בראשית ב' ראשית. ראשית מאמר הוא או נימא דבראשית איהו מאמר אלא עד לא נפיק ואתפשט מיניה חיליה וכלא סתים ביה בראשית איהו ומאמר איהו כיון דנפיק ואתפשט מניה חיליה ראשית אקרי והוא מאמר בלחודוי. כבר ביארנו למעלה כי לא נמצא בששת ימי בראשית הנזכרים בתורה רק ט' מאמרות ואמרו ז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם ובראשית נמי מאמר הוא שרצונ' בזה שהכתר היא מאמר סתום בלתי נזכר לרוב העלמתו כמו שביארנו בסוד רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ואמרו אלפי שאינן. ועתה השואל רצה לשאול ואמר אחר שהנחנו כי מלת בראשית ר"ל כי הבית שהיא החכמ"ה שבה נברא העולם היא ראשי"ת נקראת שאם לא כן היה לו לכתוב בראשונה ברא אלהים וכו' הנה אם כן תהיה הראשית הזאת שהיא החכ"מה המאמר הראשון וא"כ תשע מצינו עשרה לא מצינו ואנן עשרה תנן בעשרה מאמרות נברא העולם.
או נימא בראשית איהו מאמר כלומר כבר הונח ג"כ כי בית בראשית היא שמושית ויחסר בכתוב הפועל הנסתר הנרמז במלת ברא כמו שביארנו שפירושו עם בראשית ברא הבורא הנעלם שהוא הכת"ר אלהים ונמצא לפי זה כי הכת"ר הוא מאמר ובכן יהיו עשר ולא תשע ויקשה א"כ למה נקראת החכמה ראשית והנה היא שניה אל הכתר והיה ראוי ליקרא הכתר ראשית.
והשיב ואמר עד לא נפיק ואתפשט חיליה מניה הסתכל במתיקות לשונם ע"ה ובנפת דבריהם ע"ה כי הם ביארו בכאן הטעם למה נקראת החכמ"ה ראשי"ת אחרי היותה שניה אל האצילות אמר עד לא נפיק ואתפשט וכו' ירצה עד שלא יצא מה שבכח הפועל הנעלם לפועל והכח סתום בו שלא נתגלה הנה בראשית איהו מאמר כלומר הפועל יקרא בראשית כי עדין הבי"ת לא נגלית שהוא כלי אומנותו ויהיו אז הוא וכליו ענין א' סתום ראשי"ת ובראשי"ת כלומר הפועל והכלי קודם שישתמש בו אמנם בשנתפשט הכח ויצא אל הפועל שהוא היש הנרמז בחכמה אזי נעשית החכמה מאמר ראשון אל הגלוי ויהיו נא פי שנים ברוח אחד כי בבחינ' החכמה הכתר נקרא מאמר ראשון כי הוא ריש הורמנות' דמלכא אמנם בבחינת העלמתו אפי' דאשית אינו נקרא כי הוא בדרך האחד עם המספר כי הוא התחלת המספר ואינו נכנס במספר כמו שכבר ידעת כי כל מספר הוא החצי משני קצותיו כאלו תאמר מספר השנים אשר קדם הא' ואחריו השלשה כי המקובץ משני הקצוות הוא ארבע' והחצי הוא שנים וכן על זה הדרך תמצא כל המספר בכללו כי המקובץ משני קצותיו והוא החצי מה שלא תמצא כן באחד כי לא קדמו שום מספר לשיהיה הוא נגדר בגדר המספר א"כ לפי זה הכתר הוא התחלת המספר וראשיתו אלא שאינו נגדר במספר באופן כי הוא ראשית בבחינת האמת ובבחינת הגלוי לא יקרא ראשון רק התחלה הנגלית שהוא היש מן האי"ן ואתן לך דמיון לענין זה בדיבור האדם כי כשהדיבור אצור וצרור בכח המדבר הנה המדבר והדבור שניהם כאחד ענין אחד כענין השכל והמושכל בעמדם יחד אמנם כשיצא הדבור מפי המדבר יקרא המדבר ענין א' והדיבור ענין שני בבחינת המדבר נמצא כי הם פי שנים ברוח אחד כי פעם נחשבים לאחד בעמדם יחד ופעם נחשבי' לב' בהתאצלם זה מזה וקרא זה אל זה וזהו אומרו עד לא נפיק ואתפשט מניה חיליה וכו' בראשית איהו ומאמר איהו כלומר הראש"ית והמשתמש בה שניהם נקראים שאמר אמנם כיון דאתפשט מניה חיליה ראשית אקרי מאמר בלחודוי שהוא החכמה אשר בבחינת גלויה נקרא ראשית והבן. (א"ה בנוסחי דידן נדפס מאמר זה בדף י"ו ע"א ומדברי הרב ז"ל נראה שבנוסחתו היה מקושר לו אמר והארץ שבדף ל' כמבואר בדבריו לקמן)
והארץ היתה תוהו ובוהו סוספיתא דקלמרי גו קולטוי היתה דהות בקדמיתא ולא אתקיימת היתה כבר ולבתר אתקיימת.
במ"ב אתוון אתגליף עלמא ואתקיים וכלהו עטורא דשמא קדישא.
כד מצטרפין סלקין אתוון לעילא ונחתי לתתא מתעטרין עטרין בארבע סטרי עלמא ויכיל עלמא לאתקיימא ואלין אתמנון בעובדא דעלמא.
טופסא דקילטא בהני שכיחי בחותמא דגושפנקא עאלו ונפקו את ואת ואתברי עלמא.
עאלו גו חותמא ואצטרפו ואתקיים עלמא. בקולפוי דחוייא רברבא מחו ועאלו תחות נוקבי דעפרא אלף וחמש מאה אמין. לבתר תהומא רבא הוה סליק בחשוכא וחשוכא חפי כלא עד דנפק נהורא ובקע בחשוכא ונפק ואתנהיר דכתיב מגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור צלמות. מיא אתקלו בתקלא אלף וחמש מאה באצבען תלת נטפי גו תקלא פלגו מנייהו לקיומא ופלגו עאלו לתתא אלין סלקין ואלין נחתין כיון דסליקו בתקלא דידא קאים תקלא באורח מישר ולא סטא לימינא ולשמאלא הה"ד מי מדד בשעלו מים. כולא הוה בארעא סתים ולא גליא ורוחא ותוקפא ומיא גלידין בגווה ולא אנגידו ולא אתפשטו עד דאנהיר עלה נהורא דלעילא ונהורא מחא בקולטוי ואשתריאו חילאהא הה"ד ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור דא אור קדמאה עילאה דהוה מקדמת דנא ומהכא נפקו כל חילין ותוקפין וארעא אתבסמת ואפיקת חילהא לבתר כיון דנהיר הוה אסתלק נהוריה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא כד אסתכל בחייבי עלמא אתגניז ואתטמר ולא נפיק אלא בשבילוי סתימין דלא אתגליין:
ביאור המלו' סוספית' דקלמרי סיגי הקלמר והוא כלי שמשימי' בו הדיו נקרא בלערבי מחאבו: ובלעז קאלאמאי"ו והוא של זכוכית או של קרן ופיו שוקע לתוכו וגם כי יטוהו לצד אחד לא ישפך הדיו ממנו וכן בסוף מקואות קלמרין אינה טהורה עד שיקבוה מצדה קלמרין של יוסף הכהן היתה נקובה וענינו סוספיתא דקלמרי גו קולטוי דיו הקלמר בתוך שקועו לפי שהקלמר פיו שוקע לתוכו וסוד המאמר הוא כי בא להאיר עינינו מסכלות העורים אשר הוכו בסנוירים ולא כוחלו בפוך האור המקובל לשרידים אשר יי' קורא וזה כי מפאת חקירתם האנושית וסברתם העולה על רוחם ראו כפי מחשבתם שהם שני ענינים כי הצורה לבד והחומר לבד וגזרו אומר שהם שני התחלות ובאו לטעיה רבה עד שאמרו מהם שני פועלים ושני סבות נפרדות זו מזו כי פועל הטוב לבד ופועל הרע לבד כי לא יתכן לפועל אחד לפעול דבר והפכו כי יאמרו שא"כ ימצא שנוי בפועל וזה אי אפשר בבורא אחד ובסבה אחת ובאו לידי כפירה גדולה ועשו שתי רשויות רחמנא ליצלן מהקדמות והצעות זיופיהם ושפתי קמם והגי"ונם:
אמנם חכמי ישראל מקבלי האמת והצדק קבלו כי כל המדות המיוחסות אל הדין והרחמים הנרמזות באותיות בג"ד כפר"ת המקבלות דג"ש ורפ"ה וכוחותיהם הנמשכים למטה בעולם התמורות שהם הדברים ההפכיים כלם היו בעמקי האי"ן בהשואה אחת מבלי נטיה אנה ואנה ואחר שנתפשטו הנפעלים נבדלו הצורות כפי הכנת המקבלים ונמצאו התמורות וכל דבר והפכו והכל מסבה אחת יתברך שמו שהכל היה בציור הקדמון מבלי שנוי ותמורה ברצונו הקדום כחשיכה כאורה כי החשך והאור לפניו שוים ולא יובדלו רק כפי המקבלים כאשר אני עתיד לבאר ב"ה וכשעלה במחשבתו יתברך הבלתי נתפסת בשום רעיון ודמיון לברוא נבראים יבואו ויגידו חכמתו ותבונתו וחסדו וגבורתו ותפארתו ונצחיותו והודו וצדקתו ומלכותו נטתה מחשבתו לברוא ימין ושמאל והובדלו המדרגות כפי נטייתם בצירוף אותיות שמו יתברך המורים על ההויה שהם י"הו הבונות שש בתים והם שש מדות הנרמזות בשש קצוות הבנין וכמו שאמר בעל ספר יצירה פנה למעלה וחתמו בי"הו. פנה למטה וחתמו בי"וה. פנה לפניו וחתמו בהי"ו פנה לאחוריו וחתמו בהו"י. פנה לימינו בוי"ה. פנה לשמאלו וחתמו בוה"י. כי כפי צירוף אותייתיו מראש לאמצע ומאמצע לראש ומראש לסוף ומסוף לראש ומאמצע לסוף ומסוף לאמצע הובדלי התולדות ונעשו התמורו' בנפעלי' הנולדים מכחם והכל מכח אחד יתברך שמו והדרו וזהו כוונת המאמר באמרו והארץ היתה דייק מלתא היתה להודיע כי לא נתחדש שום רצון בבורא יתברך עת הבריאה והגלוי כי כבר היה הכל בציורו הקדמון והאר"ץ העליונה שנתלבשה בחשך הנמשך מצד שמאל כבר היתה באור העליון ובמחשבה הנעלמת אמנם נתחייב כפי התפשטות המחשבה שתעמוד במקום הסתלקות האור שיתהוו משם ולמטה נבראים חשוכיים מדרגה אחר מדרגה כפי התרחקם מהסבה כי כן חייב גניזת האור והביא דמיון ומשל נמרץ אל הענין ואחר היתה כבר ואמר שהוא כדמיון הדיו הנסתר בתוך הכלי שאינו נראה חוצה רק בכח הסופר המוציא הדיו ההוא בקולמוס ומצייר הכתיבה כאשר ברצונו כן היה החשך הנגלה הזה נסתר במחשבה וציורו הקדום היאך יתהוה ויתראה למטה. וכבר כתבתי למעלה כי מכח החשך הנמשך למטה נמצא החומר וזהו אמרו סוספיתא דקלמרי גו קולטוי. ומ"ש דהות בקדמיתא ולא אתקיימא תמיד עליהם השלום מרגלא בפומייהו לומר על כל דבר רוחני שקיומו תלוי בגלויו כענין אמרם בהוקם המשכן שלא הוקם המשכן העליון עד שהוקם התחתון כי גלוי הדבר הוא קיומו מצדנו כי לא נשיג הרוחני הפנימי כי אם מצד הלבוש:
ואחר זה ביאר כי סבת קיומו והגלותו היה מכח שמו יתברך שם בן מ"ב המיוחס אל הגבורה כי לא יצא המציאות הנגלה כי אם בכח הגבורה כדמיון הדבור היוצא מכנפי הריאה בדפיקת החיך והלשון והשפתים כי לא יורגש הקול רק בדפיקה ובגבורה וזהו במ"ב אתוון אתגליף עלמא ר"ל נרשם ונחתם ויצא בולט ונגלה כאשר יבאר בדמיון הטופסא דקולטא וכו' וכולהו עטורא דשמא קדישא כל אותיות שם בן מ"ב הם כתדים נמשכים מכח השם הקדוש י"הוה כי מכח התפשטות השם הזה נמשכים הכחות כלם וכן תמצא כי מספר שם ההויה יתברך פשוט ומלא ומלא דמלא הם מ"ב אותיות כזה י"הוה י"וד ה"א וא"ו ה"א יוד ואו דלת הא אלף ואו אלף ואו הא אלף והרמז בזה כי מכח ההויה הראשונה יתברך נמשכו שמותיו המורים על פעולותיו יתברך. כד מצטרפן סלקין אתוון לעילא ונחתין לתתא פי' כשמצטרפין האותיות בדרך צירוף האלף בי"תות כמו שציירנו בלוח שם בן מ"ב היוצא מבית בראשית עד בית ובוהו כי כל אות מתחלפת לאות אחרת בדרך האלף ביתות נמצאים מהם עולים ומהם יורדים וזה כי בית בראשית מתחלפת באלף באלפא ביתא פשוטה והיא יורדת והרי"ש של בראשית כמו כן יורדת ותשוב בי"ת. והאל"ף של בראשית עולה כי תשוב גי"מל והשי"ן של בראשית יורדת כי תשוב י"וד. והיו"ד של בראשית עולה לתי"ו וכן כלם עולים ויורדים לסוד נכמס כי בהצטרפם ועל דרך האלף ביתות בעליה וירידה נפעלו הנמצאים למיניהם כפי התמזגותם כי אין חקר ומספר לעירוב ההמזגות והצירופים אשר המציא יתברך שמו מכח צירוף האותיות של האלף ביתות כאשר אבאר עיר ב"ה כי מכח גלגול האלף ביתות ועירובם זו בזו ועלייתם וירידתם קבלו הנמצאים כחם הראוי לכל נמצא ונמצא ואמרו עלייתם וירידתם כי אלפא בי"תא של אבגד עד התי"ו להנם עולים במספר כלומר השניה על הראשונה והשלישית על השניה וכן כלם עד התי"ו. ואלפא ביתא של אתבש חציה עולה וחציה יורדת. ואלף ביתות אחרים עולים רבעיותם ויורדים שלש רביעיות ואחרות עולות שליש ויורדות שני שלישים כאשר אצייר ובלוח אחד ב"ה לפנים בסוד אך בך אל מתעטרן עטרין בארבע סטרי עלמא נכתרו הכתרים ונתמנו לד' רוחות העולם הרמז לד' רגלי המרכבה שהם ממונים על ד' פאות והם ארגמן מיכאל לימין גבריאל לשמאל אוריאל לפנים רפאל לאחור הם הם הבאים מכח ר' אותיות השם י"הוה יתברך הנדפסים בד' אותיות השם אדנ"י שהם שני מרכבות המרכבה הראשונה ומרכבת המשנה אשר סוד שני המרכבות י"אהדונהי יתברך שמו והנה אלה הארבע ממונים שזכרנו באו מכח שם בן ד' ונתמנו לד' פאות ונתקיים העולם וזהו ויכיל עלמא לאתקיימא יאלין אתמנן בעובדי עלמא. ומ"ש טופסא דקילטא בהני שכיחי כחותמא דגושפנקא ביאר היאך נתגלו ההויות שהם האותיות ואמר שהוא כדמיון הדפוס הקלוט והשקוע אשר רשימותיו בלתי נכרים ונקראים לסבת שקיעתם והפוכם וכשהם נדפסים בדבר אחר יצאו בולטים ונגלים כן ובדוגמא הזאת היו האותיות האלה של השם הקדוש הזה שם בן מ"ב היו נסתרות ונדפסו ויצאו ונגלו ובהם נברא העולם וזהו טופסא דקילטא בהני שכיחי כלומר הדפוס הקלוט והשקוע באלה נמצאו ונגלו כחותמא דגושפנקא כחותם המטבע שיוצא בולט מכח ההכאה בגבורה והרמז למ"ש כי קודם שנברא העולם היו האותיות בסדר תשר"ק ונדפסו ויצאו בסדר אבגד כי כל דבר הנדפס יצא אחריתו בראשיתו וראשיתו באחריתו. ומ"ש בקלפוי דחויא מחו ועאלו רצה להודיענו כי גם כי עמדו ההויות והאותיות האלה בעולם האצילות ועמדו בעטרת כפי מה שחייבה חכמתו יתברך לא סר צל האותיות וההויות מהכות בסנפירי הנחש וקליפותיו כדי שינק משם לזונם כדי שיתקיים העולם הזה השפל החומרי כי מכח הנחש העליון הוא מתפרנס ואליו הוא התיחס ודמיון יניקת הנחש הזה מעולם האצילות כדמיון דבוק הצל עם האור כי נמשך מהעדר האור ודבוק בו. ומ"ש תחות נוקבי דעפרא אלף וחמש מאה אמין יתבאר לפנים בהדיא ומ"ש לבתר תהומא רבה הוה סליק בחשוכא וחשוכא חפי כלא וכו' אמר כי אחר שיצא האור לעולם בראשונה וברא כל חלל העולם ונגנז היה החשך מתרבה ומתפשט יותר מדאי להמציא החומר כי מהחשך נתפשט החומר ואלמלא שחזר האור בשביל אחד והאיר ובקע בחשך ומנע פעולתו שלא יתפשט יותר היה החשך מתרבה ומתפשט וזה האור הוא חוט של חסד שהופיע לומר לעול' די כי בהופיע האור הזה נתבטל התפשטות החשך מהמציא עוד חומר. וכבר ביארתי הסוד הזה למעלה. ונפק ואתנהיר שאלמלא לא הכה האור בחשך לא היה מאיר כדמיון השמש המכה בחומר הארץ כי הניצוץ חוזר לאחור ומאיר שאם ידומה העדר חומר הארץ יתפלש הניצוץ ויעבור ולא יאיר נמצא כי סבת גלוי האור הוא החשך וזהו סוד לא ניכר האור אלא מתוך החשך והוא סוד מגלה עמוקות מני חשך ויוצא לאור צלמות כי צלמות הוא סבה לגלות האור ואתה המעיין בדברי אלה שים לכך לסוד הזה כי הוא עמוק עמוק ולא כל מוחא ומוחא סביל הדברים הללו והוא כי האור והחשך הוא דבר אחד הסתלק מקבל הניצוץ והוא סוד הבריאה והגלוי המצאת יש מאין ודי בזה הערה למבין לאשר חננו האל המלמד דעת יתברך כי האריכות בזה יותר עם הבלתי מבין לשוא הוא טורח ורב עוד מהיות קולות ולהג הרבה בדבר הזה:
עתה שב לבאר סוד האלף והחמש מאה אמין שאמ' שנכנסו תחות נוקבי דעפרא בהכות' בסנפירי הנחש וקליפותיו ואמ' מיא אתקלו בתקלא אלף וחמש מאה הוא סוד מחלוקת המים והבדלם שהם ההויות שמתיחסים אל המים. העליונים למים העליונים והתחתונים מים התחתונים וכבר ביארתי למה נתיחסו ההויות אל המים לדמיון הגרתם וירידתם למטה. בזכותם אמ' שנשקלו ונמדדו המים בשקול ובצמצום בשקל החכמה שלא יוסיפו ולא יגרעו ממה שחייב השוקל והמודד יתעלה שמו כמ"ש מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכו' וביאר הדמיון לענין השקול והמדה שלא יוסיף ולא יגרע ואמ' באצבען תלת נטפי גו תקלא. כבר ידעת כי המים נעשו שלשה חלקים שלישיתם הם החלק העליון שנשארו למעלה לקיום כי הם מים חיים והם הזכרים ושלישיתם נקרשו ונעשו רקיע להבדיל בין מים למים ושלישיתם ירדו למטה וסוד זה הוא אמרם הוגלדה הטפה האמצעית כי שלשת החלקים האלה נתיחסו אל שלשה טיפין שנטפו משלשה אצבעות שהם סוד התמשכותם במשקל במדה ובמשורה וזה הוא סוד אמרם ז"ל במדרש כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע שנאמר היושב על חוג הארץ ונאמר וחוג שמים יתהלך פי' שבמחוגה אחת ובמדה אחת נמדדו והנה בהתחלק האלף וחמש מאות לשלשה חלקים נמצאו ת"ק לכל חלק והוא מדת כל עולם ועולם כפי מה שהוא אמרנו כפי מה שהוא כי יש אמות גדולות ואמות קטנות ופרסאות גדולות ופרסאות קטנות כאשר יתבאר אם יגזור האל בחיים וסוד הת"ק האלה באו מכח הה"א האחרונה של השם יתברך כי היא נקראת מדה אחד לכל היריעות ובה נמדד כל מה שנמדד וזהו השיעור שבו נמדד העולם חמש מאות שנה והוא סוד העלמו של שד"י שעולה ת"ק והוא שאמ' לעולם די כי בהעלמו נמתח ובהופיעו עמד ולא נמתח. וכבר ידעת כי מדת הי"סוד נקראת אל שד"י והוא חוט של חס"ד שנמשך לקיום העולמות כלם כי אחר שנגנז האור הראשון השאיר האל יתברך זה החוט אחריו ברכה והחזירו לעולם לקיומו הוא הוא שאמ' בהופיעו שנית לעולם די כי לולא הופיע היה העולם הגשמי מתפשט ונמתח נמצאת למד כי אמרם ע"ה דבריהם בדרך נגלה הנה הנם מסתירים הסוד בתוך דבריהם כי כוונתם באמרם כי העלמו של שדי הוא ת"ק רומזים כי כשנגנז האור ונעלם בהעלמו נתפשט העולם ונמתח לת"ק שנה במהלכו וכשנגלה החוט הנז' עמד ואמ' לו די ורב לך מהתפשט עוד כי כן גזרה חכמתו הנעלמת. ומ"ש פלגו מניהו לקיומא ופלגו עאלו לתתא הודיע כי המים העליונים חיים וקיימים והם נשמה לתחתונים כי קיום התחתונים אינו רק מהמים העליונים בסוד תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ולא זכר רק שני החלקים כי החלק השלישי נקרש ונעשה רקיע ואינו נכלל בשם מים וזהו אמרו פלגו מנייהו כלו' החלק האחר נשאר למעלה והחלק השני ירד ונכנס למטה בנוקבי דתהומא רבה הרמז אל הכח המזין אל התהום רב החובל כי משם יונק תמצית המים העליונים וכבר ביארתי לך כי בזה המקום טועים הטועים שאינם מבחינים ההבדל שיש בין מים למים והוא סוד אומרו רבי עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אל אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים והתבונן כי באמרו להם אל תאמרו מים מים הזהירם על שני אזהרות האחד שלא יחשבו כי המים העליונים והתחתונים איכות אחד להם כי יגשימו המים העליונים. גם כי לא יחשבו שכוחותיהם שנים כי יבואו לחשוב שהם שני רשויות וזהו משום דובר שקרים כי מכח אחד נתפשטו יתברך שמו והוא הגביל והבדיל ביניהם לתת קיום ומציאות לתחתונים. ומ"ש אלין סלקין ואלין נחתין הוא סוד המשכת השפע מעולם אל עולם כי בהמצא הכנה בתחתונים שואלים ועולים בבקשתם למעלה וממשיכים השפע ויורדים והוא סוד הרצוא והשוב והוא דמיון גלגל המים שהוא סובב פעם עוצה ופעם יורד כי לכוונה זו הגלגלים עולים ויורדים עולים להמשיך ויורדים להשפיע והוא סוד הסולם שראה יעקב ע"ה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו ואעפ"י שלא יפול שם עליה וירידה במי שאינו גשם הנה השתלחות הרצון והסתלקותו יקרא עליה וירידה והוא סוד וירד יי' ויעל יי' והעליה במלאכים היא השקפתם ובקשתם למעלה וירידתם היא השקפתם למטה פעם לקבל פעם להשפיע וז"א אלין סלקין ואלין נרתין. כיון דסליקו בתקלא דידא פי' כשעמדו בשיקול נכון כאדם האוחז המשקל בידו ולא הכריעו המאזנים זו לזו לא הדין אל הרחמים ולא הרחמים אל הדין ונשקלו בהשואה ובהמזגה אחת ונתן לכל דבר החוק הראוי לו ומשקלו ומדתו עמדו במישור ונעשה שלו"ם בעולם כי הוא המכריע בין כפות המאזנים ולא נטה השקל לימין ושמאל וז"א כיון דסליקו בתקלא דידא ר"ל השלוש אצבעות שנטפו השלשה טפין שהם סוד תלתא טיפי דמוחא כשנשקלו ביד השוקל יתברך שמו קאים תקלא באורח מישר כי הרקיע המבדיל ביניהם הוא לשון השקל המכריע ביניהם והוא סוד עד שיבוא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם כלו' בין שני הכתובים המכחישים זה לזה כי שני היסודות העליונים כלומ' הימין והשמאל היה מחלוקת ביניהם עד שבא מדת הרוח ועשה שלום באהליהם ומכאן תבין כי כל דבריהם ע"ה מיוסדים על אדני פז ומה שהם דורשים בדרשת רבי ישמעאל ע"ה בי"ג מדות התורה נדרשת על הסוד הזה מיוסד כאשר יתבאר לפנים ב"ה והכלל נמדד ונשקל ביד המודד והשוקל יתברך שמו והדרו שנאמר מי מדד בשעלו מים וכו'. ומ"ש וכלא הוה בארעא סתים ולא אתגליא יחזור לסוד והארץ היתה תוהו ובוהו כי כל ההויות היו נסתרים בארץ העליונה וכל הכחות היו טמונים וצפונים בקרבה עד שלא נתמשכו הכחות ונגלו ולא הובדלו ורוחא ותוקפא ומיא גלידין בגווה פי' אלא הובדלו צורותיהם שהיתה בדמיון ההיולי שהד' צורות היו בהשואה אחת. עד דנהיר עלה נהורא דלעילא ונהורא מחא בקולטוי כלומ' עד שהופיע האור שאמרתי הוא החוט הנז' הוא הנותן הצורות אשר הכה בקליטתם והסתרתם ואתגלו ואשתראו חילאהא ונמשכו ומה שהיה קלוט וסתום הותר ונמשך בסוד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים וז"א ומהכא נפקי כל חילין ותוקפין וארעא אתבסמת ואפיקת חילאהא לבתר וביאר הסוד הזה בפסוק ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור דא אור קדמאה עילאה דהות מקדמת דנא הוא האור שנגנז ואח"כ נגלה חוט ממנו לתת נשמה לעם עליה. וביאר הענין היטב ואמר כיון דנהיר הוה אסתלק נהוריה מסייפי עלמא עד סייפי עלמא והוא מ"ש שבתחלת האור העצום נעשה חלל כל העולם מסופו לסופו. וכד אסתכל בחייבי עלמא שאי אפשר לעולם בלא קליפה כי היא היתה סבת החומר אתגניז ואתטמר ולא נפיק אלא בשבילוי סתימין דלא אתגליין כלומ' בדרך הסתר וגניזא לא בדרך גלוי כי היה מן הנמנע להמצא בדרך גלוי כי מי יסבול אורהו העצום ואי זה עין תשורהו אם לא מאחרי הפרגוד והבן זה היטב כי הוא מסודות הבריאה יתעלה שם הבורא אשר כך גזרה חכמתו להמציא הנמצאים כלם על הדרך אשר אמ' ויהי יתברך ויתעלה שמו ואין לשאול אם היה איפשר להיות הבריאה על דרך אחרת ועל סדר אחר כאשר יתבאר ב"ה בענין קטרוג הלבנה ( גם מאמר זה נראה שהיה בנוסחת הרב בדף ל' אחר והארץ וכו' ):