רבי יוסי הוה שכיח קמיה דר"ש יומא חד. אמ' ליה מאי חמא קב"ה וכו' אמ' אם אדם חטא בהמה מה חטאה והוא עד"א ואלה הצאן מה עשו. והנה השאלה הזאת הנך רואה שהיה יכול להשיב מה שהשיב לר' יצחק ששאל לו ואמ' אי בני נשא חטאן ארעא במה חטאת. או במה אתחבלת וא"ל עיקרא דארעא בני נשא אינון וכן היה יכול להשיב לר' יוסי כי עיקר הבריאה מחיות ובהמות ועופות היה האדם ובהפסד האדם שהוא העיקר ראוי שיפסד הטפל לו. ואמנם לא השיב כך אבל אמ' כלהו מחבלי ארחיהו אמנם זאת התשובה מיוסדת על הקדמה זו אשר אומ' לך והוא כי נמצא מחלוקת בין בעלי המחקר על דבר זה והוא כי אחרי שנתבאר היות פעולות האל ית' כלם בתכלית השלימות כמו שאמ' במעשה בראשית וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד האם כל נמצא ונמצא מהנמצאי' אשר נבראו הן עופות וחיות ובהמו' וזולתם מהנמצאי' מכוון אל עצמו אין לאחר זולתו צורך בבריאתו או אם יש להם סבה אחרת בעבורה נבראו והוא העיקר והכל טפלה לו. יש מי שחשב שכל נמצא ונמצא נברא תכלי' לעצמו ולא לזולתו וחושב כי אין יתרון לאדם במציאותו לסוס ולעגור ולעוף ולחית השדה ובהמו' יער אבל כל א' וא' נברא לתכליתו ושלימותו אין שום א' מכוון לתכלית זולתו וזה מחזק סברתו על א' מב' פנים או ג'. אמר כי ראינו כי כל מין ומין נמצא לו מהות ייחדוהו לו לא לזולתו ומי שנמצא לו מהות מכוון לעצמו הוא תכליתו וכל אשר יפעל הפעולות הנאותות לקיום אותו המהות אשר נתיחד לו הנה הוא שלימותו אשר בעבורו נמצא. שנית שאם היה תכליתו מכוון לזולתו בהפסד זולתו אשר מציאותו מכוון אליו היה הוא נפסד דרך משל שאם היה מציאו' הרסן להנהיג הסוס בהפסד הסוס יפסד רסנו ועד"ז כל מה שנמצא למציאות זולתו ואין הדבר כן. שלישית יאמר שאלו היה תכלית כל הנמצאי' בעבור האדם לא היה ראוי שימצ' בעולם נמצא שיזיקהו ואנחנו רואים כמה מיני מזיקי' מחיות ונחשי' ועקרבי' וצמחי האדמה בעלי ארס שמזיקין לו וא"כ לא נבראו בעבורו וזאת הסבר' מבוארת הביטול כפי התורה הקדושה כי כל פעל יי' למענהו להשכיר או להעניש בו את האדם כשיחט' כמו שברא ג"ע וברא גהינ' והכל קדם בידיעתו ית' ועכ"ז הניח זה על צד האיפשר בבחי' האדם. ויש מי שחושב כי כל הנמצאות השפלות אשר תחת גלגל הירח כלם נמצאו בעבור האדם אמנם הנמצאות העליונות גלגלים וכוכבים ומזלות יאמ' שהם רבי המעלה ויותר שלמים משלימות האדם ושלא יצוייר מציאות השלם בעבור הפחות ממנו במעלה ושלימות. וטענתו לזה אומ' כי כאשר נראה בנמצאות חסרון ושלימות בהדדגה והם עולים מעלה מעלה עד הגבול אשר הוגבל להם ובהגיעם עד הגבול ההוא יעמודו והוא תכליתם כאלו תאמ' שאנחנו רואים כי החלק היותר חסר מכל צורה הוא ההיולי ואחריו הד' יסודות אשר קבלו צורה והם יותר שלמי המציאות ואחריהם המתכות הדוממים ואחריהם הצמחים ואחריהם הב"ח ואחרון אחרון חביב הוא החי המדבר ושם עמד הנה האדם הוא התכלית המכוון לכל הנמצאות השפלות ומה שיחזק טענה זו היות האדם אחרון במעשה בראשית וע"כ השליטו האל ית' על כל מה שקדם לו כמ"ש המשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו. גם ענין המבול יוכיח כי כשגרם חטאם להביא עליהם הפסד כללי לא נשארו לא ב"ח ולא צמחי אדמה כי הכל נמחה וכבר משלו משל רז"ל מהגן שנטע המלך לשעשוע בנו וכשחטא בנו והמיתו התחייב אז לעקור כל נטיעות הגן. אמנם יסבור זה בכל מה שתחת גלגל הירח אבל במציאות הגלגלים וכל נמצאי מעלה יאמ' כי מציאותם מכוון לעצמם ביען הם נצחיים תמידיים ולא ימצא הנכבד בעבור הנקלה וזו היא סברת הרמב"ם ז"ל בספרו הידוע פ' י"ג מחלק ג' אמ' ז"ל אל תטעה בנפשך ותחשוב שהגלגלים והמלאכים נבראו בעבורנו הנה כבר נתבאר לו מדרגתינו הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו ובחון בעצמך ובעוצם הגלגלים והכוכבים והשכלים הנפרדים ואז יתבאר לך האמת ותדע שהאדם הוא יותר שלם ונכבד מכל מה שיהיה מזה החומר לא זולת זה. וכשתעריך מציאותו למציאות הגלגלים כ"ש למציאות השכלים הנפרדים יהיה פחות מאד מאד אמ' הן בעבדיו לא יאמין וכו' אף שוכני בתי חומר וכו'. וכתב עוד למעלה מזה אל יטעך באמרו בככבים להאיר על הארץ וכו' ותחשוב כי ענינו אינו רק להגיד טבעם ר"ל שהם מאירים ומנהיגים כאמרו באדם ורדו בדגת הים שאין ענינו שנברא לכך רק להגיד טבעו אשר המשילו האל ית' עליהם והביא משל לזה שזה כמו שיחשוב א' מבני המדינה שתכלית המלך לשמור ביתו בלילה מן הגנבים וזה אמת מצד א' שאחר שנשמר ביתו והגיע אליו זה התועלת מפני המלך יחשוב כי תכלית המלך לשמור בית האיש הזה ואין הדבר כן כן אומרו להאיר על הארץ הרצון בו שמלבד שתכלית מציאותם היה ברצון אלהי יתברך ויתעלה גם יגיע לנו תועלת אחר שהם מאירים על הארץ וכבר תפסו על הסברא הזאת רבים ונכבדים ושלמים לא אאריך בהביא דבריהם זולת דברי החכם המקובל הר' יוסף גי"קטיליא כי בלא ספק הוא יניח לנו מרגזנו ומעצבון לבבנו בהודיע אותנו תכלית כוונת בריאת האדם וע"כ ראיתי להביא לפניך מה שכתב בספ' גנת אגוז ואין דעתי להאריך האמנה כי בראותי את נטיעותיו ואת ילדיו תולדות נ"ח ומנוח ומרגוע לנפש כל משתוקק לחזות בנועם יי' ולבקר בהיכלו אמרתי אזכרנו ואדבר עוד בשמו ולהביא לשונו כי טוב הוא. אמר דע לך אחי ישמרך האל כי זו האומה היחידה תמצאה מכוונת כנגד צורת העולם בהיות העולם מכוון כנגד מעלתה ואמנם כי בהיותנו רואים כמה מעלות טובות למעלה מכל מעלות השפלים לא נוכל לומר כי העליונים נבראו בעבור השפלים כי אינו דין שימצא הגדול במעלה בעבור שפל המעלה. אמנם תדע לך כי הנצחון הגדול המנצח כל אלה הטענות ואלה הענינים הוא בהיות תורתנו הקדושה נתונה לישראל אשר בה יעלו מעלה מעלה ממעלת העליונים וישיגו השגות גדולות יותר מן השכלים כי אנו יכולים להשיג ולעשות ברשותנו המסורה בידינו מה שאין כן בשכלים העליונים כי אין יכולת בידם לעשות שום דבר כי אם במאמ' וכמ"ש הנה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע וא"כ יש לתחתונים יתרון גדול על העליונים בהיותם מתגברים על העליונים בכח התורה האלהית העליונה המסורה בידם כי בה יעלו למעלה ממעלתם וקיום התחתונים אע"פ שהם בשפל המקומות גורם לקיום מעלת העליונים בהיות התורה מסורה בידם כאמרו אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי הרי כי חקות שמים וארץ תלויים בברית שבינו יתברך ובין ישראל ואעפ"י שהם בעולם התחתון ומדרך זה יכולים אנו לומ' כי יש להם לישראל יתרון על כל הנבראים כלם ואע"פ שיש עליונים עליהם כיון שהכלי הגורם לקיום העליונים שהיא התורה מסורה בידם ולפי דרך זה יכולים אנו לומ' כי הגלגלים וצבאותיהם בעבור יש' נבראו וזה עיקר גדול ויסוד נכבד בהיות יש' יכולים לעלות למעלה מהגלגלים והשכלים בכח שמירת התורה וכ"ש על שאר צבאות השמים וזהו מ"ש בגמר' ברכות דל"ב י"ב מזלות בראתי ברקיע ועל כל מזל ומזל בראתי לו ל' חיל ועל כל חיל וחיל ל' לגי"ון וכו' וכלן לא בראתי אלא בשבילך וכו' כל זה בהיות התורה מסורה ביד יש' שהיא מושכת אותם להעלותם למעלה מכל המעלות אל בית נכותה. ומזולת זה לא נוכל לומר שהעליונים בעבור התחתונים כי אין מן הדין להיות הנכבדים בעבור הנקלים וזה הדרך יחזיקו בה הפלוסופים משומם מעלת האדם למטה מג' עולמות. ודעתם בזה אצל המעלות כמדומה לי נכונה. אמנם מה שאנו אומרים שכל הנבראים נמצאים בעבור יש' זהו אמת בהיות ישדאל מקבלים התודה שבה יעלו למעלה מכלם ובזה ראיתי לקצת הפלוסופים שאינם מודים בזה וכך היה להם לעשות כי הם על עצמם אומרים שלא נמסרה להם תורה ודבר זה ידוע כי בעבורם לא נברא העולם. ואמנם צריכים אנו להרחי' הנה הדברים בראותנו כמה חכמים מחכמי תורתנו נמשכים אחר זה הדעת אשר בה יחזיקו הפילוסופים וגוזרים שא"א לו לאדם להיות נכבד ממלאך וגלגל ואם הפלוסופים אומרים כך ראוי הוא להם לאמרו מפאת התולדת אמנם כפי תורתנו אין מעלתנו תלויה בתולדת כי אם בדרך השגתו יתברך כי התולדות וכח המזלות בטלות אצלנו בהיות הנסים והנפלאות נועלים דלת בפניהם וראוים אנו להחזיק בזאת הפנה ולגזור שהאדם השלם בשלימות השגתו יותר נכבד מן המלאך. והנה ראינו את המאור הגדול הרמב"ם ז"ל מחזיק ומתחזק להורות וללמד שאין האדם נכבד מהגלגלים וכ"ש מהמלאכים והכל אמת מדרך התולדת אמנם תורתנו מנצחת ומבטלת התולדת ומשימה העלוי והכבוד באמתת ההשגה ואנחנו הוצרכנו לכל זה בראותינו הרב הגדול מחזיק בספר המורה כי בהיות האדם מעריך מציאות החומר אצל הגלגלים ירגיש בחסרונו וכ"ש בהיותו נערך אצל המלאכים וכו' ואני תמיה עליו בהיות טוען טענה זו והלא כלנו שוים ומוסכמים בהיות חומר האדם בתכלית השפל ושאין הכוונה בו זולתי בנפש האדם העליונה השכלית הזכה הנגזרת מהמקור העליון הנשלחת מאתו יתברך להדריך חומר הגוף בדרך ישר' ומה יאמ' הרב בהיות נפש הצדיק הצרוף במצרף השכל מזוקק שבעתים נערכת אצל חומר הגלגלים ואע"פ שחומר הגלגלים זך ובהיר דבר ברור הוא שאין מעלת חומר הגלגלים כמעלת הנפש השכלית אשר באדם מאחר שזה חומר וזה שכל ואפי' יהיה החומר בתכלית העלוי ואשר העריך בחומר האדם הי"ל להעריך בנפש אשר הכוונה ואליה תשוקתם. ולפי זה קשה עלינו מאמ' הרב ז"ל וצריך עיון. ואם יאמ' אומ' הרי הגלגלים בעלי נפש משיגים יותר מהשגת האדם ומאחר שחומר הגלגלים נכבד מחומר האדם כ"ש נפש הגלגלים שתהיה נכבדת מנפש האדם. ידע האומ' זה כי אמרנו שהגלגלים הם בעלי נפש אין הכוונה שנפשם נבדלת מהם כמו שנפש האדם נבדלת ממנו. אמנם בהיותם יסודות פשוטים מבלי הרכבת חומר בחומר וכלם חיים נאמ' בהם שהם בעלי נפש מצד היותם יסודות חיים וכל משכיל יבין כי ענין גדול הוא עכ"ל ואם האריך ומכפיל הדברים זו היא כוונתו והשלים כוונתו ואמ' התבונן כי לא לחנם אמ' יתברך והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ולשון קדושה ר"ל פרישות התבונן כי בהיות ישראל מופרשים מדרכי החומר משולים לו יתברך ואם הם משולים לו ק"ו לשאר כל הנמצאים בין מלאכים בין גלגלים עכ"ל. הנה נתבאר לנו מעלת האדם בהגיעו להשלים כוונת הבריאה כי הוא עולה בי"ת א"ל ושם ימצאנו. וראיתי להביא לפניך מאמ' א' בבראשית רבה על פסוק שלחני כי עלה השחר ממנו יתבאר מעלת האדם בהיותו שלם זה תוארו ר"מ ור' יהודה ור"ש. רמ"א מי גדול השומר או הנשמר ממה דכתי' כי מלאכיו יצוה לך הוי הנשמר גדול מהשומר. ר' יהודה אומ' מי גדול הנישא או הנושא ממה דכתי' על כפים ישאונך הוי הנישא גדול מהנושא. רש"א מי גדול השולח או המשתלח ממה דכתי' ויאמר שלחני כי עלה השחר הוי השולח גדול מהמשתלח. הנה אלה השלשת החכמים ע"ה מסכימים כי מעלת הצדיק גדול ממעלת המלאך וכל א' נשא משלו מסכים אל הכוונה הזאת אלא שחולקים בדבר המשל אשר נשא הראשו ן והשני ור"ש נשא משל יותר מתישב אל הכוונה וזה כי ר"מ הביא ראיה מהשומר והנשמור כי השומר הוא המלאך והנשמר הוא האדם ואמ' כי מדכתי' כי מלאכיו יצוה לך הוי הנשמר גדול ור' יהודה חולק על ענין המשל שאינו מתישב כפי הכוונה שהרי יתכן שהשומר יהיה גדול כי הנה המלך מצד שבני מדינתו נשמרים בעבורו הנה בבחינת זה לא נאמ' כי הם גדולים ממנו ולכן נשא משלו בנישא ונושא כי הנשוא אשר על כתף יסבלהו הנושא הנה הוא גדול ממנו. ור"ש אמ' כי גם זה המשל אינו מתישב כפי הכוונה שהרי יתכן שהנושא יהיה גדול מן הנשוא לפי שהנושא כחו גדול מהנשוא ועד"ז נאמ' כי הב"ה סובל ונושא את עולמו לא מפני זה נאמ' כי עולמו גרול ממנו ח"ו ולכן נשא משלו בשולח ומשתלח כי זה הענין יורה על ההשתעבדות הקטן לגדול הנך רואה כי שלשת החכמים האלה מכוונים אל הענין עצמו כי מ"ש ר"מ במשל השומר ראה כי בתנועת הגלגלים היה הכוונה לשמור את דרך עץ החיים אל קיום העולם ובזה יתקיים האדם ור' יהודה אמ' כי יתכן שיהיה זה דומה לחושב שלא היה מציאות המלך כי אם לשמור את ביתו מן הגנבים ונשא משלו בנושא ונשוא כי כן הגלגלים נושאים העולם ולפי שידמה משלו בקצת למשל ר"מ הביא ר"ש משל מההשתלחות כמו שאמרנו הנה נתבאר כמה מעלות טובות לאדם השלם על כל הנמצאים כלם ויתבאר מזה ההפך האחר כי בהיות האדם חוטא כבר החטיא הכוונה בבריאתו ולא די שלא יקדא שלם אכל הוא פחות מכל הנבראים ואפי' מהבהמות והחיות הטורפות וכמו שכת' הרמב"ם ז"ל כי כל מי שלא הגיע אל השלמת הצורה האנושית לא יקרא איש אבל בהמה על צורת איש כי יש לו יכולת על מיני ההיזק וחדוש הרעות מה שאין לשאר בעלי חיים כי השכל והמחשבה אשר היו מוכנים להשגת השלימות ישתמש בהם לכל מיני התחבולות והוליד הנזקים ואם כן איפוא הוא פחות מהבהמה ועל זאת ההצעה שאל ר' יוסי לר"ש מאי חמא קב"ה לשיצאה כל חיות ברא ועופי שמיא עמהון דחייביא כי אם נאמ' בארץ שהיא כלי אל הנבראים כלם ותכלית בריאתם ומזולת המצאה לא ימצאו בני אדם ויחוייב א"כ שתהיה טפלה והם עיקר זה יתכן וטעמא דמסתבר הוא אמנם בבעלי חיים כי גם כי נאמ' כי האדם הוא השלם שבהם ושנבראו לצרכו לרדות בהם הנה יהיה זה בהשלים צורתו על התכלית שבעבורו נברא ועתה שהחטיא הכוונה בבריאתו הנה הוא פחות מהם והוא טפלה להם ביען כי הם שמרו את חוקם אשר בעבורו נבראו ולא עברו ברית ולא חלפו חק ומה ראה הב"ה להעבירם והיה איפשר להעמידם ולהחיותם באחד מאופני השמירה שלא ימותו וישארו בעולם עד בוא חליפת הדור הרע ההוא ואיבני נשא חטאן בעירי ועופי ושאר בריין במה חטו אם שמרו את חקם אשר בשבילו נבראו. והשיבו ר"ש כי האמת אתו בשאלה ההיא ושלא היה ראוי שיכלו בכלות דור שוח"ק ( צ"ל צוחן ל' הבאשה ) אם לא בשלא שמרו גם הם את תפקידם אשר התפקדו עליה והוא כי כשבראם הב"ה נבראו על כוונה שכל א' מהמינין ההם יזדווג עם מינהו וע"כ נאמ' בהם למינהו למינהו והנה אז בשעת המבול נמצא בהם מה שנמצא מההפסד והשחתה במין האדם דכלהו הוו מחבלן שבקו זייניהו ודבקו בזינא אחרא וזה כל פרי חטאתם. ולפי שיראה מזה כי יתכן שהיה זה מחיוב מערכה או אי זו סבה אחרת חייבה זה להשחית דרכם אחרי שהבהמות והחיות שאין בהם בחירה ודעת כלל ואחר שהשחיתו הם את דרכם נאמ' כי מה שחייב זה להם הוא שחייב אל הדור ההוא להשחית דרכם ויהיה בזה איזה התנצלות לדור ההוא על חטאם לזה אמ' ת"ח אינון חייבי עלמא גרמו הכי לכל בריין לחבלא ארחייהו כלומ' הם למדום לכל הבריות להתערב מין בשאינו מינו וזה שהם היו עושים זה בידים להביא ולזווג מין בשאינו מינו לאכחשא עובדא דבראשית כמו שעשה ענה אשר מצא את הימים במדבר שהרביע חמור על סוס נקבה וילדה פרד ואחר שהרגילום אחזו הם דרכם והיו מזדווגים לשאינן מינן וזה כל פרי חטאתם על אשר הפרו חק.
אמ' קב"ה אתון בעיתון לאכחשא עובדא דבראשית בהמציא מינין חוץ מדעתי אנא אשלים רעותא דלכון ומחיתי את כל היקום ודייקו זה ממה שאמ' כי השחית כל בשר ולא כתב כי השחית האדם את דרכו הגיד כי כל מה שנופל תחת סוג בשר השחית דרכו:
ויבא נח ובניו ואשתו וכו' ר' חייא פתח אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו כמה אינון בני נשא אטימין לבא וסתימין עיינין שחושבין שכל מראות העין שוות וכשם שיסתר איש מרעהו בחדר או במערה או בבור ואינו רואהו כן העין של מעלה ולא משגיחין ולא ידעין ביקרא דמאריהון שהעולם מלא מכבודו ואין רקות בעולם שלא ימלאהו. ויביא משל נאות על זה ואמר למלכא דבנא פלטרין ועבד תחות ארעא טמירין פצירין תרגום גבים פצירין פצירין. אצעד (גי' אסחר) עליהו בגיסוי מענין וכל צעדיו יספור כלומר התנהל לאט לבא עליהם בחילו וכך דרכו יתברך שאינו בא פתאום על בני העולם להענישם כי הוא ארך אפים.
אמ' מלכא אנא עבדית לון ומקמאי אתון בעאן לאתטמרא הה"ר אם יסתר איש במסתרים אנא הוא דעבדית ודייק מלת במסתרים הבית בפת"ח כלומ' באותם המסתרים הידועים לי אשר אני עשיתם. ועבדית חשוכא כי המסתתר והנחבא יבקש לו מקום חשוך שלא יראוהו וכמ"ש והיה במחשך מעשיהם וחושבים שכשם שאין עיני האדם רואים בחשך כן עין של מעלה.
ת"ח כד בר נש חטי קמיה מאריה ואחשיך גרמיה שעושה בסתר במקום חשך.
עביד ביה דינא באתגליא נפרע ממנו בגלוי.
וכד בעי בר נש ואתדכי בפרהסייא גרמיה ואינו בוש מבני אדם שיתלוצצו עליו קב"ה בעא לאסתר' ליה דלא אתחזי ביום אף יי' והענין הוא כי העובר בסתר יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו והמטהר עצמו בגלוי הב"ה מסתירו מיום הדין זה כנגד זה וכן צריך האדם דלא יתחזי קמי מחבלא דלא יסתכל ביה אבל ינהוג בו כבוד כאלו מתירא מפניו דהא כל אינון די יתחזון קמיה אית ליה רשו לחבלא אבל לא ליטול נשמה. והיינו דקאמ' ר"ש כל בר נש דעיניה בישא עינא דמחבלא שרייא עלוי וצריך להסתר ממנו שלא יסתכל בו בעל העין הרע לפי שיש בו כח אותו שנקרא ר"ע עי"ן בסוד אל תלחם את לחם ר"ע עי"ן וכן עולה מצר"ע סוד הנחש המצור"ע. ומה מאיש רע עין למטה בעי לאסתמרא וכו' מקמי מלאך המות שהוא שורש העין הרע עאכ"ו ובסוד השקלים ונתנו איש כפר נפשו יתבאר זה היטב ב"ה. ואסיר למקרב בהדיה יחזור לבעל עין הרע משום סכנה כי יש דברים שהם אסורים מפני הסכנה ורשב"י ע"ה יחשוב זו כאחר מהם וע"ד כתי' בבלעם נאם הגבר שתום העין כמו שאז"ל עינו נקודה ומוצאת לחוץ היתה וחור שלה נראה פתוח ולפי שלא אמ' שתום עינים למדנו שסומא בא' מעיניו היה ובפ' אלה פקודי אומ' ר' אלעזר שתום העין סתום העין כלא חד דחד עינא סתים תדיר וחיזו דעינוי לא הוה בארח מישר מומא הוה ביה בעינוי ואלה השני סימנים סימני טומאה הם הא' שלא היה פותח עין א' כדי שיתקבץ ארס הראיה אל העין השני ויצא בחזקה כחץ אל המטרה והשני כי העין שבו היה מביט היתה בעלת מום ועז"א בכאן דעינא בישא הוה ליה ובכל אתר דהוה מסתכל ביה משיך עליה רוח מחבלא ובג"כ הוה בעי לאסתכלא בעינא בישא בישראל אמ' שהוא היה מעורר עצמו אל שישלוט עינו הרע בישראל ואומ' נאום הגבר שתום העין כלומ' עורה עורה עיני הרע להרע לישראל שאם לא כן למה יתפאר שהוא עור עם אמרו נאם שומע אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה מה ענין זה לזה אם לא שהיה מעורר עינו הרע בישראל באמרי פיו. מה כתי' וישא בלעם את עיניו דזקיף עינא חד ומאיך עינא חד יתכן שהיה כתו' אצלם קרי עיניו וכתי' עינו דומיא דוישא אהרן את ידיו ידו כתי' שהיה נושא הימין ומגבירו על השמאל ובלעם בהפך היה מגביה עינו העורי' להסתכל בהם בישראל וסותם הימני שלא להסתכל בו וכך ראיתי בספ' א' ממקובל א' שהיה כתוב בו כי הרוצה להנקם מאויבו שצריך לקום בבקר קודם שינץ החמה ועד שלא ירחץ פניו ועיניו יסתום עינו הימני ויפתח עינו השמאלי ויביט בו היטב ויכוין מחשבתו אל האלה הכתובה שם ואמ' שאין ספק שתפעל בו האלה ההיא וכבר נוסה והוא אמת. ודרשא זו דוישא בלעם את עיניו אי אפשר לישבה אלא א"כ שנאמ' שהיה כתוב אצלם קרי וכתי' ואין זה תימא שהרי מצינו בע"ז פ' אין מעמידין כששאל ר' ישמעאל את ר' עקיבא מפני מה אסרו גבינת הגוים והשיאו לדבר אחר וא"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך או דודיך והושאלה שאלה זו לר' יצחק בר ששת והשיב שאיפשר שהיה מחלוקת בזה המלה בספריהם כמו שיש היום בהרבה מלות בין מערבאי ובין מדינחאי ובין בן נפתלי ובן אשר וכמו שמצינו במס' סופר"י ארשב"ל ג' ספרים נמצאו בעזרה ספר מעון וספר זעטוטי וכו' כי בא' מצאו מעון אלהי קדם ובשנים מצאו מעונה וקיימו שנים ובטלו א'. ובא' מצאו וישלח אל זעטוטי בני ישראל ובשנים מצאו וישלח את נערי בני ישראל וקיימו ב' ובטלו א' ומזה הטעם היה טעות יואב בתמחה את זכר עמלק עב"ל והוא האמת בלא ספק שהרי מצינו חז"ל דורשים ביום כלות משה את המשכן כלת בתי' וכתו' בספר"י שלנו כלות מלא וכן ואשימם בראשיכם דרז"ל ואשמם בראשיכם וכתוב בספרים שלנו מלא בי"וד. ת"ח מה כתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו חמא דשכינתא חפיא עליהו ורביעא עליהו וכו' הרגיש מלת שוכן לשבטיו וכי שוכנים היו במדבר והרי נוסעים היו תמיד ממסע למסע ועוד שהי"לל שוכן בשבטיו כי הלמ"ד תורה על דמיון דבר אחר והבי"ת תורה על עצם הדבר. ועז"א דשכינתא חפיא עליהו מתתקנא בתריסר שבטין תחותה לדמיון שבטיו של ישראל והענין הוא להודיע כי היו ישראל נתקנים במלכות שד"י דוגמת י"ב הויות וי"ב אלכסונות ולא יכיל לשלטאה עליהו עיניה כי עינו הר"ע למטה ואיך ישלוט התחתון על העליון. ואיך ישלוט עין הרע של מטה על יעקב שלמעלה.
וע"ד קב"ה בעא לחפאה לנח לאסתתרא מעינא יחזור לענין הנדון ויבא נח ובניו ואשתו וכו'. מפני מי המבול דמיין דחקין ליה כך דרז"ל אף נח מקטני אמנה היה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול ולא נכנס בתיבה עד שדחקוהו המים וזהו מפני מי המבול. א"ר יוסי חמא מלאך המות. כבר נזכר למעלה כי מלת מבול הרמז על מלאך המות ור' יוסי אומ' כי לא דחקוהו המים שא"כ ה"ילל ויבא נח ואשתו וכו' אל התיבה מפני המים ובאמרו מי המבול רמז למלאך המות שהיה בא כנגדו וכמ"ש למעלה דאע"ג דמייא הוו מחבלא אויל בגוויהו. ובג"כ עאל לתיבה וכו' אמאי תריסר ירחי לא פחות ולא יותר ויאמ' כי כך דינם של רשעים י"ב חדשים. ור' יהודה אמ' כי דינם של רשעים ששה במים וששה באש ובכאן לא מצינו רק כל י"ב במים והשיבו ר' יוסי בתרי דיני' דגהינם אתדנו כמ"ש ז"ל בתשלג בצלמון וכן בכאן במים צוננין ובמים רותחין בלא אש. ארבעים יום לקו כנגד מ' יום של יצירת הולד כמ"ש למעלה. וכל שאר זמנא אתמחון מעלמא לתשלום הי"ב חדשים כי הוצרך הזמן ההוא להתמחות בשרם. ווי לאינון חייביא דהא לא יקומון לאחייא בעלמא ולמיקם בדינא וכן כפ' חלק דוד המבול אין להם חלק לעה"ב ואין עומדין בדין שנאמ' לא ידון רוחי באדם לעולם ופי' רש"י לא דין ולא רוח שאין עומדין בדין ואין להם רוח לחיות עם הצדיקים שיש להם חלק. אמנם הכא הוכיח זה ממה שנא' בהם וימחו כד"א שמם מחית לעולם ועד ואפי' למיקם בדינא לא יקומון וכבר כתבנו כי לשון מחוי ענינו שלא ישאר לו עוד זכר: