מערכת שמות השוים:
הם הספירות אשר עבדו בהם בעלי העבודה לקוראן בשם אחד. ואבאר בקצר פסוק אחד כאשר בארו אלי ה"ר יצחק ז"ל. וכן מצאתי לאחד מבעלי העבודה הראשונים אמר הכתו' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה. לא יתכן לבאר בפסוק הזה צדק לע' ומשפט לתפארת מפני שכבר הזכיר לעולם הרומז לתפארת מפני שהוא עקר העולם. וכן הזכיר בסוף האמונה הרומזת לעט'. גם לא יהיה סדר המדות על הנכון:
אבל באור הכתוב הוא מה שאמר הנביא לישראל בלשון הנבואה הבאה מהתפארת אל הע' שהיא כנסת ישראל ושרו של ישראל ולכן כנה בלשון נקבה אמר שיארשנה לתפא' שהוא עולם העליון ועקרו. ובמה יארשנה אליו בשניה הנק' צדק ובשלישית הנק' משפט ואח"כ אמ' שיארשנה אליו עוד בחסד הרביעית וברחמים הששית כלומר שיתגלגל רחמיו על מדותיו ואחר כך אומר שיארשנה אליו אם כל אלו שהם השושבנים לעשירית הנקראת אמונה:
והנה דבר הכתוב בסדר משפט ההמשכה אשר עקרה להמשיך חוט של חסד באמונה והוא סוד הארוסי' והקדושי' והברכו' הנזכרו' בכל מקום ויעיד הכתוב הזה כי יש במדות הנקראו' בשם אחד כמו השניה והאחרונה וכן השלישית והששית וכן כלן:
וכאשר תדרוש ותחקור היטב תמצא כי לשניה ולאחרונה מעמד אחד אם תנעוץ סופן בתחלתן. וכן לשלישית ולששית ולכן נאמר כי השניה והאחרונה שוים בכל השמות אם תנעוץ סופו בתחלתו זו חכמה וזו חכמה:
זו נקראת חכמת אלקים וזו חכמת שלמה. ואומר בבהיר כי שלמה ירשה מדוד אביו ולכן נכתבה שמו בה' הרומזת לעטרה כי שמו הוא השלום. והה' היא בת השלום כמו שדרשו שם. אמר הקב"ה הואיל ושמך כשמי אתן לך את בתי שנאמר ויי' נתן חכמה לשלמה. וארז"ל כל שלמה האמור בשיר השירים קדש חוץ מאחד כלומר מלך שהשלום שלו. וכבר ידעת כי היסוד הוא השלום. והכלל בענין שלמה כי בימיו היה השלום בארץ ושתיהם נרמזות בשם י' ה' השניה בי' ה' שבשם של ד' אותיות והאחרונה בי' ה' של אקיק כאשר יתבאר ושתיהן נרמזו' בדין כאשר יתבאר זו צדק וזו צדק לפי הכתוב שהבאתי למעלה:
ודרשו בבהיר בפסו' צדק צדק תרדוף שהצדק השני רומז לעולם הבא שהוא היסוד. ונקראת כן בעבור שאיננו רחמי' גמורים כמו התפארת. הנה כי השניה והעט' והתשיעית נקראות צדק תרומה השניה. תרומה גדולה שאין לה שעור מן התור' כמו שאמרו חטה אחת פוטר' הכרי. והטעם שאין לו שעור מפני שרומזים לחכמה העליונה אשר לו תושג ולא תשוער לגדל מעלתה:
והשעור שנתנו חכמים ירמזו בה לעטרה שהיא חכמה האחרונה המתבוננים בה החכמים והנבאים. ומה שאמרו בענין המדה עין יפה אחת מארבעים. עין רעה אחת מששים. בינונית אחת מחמישי' יתבונן לפנים. ראשית השניה היא ראשית הראשים. והעטרה היא ראשית למה שנמשך ממנה ולמטה מקבלת מלמעלה ומשפע' למט' להעמיד התחתונים. ומפני שהעליונה ראשית הכל לכן תרומ' גדולה ראשי' למעשרו' ומפני שנקראו ראשית יש לומר כי הכתוב שאמר ראשית חכמה יראת יי' (תלי' קיא) יש בו שתי כוונות איפש' לומר כי ירמוז לראשונ' הנקראת ירא' יי' והיא ראשי' לשניה הנקראת חכמה. ואיפש' כי תרמוז מלת חכמה לעטרה כלומ' כי ראשית מן חכמה שהיא העטרה היא יראת יי' הראשונה או השניה:
או יאמר יראת יי' על העט' כלומר תחלת השגת השניה שהיא החכמ' היא הע' הנקראת יראת יי' וכל זה מפני כי השני' והראשונ' והעטרה נקראות יראת יי'. וגם היסוד נקרא כן ויתבאר הכתוב כן כמו שאמרנו. חכמה של מטה היא גובלת מחכמה של מעלה וכל המסתכל מסתכל בנובלת הזאת כי היא כלולה מלב' נתיבו' אשר נרשמו בשניה איש איש כפי מעלתו:
ונקראות ארץ. והיא המחלוקת אם השמים נבראו תחלה או הארץ מי שאמר הארץ נבראת תחלה כונתו על השניה ואומר כי תחלת המחשבה עקר ואמר הכתוב יי' בחכמה יסד ארץ (משלי ג׳:י״ט) כלומ' תחלת ארץ מארץ ואחר כך כונן שמים בתבונה:
והאומר שמים נבראו תחלה כונתו כי סוף המעשה עקר כי התפא' שקדם במעלה על העט' הנקראת ארץ עקר. מכל מקום הארץ מן הארץ והשמי' מן השמים. כי השלישית והתפארת נקראות שמים. ונקראות בכור. השניה בכור לאצילות. והעט' בכור לכל מה שתחתיה. או שנקראת כן בהיותה כלולה מל"ב נתיבות חכמה הנקר' בכור. או בעבור שנתנה בראש השם של ד' אותיות ר"ל י' ה' ואיפשר לומ' כי הכתוב וגם אני בכור אתנהו ירמוז לזה כי מלת אני רומזת לע' ואמ' שיתננה בראש השם של ד' אותיו' כלומ' להעלות למעלה ראש. או יש לומר שיתן לאני השניה הנקראת בכור כלומר שישפיע על העט' הנק' אני את השני' הנק' בכור ובזה תהיה גם היא בכור. ותמצא בכור בכח עליון כי ידרשנה מראשית השנה ועד אחרית השנה ותהיה כלולה בכל כדי להוציא הכל מן הכח אל הפעל בכח עליון ושלוחו של אדם כמותו:
וממה שיתבאר עניני העטרה במערכת הטעם שהיתה דו פרצופין באצילו'. נוכל להתבנון למה הבכור נוטל פי שנים. ומה שיקראו את השניה בכור. ולא הרא' יתבונן זה בעבודת העשיריות. עדי עד וענינו נצחי וקיים. ושתיהן נקראו' פלא מלשון כסוי ויתבונן זה לפנים. אמונה מלשון אמונה אומן. ובעבור זה אמרו גדול העונה אמן יותר מן המברך כי המברך לא ירמוז לאמונה אחרונה אך מזכיר העולם והיא בכללו. אבל העונה אמן ממשיך הברכה מאומן לאומן כי אמן מלשון אמונה ויתבונן זה בעבודת התפלות בענין הברכות:
וארז"ל משל בזה שהרי הגוליירין מתגרים במלחמה והגבורים מנצחים. המשילו המברך לגוליאר המתחיל ומתגרה במלחמה ואינו משלים המלחמה מפני חולשתו כך המברך מתחיל בברכה הנמשכת מהשניה הנקראת מלחמה בעבור היותה דין ואינו משלים כי אינו מזכיר האחרונה שהיא דוגמתה:
והמשילו את העונים אמן לגבורים המנצחים במלחמה כי ימשכו הברכה מראשית השנה עד אחרית השנה שהיא העטרה ובעבור כי שתיהן דין ושתיהן מלחמה ושתיהן גבורה המשילו העונים לגבורי' כי המה הגבירים אשר מעולם אנשי השם וכיון שהגיעו לגבורות כיון דפלג פלג ומתגברים ומנצחים. גם הפחד נקראת גבורה והכל ענין אחד:
