ד) כתב הט"ז סע"ק א' וז"ל ובסמ"ג כתב שיאמר עוד וכל אזכרות שבו לשם קדושת השם ע"כ ונראה שכן נכון דשמא אח"כ ישכח לקדש את השם במקומו עכ"ל משמע שאם אמר בתחלת כתיבת ס"ת וכל האזכרות שבו לשם קדושת השם ואח"כ שכח לקדש את השם במקומו מהני אבל רוב הפוסקים חלקו עליו [עיין ז"א ח"א סי' ו' שמישב דברי הט"ז] בזה וכתבו דלא מהני מה שאומר בתחלת הכתיבה ונכון שלא יאמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות שבו לשם ק"ה כדי שיהא זריז וישים אל לבו בכל פעם לקדש את השם ואם אמר בתחלת הכתיבה וכל האזכרות וכו' ואח"כ שכח לקדש באיזה שם נראה להחמיר דב"ש סי' ע"ו ברכ"י סי' ער"ו אות ג' מלא"ש כלל ט' אות ב' בחכמה ואות ג' בבינה כה"ס סי' יו"ד אות ה' בלשכ"ה ועיין לקמן סי' רע"ו אות ד' [ומ"ש קסת הסופר אות הנז' וז"ל אבל בתורת השלמים לא כ"כ עיין באו' שאח"ז לענ"ד אינו דמה שכתב בתורת השלמים לא על האזכרות אמר כן אלא על הס"ת שכותב אותו לשם קדושת שמותיו של הקב"ה שידוע שכל התורה שמותיו של הקב"ה דאם איתא על קדושת האזכרות היה לו לומר וכל האזכרות שבו לשם ק"ה ועוד לא היה לו לומר המפורשים והרמוזים והמצורפים אלא על דרך האמת אמר כן שיכתוב הס"ת לשם שמותיו של הקב"ה]: