פתח רבי אבא ואמר ועמך כלם צדיקים לעולם וכו' וכי כלהו ישראל צדיקים נינהו והא כמה חייבין וכו' ואיך יכללם כלם בשם צדיקים אלא הכי תנא ברזא דמתניתין זכאין אינו ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקב"ה כי מי הוא אשר לא יחמול על פרי בטנו ויוצא חלציו לתתו ביום השמיני ללידתו לכרות את בשר ערלתו ואמו ואביו שמחים וטובי לב בתת אותו כקרבן לאביו שבשמים ובעבור המצוה הזאת שהיא נכללת בכלם ראוי שיקראו כלם צדיקים.
וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא כלומר ודי להם שבאותה שעה שנמולים נכנסים בבריתו של אברהם אבינו שהוא סוד הי"סוד ליקרא צדיקים שנאמר וצדי"ק יסוד עולם ושני המדו' נקראים צדי"קים בסוד מילה ופריעה ונקראים על שמם וצדיקים יבואו וכו'.
נצר מטעי נצר מאינון נטיען שהעטרת אחת מהם מהנטיעות וכבר נתבאר הענין הזה בספר הבהיר בסוד האחדות אמרו משל למה הדבר דומה למלך שהיה בלבו ליטע בגגו תש"עה אילנים זכרים והיו כלם דקלים אמר כשיהיו כלם מין אחד אי איפשר להתקיים מה עשה נטע אתרוג ביניהם והוא א' מהט' לשעלה בלבו להיות זכרים ואתרוג מאי הוי נקבה והיינו דכתיב פרי עץ הדר כפת תמרים הסתכל בנועם דבריהם ע"ה כמה הפליגו במשל הזה לבאר סוד אצילות המדות זו מזו עד שעמד האצילות במקום שעמד שהיא המדה האחרונה כאשר גזרה חכמתו יתב' שלא יתפשט יותר מהמדה ההיא בסוד מספר הט' ושיחזור המספר אל האחד והוא העשירי והענין הזה נעלם מדעת כל באי עולם למה עמד המספר בט' ולא כשאר חלקי המספר אם לא שכך חייכה החכמה העליונה ועל כן אמרו משל למלך שהיה בלבו ליטע ט' אילנים זכרים וכו' ואל תפן אל קושי אשר הקשה המקשה המציא דרך אל דרושו אשר בנה וכתב שנראה שלא עמד על רצונו הראשון כי הוא גם הוא לא עמד תירוצו כי זה מנהגם ע"ה תמיד במשליהם וחידותם לדבר בלשון בני אדם וליחס לאל יתב' המחשבה עם הפועל לדמיון האומן החושב כל חלקי הסותר טרם שיוציא כלי למעשהו כי בזה הם רומזים שכל מה שנעשה במאמרו יתברך הוא על הצד היותר טוב והנאות שבאיפשר אעפ"י שלא נשכיל אנחנו הסבה והוא אמר ויהי שיאצלו מכת"רו יתברך ויתעלה ט' מדות כלם זכרים כלומר משפיעים ושתהיה המדה האחרונה נקב"ה לגבי כלם שכלם יהיו משפיעים בה ושתהיה ביניהם כלומר נקבת כלם ושתקבל מעש"ר מכ"ל כי כח כל המדות אליה יבואו ושם ינוחו לפעול כתחתונים רצונו של רצון כל הרצונו' ושתהיה היא סבת כל מעשה ולענין זה מתיחסת אל הנקבה אמנם לגבי עולם הנפרדים זכר היא וזכר נקראת בסוד זאת קומתך דמתה לתמר וזהו סוד פר"י כי היא פריו של עץ החיים כפת תמרים כפה א' של התמרים הנז' הדקלים עצמם ועל זה המשילו הענין בדרך משל לשכך את האזן שהיה בלבו ליטע ט' אילנים זכרים כי זכרים הם כלם לגבי ההשפעה אמנם לגבי המדות המשפיעות בה נקראת נקבה כי כך גזרה חכמתו שיעמוד האצילות בט' ושיפסק האור שם לתקן עולם במלכות שדי שאם לא כן היה האור מתפשט ונמתח והולך עד לאין סוף ושיעור וקצבה ולא יתחדש שום מחודש מהשפלים אשר בעפר יסודם ולזאת הסבה היתה הבריאה על אופן החכמה ההיא יתברך חכם הרזים כי בזה האופן נהיה מה שנהיה מעולם הנפרדים ועולם המורגש ועולם המוטבע וזו היא כלל כוונתם להודיע כי המדה הזאת היא ראשית המחשבה וסוף המעשה לא שנעשית מאליה כאשר הגשים הענין החכם המקשה ההוא במשל הספינה כי אין אנו צריכים למשל ההוא הנכרי כי הדבר הזה ידוע לרואי השמש מבלי הצטרך לפלפול דברים הלא תראה כי לא אחד מהקדומים הוצרך לבאר המאמר הזה של הבהיר והביאוהו רבים ונכבדים בחיבוריהם ולא הוצרכו לעשות בו משא ומתן כי היה הדבר פשוט לפניה' בסוד האצילות והבריאה וכל המרבה דברים מביא חטא וחסרון והדברים עתיקים ואל זה כיוון רבי אבא בנדון שלנו באמרו נצר מטעי נצר מאינון נטיען דנטע קב"ה בג"ע אמר כי לגבי ההשפעה היורד ממנה לעולם הנפרדים נצר ומטע היא אמנם לגבי שהיא מקבלת מכלם תקרא גן לפי ששם עמד האור ואין מדה אחרת כמוה שתקבל ממנה בדרך אצילות נמשך והוא אמרו והאי ארץ חד מנייהו ומבואר הוא.
ועל כך אית להו לישראל חולקא טבא בהכנסם בברית הארץ העליונה ונקראו צדיקים על שם הברית הנכלל בצדי"קים והבן זה.
מהו לעולם כמא דאוקימנא במתניתא דילן הוא סוד אמרו מן העול"ם ועד העול"ם עה"ב והעטרת. ותנא מאי קא חמא קרא דלא אקרי אברהם פי' כי הכתוב ידבר בשם הקב"ה שנאמר ויהי אברם בן צ"ט שנה יהיה יכול לקוראו הכתוב אברהם ע"ש סופו אלא הכי אוקימנא דעד השתא לא אתגזר וכד אתגזר אתחבר בה"א וכדין אקרי אברהם שנתוספה הה"א בשמו לסוד הה"א האחרונה בעלת הברית והיינו דכתיב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ותאנא דהא בראם ותאנ' באברהם מאי קא מיירי כי צריכי' אנו לדעת מאי שייכו' יש בין מדתו של אברהם הוא החס"ד לעטרת שלפי הנראה הם כרחוק מזרח ממע"רב ואמר דא חסד ודא שכינתא וכלא נחית דחדא ולא קשיא מלה והאי והאי הוי כי היא נקראת בשם כלם ומבואר הוא.
א"ל ר' יעקב לרבי אבא האי האי ה"א דבהבראם זעירא מהאותיות הקטנו' שנרשמות בתורה והיא דהליי' רברבא היא הה"א דהליי' תגמלו זאת מה בין האי להאי רצה לדעת סוד האותיות הקטנות והגדולות שהן נרשמות בכתובים ובא הענין לדבר בסוד הה"א.
א"ל דא שכי"נתא ודא י"ובלא אמר שבאו האותיות ברשמות גדולות וקטנות להודיע שכל שלמעלה הוא הרחב שלא יוחס לו גבול ומה שלמטה הוא מתקצר והולך עד שהיה ממנו גבול וצורת הנר יוכיח כי היא רחבה מתחת ועולה ומתקצרת ונר שלמעלה להפך והבן זה ולכן באו האותיות גדולות וקטנות להודיע כי כל מה שיש בי"ובל הגדול יש בשכי"נה אלא שזאת נקראת רחו"בות הנהר ע"ש הגודל ה"א גדולה וזאת היא קטנה. ואית דמתני דכלא חד דכד מנהרא מצדיק כדין קיימא באשלמותא אמר כי הקטנה והגדולה כלן רומזות אל העטרת אמנם בבחינה שלפעמים היא מלאה ברחמים ולפעמים מליאה בדין נרשמה ובגודל וקוטן וכלא שפיר והאי והאי ברירו דמלה כי הכל כוונה אחת וזה וזה אמת והכל ענין אחד ליודעי חן.