אבל מה שאמרו גדול העונה אמן מן המברך כשהוא חטף וברך. אבל המברך והמכוין וחושב בהזכרת המלות יותר גדול כי הוא ממשיך מאומן לאומן ואין כן בעונה אמן. או אולי נקרא המברך לוחם כי כל המברך ועובד את השם בתפלתו כאלו הוא לוחם ונוצח את מ"ה:
והשניה והתפארת והעטרה נקראות תורה. השניה תורה קדומה. והתפא' תורה שבכתב והעט' תורה שבעל פה. ואולי מפני כי הע' נרמזת בענינה לפעמי' אל השניה הנקרא רשימ' אמרו דברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן:
והשלישית והתפארת נקראות משפט כאשר יורו על הרחמי' כענין השופט כל הארץ לא יעשה משפט (ראשית יח) ועל השלישית אנו אומרים בי' ימי תשובה המלך המשפט. ופירש הרמב"ן ז"ל המלך שהוא המשפט. והתפאר' נקרא משפט כמו שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. (תלים פט) הצדק העט' ומשפט התפארת שהם כסא לשלישית אמנם גם העט' והתפארת נקרא משפט כי המשפט לאלקים הוא. ושתיהם ברחמי' גם החסד אך השלישית רחמי' גמורים וחסד רחמים גדולים. ועליהם אמר הכתוב וברחמים גדולים אקבצך (ישעיהו נ״ד:ז׳) והתפא' רחמים מזוגים כי הוא המכריע בין החסד והפחד. ושתיהן נקראות אל הרומז אל הרחמים:
אמנם גם העטר' נקראת אל. כמו אנכי האל בית אל (ראשית לא) וכלול מן הרחמים שהוא היסוד. וכן החסד נקרא אל מן הפסוק אל אלקים יי' דבר (תלים נ) וכן שתיהן נקראות מלך. השלישית מלך עולם. והתפארת מלך של מלכה להנהיג עולם השפל:
ועל זה אמרו בספרי מה בין נדרים לשבועות. נדרי' כנשבע בחיי המלך וכו'. וגם העט' נקר' מלך כי הוא מלכו של עולם התחתון או בעבור שהוא מלכו של עולם העליון כי הכל בשליחו' עולם העליון. ויקרא מלכו כדרך ואני מסכתי מלכי (תלי' ב) כי בעבור שנוסך למלך מאתו ית' קראו מלכו ושתיהן נרמזות בשם של ד' אותיות. וכן היסוד. ולפעמים העטרה. והשלישית והעטרה נקראות אלקים ובאור המלה אל הם כלומר הכח שלהם. השלישית כח העולם העליון. והעטרה כח למה שתחתיה. גם המילה מורה על המנהיג הדין השלישית פועלת ומשגחת בעולם העליון בכח השניה. והעט' בעולם השפל בכח התפא'. ונקראות גאולה וגם היסוד ושתיהן נרמזות באות ה'. השלישית בה' ראשונה שבשם והע' בה' אחרונה. ואמ' בבהיר ה' עליונה וה' תחתונה:
ועוד אמרו שם כשם ששכינה למעלה כך שכינה למטה. ועל זה הדרך יתבאר כי השלישית יושב הכרובים העליוני' והעט' יושב הכרובי' שעשה שלמה שהם אות' שרא' יחזקאל ע"ה השלישית יושב שמים שהיא התפ'. והעט' יושב שמים שהם ד' מחנות שכינה וכן נקראת מלכות שמים על דרך זה. או שהעטרה נקראת מלך של התפארת הנקרא שמים וכדרך ואני נסכתי מלכי (תלים ב) וכן נקראים נפש ולפנים יתבאר:
ועוד יתבאר כי ברמז השלישית נרמזת הע' ודרשו ז"ל במלת בהבראם בה' בראם.ואולי כי יכלול זה הדרוש שתי כוונות אחת שנאמ' כי בה' ראשונה שבשם הרומז לשלישית נברא העולם העליון הרמוז בו' ה' שבשם שכוללים ז' מדות שעקרם התפ' והעטרה וירמוז יי' אלקי שבכתוב לשלישית ולשניה או להפך. והשניה שבה' אחרונה שבשם נברא העולם השפל שעקרו השמים והארץ וכל צבאם. וירמוז יי' אלקים לתפארת ולעטרה כי העטרה ברא עולם השפל בכח התפ' ושתי הכוונות אמת:
והתבונן מזה כי העולם הבא נברא בי' ה' והעולם הזה בו' ה' וכבר זכרנו כי התפא' או היסוד הם עולם הבא וצרור החיי' ונתבאר לך עוד מה שאמ' בבהיר מאי עולם הבא שכבר בא. כי העולם הבא נברא קדם העולם הזה. כי העולם הבא ברא העולם הזה ויתבונן עוד למה לא הוזכר שם מלא בכל פרשת בראשית עד אלה השמי' כי כל הפרש' יספר בפועל העליון שהוא השלישית אשר ממנו העולם העליון ואלקים שבפרשה רמז לה:
ואלה תולדות השמים יספר בפעולת העט' בעולם השפל בכח התפא' והנה השם שלם על עולם מלא לכן הזכיר בה יי' אלקי' כאשר רמזנו. ומפני כי עקר הפרשה יספר בפעלת העטרה הרמוזה בה' דרשו בה' בראם. ואולי כי על זה היא קטנה לרמוז עליה כי היא המאור הקטן:
אמנם מה שבראתי בה כי העולם העליון נברא בה' גם הוא אמת. והחסד והפחד נקראים כתרים. כנפים קדושת עולם. ידי אביר יעקב. ובדי הארון רמזו להם. והם השדים שנאמר בשיר השירים שני שדיך כשני עפרים תאמי צביה (שיר השירים ד׳:ה׳) ולפנים יתבאר תאומותם וכבר ארז"ל בהארכת הבדים שהיו בולטים כשני דדי אשה כי מהם ינקת הכל וראוי שלא יסורו מן הטבעות. ושתיהן נקראי' שיש כמו שאמ' כשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים וגו'. ושמעתי כי כפל מלת מים בא להזהיר שלא יאמרו שתי רשויו' הם ואיננו רחוק כי הרשויות אשר הם הפועלים משם הם וגם הם האבנים:
ונקראים הרים כמו אשא עיני אל ההרים (תלים קכא). והאחד מהן מבהמות בהררי אלף אמנם כל השבע נקראים הרים היסוד והתפארת נקראים מים. וגם העטרה. התפארת מים עליונים. והיסוד מים סתם וכן מים ראשונים. אבל העט' הם מים אחרונים ומים תחתונים. אמנם הראשונים מצוה והאחרונים חובה:
וגם שלשתן נקראים ימין. וענין זה בהיות חוט של חסד משוך על העט'. והפחד והעטרה נקראו שמאל. ולפנים יתבונן ענין הימין והשמאל ויתבונן ממנו מה שנאמ' ימינך יי' נאדרי בכח ימינך יי' תרעץ אויב (שמות ט״ו:ו׳) הכח רומז לתפארת שהוא כח העטרה ובהיות העטרה נאדרת בכח היא עוזרת את ישראל ורועצת את האויב. כמו שאמ' במצרים ידו אחת משקעת וידו אחת מצלת את ישראל. העטרה משקעת את מצרים ומצלת את ישראל בכח התפארת:
והפחד והעטרה נקראו אש. הפחד אש של מעלה. והעטרה נקראו אש של מטה ושתיהן דין זו קשה וזו רפה. ונקראו בהמות בהררי אלף וזהו שור הבר והם זכר ונקבה. ונקרא הפח' הזכר והעטרה הנקבה. ושתיהן מראות שנאמר ויאמר אלקי' לישראל במראות הלילה (ראשית מו) כלומר הקשה והרפה. גם התפארת נקראת מראה. הנצח וההוד נקראים נצחים נצחי עולם. עמודי עולם. למודי שמים. עמודי שמים למודי יי':
והרמב"ן ז"ל קראם בפי' ספר יצירה שלו אלקים חיים. שוקים. הנצח ימין. ההו' שמאל היסוד והתפארת רחמים מכרעים. השם הגדול. יוד קא ואו קא אלקי יעקב. אביר יעקב. אביר ישראל. אמת. תורה. יעקב. צ"ו. אדם חתן. איש. מלך. אל. התנינים הגדולים. לויתן ובת זוגו. התפא' זכר. היסוד נקבה. ויתבאר זה באגדה אמרה שבת וכו'. כי יקראו היסוד בלשון נקב. ונקראו דגים היסוד והעט'. שדי. שבת. במלת שבתותי. כל. ובבהיר קורא לשתיהן צדק ועוז. והזכרנו למעלה ענין הצדק וגם השניה נקרא כן. התפ' והעטרה דו פרצופין. שני מלכים שהיו משתמשין בכתר אחד. גבעות. כבוד. שם. בבהיר רמזו בפסוק ושם חביון עוזו (חבקוק ג׳:ד׳) לתפ' כלולמר שם הוא חביון העוז:
ובעלי העבודה קוראי' לעטרה שם. בפסוק ויתיצב עמו שם (שמות ל״ד:ה׳) ובבהיר רמזו אותם בקרנים כמו שנאמר קרנים מידו לו (חבקוק ג׳:ד׳) והוא לשון אורה. ונקר' התפארת שם כדרך כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) וגם העט' נקרא שם שנא' ונעשה לנו שם (ראשית יא) אור לבן דרשו בפסוק יהי אור ויהי אור מלמד ששני אורי' היו מאורו' הגדולי'. אבני בהו. ולדעתנו נקראי' אבני שיש כלומר אבני הכתרים הנקראים שיש. וכבר זכרנו הנקראים מים. ונקראי' רשויות:
מכל אלה נתבונן מאמרם שזכרנו כשתגיעו וכו'. שחוזר לדו פרצופין. ואולי כי מנין רשויות הוא שולטנו' וממשלה ומלכות כדרך אל תתודע לרשות. או הוא מלשון רשות היחיד ורשות הרבים כמו שיתבאר בו טעם הוצאת שבת. ויתבונן הכל לפנים. והכלל ממנו כי יעשו מרשות היחיד רשות הרבים:
ונקראת התפ' והעט' הכרובים ולפעמי' בשם אקיק ובשם יוד קא ואו קא. ולעתים בשם אד'. עין. מראה. אסקפלריא. פנים. כסא. שמי'. משפט שדה. קול. גבעות כי הם גבעות עולם:
איקונין כמו שאמר איוב רגז את האיקונין וכל אחת מהם נקראים קול. מאמר. שמים. כסא. אלף עולם. ומהמה נתבונן מדוע נקראו בהמות בהררי אלף. ולפנים יתבונן האלפים והעולמות והכסאות. הקב"ה אש. נטיעות. והז' אחרונו' נקראו סתם עמודים. הרים בהו אבנים מפולמות. דעת. חדרים. ספור. נחלים. מים. רקיעים. ימים. עולמים. בנים. בתים. חציצה. סדר זמנים. החסד והפחד והתפארת אבות. והד' שאחריהן בני אבות. וה' אחרונו' נקראו' גבעות. אורים. ועל זה דרשו חמשה חומשי תורה כנגד ה' אורים שבפרשת בראשית. והתפארת והנצח וההוד והיסוד רומזים לד' טבעות הארון. ולפנים יתבאר עוד. ועוד יתבאר לפנים למה נאמר בטבעות הארון ויצקת לו ולא בשלחן. וכאשר ישכיל בענין הטבעות יתבונן עוד בענין ארבע קרנות המזבח. וד' מתנות. וב' מתנות שהם ד' ומתנה אחת: