יתקן או יגנוז. כתב בס' בל"י ס"ת שמצא בו טעות ונשכח ונתערבה בס"ת אחרת לכתחלה צריכין לחפש בחיפוש עד שימצא הטעות. פשפש ולא מצא נראה דיש להתיר מכח ס"ס וכו' וסיים ונראה להתיר אפי' שלא היו שם רק שתי ס"ת וצריך לקרות בשתיהן. כשרים לקרות בהם משום ס"ס ע"ש. ובשו"ת יד אלי' סי' פ"ח נתבאר דין זה. ואמנם שם היה המעשה שנתערב תוך שטם כשרים או מתר והתיר מטעם ביטול ברוב ע"ש:
ואם נמצא וכו'. בס' נחלת צבי להרב בעל פת"ש הקשה ע"ז מסוגי' דנזיר דף ס"ה ע"ב. וכבר הבני"ו בעצמו הביא סוגיא זאת ומ"מ אמר להקל בדין זה כיון שאיסור דרבנן הוא. וגם שמצא סעד בשם ספרי זוטא שכ' ס"ת שנמצא בה פ"ה טעיות לא יקרא בה עד שיוגה ע"ש:
לפי שהוא גנאי לתלות וכו'. כתב בשו"ת גנת ורדים כלל ב' סי' ד' וז"ל. ואגב אורחי' אני אומר בזה (שאמרו חז"ל שאם יש יותר מג' טעיות בכל דף אל יתקן) דהשתא שהסופרים הם בקיאים ואומנים הרבה ודרכן אפי' לענין חסרון שגורדין בתוך השיטה וכותבין שם את החסרון א"כ ליכא לפלוגי בין שהטעיות הן בחסרון או בתוספות דכשם שבתוספות מכשירינן להו ואפי' טובא לפי שתיקונם הוא ע"י גרידה א"כ ה"ה נמי לענין חסרון שיש להכשיר אפי' בטעיות מרובין כיון שתיקונם הוא ע"י גרידה עכ"ל. והביא דבריו בס' מלא"ש כלל ט"ז בינה סק"ד וכתב עליו וז"ל. וחדוש הוא שחדש לן הרב גו"ד לא מצאתי לו חבר עדיין עכ"ל. והנה אנכי מצאתי בעז"ה שכבר נחלקו בזה הראשונים ז"ל ה"ה הרשב"א והריב"ש כמש"ל בסי' ג' סק"ב ע"ש:
יכול לתלותה וכו'. כתב בס' מלא"ש כלל כ"ה ס"ו וז"ל וכשתולה התיבה שחסרה בין השיטין מתחיל כתיבתה מכוון למעלה על התיבה ששייכה אחר התיבה החסרה ולא יתחיל לכתוב התיבה החסרה מרוחקת לצד ימין יותר מהתיבה שלמטה ממנה וגם לא ירחיקנה לצד שמאל מחר מהתיבת שלמטה. אלא במקום שהתחיל האות הראשונה של תיבה שלמטה שם יתחיל האות הראשונה של תיבה שלמעלה. ועל כל פנים אם מגיע תחלת התיבה שבין השיטין מכוון עד סוף התיבה שלפניה שתחתיה פסול עכ"ל. וכתב שכ"נ מתשב"ץ ח"א סס"י קע"ז ומתשו' מעיל צדקה סי' נ"ו ושכך הדעת נותנת. והנה מתשב"ץ לא מוכח מידי. ובתשו' מע"צ היה המעשה שהיה כתוב בסוף שיטה וירא וירא וחסר ביניהם תיבת בסבלתם והגיה הסופר והתחיל לתלות תיבת בסבלתם קודם וירא הראשון. ופסל משום דמאין נדע לאיזה מן המקומות שייך החסרון הזה התלוי שלא במקומו. אבל כל שהוא באופן אשר נדע לאיזה מן המקומות שייך שפיר דמי. ולפע"ד עדיף טפי להתחיל תיבת התלוי נוכח קדמת התחלת התיבה שתחתי' למען ירוץ הקורא בו בראותו שהתיבה התלויה שייך קודם התיבה שתחתי':
לתלותה בין השיטין. כתב בס' שנות חיים חלק סת"ם סי' ל"ט וז"ל. בסי' רע"ד ע' בט"ז סק"א מ"ש בענין האות ביני שיטי הנה נראה אף להט"ז היינו רק אם עכ"פ יש ריוח בין האותיות כשיעור שיוכל לעמוד שם גוף האות דאז נהי שאין שם ריוח כ"כ שיהי' עוד ריוח בין אות לאות בזה דלא בעינן הריוח לגופי' רק מטעם שיהא ניכר והרי עתה הוא ניכר אבל אם אין ריוח שם שיוכל לעמוד בו גוף האות זה ודאי פסול כגון אם האות שלמעלה הוא רחב כגון מ"ם או למ"ד בזה ודאי לא מהני חבוט רמי כיון דאין שם ריוח שיוכל לעמוד ביני שיעי וע' ראי' לזה ממ"ש בש"ע או"ח סימן תרל"א ס"ה ובהג"ה שם דלא שייך חבוט רמי רק כשיש אויר למטה כשיעור העליון וה"ה בזה כנלפענ"ד נכון בזה וברור לדינא עכ"ל. והנה בש"ס ופוסקים בכמה דוכתי מוכח דלא כותי' ואין זה ענין כלל לחבוט רמי אלא כל שהקורא רואה ויודע סדר הקריאה אף שאין ריוח למטה שפיר דמי. וזה נכון וברור לדינא: עוד שם בס' הנ"ל סי' ג' נשאל בס"ת שהסופר תלה את הטעות ביני שיטי ואח"כ רצה בעל הס"ת לעשותו יפה צגרוד שורה אחת ולהכניס את הטעות אם מותר לעשות כן. ולאחר הפלפול כתב דנראה דאסור. וכל דבריו סובבים במה שכתב דאסור למחוק מן הס"ת משום שנאמר לא תעשון כן לה' אלקיכם. ובמחכ"ת אגב שיטפא כתב זאת. דזה אינו אלא אזהרה למוחק את השם. אבל למוחק תיבות של חול לא שמענו (ע' תשב"ץ ח"א סי' ב') ועמ"ש בסי' ה' סק"א בשם הספר חסידים. ונראה דיש ללמוד משם גם לנדון זה שאם הוא בטוח שיהיה אח"כ יותר נאה ומהודר יש להתיר משום זה אלי ואנוהו:
נהגו הסופרים וכו'. כתב בתשב"ץ ח"א סי' קע"ו בס"ת שהי' חסר ממנו פסוק שלם יכול לכתבו בין השיטין ואם אינו מספיק בשיטה אחת יגרוד בפנים ב' או ג' שיטין כדי לצמצם הכתיבה. ואם בתיקון זה נשאר קצת ששה ותלה אותה בין השיטין ונשאר בזה כדמות פרשה. אם כתיבת השיטין שנכתבו על הגרד היה דקה כחצי אותה ששה יש לחוש. ואם היא דקה יותר מהם אפשר להקל בכך (שהרי דקותה מוכיח שלא לשם פרשה נשאר פנוי אלא ששם נשלמה תליית החסרון) אבל אפשר לצאת ידי ספק זה לגרוד שיטה אחת ולצמצם ולכתוב אותן תיבות התלויות באותה ששה וזה נ"ל יותר טוב עכ"ד ע"ש: