חף) סעי' י"ח מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק ולפותחה, משום דהוי ח"ת וכו'. כתב ג"פ באה"ע סי' קכ"ה אות ל"ח וז"ל, ויראה לי כי מ"ש מהר"י בן חביב ובנו, וכן הסכים מרן, הפי' דיגרור החרטום של המ"ם היינו לצאת י"ח ת' הרשב"א המיוחסות סי' רל"ו דס"ל דצריך לגרור הצד הדבוק, כגון רגל של קו"ף וכ"ף שנדבקו דא"צ למתוק אלא הרגל כי הגג כדין נכתב, ולפיכך כתבו דיגרור החרטום אמנם להרא"ש אפשר דס"ל דאע"ג דבגרירת הדבק לא סגי, מ"מ כשימחוק מקצתה עד שיפסיד צורת המ"ם מאיזה מקום שיהיה מצד התחתון וכיוצא וחוזר ומשלימה ע"י חק יריכות סגי, כיון שנעשה מעשה בגוף האות עכ"ל, וכ"כ פרמ"ג א"א אות ל' על שם הלבוש, דכל שנגמר על ידי כתיבה שרי, אע"פ שקצת נכתב בפיסול, והביא לו ראיה מאה"ע סי' קכ"ה ס"ד, וכן קה"ס בחקירה ב' הביא סברא זו, וכל זה שכתבנו הוא למצוא סמך על מנהגינו פה בגדאד יע"א, שאין מקפידים למחוק כל הנכתב בפיסול, אלא גוררין מאיזה מקום שיהיה עד שנפסד צורתו ומשלימין ע"י כתיבה אבל כל הירא וחרד אל דבר ה' לא יזוז מדברי מרן והאחרונים שכתבו צריך לגרור כל הנכתב בפיסול, עיין לקמן אות ק"ד, מיהו היכא דלא אפשר יש לסמוך על המנהג:
[חף) שם ורי"ש שעשאה כעין דל"ת יש להחמיר וכו'. כתב ב"י הטעם דכתיבת המ"ם פתוחה היא בב' כתיבות דהיינו מתחלה כותבין נו"ן כפופה ואח"כ תולין מצדו כמו ו', וא"כ כל שנעשה הפיסול בו, דהיינו הוא"ו צריך לגרור כולו, אבל הנו"ן שנכתבה בהכשר אין לגוררה, לאפוקי ברי"ש שעשאה כעין דל"ת דבפעם אחת נכתב הכל בפיסול צריך לגרור כולו עי"ש, ולפי זה משמע הא דצריך לגרור הוא"ו היינו דוקא שנדבק בשעת כתיבה שהפיסול נעשה בוא"ו, אבל אם לאחר שנכתבה האות כתקנה נסתמה, אין צריך לגרור הוא"ו דוקא, אלא יגרור ממנה מאיזה מקום שירצה עד שלא תשאר צורת מ"ם, דהיינו שלא יכול התינוק לקרותה מ"ם, וכ"כ המג"א בסע"ק כ"ה דשאני בין שנעשה האות בפיסול ובין שנכתב בכשרות ואח"כ נפסל, וז"ל שם אם כתב מתחלה רי"ש ואח"כ טעה ועשה בו תג כעין דל"ת, סגי ליה כשיגרור הגג או הירך עם התג ויחזור ויכתבנו כעין רי"ש, כנ"ל להל' והמחמיר תע"ב עכ"ל, והביאוהו להל' כל האחרונים ז"ל, וה"ה אם נפלה טפת דיו על האות לאחר שנכתב כל האות בכשרות ונתקלקלה צורתו שא"צ לגרור כל האות, אלא יגרור ממנו עד שלא תשאר צורתו, פרמ"ג א"א בפתיחה לסי' ל"ב והיא בסוף סי' ל"ב בד"ה השלישי ובאות ב', וכן פסק יד אפרים סע"ק כ"ג לדעת הש"ע, אבל הב"ח כתב שצריך לגרור כל האות, מלא"ש כלל ו' אות ג' וכ"כ קה"ס סי' ח' אות ה' ויש להחמיר לכתחלה, אמנם אם כתב ה'א במקום דל'ת שכתב ג"כ הפרמ"ג במש"ז אות י"ז שיגרור רגל היתר, וגם מן הגג עד שלא ישאר צורת דל'ת ויתקן בכתיבה אפשר לומר דגם הב"ח מודה בזה דא"צ לגרור הכל, דכיון דגם כשהוא ה'א הרי עכ"פ שם אות עליו ולא בטלה צורת כתיבה מנה, רק שצריך לתקנה מחדש, לשכ"ה שם, ואם גורר את הרגל צריך לגרור עד שלא ישאר ממנו כלום, דאם נשאר מן הרגל אפילו כשיעור יו"ד עדיין צורת דל'ת עליה, לשכ"ה שם]: