מקבצים עשן וכו'. כ"כ הרמב"ם ושאר פוסקים דלכתחלה בעינין דיו הנמחק ואני תמה מדוע לא נהגו עתה הסופרים בדיו כזו. ואני בעצמי נסיתי ועשיתי אותה. לקחתי קיהנרוס וגבלתי אותו היטב עם מעט מים ודבש גם קצת גומי נתתי בתוכה ועשיתי אותה רקיקין ונתיבשו היטב ואח"כ אני שורה עפצים במים וג"כ עם קצת גומי וקודם הכתיבה אני שורה את הרקיקין במי עפצים אלו והיא דיו יפה מאוד. אך זאת לדעת כי הקיהנרוס בטבעו קשה שיגובל עם מים קרים וצריכין לערות עליו מים רותחין: במס' שבת דף י"ח ע"א תוס' ד"ה אבל דיו וכו' הקשו דלקמן בעי אי שמן זית יפה לגבל אלמא חזינין דשייך גיבול. וצ"ע לפע"ד מאי קושיא לפמ"ש הרמב"ם מעשה הדיו כמ"ש כאן וגם התוס' בעצמן כתבו לקמן דף כ"ג דכל דיו שבגמ' היה יבש. וא"כ נראה בחוש כי בתחלת עשיית הדיו רקיקין שפיר שייך גיבול ומזה מיירי לקמן כמו שפירש"י שם אבל הכא מיירי ששורה את הדיו היבש במים ובזה אמרי' דלאו בר גיבול הוא. וצע"ג על התוס':
לפי שאסור להעביר את הזהב וכו'. כתב הב"י בשם הריב"ש סי' ז' אם עבר וגירד את הזהב וכתב בדיו כשר מיהו בכל אזכרות הספר אפי' בדיעבד פסול משום דמיחזי כמנומר עכ"ל. וראיתי שהקשה בס' ישועות יעקב דא"כ למה כתב בש"ע סתם אם זרק זהב על אותיות מעביר הזהב דמשמע אף אם זרק על רוב אותיות ג"כ מהני גרידה ולמה לא נפסל משום דמיחזי כמנומר לדעת הריב"ש ופשיטא דלענין מיחזי כמנומר אין חילוק בין אותיות השם ובין שאר תיבות עכ"ל. והנה גם בס' בני יונה כתב בפשיטות דגם בשאר אותיות אם יצטרך אח"כ להעביר בקולמס אם יעשה כן בהרבה אותיות מיחזי כמנומר ופסול. ולפע"ד רציתי לומר לפמ"ש המג"א בסי' ל"ג ס"ק ז' הטעם דפסלו חכמים אף בשם אחד להעביר עליו בקולמס לשמה משום דמחזי כמנומר והיינו למאי דמשני ראב"י היינו טעמא דחכמים משום דבעינין זא"ו ומפרש המג"א דהיינו משום דהוי עכ"פ מנומר קצת ואף דבתיבה אחרת ודאי לא איכפת לן בכה"ג מ"מ בשם אינו מן המובחר דבעינין זא"ו (עיין במחצית השקל) א"כ היה מקום לומר כמו כן גם לר' יהודה אף דמודה באזכרות דכל הספר משום דמחזי כמנומר היינו דוקא באזכרות דבכולהו מודה דבעינן זא"ו ואינו הדר שיהיו כולם עכ"פ קצת מנומר אבל בשאר תיבות אפשר *) דלא שייך מנומר בהעברת דיו דלא אתמר בגמ' מנומר בשאר תיבות אלא באותיו' התלויות ביני שיטין שנרא' יותר מנומר. הן אמת כי בריב"ש מבואר שם דאף בשאר תיבות שייך מנומר בהעברת קולמס שכתב דמש"ה לא אמרי' בגמ' בד' טעיות בכל דף שיתקן בגרידה ויחזור ויכתוב על הגרד משום דהוי מנומר. אבל לפי תשו' הרשב"א שהביא שם דבאמת גם בד' טעיות יוכל לתקן בגרידה והא דאמרי' בגמ' יגנז היינו עד שיתקן ולא הוי בזה מנומר והעברת קולמס ודאי אינו מנומר כ"כ כמו כתיבה על מקום הגרד אפי' בהרבה מקומות. וצ"ע לפע"ד לדינא. כי אף דפשטא דסוגיא משמע בהא כדעת הריב"ש דבד' טעיות בחסרות לא מהני שום תיקון אף בגרידה וכמ"ש הפוסקים מ"מ אפשר דהיינו טעמא משום דיצטרך לכתוב אותיות קטנות למלאות החסרון וזהו הנימור שיהיו הרבה תיבות באותיות קטנות משאר הספר אבל משום דנכתבים על מקום הגרד אכתי לא מוכרח שיהי' בו משום מנומר בשאר תיבות ודו"ק: העירותי על זה אף דלא שכיח עתה שיזרוק עפרות זהב על הכתב מ"מ נ"מ למה דשכיח טובא שכמה תיבות קפצה מהן הדיו באופן שצריכין להעביר עליהן בקולמס אם יהי' בזה חשש מנומר או לא. וידוע שאין להחמיר ולאסור מספיקא שזהו איסור לגרום גניזה לס"ת במקום שאפשר לתקנו וכעת צ"ע אצלי. שוב ראיתי מ"ש התשב"ץ ח"א סי' קכ"ז ובח"ג סי' קצ"ג (ומ"ש שם בענין העברת דיו על השם אכתוב אי"ה בסי' י"א סק"ב):
ולא ישרטט בעופרת וכו'. כתב בס' בני יונה וז"ל ואם שרטט בדבר הצובע אינו פוסל ימ"מ ה' ס"ת עכ"ל. ותיבת ימ"מ הוא ט"ס וצ"ל מ"מ (ר"ת מעדני מלך) כי שם הוא. אבל אינו מוכרח. ומ"ש שם על הלבוש י"ל דהלבוש סמך א"ע על מ"ש בהל' תפילין שפסול. וע' ב"י אהע"ז סי' קכ"ה:
קולמס נאה. במס' שבת (דף קל"ג ע"ב) תניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין:
ואין נוהגין כן. כתב בס' בני יונה מצוה מן המובחר ליקח קולמס של קנה וכן אמרו חז"ל שזכתה *) קנה ליקח ממנה קולמס לס"ת שכן אין לגזול ממנה מה שזכתה מן השמים גם מגזירה חק תוכות אך בהיות כי במדינתנו אין הקנים מצויים חזקים כ"כ ואם יעשה מהם קולמסים על כרחך שיצטרך לתקנם על כל שורה ושורה וע"י זה יהי' הכתב בכמה שינויים ע"כ נהגו לכתוב בשל ברזל או נוצה דודאי אין בו חשש חקיקה דהרי הוי חק ירכות וגזירה ח"ת היא גזרה חדשה שלא מצאנוה בגמ' ואנו אין לנו לעשות חששות מלבנו ע"כ עדיף טפי לעשות כתב מיופה ושוה ממיחוש כאלה. עכ"ד בקצור. ובפלפול ארוך כתב עוד שבעצמו כתב בקולמס ברזל:
צריך שיכתוב אותן בימין. הט"ז ביו"ד סי' רע"א סק"ח כתב דדרשי' וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבה בימין. סוף פרק הקומץ. ואגב שיטפא כתב כן דליתא התם הכי אלא בהיפוך לענין הנחת תפילין בשמאל דרש התם ר' נתן מה כתיבה בימין אף קשירה בימין. וסה"ת שהביאו הב"י בסי' ל"ב למד מזה דדרך הכתיבה היא בימין דוקא ואשר על כן צריכין לכתוב סתו"מ בימין. ולענין לפסול בדיעבד הוצרך ללמוד מפ' הבונה ע"ש (שוב ראיתי בשו"ת אמרי אש לאמ"ו הגאון זצ"ל או"ח סי' ב' שהקשה בזה על הט"ז והב"ח):