההבדל שיש בין הה"א והחי"ת בצורתם ואין ביניהם רק כחוט השערה והבן. עאלת זי"ין אמרה וכו' לפי שהיא צורת נקודה מתפשטת בו"ו ותרמוז לשב"ת שהיא נקודה בו"ו לששת ימי המעשה. והיתה תשובתה כי צורתה מורה על כלי זי"ן שנמשך ממנה בקליפות שבתא"י שמו המתפשט א"י שב"ת והוא מורה על חורבן ועל החרב והשממון בהתחברו למאדי"ם אשר כלי משחיתו בידו לשום הארץ לשמה ולטעם זה לא נברא בה העולם כי לא לתוהו ולשממה בראה עאלת ו"ו והה"א כבר נכתב זכרונם. עאלת דלת ואת גימל וכו' נכנסו שניהם כאחד טובי"ם אחים ולא יתפרדו לפי שצריכין יחוד ונרגן מפריד אלוף והיתה התשובה כי שניהם כאחד טובים לגמול דלים והרמז בזה למדת יוסף המשביר בר לאר"ץ ואין ראוי לשנות את תפקידם כי הבריות צריכים להם ולקיומם כי כל בני העולם עניים הם ולא יחדל אביון מקרב הארץ. וכבר ידעת כי העטרת נקראת עני והיסוד גומל עמה חסד שאין לה מעצמה כלום עאלת את בית אמרה לו רבון עלמא ניחא קמך למברי בי עלמא דבי מברכין לך לעילא ותתא. הלא תראה כי חזקה עליו יתברך דברי הבי"ת וזה לפי שהיא ברכה ואין בכל המדות מדה תורה על המברך והמתברך ושעבוד המתברך אל המברך וההודאה על טובו זולתה והסתכל בטענות שאר האותיות תמצא כי כל אחת טענה טענת תואר אחד משמותיו התי"ו תיו של אמת. והשי"ן שי"ן של שד"י והצד"י צדי של צדיק פ"א של פדות. עין של ענוה. סמך של סומך וכן כלם אותיות המורות על תוארים. אמנם טענת הבית שהיא ברכה תורה על הברכה עצמה ועל שהיא מבורכת ועל שהיא מברכת לכל והיא המדה שנתנה לאברהם אבינו במתנה שנאמר והיה ברכה והסתכל כי זכר שם ההויה עם הברכה באמרו והיה ברכה באופן שהיא מורה על ההודאה מהמתברך אל המברך יתברך שמו וזו היא כוונת הבריאה שיכירו וידעו כל באי עולם שהם צריכים אליו ושהם מתברכים ממנו ומושפעים מהשפעתו וזהו שאמרה דכי מברכין לך לעילא ותתא עליונים אומרים ברוך כבוד יי' ממקומו תחתונים אומרים ברוך יי' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ובזה ממשיכים הברכה מן העולם העליון אל עולם התחתון וע"ז היתה התשובה א"ל הב"ה ודאי בך אברי עלמא כי לכך כוונת הבריאה להודיע מלכותי לבני העולם ושיהיו יודעים ומכירים גדולתי. ועל זה תמצא כי צורתה צורת העולם כדמות אכסדרה כי העולם בנינו משלש רוחותיו כי פאת צפון נשאר תוהו שנאמר נוטה צפון על תוהו. ומ"ש לה את תהא שירותא למברי עלמא. כבר ידעת כי האלף אינה נגררת במספר ושהיא מורה על האחד יתברך שאינו נגדר ונגבל בשום גבול ואחריו נגדרים כל הנמצאים במספר וגבול והראשונה הנגבלת במספר היא הבית וע"כ אמר לה את תהא שירותא ולא האל"ף שהוא מורה על יחוד האחד יתברך שמו שהוא בלי ראשית ובלי התחלה ובלא אחרית ותכלית יתברך שמו והדרו ואל זה כוון מ"ש לאלף את תהא ריש לכל אתוון לית בי יחודא אלא בך הסתכל שלא אמר את תהא רישא לעלמא אלא לכל אתוון כלומר ואפילו לבית שבה נברא העולם הנה הנה כלי ואתה האומן כי אין הכלי עושה המלאכה רק בכח האומן וכן אין מציאות לשאר האותיות רק מכח האלף כשם שכל המספרים יוצאים מן האחד ואליו חוזרים וזה כי כח השנים במספר יבוא מכח האחד שאלו ידימה העדר האחד לא ימצא השנים כי שם שני מורה ומחייב המצא האחד קודם לו כי לכן נקרא הוא שני וכן כח השלשה יבוא מכח השנים הבא מן האחד. וכן הארבעה יבוא מכח השלשה הבאים מהשנים הבאים מהאחד וכן לאין סוף וכלם חוזרים אל האחד אשר כחו מתפשט בכלם וראש להם ומזה התבונן דברי חכמי' וחידות' ע"ה שלא זכרו באות האלף עאלת האלף כבשאר האותיו' כי הנכנס לפני המלך לשאול שום חסד הנה הוא מורה שהוא חסר ומוצרך אל זולתו ובהיות שהאל"ף מורה על האחד יתברך שמו לפני מי יכנס ואל מי הוא נצרך ולפניו לא נוצר אל כמו שלפני האחד לא קדם שום מספר כמ"ש בספר יצירה שהאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר. והסוד באלה האותיות שזכר רב המנונא סבא ע"ה שנכנסו לפני הב"ה ויצאו הוא שהאותיות הם ציורים עליוני' באצבע אלהים מצויירות והם ככלים העשויים אל האומן הצורף אשר בכל כלי וכלי עושה מלאכה אחת ומתוך התחבר מלאכתם כלם איש איש ממלאכתו אשר עושה יתצייר החפץ בכל תיקוניו וצורותיו ויצא כלי למעשהו. כך צויירו האותיות כל אחת ואחת על צורתה נבדלת מצורת חבירתה ורומזת בצורתה למלאכה פרטית ומיוחדת אליה ובהתחבר אות לאות בדרך צירוף והמרה ושקול יש להם סגולה לפעול כל דבר אשר הופקדו עליו אשר יחייב הצירוף ההוא. ולפי שכל אלה המלאכות רצוני מלאכת העולם וצייורו היה הכל מצוייר בציורו העליון ואמר ונבראו הכלים שהם האותיות וצויירו כלם במחמרו הנה באמת עאלו במחשבתו ובאו לפניו למנות כל אות ואות על משמרתו הראוי והנאות לפעולתו הפרטית וכוונת רב המנונא להודיע כי ראשם והתחלתם היא הבי"ת כי האלף הרומזת לו יתברך אינה נגדרת במספר כשם שהוא יתברך ויתעלה אינו נגדר ונגבל בשום מספר ואפילו כאחד הקנוי והמנוי יתברך שמו מתפיסת כל רעיון לכן התחיל באות הבי"ת הבריאה שהיא התחלה וראשית המספר הנמצא והקנוי היוצא מהאחד:
והואיל ואתא לידן אביא לפניך מה שכתבו קצת החכמים על ענין המספר לפי שהם רואים שידיעת תולדות המספר מן האחד וערכו אליו והחזרתו התהפכותו על מעלות תשע והחזרתם אליו הוא סבה לידיעת העולם ואצילות הנמצאים מאתו יתברך כי לא יתכן אל האדם לדעת חדוש הנמצאים והשתלחותם מאת הבורא יתברך בדרך יותר קרובה אל שכל האדם רק מדרך המספר כי המספר יורה על מציאות הקנין הנכנס בגדר התפיסה ושכל האדם לא יוכל לצייר חידוש כל נברא רק מן ההיולי כמו שהניחו בעלי הקבלה הוא הנקרא אצל הפילוסופים חומר ראשון ואצל חכמי הקבלה תוהו כמו שכתבנו בתחלת דברינו והנה זה ההיולי לא יוכל שום שכל בעולם לדעת ולהבין מה הוא קודם שקבל צורותיו כי לכן נקרא תוהו המתהה בני אדם כי לא ידעו מה הוא אמנם מכח המספר יוכל האדם לצייר בשכלו מציאות רבוי הנמצאים למיניה' מכח האחד לפי שהאחר יורה על מציאות נמצא בלתי נגדר בגדר המספר והוא התחלת המספר ותולדותיו למשפחותם ואליו חוזרים כלם ולזה דמו בעלי התשבורת מערכות המספר לעגולות מחשביות שמתחילות מנקודה וחוגגות וחוזרות אל הנקודה וזה כי אחר שנולדו מערכת האחדים והגיעו עד תשע חוזר המספר אל האחד והוא העשירי שהוא התחלת מערכת העשיריות עד התשעים ובהגיע שם חוזר המספר אל המאה שהוא התחלת המאות וכן לאלפים ולרבבות לאין מספר באופן שכל המספרים הם עגולות מחשביות מתחילים מהאחד וחוזרים אל האחד והוא סוד אלפא ביתא דאי"ק בכ"ר גל"ש דמ"ת ועל כן אין לך דרך להתבונן ממנו בדרך נקל מציאות הנמצאים ממנו יתברך רק מדרך המספר ודוק ותשכח מדרך המספר מציאותו ואחדותו יתברך שמו וצורך כל הנמצאים אליו ושהוא אינו צריך להם ושלא יתפעל הוא בהתפעלותם ושאין רבוי יתברך בהתרבותם. וחיוב המצא עשר מדרגות עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר. ושהוא מחוייב המציאות וזולתו אי איפשרי המציאות.
וביאור זה כי כמו שכל המערכות ממערכות המספר יוצאים מן האחד כן כל הנמצאים יוצאים מאתו יתברך ולא בדרך חיוב כאשר אבאר. וכמו שהאחד סבה למציאות המספר והוא אינו מספר כן הבורא יתברך הוא סבה למציאות הנמצאים והוא אינו מהם אבל כחו מתפשט בהם. וכמו שאלו ידומה העדר האחד יעדר כל המספר כן הבורא יתעלה אם ידומה הסתלקות רצונו לא ימצאו הנמצאים כי הוא יתברך לא יעדר כי הוא מחוייב המציאות וכאשר אבאר מיד. וכמו שהאחד קיים בעצמו נפרד מן המספר ואין שלימותו תלוי בזולתו מהמספרים אבל שאר המספרים תלויים בו כן הבורא יתברך מצוי קיים בעצמו ולא יצטרך לקייומו קיום זולתו אבל קיום זולתו תלוי בקיומו. וכמו שלא יתואר שהאחד קדם בזמן אל המספרים ולא יתבטל זה מפני היות המספרים מחודשים ממנו ותלוים בזמן. כן הבורא יתברך לא יתואר שקדם בזמן אל הנמצאים ולא יתבטל זה מפני היותם מחודשים תלויים בזמן. וכמו שהאחד לא יתרבה ולא ישתנה ברבוי המספרים לפי שהוא מתבודד בעצמו כן לא יתרבה ולא ישתנה הוא יתברך ברבוי הנמצאים חלילה וחס. וכמו שהמספרים נמצאו מהאחד עד התשע וחוזרים אל האחד כאשר ביארתי והם עשר ולא תשע עשר ולא אחד עשר כן נאצלו מהבור' יתברך תשע מדרגות חוזרות אל כח האחד הבורא והם עשר בכלל הכח הנעלם כמו שנתבא' הרי נתבא' לך כח וסגולת האותיות וצורותיהם המורות על הדבר אשר הפקדו עליו ורשימתם במספר. ועוד יתבאר זה בסוד גלגול האלף ביתות אם יגזור האל בחיים ואמר שבא הרמז בתורה לאותיו' גדולות ואותיות קטנות שהגדולו' רומזות לבינה והקטנות לעטרת וזה בהתחילה בבי"ת בי"ת אלף אלף: