רבי שמעון הוה אזיל בארחא והוה עמיה ר' אלעזר בריה ור' יהודה ור' אבא וכו' אמר ר"ש ע"ה תמהנא איך בני עלמא לא משגיחין למנדע מילי אורייתא. תמיד ע"ה תמיהים על זה למה שכבר נתפרסם המעמד ההוא והקולות והברקים וקול השופר שבו נתנה התורה כי זה יגיד מעלתה ותמימותה ושלימותה לא נעשה כן לכל גוי ובני העולם לא שמו לב אליה ואל יושר אמריה על מה הם עומדות וקרוב להם לשמוע שיר כסילים או ספורי ההבלים הבדואים מלב הבודי' מהטו' אזן אל דברי התורה ופתח ע"ז נפשי אויתיך בלילה אף רוחי בקרבי אשחרך האי קרא אוקמוה וכו' בפ' אחרי מות בפ' והיתה לכם לחוקת עולם פתח ר' חייא זו הפתיחה ויאמר כי נפשי אויתך בלילה ורוחי בקרבי ישחרך היה לו לומר אלא הכי קאמר קב"ה רוחא ונפשא דכלא וישראל אמרי נפשי ורוחי אנת בגין כך אויתיך לאדבקא בך ואשחרך לאשכחא בעותך ושם יביא ארבעה פי' בכתוב ועכ"א האי קרא אוקמוה ואוקימנא ליה אבל ת"ח נפשא דבר נש כד סליקו לערסיה לישן בכל לילה נפקת מניה וסלקא לעילא לפי שנתעסקה בגוף בעסקי הגוף ביום ובלילה בהניח אותה הגוף מרגזו ומעצבון ידיו תתאוה לראות אור פני מלך חיים כאשר היתה באמנה אתו.
ואי תימא דכלהו סלקין לאו כי בני עליה את פני האדון מעטים הם לאו כל חד חמי אפי מלכא. אלא נפשא סלקא וכו' כי כל הנפשות מסתלקות מן גופותיהם ולא אשתאר בהדי גופא בר חד נשימו בטרסקלו פי' כדגרסינן ולא סייחי"ן בטרסקלי"ן שבפיהם תולין טלסקר בשבת והוא כלי של עור והכוונה לומר שלא ישאר באדם רק התנשמות הרוח כנאד בקיטור.
דחיותא דלבא נפשא אזלא שבהם היה מרגיש ויודע ומבין. אזלא ובעיא לסלקא אם יניחוה לעלות רוצה היא לעלות כי זה תלוי כפי מעשיו של אדם וכמה דרגין לררגין לסלקא ולא הכל זוכים לעלות לראש הסולם.
שטאת והיא אתערבת בהדי קומרין טהירין דמסאבותא פי' גחלים צחים של טומאה כלומר אותם מלאכי חבלה שהם כגחלי אש הממונים על הטומאה ופי' קומרין כמו גומרין ולפי שאינם בעלי גוף נקראים טהירין תרגום צהרים טיהרא כלומר שהם צחים בגחלי אש.
אי היא דכיא דלא אסתאבת ביממא סלקא לעילא ואין בהם כח לעכבה ואי לאו היא דכיא אסתאבת בינייהו כי כל מין אל מינו ישכון ושם תתאחז נפשו ולא חלקת יתיר.
ותמן מזריעין לה מלין מאינון מלין דזמן קריב הם ההודעות הבאות מחדשים מקרוב באו ואין בידם להודיע לזמן רחוק כי אם לזמן קרוב ולזמנין דחייכין בה ומודיעין לה מלין כדיבין אם נטמאה כ"ב שלא תזכה לאותם ההודעות מקרוב יבואו ומודיעים לה חלומות של שקר וכזב לשחק פה.
אזלא כהאי גוונא כל ליליא ולא תנוח מלשלוט לכאן ולכאן כפי הבנתה עד דאתער בר נש ותבת לאתרהא בהגיע תור זמן התעוררו' אדם תשוב להיכלה כי היא מזומנת להעירו כי לא יעור משנתו עד בואה אליו.
ווי לאינון חייבי עלמא דמשאבי גרמיהו ונפשייהו כי הם גורמים שלא תעלה נפשם למעלה בטמאה אותה בטומאת גופם.
ת"ח אינון דלא אסתאבו כד סלקי בערסיהו נפשיהו סלקן ועאלין בכל הני דרגין כלומר עוברים על אלה המדרגות הם הקומרין טהירין ואינם מונעים אותה לעלות כי טהורה היא ואין להם שום אחיזה בה. וסלקא כפום ארחיה משגת כפי טהרתה אם מעט אם רב.
ההיא נפשא דזכאת לסלקא כלומר מעלה מעלה אתחזיאת קמי סבר אנפין יומין הוא חנו"ך שומ"ר הפת"ח בסוד ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנ"ת הספיר בכף הדמיון והוא הדום רגליו של שכינה ששם נרשמים כל המאורות העליונים ומשם באים כל ההודעות האמתיות העתידות לבוא לעולם ונקרא סבר אפי יומין לפי שהוא תמיד מיחל ומקוה למאור רבו המשפיע בו שהוא בעל השיבה עתיק יומין תרגום אחרית ותקוה סוף וסבור ומזהו הטעם נקרא הבעל שיבה סבר באוריתא כי תמיד הוא שוקד ומקוה לסבור והסוד בזה ויהושע בן נו"ן נער לא ימיש מתוך האה"ל באשר יתבאר במקומו ב"ה ועדיו תגיע הנפש הזכה ברב חשקה להשיג ולראות במעם יי' ולבחר בהיכלו וסוד ההיכ"ל ידוע ודא הוא בר נש דאית ליה חולקא תדיר בעלמא דאתי אפי' בעוד בחיים חיתו שהרי היא עולה בכללילה לעולם העליון.
ודא נפשא דכסופא דילה בקב"ה תדיר אפי' בהיותה נשואה בגוף האדם ע"ד נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות יי' דכסופא דילה כד סלקא בקב"ה כי כל מגמתה אליו ולא לאותם מדרגות התחתונות זיני טהירין אחרנין וכו' כך כתיב נפשי אויתיך בלילה פי' בנפשי המשתוקקת תמיד לרדוף אחריך היא סיבת שאני מתאוה להיות דבק עמך ע"ד משכני אחריך נרוצה כי היא תמשכני לאוות אותך ולא להתפתו' אחרי מיני המדרגות התחתונו' כי חשקה תמיד אל המקום אשר יצאה ממנו ולפי שבאו בכתוב שני מלות מיוחסות ליום וללילה נפ"ש בלי"לה ורו"ח בי"ום יבאר כי כל אחת מהנה מיוחסת למדתה כי הנפש תתיחס למד"ת הלילה והרוח תתיחס אל מד"ת הי"ום הנרמז בשחר ושאין ביניהם פירוד כשם שאין פירוד בין מד"ת הי"ום ומדת הלילה עטרת ותפארת שזו כסא לזו. וחד עילאה דשלטא עלייהו היא הנשמה כי לשלשה חלקים נחלקת נפש רוח נשמה וזו כסא לזו כאשר נתבאר בסוד ויולד נח שלשה בנים וכלנה באות ממשיך אחד ממדת הבינ"ה וממדת התפארת וממדת המלכות והכל אחד והוא אמרו וכלהו דרגין סלקן ברזא דחכמתא דכד מסתכלין אלין דרגין יסתכל בר נש בחכמה עילאה ויבין כי יצירתו בחבמה עליונה וכן תקנו ז"ל לומר אשר יצר את האדם בחכמה. והאי נשמה עייל בהו פי' ברוח ונפש. וכד האי שלטא כדין ההוא בר נש אקרי קדוש שלים בכלא כשגוברת הנשמה השכלית על הנפש המתאוה כי תאוה נהיה תערב לנפש אבל הנשמה כל חשקה ותאותה לגבי קב"ה. ובהדיא יבאר היאך הם כסאות זו לזו ואחר נפש איהי אתערותא תתאה ודא סמיכא בגופא וזנת ליה כי משכנה בכבד שהוא מקור הדם הזן את הגוף והכתוב אומר כי הדם הוא הנפש. לבתר אתתקנת ואתעבידת כורסיא לאשראה עלה רו"ח באתערותא דהאי נפש דאתאחידת בגופא לפי שלא תתקיים הנפש בגוף כי אם לסבת הרוח המתאחז בה ומשכנה בלב לבתר דמתתקני תרוויהו ונצמדות זו בזו זמינין לקבלא נשמה היא כח ההשכלה. דהא רוח אתעביד כורסיא לגבי נשמה כשם שנעשית הנפש כסא לרוח. והאי נשמה איהי סתימא עילאה על כלא כי משכנה במוח הסתום מכל עבריו וכד תתסתכל בדרגין תשכח רזא דחכמתא בהאי מלה כי בצלם אלהים ברא האדם. ויתן דמיון לדבר הזה ויאמר ת"ח נפש דאיהי אתערותא תתאה כגוונא דנהורא דבוצינא הנדבקת בפתילה הוא החלק השחור כי להב הנר מתחלק ג"כ לשלשה חלקים חלק שחור והוא הדבק בפתילה וחלק לבן והוא השלהבת העולה למעלה. וחלק אחר בלתי נראה לעין שבו יתלכד השלהבת והוא אויריי בלתי נתפס ועין לא ראתה לרוב זכותו ובלתו לא יתקיים השלהבת. וכדין נהורא שלים כי השלהבת סבתו הפתילה וקיומו הוא האויר. כך הוא בר נש דאיהו שלם בכלא כי נר יי' נשמת אדם ואם זכה האדם שיהיו שלשת חלקי נפשו זו כסא לזו וזו לזו יערה עליו רוח ממרום ונקרא קדוש שנאמר לקדושים אשר בארץ המה בארץ ודאי כי האלהים בשמים והאדם בארץ דוגמא עליונה וזהו אמרו כגוונא דא ברזא עילאה. ת"ח בשעתא דעאל אברהם לארעא כי על דרך זה עצמו נתעלה כמחשבתו וזה כי בתחלה כשנראה אליו יתברך היה במדת העטרת המיוחסת לנפ"ש וקביל תמן נפ"ש כי נתעלי' נפשו בהשגת המדה ההיא הנקראת נפש ובנה מזבח לאותה מדה הנראה אליו כי היא הנראה לעיני נביאיו לבתר הלוך ונסוע הנגב"ה כי רו"ח י"הוה משמי"ם תנחהו אל החס"ד הדרומי ממדרגה אל מדרגה וכשנשלם בשניהם בסוד נפ"ש ורו"ח מיד נדבק בסוד הנשמ"ה זה מקום בי"נה כדין ויבן שם מזבח לי' סתם כי עין לא ראתה אלהים סתימא דכל סתימין וע"כ לא אמר בפעם ההיא הנראה אליו כמו שאינה בתחילה. לבתר ידע דבעי לצרפא ולאתעטרא בדרגין תתאין כי לא יבחן ולא יצרף כצרוף כסף ויתעטר עד שיבא בסוד הקליפה כי שם יבחן בין טוב לרע ובין אור לחשך ובין קודש לחול מיד וירד אברם מצרימה הוא ראש הקליפה כאשר נתבאר בסוד הנה"רות נהר פישון ואשתזיב ולא אתפתה בתת להם שום ממשלה כי ידע כי הן לא בידם טובם ועצת רשעים רחקה ממנו כי הממשלה והכח והיכולת לאלוה ממעל ואתצריף ותב לאתריה שלם בנפ"שו שלם ברוחו שלם בנשמתו. כיון דאתנחית ואתצריף מיד ויעל אברם ממצרים כי אין נסיון כנסיון האמונה. מכאן ולהלאה ידע אברהם חכמה עילאה סוד עולם האצילות ואתדבק ביה בקב"ה שהוא מחוייב המציאות וכל זולתו איפשר המציאות. כדין ואברהם כבד מאד בסטרא דמזרח במקנה בסטרא דמערב היא המדה האחרונה שאליה יתיחס קנין העולם בכסף בסטרא דדרום המיוחסת לכסף הלב"ן הוא האור של יום ראשון. בזהב בסטרא דצפון המתיחס אל הזהב האדום הוא הדין נמצא כי ידע היחוד במדותיו יתברך בסוד בא לו לקרן מערבית מערבית דרומית דרומית מזרחית מזרחית צפונית בסוד הקפת המזבח. אתו רבי אלעזר ורבי אבא וכלהו חבריא ואם לא זכר בעל הזוהר כי אם שלשה איפשר שלא האריך בזכיר' כלם. בכה ר' אבא ואמר ר"ש ווי כד תסתלק מעל מ' מאן ינהיר נהירא דאוריתא כי אחרי מותו ישוטטו לבקש את דבר יי' מהבאים אחריו ולא ימצאו ויעדר אורה של תורה בהעדרו זכאה חולקהון דחבריא דשמעין מלין דאוריתא אלין מפומך ע"ד אמרם מפי סופרים ולא מפי ספרים. ועוד הוסיף ר"ש לבאר סוד וילך למסעיו למסעו כתיב בסוד אב"ן שלמ"ה מס"ע וכבר נתבאר סוד זה אין צורך להאריך בו כי היא אב"ן ישראל ושל"מה מאור המשפיע בה ומסע לכל מחנות מעלה ושאר דברי המאמר מבוארים ממה שקדם.