פתח ואמר מקול מחצצים וכו' פתח הוא הוא רשב"י ע"ה שדבר בענין מחלוקת והבדל המים וראיתי בעלי הדפוס ערבו בספר הזוהר ענינים אחרים מהם מרעיא מהימנא ומהם מהתיקונים ומהם מדרשים אחרים ואם כוונתם טובה הנה הפסיקו בהם בין ענין לענין הנמשך לו וקלקלו עלינו את הדרך במה שעשו שהביאו והכניסו בין דברי רשב"י ע"ה ענינים אחרים וזה כי רשב"י פריש פליגתא ופתח אחרי זה פי' הכתוב הזה מקול מחצצים שהוא מענין הנדון והם הכניסו מאמרים אחרים בתווך שאינם מן הענין והנה פתח רשב"י על ענין עצמו של הבדל המים ואמר מקול מחצצים בין משאבים ביאר כי אומרו מקול מחצצי' הוא קול יעקב והרמז על מדת התפאר' שהוא עד"א איש הבינים כלומר מכריע ראשון שהוא עומד בין שני הזרועות שהם שני חצאי המחלוקו' וזה כי כבר ידעת כי זה הוא סוד המחלוקת הנרמז בין יום א' ובין יום ב' שבו נברא מחלוקת ואליהם נתיחס מחלוקת המים וקרא לשני הזרועות האלה משאבי' לפי שהם שואבים שפע וברכה ומלמעלה לעצמם ומשאבים ונותנים במדת התפאר' העומד בבתים והוא מקבל משניהם וכולל אותם עמו ונותן שלום ביניהם וזו היא מחלוקת שהיא לשם שמי"ם. ואמר שם יתנו וכו' הרמז במלת ש"ם למרת המלכות שהיא נרמזת במלת ש"ם בסוד כי ש"ם צוה יי' את הברכה ואמר כי מגמת כלם להריק שם ברכתם והוא אמרו תמן הוא אתר מהימנותא לאתדבקא כלו' להזדווג עמה ע"ד ודבק באשתו על ידי הצדיק למדת הצד"ק שנקראים צדקות יי' וזהו תמן ינקין צדקות יי' ושואבין. ואמר כי מגמת פזור הצדקה והשפע הנזכר שיורד מהמפזר שהוא הצדיק שהוא מפזר לעטרת כי על כן כנהו אל הברית המפזר זרעו בה והכוונה כולה להשפיע בישראל למטה המקיימים מצות הברית שזו היא ירושתם ונחלתם של ישראל מאברהם אביהם ני"ה. וביאר לנו לפי דרכו כי המים העליונים הם הם הספירות המיוחסים אליהם עד מדת היסו"ד שהוא הרקיע המבדיל בין מים למים אשר בעטר' הם נקראים מים העליוני' והמים אשר בעטר' הם סוד המים התחתונים ולבן נקראת ים והוא אמרו דאיהו קיים קדיש ואיהו שאיב ובטיל כלא ומפזר לגו ימא רבא אינון מיין עילאין המיוחסים אל המים הזכרים כי המים התחתונים מיוחסים אל המים הבוכים לפי שנבדלו מהם וכבר ביארתי בתחלת הספר כי כשנבדלו ההויות התחתונות מההויות העליונות נשארו תוהים ובוהים כאלו הם בוכים בסוד והארץ היתה תוהו ובוהו כמ"ש ז"ל תוהה ובוהה והמשל שמשלו לשני עבדים. והשלים הענין ואמר כיון דישראל שבקן ליה דלא פרעין אז ירדו לשערים וכו' אמר כי בימי דבורה היו ישראל נמולים ולא פורעים כמ"ש ויעזבו את יי' שהרמז שהיו"ד הנרשמת בברית לא גלו אותה ועדיין הקליפה הדקה מפסקת וחופה ולכן לא היו זוכים ישראל אל הזלת השערים העליוני' ואל מימיהם לשאוב ממעיני הישוע' העליונים אמנם היו יונקים מהשערים התחתונים החיצוניים והוא אמרו אז ירדו לשערים ועל כן היו מושלים עליהם שרי הקליפה אשר עדיין רמזם והגיונם בבשרם ובבוא דבורה הכריחה אותם להתנדב להסיר הקליפה ההיא מבשרם ולפורעה כדי שלא תהיה ממשלה לשרי הקליפה עליהם והוא אמרו חדלו פרזון בישראל חדלו כלומר חדלו ונמנעו מימי המפז"ר והשפעתו מישראל חדלו לסבת הפריעה שעדיין היתה בבשרם עד שקמתי דבורה וכו' שקמתי אם בישראל אמרה כי לסבת התנדבה בעם הסרת הפריעה המשיכה מים חיים מהאם העליונה אל בניה ישראל. ישראל סתם כלומר ישראל סבא וישראל למטה לאחזאה דעלמא לא אתקיים אלא על קיימא דא סוד הצדי"ק השואב מלמעלה והמפזר למטה. ורזא דא וצדיק יסוד עולם והנה יבאר כיצד באמרו תלת נפקין מחד חד בתלת קיימא עאל בין תרין תרין ינקין לחד חד יניק לכמה סטרין. ראיתי מי שפירש הענין הזה על פנים שונים ואינם מחוורים כפי הדמיון המצוייר בענין משך האצילות בדעתנו כפי מה שדמו הם עליהם השלום הצורה ליוצרה במשך כח הספירות מזו לזו על צורת איברי האד"ם יתעלה מכל מחשב ורעיון דמיוני בעל גשם. אמנם כפי המונח להם וע"ה בדמותם הצורה ליוצרה הוא עד"ז תלת נפקי מחד מגיד התחלת ביאת השפע מראשית אחרית ואמר שהוא בא ונמשך מהמוח המיוחס לעילת כל העי' המתבודד בשלש ראשונות כת"ר חכמה בינה כי ממנו יצאו ונמשכו מהמתואר באחד ית' שמו ואם לא יתואר במספר האחד כי אין דרך לקראו בשם אחר רק בשם אחד ולא כאחד הקנוי והמנוי וזהו אמרו תלת נפקי מחד והכוונה שנתפשט כח המו"ח בשלש מדות שהם עולם המתבודד והיו ראש אחד ואח"כ נמשך המעיין הזה המתבודד בשלש ראשונות אל שלש שניות בעולם הבנין יותר מורגשות מהראשונות בענין ההתפשטות כי הראשונות נקראות אחר לסבת התבודדותם יחד אמנם השניות נקראות שלש בהעברת הלשון בבחינת הראות בהם הבדל הרחמים מן הדין והוא אמרו חד בתלת קיימא כלו' שם נרגשים הרחמים והדין והמזגתם שלשתם והם החס"ד והפח"ד והרחמי"ם הממזג שניהם כי בשלש הראשונות שלשתם הם ענין אחד וראש אחד כי לא יובדלו שם הדין מהרחמים הבדל מורגש רק בעולם הבנין שהם דמיון הזרועות הנרגש בהם הבדל הימין מהשמאל וחוט השדרה המחבר אותם אח"כ אמר שנמשך המעיין ההוא המתמזג במדת התפאר' המיוחס לחוט השדרה ועאל בין תרין הם הנצ"ח וההו"ד המיוחסים אל הירכים וכחם מתאסף במדת היסו"ד המיוחס לברית וזהו אמרו תרין ינקין לחד. ואומרו ינקין לחד אין הכוונה על יחס המתיחס אל הירכים כי בבר ביארנו שאין להם הנקה רק שהם עוזרים אל החיבור בסוד הטחינה המיוחסת להם שטוחנים מן לצדיקי"ם כמו שכבר נתבאר. אמנם הכוונה בהנקה הזאת אל שני כלים אחרים ומיוחסים אל זה ואיני יכול לפרש פן יחשדנו שומע באין מבין וביאור הסוד הזה תמצאהו באידרת האזינו ז"ל תו אתפשט גופא בתרין שוקין ומתאחדן בינייהו תרין כוליין תרין ביעי דדכורא אליהם יתיחס ההנקה שהם מניקין אל מדת היסו"ד והבן זה ולהם לבדם ע"ה ניתן הכח הזה לדמות צורה ליוצרה ולנו בשת הפנים להרחיב פה ולהאריך לשון עיין שם ומשם תקחהו ויתבאר לך הענין הזה סוד תרין ינקין לחד. ואמר חד יניק לכמה סטרין הוא היסו"ד המפזר צדקתו לכל אוכלוסי מטה ע"י העטרת וכדין כלא חד כי שם נתקבצו כל כח המדות ימין ושמאל אשר נמשכו וירדו מהמו"ח העליון לקיום כל העולמות באופן שנתבאר מה שאמר למעלה לאחזאה דעלמא לא אתקיים אלא על קיימא דא ורזא דא וצדיק יסוד עולם. ואמרו וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א' יום דערב ובקר כליל כחדא היינו ברית רצה להודיע כי אין בכל המדות מדה שיתיחס אליה חבור היו"ם והלי"לה רק לשני המרות האלה יסוד בעטרת ושניהם נקראים יום א' ונכללים בשם א'.