סדר הראוי לתקיעת שופר ודיני התקיעות ושיעור התקיעות:
כמה תקיעות חייב אדם לשמוע בר"ה תשע והם תקיעה תרועה תקיעה תר"ת תר"ת ולפי שתרועה האמורה בתורה נסתפק לנו אם הוא ענין יללה שנקרא עתה אצלינו תרועה או היא גניחה שאנו קורין עתה שברים או שמא תרועה שאמרה תורה היא שניהם יחד נוגח וסופו מיילל וכשעושה שניהם יחד נקרא בלשון תורה תרועה וכדי לצאת מידי כל ספק תיקנו חכמים שיתקעו תקיעה שברים תרועה תקיעה שלש פעמים ושוב יתקעו תקיעה שברים תקיעה שלש פעמים ושוב יתקעו תקיעה תרועה תקיעה שלש פעמים:
שיעור התקיעה למעלה אין לה שיעור ויכול למשוך התקיעה ולהאריך בה כפי רצונו בין בתשר"ת או בתש"ת תר"ת אבל שיעור התקיעה למטה יש בה חילוק דעות ויש לנהוג כאשר יתבאר:
שיעור אורך התקיעה הפשוטה בין לפניה בין לאחריה יש לעשו לכתחלה בסדר תשר"ת בשיעור י"ח כחות כל שהוא והם נקראים בלשון הפוסקים י"ח טרומיטין ובדיעבד אף אם לא האריך התקיעה רק כשיעור ט' כחות יצא ובפחות מזה ל"י וצריך לחזור ולתקוע:
שיעור התקיעה בסדר תש"ת די שיעשה לכתחלה כשיעור ט' כחות ובדיעבד אם עשה תקיעה כשיעור ששה כחות יצא ופחות מזה צריך לחזור ולתקוע:
שיעור התקיעה בסדר תר"ת הוא גם כן לכתחלה כשיעור ט' כחות ובדיעבד די בשיעור ג' כחות ופחות מה צריך לחזור ולתקוע:
שיעור השברים בסדר תשר"ת יש מי שאומר שהשלשה שברים צריך ליזהר לעשות כל שבר פחות מג' כחות שאם יהיה בשבר כשיעור ג' כחות יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה. וי"א ששיעור שלשה שברים כשיעור ט' כחות ופחות מזה לא יצא ונראה שלכתחלה יש לנהוג כן לעשות כשיעור ט' כחות ובדיעבד יצא אם האריך בכל שברים כשיעור וא"ו טרומיטין או קרוב לזה:
אם האריך בשבר אחד מהג' שברים יותר מג' כחות עד י"ח כחות יצא בדיעבד כיון שעומד בסדר תשר"ת שהתקיעה שיעורה כשברים ותרועה ואין לסמוך ע"ז כ"א בדוחק גדול. ואם האריך יותר מי"ח צירך לחזור ולתקוע ואם לא האריך כ"כ רק עד ט' כחות יצא:
זה שכתבנו בתקיעות מיושב אבל בתקיעות מעומד שבסדר התפלה לפי מנהג רוב המקומות לתקוע תשר"ת לבד למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות כאשר יתבאר בסי' תקצ"ג אז אם האריך בשבר אחד כשיעור ט' כחות צריך לחזור ולתקוע בכל ענין. ונראה דאף שלא היה צריך לחזור ולתקוע רק תש"ת לא יעשה כן רק יחזור ויתקע תשר"ת:
אם בסדר תש"ת האריך בשבר אחד יותר מג' כחות עד ט' כחות יצא בדיעבד ואם האריך כט' כחות אף בדיעבד לא יצא:
אם בסדר תשר"ת קיצר התקיעה משיעור י"ח כחות ובשברים האריך כשיעור ט' כחות לא יצא ידי חובת המצוה וצריך לחזור ולתקוע:
וכן אם בסדר תש"ת קיצר התקיעה כשיעור ט' כחות ובשברים האריך בשבר אחד בשיעור ששה כחות ג"כ לא יצא:
השלשה שברים בין בסדר תשר"ת בין בסדר תש"ת יש לו לתקוע לכתחלה בנשימה אחת ובדיעבד אם עשה שני שברים והפסיק בנשימה יתקע עוד שבר אחד ומצטרף אם לא הפסיק ביניהם בקול אחר כמו שיתבאר:
לכתחלה יש לו לתקוע השלשה שברים מלבד הקול ארוך קצת אשר עושין בסוף השברים כמו שעושין בסוף התרועה ובדיעבד אם לא עשה רק שני שברים וקול ארוך קצת בסוף מחשבין הקול במקום שבר הג' ויזהר שלא יהא הקול ההוא ארוך בשיעור ששה כחות בין אם עשה [ג'] (שני) שברים מלבד הקול בין אם עשה שני שברים ומצטרף הקול לשבר ג' שאם הקול ארוך כששה כחות יש לחוש שנכנס לכלל תקיעה:
לכתחלה אין לתקוע יותר משלשה שברים ואם תקע ד' או ה' אין לחוש בדיעבד ויצא:
סדר תשר"ת שאנו תוקעים היום בשביל ספק שמא תרועה שאמרה תורה הוא שברים ותרועה יחד שתחלתו גונח וסופו מילל כמבואר בסעיף א'. י"א שלפיכך צריך לעשות שברים ותרועה בנשימה אחת שהרי שניהם יחד נקראים תרועה ואם לאולא יצא י"ח תשר"ת. ומ"מ לא יעשה בלי הפסק כלל אלא יפסיק מעט ולא יעשה הפסק נשימה בינתיים. וי"א שאין לעשות בנשימה אחת אלא בשתי נשימות ומ"מ לא ישהה בהפסקה יותר מכדי נשימה בין השברים לתרועה. ויש נוהגין לעשות קצת בנשימה אחת וקצת בב' נשימות הנוהגים כן יש להם לעשות בתקיעות מיושב בנשימה אחת ובתקיעות מעומד שהם הסדרים יעשה בב' נשימות אבל לא להיפך במקום שהמנהג לתקוע תשר"ת למלכיות ותש"ת לזכרונות ותר"ת לשופרות וכן במקומות שנהגו לתקוע בכל סדר רק תשר"ת לבד כאשר יתבאר בסי' תקצ"ב. אבל לפי מנהג קצת אנשי מעשה שיתבאר שם שנוהגים לתקוע תשר"ת תש"ת תר"ת למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות יכול לעשות ג"כ להיפך שיתקע תקיעות מיושב בגב' נשימות ותקיעות מעומד בנשימה אחת:
ברוב המקומות במדינות אלו נוהגים לעשות בב' נשימות וכבר נתבאר שאעפ"כ אין לשהות במפסקה יותר מכדי נשימה ולכן יש לתוקע למהר לעשותם תכופים והמקרא ימהר לקרוא שברים תרועה בדבור א' ואם המקרא שוהה קצת בקריאתו לא ימתין התוקע על הקריאה ויעשה התרועה תיכף לשברים כל מה דאפשר. והנוהגים לעשות בב' נשימות אין להם לשנות לעשות בנשימה אחת וכן הנוהגים לעשות בנשימה אחת אין להם לשנות מנהגם לעשות בב' נשימות:
שיעור התרועה בין תשר"ת בין תר"ת י"א שהוא ג' כחות כ"ש ולכן די כשיעשה שלש טרומיטין וי"א ששיעורה ט' כחות צריך לעשות ט' טרומיטין ולכן יש לעשות ט' טרומיטין בכל תרועה ובדיעבד אם לא עשה בתקיעות מיושב ט' יעשה בתקיעות דמעומד ואם לא יכול לעשות כן על כל פנים יראה לעשות כן בסדר א' כדי לצאת ידי הדעה הב' והשלש טרומיטין או הט' טרומיטין צריך לעשותם בנשימה אחת ואם עשה שני טרומיטין והפסיק בנשימה ועשה עוד טרומיט א' לא יצא:
תקיעה אחרונה בין של תשר"ת או תש"ת או תר"ת דינה כתקיעה ראשונה לכל דבר:
אם תקע תר"ת בנשימה אחת יש לחזור ולתקוע ולעשות הפסק כדי נשימה בין התקיעות להתרועה ויראה שאם הפסיק מעט אף על פי שלא היה כשיעור נשימה יצא:
אם כשבא לתקוע תשר"ת תש"ת האריך בתקיעה אחרונה של תשר"ת כשיעור ב' תקיעות כדי שתעלה לתקיעה אחרונה של תשר"ת ולתקיעה ראושנה של תש"ת אותה תקיעה פסולה ולא עלתה לו כלל וצריך לחזור ולתקוע תשר"ת ואח"כ תש"ת וכן הדין בתקיעות תש"ת תר"ת כשהאריך בתקיעה אחרונה של תש"ת כשנים בכדי לצאת בה גם תקיעה ראשונה של תר"ת צריך לחזור ולתקוע תש"ת תר"ת כדינו:
אם בא לתקוע ג"פ תשר"ת והאריך בתקיעה אחרונה של תשר"ת א' לצאת בו גם ידי חובת תקיעה ראשונה של התשר"ת שאחריו ג"כ לא עלתה לו וצריך לחזור לתשר"ת הראשון (עיין מ"א שהשיג על הלבוש) וכן הדין בג"פ שתש"ת או ג"פ תר"ת:
אם התנה מתחלה שבתקיעה אחרונה מסדר תשר"ת האחרון יצא בו י"ח תקיעה ראשונה שבתש"ת שאחריה ולא שיעלה לו מחצית לזה ומחצית לזה אלא הוא מתנה שאיזה סדר הנכון יצטרף לו תקיעה זו שאם סדר תשר"ת הנכון תצטרף לתקיעת תשר"ת ואם סדר תש"ת הוא הנכון תצטרף התקיעה להיות תקיעה ראשונה מסדר תש"ת שאחריו יצא וכן הדין בין תש"ת לתר"ת ומ"מ לכתחלה אין לעשות כן אלא צריך לתקוע לכל סדר תקיעה בפני עצמו ובדיעבד יצא כשהתנה על הדרך שכתבתי בין אם האריך בתקיעה זו שהתנה עלי' כשתים או לא:
אם טעה בסדר תשר"ת שאחר שתקע שני שברים טעה והתחיל להריע אע"פ שנזכר מיד ועשה שבר אחד יש לו לחזור לתקוע שלשה שברים בנשימה אחת כדינו ואפי' אם התחלת התרועה שעשה וגם השבר הא' שתקע אחר התחלת התרועה הי' הכל בנשימה אחת עם השני שברים שעשה תחלה אין לו לסמוך ע"ז כיון שאין הפסד בדבר אם יתקע שלשה שברים תכופים בלא הפסק שלא קול תרוע בינתיים ומכ"ש אם אחר שעשה הב' שברים התחיל בתרועה וגמר כל התרועה שאין מועיל שיתקע שבר אחר גמר התרועה בין אם עשה בנשימה אחת או לא. ומ"מ נראה דאם לא גמר כל התרועה ותקע עוד שבר אחד והשלים כל התשר"ת א"צ לחזור ולתקוע שנית אבל אם גמר כל התרועה ואח"כ הוסיף שבר שחסר מתחלה אע"פ שכבר השלים התשר"ת צריך לחזור ולהתחיל מן השברים ולתקוע כדינו וגם נראה דדוקא בתקע שני שברים הדין כן אבל אם לא תקע רק שבר א' וטעה והתחיל להריע ונזכר והוסיף שני שברים אז אע"פ שלא גמר כל התרועה וגם כבר השלים תשר"ת זה צריך לחזור ולהתחיל מן השברים כמו בגמר כל התרועה:
זה שאמרנו אם טעה והריע באמצע השברים צריך לחזור ולתקוע שנית אינו רק שתקיעת שברים אלו הפסיד וצריך לחזור ולעשות שברים אחרים אבל התקיעה שקדמה לו לא הפסיד אלא אם טעה בשברים שבסדר תשר"ת יחזור לתקוע שברים תרועה תקיעה והם מצטרפין להתקיעה שתקע קודם השברים שטעה בהם:
כבר ביארנו למעלה בסעיף י"ב שאם הפסיק בנשימה בין השברים יצא בדיעבד אבל אם הפסיק יותר מכדי נשימה אע"פ שהפסיק בשתיקה אין מועיל לו השלמה כי אותו הקול שעשה והפסיק אח"כ נתקלקל ולכן צריך לתקוע מחדש כדינו בלא הפסק. וכן הדין בהפסיק בשתיקה באמצע התקיעה או התרועה. ויראה שאין שיעור לדבר אלא כשהוא יותר מכדי נשימה ולאוזן השומע נראה כשני קולות מפורדין הרי נפסד הקול ההוא ונתקלקל:
זה שאמרנו שלא הפסיד תקיעה ראשונה הוא כשהיה הטעות בסדר תשר"ת אבל אם היה הטעות בסדר תש"ת או תר"ת כגון שהיה צריך לתקוע תש"ת ותקע תקיעה שברים כדינו ושתק והפסיק ושוב תקע שברים אחרים ואפילו שבר אחד וכן בתקיעת תר"ת אחר שהריע התרועה תקע שבר אחד או שתקע תקיעה ושוב תקע שבר אחד ואחר כך הריע התרועה הצריכה לו השבר הזה שעשה למותר הוי הפסק והפסיד גם תקיעה ראשונה וצריך לחזור ולתקוע כסדר התש"ת או התר"ת:
אף בסדר תשר"ת אם הקדים התרועה לשברים לגמרי שתקע תרש"ת לא יצא והפסיד אף התקיעה הראשונה וכן בסדר תש"ת או תר"ת אם הריע שתי תרועות זו אחר זו ותקע תשר"ר או תר"ר לא יצא והפסיד גם תקיעה ראשונה. ואם תקע תשרר"ת או תרר"ת תקיעה אחרונה עולה במקום ראשונה וחוזר ותוקע שר"ת או ר"ת וכמ"ש בסעיף למ"ד:
בסדר תשר"ת אם תקע תקיעה שברים תרועה ושוב תקע שברים ותקיעה ג"כ לא יצא והפסיד גם תקיעה ראשונה ומכ"ש בתש"ת שהפסיק בתרועה בין תקיעה לשברים או בתר"ת אם תקע שברים בין התקיעה לתרועה ואפילו שבר א' לא עלתה לו כלל:
בסדר תשר"ת או תש"ת או תר"ת שעשאם כדין אלא שהפסיק באמצע ועשה יבבא א' או ב' שהוא כח א' או שני כחות כל שהוא אין זה הפסק ודוקא שבר שהוא קול ארוך קצת מפסיק אפי' שבר אחד ונראה שגם בזה הפסיד הסדר וצריך לחזור ולתקוע סדר אחר. ודוקא בתשר"ת ותקע ב' שברים והתחיל להריע ונזכר כמבואר לעיל כיון שמה שהריע מתוך השברים הוא מעין התרועה שיש לו לתקוע והרי זה כהתחיל להריע ולא עלה קולו יפה שמריע שנית ונחשב הכל לתקיעה אחת. משא"כ אם תקע התרועה כדינו והפסיק בשתיקה ועשה קול או ב' קולות קצרים שהוא מיותר לגמרי הרי זה הפסק אבל אם תקע ושוב עשה קול או שני קולות קצרים והפסיק בשתיקה חוזר לעשות התרועה כדינו ותקיעה ראשונה לא הפסיד:
זה שאמרנו כשתוקע באמצע הסדר תקיעה שא"צ הוא הפסק לא נאמר אלא בתוקע התקיעה ההיא ומכוון בה לשם מצוה אבל אם אותה התקיעה היתירה שתוקע באמצע הסדר לא תקע אותה לשם מצוה רק במתעסק בלבד אינה פוסלת הסדר ומ"מ יש להחמיר בזה ג"כ ולחזור ולתקוע הסדר ההוא:
זה שאמרנו שאם הפסיק בקול אחר חוזר לראש אז אם כבר תקע תקיעה אחרונה לא הפסיד אותה ועולה לו משום תקיעה ראשונה וגומר משם ואילך על הסדר. ואם לא נזכר עד שעומד בסדר אחר כגון שכבר עמד בתש"ת ונזכר שטעה בסדר א' שמן הג' תשר"ת גומר כל הג' תש"ת שעומד בו ואח"כ חוזר ותוקע התשר"ת שטעה בו אעפ"י שהפסיק בין תקיעת הג' תשר"ת במה שתקע הג"פ תש"ת אין בכך כלום:
כבר ביארנו שתוקעין תקיעה דמיושב ג"פ תשר"ת וג"פ תש"ת וג"פ תר"ת ואם תקע שני תש"ת או שני תר"ת כהוגן וטעה בשלישי לא הפסיד השנים הראשונים אלא צריך לחזור להאחרון שטעה בו:
באלו שאמרנו בהם אם טעה חוזר הוא בין אם טעה בתקיעות דמיושב דהיינו מה שתוקעין קודם מוסף ובין בתקיעות דמעומד שהם אותן תקיעות שבתוך תפלת מוסף שתוקעין למלכיות זכרונות שופרות לפי שעל התקיעות דמיושב עשה הברכות ולכן צריך לעשותם כהוגן תקיעות דמעומד ג"כ יש לחזור אם טעה כיון שהם עיקר אבל אם טעה בתקיעות שתוקעין אחר התפלה להשלים מאה קולות אין בכך כלום:
השומע קול שופר לצאת בשמיעה זו ושמע באמצע קול שופר שאינו ראוי לאותו בבא או קול הראוי לאותו בבא נתבאר לעיל סי' תקפ"ח:
אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא וסימן לדבר מן המצר קראתי:
אחר שתוקעין ג"פ תשר"ת נוהגים העולם לומר יה"ר הכתוב במחזורים וכן אחר תש"ת וכן אחר תר"ת ואין להאריך יותר מן הנוסח ההוא שלא לעשות הפסקה יתירה בין הברכה לתקיעות ויש ליזהר שלא להוציא בפה שמות המלאכים המוזכרים שם ביה"ר רק יכוון בלבו לבד:
אחר שגמרו כל התקיעות מתחיל הש"ץ המתפלל מוסף פסוקים אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון בניגון המיוחד לו והעם עונין אחריו פסוק זה ויש נוהגים לומר ג"כ הפסוקים שאח"ז בשמך כו' כי תפארת כו' והחזן אומר הפסוקים והעם אחריו ואחר כך מתפלל הש"ץ אשרי יושבי כו'. ואחר כך אומר יהללו ומחזירין הס"ת למקומו ואומרים הקהל מזמור לדוד הבו לה' בני אלים כו'. ובשעת חזרה להיכל אומרים ובנוחה יאמר ודין מילה ומי שבירך לחולה נתבאר בסי' תקפ"ד:
מנהגינו שקודם הקדיש אומר הש"ץ בלחש תפלה מתוקנת וכתובה במחזורים הנני העני ממעש כו' ויש נוהגין לומר תפלות ויה"ר אחרים שמבקש ומחלה שיקובל תפלתו ולא יהיה בה שום כשול וסי' רע לשולחיו ח"ו ולא יבושו ע"י שליחותו ויזהר לאומרה בכוונה עצומה מעומק הלב ובבכיה רבה. ומקרוב נהגו להרים קולם לפעמים באמצע התפלה והיה"ר במקום שיש איזה התעוררות כדי לעורר לב העם היושבים ודוממים עד שיגמור הש"ץ תפלתו ומ"מ אין לו להאריך הרבה בזה משום טורח הצבור והפסק הרבה בין אשרי להקדיש אלא יאמר בהתלהבות נמרץ ובזריזות וטוב מעט בכוונה כי' וגם יאמר בלחש איזה פסוקים אחר גמר הבקשה שיהיה הקדיש סמוך להם ואח"כ יתחיל לנגן הקדיש בניגון המיוחד לו ויאמר ג"כ לעילא לעילא כמו בשאר התפלות: