יג) קלף שאחר עיבוד מושחין אותו בצבע לבן ועי"ז הקלף חלק אין לפסול מטעם דמפסיק הצבע מאחר שהוא דבוק ואדרבא יש מצוה להתנאות במצות לקיים זה אלי ואנוהו, הרב פמ"א ח"ג סי' ל"ב, והב"ד הברכ"י אות ו' זכ"ל חי"ד אות ס', אמנם מקום שנהגו כך בצבע הנ"ז צריך ליזהר מאד בזה שיהיה הצבע הלבן דק הרבה שלא יהיה בו ממשות ע"ג הקלף שאל"כ ע"י הגלילה והפתיחה יקפוץ מן הצבע הנ"ז ויהיה פרודים באותיות ותפסל ויהיה ברכה לבטלה ח"ו ועוד שאין מקיימין המצוה ואנחנו ראינו כמה פעמים שקפץ הדיו מן האותיות והיו פרודים ופסולים וע"כ כל הירא וחרד לדבר ה' העוסק במלאכת הצבע הנז' צריך שישים יראת ה' לנגד עיניו תמיד לבל יהיה מחטיא את הרבים ח"ו בביטול המצוה ובברכה לבטלה וישגיח מאד ע"ז בעשיית הצבע שלא יהיה רע או עב ואח"כ יגרום שיקפוץ דיו מן האותיות ויהיה פסולים ופירודים ויוקר החיוב מוטל על הב"ד שבכל מקום ומקום להשגיח ע"ז ועליהם תבא ברכת טוב:
סעי' ה'. ולא ישרטט בעופרת וכו' כתב הטור בשם ר"י דמ"ש במסכת סופרים מסרגלין בקנה לא בא לאפוקי סכין אלא עופרת וכיוצא בו שצובע עכ"ל וכתב המרדכי בהלק"ט בשם רבינו שמחה שלשון שרטוט הוא גומה וחריץ שיהא ניכר וקיים לעולם כגון לשרטט בברזל ולא סגי בשרטוט כדי שיהא ניכר לסופר שיכתוב בשוה יעו"ש בב"י שו"ג אות כ"ג ועיין בדברינו לא"ח סי' ל"ב אות לא: