פתח ואמר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד וכדי לבוא לענין הסוד יקדים כמה צריכים בני אדם להשמר מחטוא לו יתברך כי זהו יתרונם על כל הבריות מצר בחירתם המסורה להם לבחור בטוב ולמאוס ברע דהא לבתר דחטא בר נש רשים חובתיה לעילא כי פגם בצורה העליונה ודבק בצורת הנחש.
ולא אתמחק בר בתוקפא סגיא בתשובה שלימה להעביר הכתם ההוא שפגם בו ואמר כי כל מה שיוסיף האדם לשוב לחטוא בחטא ההוא פעם שנית ושלישית אתפשט ההוא כתמא מסטרא לסטרא דא כלומר מכל עבריו לפי שהב"ה מעביר ראשון ראשון אם לא ישוב להורו הרע ואם שב פעמים שלש יגבר הכתם ויגדל ויתפשט מעבר אל עבר.
ת"ח דוד מלכא כיון דחב בעסקא דבת שבע ואם היתה ראויה לו מששת ימי בראשית על שאכלה פגה היה מצטער וחושב כי נכתם עונו לפניו ועליו היה אומר כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד מה כתיב גם יי' העביר חטאתך לא תמות אמר בו לשון העברה שהעביר הכתם ההוא מלפניו.
א"ל ר' אבא והא תנינן דבת שבע הית לדוד מו' ימי בראשית אמאי יהבה קב"ה לאוריה החתי מקדמת דנא ומתשובת שאלה זו יתבאר הסוד אשר אמר עליו רזא איהו לאינון דידעי אורחוי ושבילוי דאוריתא.
א"ל הכי אורחוי דקב"ה יקדים קודם לדבר בסוד הגלגול כי כן הדין של מעלה בסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים ונוטל בת זוגו כמו שיתבאר בפ' משפטי' בארוכה כיון דמטא זמניה אתדחייא האי דנסי' לה מקמיה וכו' ואחר שביאר לו הסוד הזה למה יזכה אחר באשת זולתו שב לבאר סוד למה ניתנה בת שבע לאוריה שיקדים כה קודם דוד ואמר ורזא דבת שבע דאתיהיבת לאוריה החתי בקדמיתא פוק ובדוק ותשכח אמאי אתהיבת ארעא קדישא לכנען וכו' כלומר אינו מן הטעם הנגלה הזה כי אם מטעם שכן יסד המלך מלכו של עולם שתקדם ממשלת הקליפה בעולם ואח"כ יציץ ופרח ממשלת האור בסוד ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדו"ם לפני מלוך מלך לבני ישראל ובסוד ויצא הראשון אדמו"ני. וכבר ידעת מה ששאל אותו הגמון לרבן גמליאל מי תופס אחרינו הביא נייר חלק נטל קולמוס ושרטט לו ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו אמרו ראו דברים ישנים מפי זקן חדש. הסתכל במתק דבריהם ע"ה שרמ"זו לסוד הזה עצמו שהם דברים ישנים קדמו בידיעתו של בורא עולם שתקדם הקליפה ואחר יציץ ופרח ישראל ושהם כבשונו של עולם ונמצאו בפי זקן חדש שחדשם הוא עתה וגלה הסוד הוא שאמר רשב"י ע"ה פוק ובדוק ותשכח וכו' וכלא רזא חדא הוא ומלה חדא הוא כלומר קדימת אוריה החתי לבת שבע וקדימת הכנעני לארץ ישראל הכל סוד אחד.
ת"ח אע"ג דדוד אודי על חוביה ותב בתיובתא ואין דבר שיעמוד בפני התשובה עכ"ז לא אעדי לביה ורעותיה מאינון חובין דחב אותם שאדם דש בעקביו שכן אמר עון עקבי יסובני גם השגיאות וזולתם כמ"ש שגיאות מי יבין מנסתרות נקני וכבר ראית מ"ש ז"ל למה דוד דומה לסוחר כותי וכו' ונקתי מפש"ע רב גם מזדים וכו' ופרט מההוא חובא דבת שבע והטעם בזה היה שירא שמא יגרום החטא ויזכרו בשעת הסכנה לפי שהשטן מקטרג בשעת הסכנה ובגין דא לא אנשי לון מדעתיה.
ד"א כי פשעי אני אדע כלהו דרגין דתליין בהו בני נשא דע כי כל מעשה בני האדם אם טוב ואם רע נכתבים ונרשמים למעלה איש על מקומו ונמסרין ביד מלמדי הזכות או ביד מלמדי החובה ואותם הממונים על החובה נקראים פשעי"ם על מלאכתם אשר התפקדו עליהם והיה אומר דוד כי פשע"י אני אדע אותם המדרגות אשר בהם תלויים חובי נשא אני יודעם. וגם חטאתי פי' חסרון המדה אשר אני מתיחס אליה שעוד לא נתמלאה פגימתה וגם כי בימי שלמה שהיתה במילואה עכ"ז נגדי תמיד כי עוד תשוב לחסרונה בסוד ואת עיני צדקיהו עור ולא תתמלא משלם ובתמידות עד שיבוא מלך המשיח שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ.
הוא היה גבור ציד לפני יי'. ת"ח הוא הוה גבר תקיף לבושוי דאדם קדמאה הוה לביש והוה ידע למיצד צידה דבריתא בהו. הנה ראיתי להרחיב מעט הדיבור בענין הבגדים האלה לפי שלא ראיתי לאחד מן המפרשים אשר קדמוני מי שידבר בענינם ובמהותם ואיכותם דבר רק אם בוא יבוא לידם זכרונם הם אומרים סתם מ"ש רז"ל שהם היו בגדי אדם הראשון ובאו ליד נמרוד ובהם היה מצודד נפשות אדם ובהמה וחיה ועוף והם אשר באו ליד עשו כשהרג לנמרוד ובהם היה הוא ג"כ יודע ציד נאמ' כאן הוא היה גבור ציד ונאמר שם איש יודע ציד ולא ביארו לנו מה טיבן של אלה הבגדים האם הם עלי תאנה עצמם שנא' בהם ויתפרו עלי תאנה או הם זולתם לפי שמצאנו מחלוקת בדבריהם יש מי שסובר שהמה אלה ויש מי שסובר שהם זולתם כאשר תראה במאמרים שאביא לפניך. או אם אלה הבגדים אם הם רוחניים או ממשיים או שני הענינים יחד כל זה אנו צריכים לידע ולישב המאמרי' המתנגדים האמנה ראוי להקדים כי מצאנו לרז"ל בעלי המדרש חולקים באיכותם יש מי שאומר חלקים היו כצפורן ונראים כמרגלית. ויש שאומר בכלי פשתן הבאים מבית שאן היו ואמר כתנות עור שהיו דבוקות לעור. ויש מי שאומר שפי' כתנות עור שהעור מתהנה בהם. ויש מי שאומר איגיאה ויש מי שאומר אנגיא וכן לגאי וסיסרטון וגלא קסינון כלם מיני בגדים משובחים זה מזה והם מעולים במראיתם ובמעלתם ורבי שמואל בר נחמן אמר צמר גמלים וצמר ארנבים כתנות עור שהם באים מהעור. הנה אלה החכמים ע"ה כלם מסכימים שהם בגדים ממשיים אם מצמר אם מפשתים או דבר אחר משובח מזה וצריך א"כ לדעת במה היו מסוגלים כל כך שיצודו בהם אדם ובהמה וחיה ועוף. גם אמנה מצאתי ראיתי בספר הזוהר שאומרים כי אלה הבגדים הם הם עלי תאנה שתפרו להם ושהם היו רמז לכחות העליונים ושהם דוגמא לידיעות החיצוניות אשר בהם דבק אדם הראשון בצאתו מן ג"ע אחר שגורש ונדחה לחוץ ופשט בגדי הקדש כתנות אור שהיה לובש ולבש בגדים אחרים חצוניים הם הם הידיעות החיצונוית שרצה לחסו' בצל קורתם וז"ל הזוהר בכתוב ויתפרו עלי תאנה אתדבקו לאתחפאה באינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה דאקרון טרפי אלנא חמו דהאי עלמא מתדבר על ידי אינון טרפין דאילנא ועבדו להון מנהון תוקפא לאתתקפא מנהון בהאי עלמא וכדין ידעו כל זיני חרשין וכו' הנה ביארו כי הבגדים ההם עלי תאנה שהביא תואנה לעולם שהם רמז לתמונות החיצוניות והידיעות בקסמים וחרשין וזולתם מן החכמות ההם. שוב מצאתי בספר הזוהר ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור אלביש לון קב"ה בלבושא דמשכא אתהני מניה הה"ד כתנות עור ברישא הוו אור דהוו משמשי ביה עילאי וכו' והשתא דחבו כתנות עור דמשכא מתהני מנייהו ולא נפשא הנה יראה שכלם מסכימים לכוונה אחת שקודם החטא היו משתמשים בלבוש רוחני ואחר החטא בלבוש חומרי. גם יונתן עוזיאל ע"ה תרגם ועבד יי' וכו' לבושין דיקר ממשך חויא דאשלח מניה על משך בשריהון ואין להבין מדבריו כפשטו כי מה יקר וגדול' יהיו לו לאדם בלובשו בגדי הנחש המצורע אלא שהכוונה כלה אחת היא שהרמז על כחות הנחש החיצוניו' בגווניו המצורעי' והבן. שוב מצאתי בפ' ויקהל ז"ל וירח את ריח בגדיו ויברכהו הא אוקמוה דאינון לבושין מאדם קדמאה הוו דיהב ליה קב"ה לאלבשא לון בגין דכד חב אדם אתעדי מניה ההוא לבושא יקירא דאתלבש ביה בקדמיתא כד עאל בגנתא דעדן ולבתר דחב אלביש ליה בלבושא אחרא והוא מאינון לבושין דאינון רתיכין דאינון אחוריים ואינון לבושין אקרון טופרא וכד הוה בגנתא דעדן כל אינון רתיכין וכל אינון משריין קדישין הוו סחרין ליה לאדם והוה מתנטיר מכלא ולא הוה מלה בישא דיכיל לאתקרבא בהדיה וכיון דחב אעדיו מניה הנהו לבושין והוה דחיל ממלין בישין ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין ולא אשתכחו ביה אלא אינון טופרי דאצבען וכו' לבתר עבד ליה לאדם לבושין אחרנין מטרפי אילנין דגנתא דארעא הנה כי יראה מדבריהם שהבגדים שהלבישם יתברך הם מעלי האילנות אשר בג"ע ולא מעלי תאנה וראיתי עוד מאמר בפ' בא אל פרעה ז"ל תאנא כיון שנכנס יעקב נכנס עמו ג"ע וירח את ריח בגדיו ותאנא אותם הבגדים היו של אדם הראשון דכתיב ויעש יי' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור והוציאם מג"ע ואי תימא דכתיב ויתפרו עלי תאנה דאינון הוו אי הכי אמאי כתיב ויעש יי' אלהים וכתיב כתנות עור הא לא הוו אלא עלי תאנה אלא כתרגומו לבושין דיקר והוו סלקין ריחין מבוסמא דג"ע ותניא בשם מלא אתעבידו דכתיב ויעש יי' אלהים הנה יראה מכאן שהם בגדים אחרים זולת עלי תאנה וא"כ מכל מקום יקשה מה המה אלה הבגדים אשר ירש נמרוד אם הם הידיעות החיצוניות והקסמים והחרשין שבהם היה צד את הבריות בעשותו לעיניהם דברים יוצאים מההיקש הטבעי ובזה היה צד אותם או אם בגדים ממשיים וא"כ צריכים אנו לדעת איכותם לשהיו מסוגלים לצודד בהם נפשות גם צריכים אנו לישב דבריהם ע"ה שיהיו מסכימים קצתם לקצתם וקודם שאבוא אל המכוון צריך להודיעך סוד הכתוב ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד ומעיל וכו' וסוד הנשים הארורות האורגים בתים לאשרה ובזה ינוח דעתך באלה הענינים הנראים זרים בתחלת המחשבה ובלתי נסכמים קצתם לקצתם. וזה כי צריך אתה לדעת כי כל דבר אשר יתלבש בו שכל האדם ודעתו לעשותו ההוא יקרא מלבוש על שני פנים מלבוש עיוני ומלבוש מעשיי והם ענין א' כי כשתתלבש המחשבה העיוניית במעשה האדם יקרא הלבוש ההוא מעשיי וכשיתלבש המעשיי בעיוני ההוא יקרא עיוניי ושניהם הם כדמיון הנשמה עם הגוף ובהצמדם יחד הם נקראים מלבוש אחד וזהו סוד המלבוש להם ע"ה כי יפשיט האדם מלבוש החומר ולבש מלבוש עיוני עליון ויסכים הפועל המחשבי למעשה ויהיה כסא זה לזה וישרה זה על זה להוציא כלי למעשהו. והנך רואה שהם ע"ה קוראים בבחינה זו לימים אשר בהם היה מתעסק הצדיק בצדקותיו בעוד בחיים חיתו יקראום מלבוש ואם הם מחוברים מהזמן אשר אין לו מציאות נתפש לפי שהוא מקרה דבק בתנועה והוויתו בין העבר והעתיד כרגע קטן ועכ"ז יקראוהו מלבוש אמרו בכתוב ויקרבו ימי ישראל למות וכן ויקרבו ימי דוד למות ת"ח כד קריבו אינון יומין קמי מלכא קדישא אי הוה זכי ההוא בר נש ונפיק מעלמא עאל באינון יומין ואינון לבושי יקר דמתלבשא בהו נשמתיה ואינון יומין הוו דזכה בהו ולא חב ווי ליה לההוא דגרע יומוי לעילא דכד בעא לאתלבש' ביומוי אינון יומין דפגים בחובוי חסרין מההוא לבושא ואתלבש במנא חסירה. הנה הם ע"ה עשו מהימים העוברים אשר חלפו להם כדמיון מלבוש שנארג בהם ממעשי הצדיקים וכאלו קרבו אחד אל אחד כבגד הנארג ועושה מהם יריעה אחת נרשמת ומצויירת במעשים ההם לבוש רוחני. ואחר שכן הוא כי כל דבר הנחשב צריך איזה פועל גוף מורגש יהיה נאות אל המחשבה ההיא שתתלבש בו על נכון הנה אז יהיו שניהם כדמיון הנשמה אל הגוף ויורשמו הציורים המחשביים בפועל ההוא בלא ספק ומזה הטעם צוה האל יתב' לעשות בגדי קדש לאהרן ולבניו לכהן בהם בבית אשר נקרא שמו עליו על האופן ההוא והגוונים אשר צוה בהם באריגתם כי הם רומזי' לגוונים העליונים ובהם תדבק נפשו של כהן גדול לעלו' מעלה מעלה אל שרשם להמשיך משם שפע וברכה באמצעו' הבגדי' ההם אמרו בפ' פקודי דף רכ"ט ע"א בגוונא דא כהנא רבא לא עאל לקודשא עד דאתלבש באינון לבושין וכו' בגין דנפקו מרזין עילאין ואינון כגוונא דלעילא ואקרון בגדי שרד בגין דאשתארו מאינון לבושין עילאין בגין דהוו ממה דאשתאר מנהורין דזיוין עילאין דתכלת וארגמן גווני דרזא דשמא קדישא דאקרי שמא שלים יי' אלהים ודא איהו רזא לאתלבשא כהנא רבא למיעל לקודשא תולעת שני אינון גוונין סומקא ותכלא ארגמן דאיהו כליל בכל אינון גוונין ומגו דאתלבש בהון הוה עאל לגו ולא דחיין ליה לבר. הנה ביארו בפי' שאותם הבגדים שהיה הבהן מתלבש בהם היו דוגמא למלבושי הכהן הגדול של מעלה מיכאל שמו ושהגוונים האלה התחתונים נמשכים מן הגוונים העליונים המתפשטים מכח י"הו ית' שמו שהם סוד השלשה הגוונים העליונים הנדפסים בה"א האחרונה שהיא סוד אלהים להיות השם אחד מלא ובזאת יבא אהרן אל הקדש. ומזה הטעם עצמו היו הנשים הארורות אורגות בתים לאשרה פי' היו אורגות יריעות בשעות ידועות להן על צד כשפנותן להיותם מלבוש ובתים לבדים לאשרה בסוד יריעות המשכן המבדיל בין קדש לחול כמה פעמים שהיו הנשים טוות בחכמה וראיתי לחכם א' שכתב שראה בס' חנוך בסוד עץ הדעת טוב ורע ענין גדול ונסתר בסוד הנשים האורגות בתים לאשרה כי האריגה ההיא בסוד הבתים הידועים שהם כ"ד בתים מתהפכים בסודות גדולות וכתב כי כל אותם הבתים יש להם שמות ידועים וכתב עוד כי בבית י"ג הנקרא באותה חכמה בית הדו"ב והוא נפלא בעניניו והנשים היודעות האריגה ההיא בכשפנותן קוראות לבית ההוא צפו"רן שמי"ר והוא על ענין ידוע. וכן מלקטות הצפורנים הנופלות לארץ מבני אדם ועושות מהם קטורת לענין ידוע עם עין הימין של דו"ב ולא תספרנה דעתן מסודות החכמה ההיא בתת כח ואילות לסוד האשרה. ואמרו כי להתיש כחן ומעשיהו יוקח אש דולק וישים כנגד צפורניו של יד ימין ויסתכל בהם היטב ויכרות אותם וישליך לפניהם ויפתח ידו לעיניהן בחמש אצבעותיו ולא תצלחנה מעשיהן כי תשש כח הסבה ההיא. וכיצד יקצצם יתחיל בשמאל ויתחיל בקמיצה ומדלג האמה ונוטל האצבע ומדלג הגודל ונוטל הזרת ומדלג הקמיצה ונוטל האמה ומדלג האצבע ונוטל הגודל. ובימין מתחיל בגודל בדרך דלוג ומסיים בקמיצה. ועל סוד זה אנו מסתכלים בצפרנים במוצאי שבת לאור הנר כדי להתיש כח הסבה ההיא המתפשט' בליל מוצאי שבת בעולם בעון אדם הראשון שאז"ל כיון שחטא סבבוהו כמה תלאות ורוחות ושדין ומזיקין שבאו להזיקו ובמוצאי שבת הוציא אור ונסתכל בצפרניו וברך לקונו אזי ידע שהקב"ה הצילו מכל רע והכל תמצא על ענין אמיתי ואופן החכמה ואין שום דבר יוצא ריקם מכל דברי חז"ל ע"כ דברי החכם הנז'. ונשוב אל ענינינו והוא כי יש סגולה גדולה בכל בגד הנארג על פי החכמה בסגולות הנמצאות בטלסמאות העשויות ממיני המתכות או זולתם על פי חכמת הכוכבים ואם ימאן זה הרמב"ם ז"ל בספרו המורה בחלק השלישי והאריך בזה הרבה בההביל הענינים האלה ובעינינו ראינו בענין סגולת האריגה דברים מתמיהי' נוסה פעמים רבות והוא כי כדי להוציא החבוש מבית האסורים אשר כבד עליו מאמר המלך מתקבצות נשים רבות שלא נשאו מימיהם רק לבעל הראשון וטוות פשתים ביניהן ואורגות אותו ועושות ממנו מכנסים ביום אחד ומוליכים המכנסים לבית האסורים ולובש אותם החבוש ומיד הולכים לדבר עליו אל המלך ומתיר אותו בדבר נקל ואומר שהנשים ההם לוחשות דברים בפיהם בעת הטוויה כדי להפך לב המלך מרעה לטובה גם כי יהיה באיש ההוא חטא משפט מות ואל תתמה על זה כי בעיננו ראינו זה המעשה פעמים רבות בארץ המערב הנה א"כ יצא לנו מזה כי יש סגולה מודעת באריגת הבגדים הן שיהיה אריגתם ועשייתם מצד הקדושה בבגדי הכהן הגדול. הן שיהיו עשוים מצר הנח"ש הטמא כנשים האורגות כי יש כח במעשים ההם להכחיש פמליא של מעלה. והנה אדם הראשון קודם שגורש מג"ע ופשש את בגדי הקדש ולבש בגדים אחרים וידע כח הנחש ותפר עלי תאנה במעשה ובמחשבה. במעשה כי יש בארצנו מין אילן אחר קורים אותו הישמעאלים תאנה של אדם הראשון ועושה תאנים ארוכים ועלהו יותר ארוך על שש אמות ורוחב שתי אמות ויותר והם עלי תאנה אשר תפר במעשה לכסות בשר ערותו כשהכיר וידע בושת הערוה. מה שלא היה מרגיש קודם החטא. ובמחשבה גם כן רצה לחסות בכנפי התא"נה הידועה שהביאה תואנה לעולם והדביק מחשבתו שם במעשה תפירת עלי התאנה שאם לא כן למה לא תפר עלי אילן אחר הוא שכיון אליו המאמר הראשון שהבאתי מויתפרו עלי. תאנה אתדבקו לאתחפאה כאינון צולמין דההוא אילנא דאכלו מניה וכו' חמו דעלמא מתדבר על ידי דאינון טורפין דאילנא ועבדו לון מנהון תוקפא כי הדביקו עלי התאנה העליונה בעלי התאנה התחתונה למטה להיות כסא זו לזו כדי שתשרה כח העליונה בתחתונה כדרך שעושים בעלי הטלסמאות להמשיך כחן העליון בתחתון. ואחר שגורש מג"ע בחמלת יי' עליו לא הניחו בבגדים הצואים ההם שלא היו כי אם חגורות לכסות בשר ערוה ועשה לו בגדי יקר אשר בהם נחלקו רז"ל של מה היו הכתנות היקרים ההם אחרי שהיו מעשה השם זה אומר של כך וזה אומר של כך וכך וכלם מסכימים שהיו מעשה יי' כמו שהעיד הכתוב ויעש יי' אלהים בשם מלא כי לא רצה שישתמש בעלי תאנה והראיה שהרי כשבאו ליד נמרוד וזולתו קרא' הכתו' בגדי עשו החמודו' אשר אתה בבית והיו הבגדים האלה טבעיים קדושים נושאים כח וחן עליון הוא שאמרו בפרקי רבי אליעזר רבי יהודה אומר הכתונת שעשה הקב"ה לאדם הראשון ולעזרו היו עם נח בתיבה והנחיל' לנמרוד ובשעה שהיה לובש אותם כל בהמה חיה ועוף שהיו רואין אותו היו באים ונופלין על פניהם לפניו והיו בני אדם סבורים שהיה מגבורתו לפיכך המליכוהו עליהם ועל כן אמרו במדרש שכהן היו הבכורות משמשין בעבודה והוא הוא מה שאמר במאמר השני שהבאתי דוירח את ריח בגדיו ואי תימא דאינון הוו עלי תאנה אי הכי אמאי כתיב ויעש יי' אלהים וכתיב כתנות עור האלא הוו אלא עלי תאנה אלא כתרגומו לבושין דיקר ותני' בשם מלא אתעבידו ואם נעשו בשם מלא חן העולם כלו שנברא בשם מלא עליהם וכל הבריות יתאוו להם כי בגדי חמודות הם וכל רואם יחמדם והלובשם בהכרח יאהבוהו ויטו אחריו ויסורו אל משמעתו מצורף לזה בעשותו. הקסמים והחרשין ההם שקבלו ידיעותיהם זה מזה מידיעות עלי התא"נה וקליפותיה ואתה יודע כמה מבני אדם מתקבצים לראות את המכשף או את האוחז את העינים כי יראה דברים זרים יוצאים מהיקש הטבעי וימשוך את לבבם אליו עד שיאמינוהו ובזה היה נמרוד מצודד הנפשות הוא שאמר בכאן ת"ח הוא הוה גיבר תקיף לבושוי דאדם קדמאה הוה לביש והוה ידע למיצד צידא דבריתא בהו.
א"ר אלעזר נמרוד הוה מפתה לבריתא למהך בתר פולחן ע"ז פי' הלואי שהיה מקרב הבריות לעבודת הבורא בכח הבגדים ההם אלא שהוא היה מפתה אותם לע"ז ואמר כי מצד שהיה מנצח כל הבריות בסגולת הבגדים ההם ועושה עצמו אלוה ועובדים אותו בני אדם ושלכן נקרא שמו נמרוד דמרד במלכא עילאה לעילא. ואומרו לעילא רמז שהיה מקצץ בנטיעות בהפריד הכח התחתון מן העליון שזו היא העבודה זרה עצמה. ד"א דמרד בעילאי ותתאי ביחס לעצמו האלהות והוא שאמר בהדיא באינון לבושין שליט ובהו מלך ומריד במאריה כלומר אפילו באדוניו אשר כחו באמשם והסתכל שלא אמר כאן כמ"ש למעלה במלכא עילאה לעילא אלא ומריד במאריה שהכוונה כי גם זו כחו לאלהיו מרד בו והיה אומר שאינו מושפע ממנו ושהוא הוא השלים בעולם.
אר"ש באלין לבושין ידעי בהו חבריא רזא עילאה הוא שאמרנו בסוד המלבושי' ההם שהיו יודעים החברים ע"ה מה טיבו והכח הנמשך להם וסגולתם בסוד ההשבעו' הידועות להם וההלבשות שמתלבשות הכחות ההמה בהם לפעול בהם הלובשם והיודע סודם.