א"ר אבא זכאין אינון ישראל וכו' כי מאהבתו לזרע אברהם אהובו נתן להם מצות המילה דכל מאן דאית ליה האי את לא נחית לגהינם אי נטיר ליה שאם לא שמר הברית מהביאו ביאה נכרית במה נחשב הוא ומשקר בשמו של הקב"ה הנרשם בברית כי מסרו לאל נכר בבעילה נכרית ועליו הכתוב אומר ביי' בגדו ביי' ממש בגדו כי בנים זרים ילדו באשה נכרית אליו וכבר ידעת כי על שמירת הברית נקרא יוסף צדי"ק ונתוספה בשמו אות הה"א שנאמר עדות ביהוסף שמו וכבר ידעת כמה הפליגו בבועל ארמית עד שאמרו שקנאים פוגעים בו ועד שאמרו בפרק הנשרפין בעא מניה רב כהנא מרב לא פגעו בו קנאין מהו אנשייה רב לגמריה פי' ששכח מה שא"ל רבו בדבר זה אקריוה לרב כהנא בחלמיה בגדה יהודה ותועבה עשה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש יי' אשר אהב ובעל בת אל נכר אתא א"ל הכי אקריון בחלמי אדהכי אדכריה רב לגמריה בגדה יהודה זו ע"ז וכן הוא אומר כלכם בגדתם בי בית ישראל ותועבה עשה זה משכב זכור וכן הוא אומר ואת זכר לא תשכב משכבי אשה תועבה היא כי חלל יהודה קדש ה' זו זונה וכה"א לא יהיה קדש וכו' ובעל בת אל נכר זו הבא על הזונה וכתי' בתריה יכרית יי' לאיש אשר יעשנה ער ועונה אם ת"ח הוא לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידי' אם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה ליי' צבאות א"ר חייא בר אבויה כל הבא על הזונה כאלו מתחתן בע"ז דכתיב ובעל ובת אל נכר וכי בת יש לו לאל נכר אלא זה הבא על הזונה הנך רואה שהבועל בעילה נכרית משקר בשמו של הקב"ה קרי קב"ה ולפמליא דיליה ואמר חמו מאי בריה עברי' בעלמא שהיא דוגמא של מעלה.
ביה שעתא אזדמן ליה אליהו באותו ברית וטס עלמא בארבע טסין וכמו שדרז"ל ועוף זה מיכאל יעופף זה גבריאל כמו שנאמר והאיש גבריאל מועף ביעף על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא ע"ש שהיה מהמורכבים מד' יסודות.
וע"ד תנינן דבעי בר נש לתקנא כורסייא חדא ליקרא דיליה ולומר זה כסא נאליהו.
והוא אסהיד קמי קב"ה לפי שקטרג על ישראל באמרו קנא קנאתי ליי' כי עזבו בריתך בית ישראל כאשר יבאר בהדיא ומבואר הוא.
אדהכי הוה אתי נהורא דיומא כי נתעסקו בתורה מן חצות לילה עד בא הבקר.
קמו למיזל א"ל ההוא גברא במה דעסקיתו וכו' כי הקב"ה מסכים עם הצדיקים בהתעסקם בתורה כי יבואו דברים מכוונים אל הנדון בלא יודעים כי מי הביאם לעסוק בסוד הברי' אם לא שהסכים הקב"ה שידברו בענינו בלא יודעים שנולד בן לבעל הבית ושיקבל אות ברית בבשרו למחר דתחמון למחר אנפוי דמארי קיימא הוא אליהו.
דהא דביתי בעית בעותא דא מנייכו אם אינכם רוצים לעשות בעבורי עשו בעבור אם הילד.
א"ר אבא בעותא דמצוה ולמחמי אנפי שכינתא ב' תועלות יש בדבר א' להמצא במצוה ושנית להקביל פני שכינה הנמצא' שם בברי'.
אוריכו כל ההוא יומא עד למחרתו שהיה יום שמיני למילה.
בההוא ליליא כנש ההוא גברא כל אינון רחימוי להיות סימן טוב לילד כמנהגנו היום לסעוד ליל יום שמיני לשם מצוה לא לשם העורכים לגד שולחן כי אנן בדידן ואינהו בדידהו וכ"ש בהיו' העסק בתורה כל הלילה ההוא כאשר עשו הם א"ל ההוא גברא במטו מנייכו לימא כל חד מלה חדתא באוריתא להיות סימן טוב לילד הנמול למחר.