דין שופר לאחר התפלה ודין הקבורה ואנינות ואבילות בר"ה:
כבר נתבאר שלאחר סיום התפלה נהגו לתקוע עוד להשלים מאה קולות ויש מי שכתב שלבסוף מריעין תרועה גדולה בלא תקיעה ואין אנו נוהגים כן רק בסיום תקיעה אחרונה של השלמת מאה קולות המקרא אומר תקיעה גדולה. והתוקע מאריך בה יותר משאר תקיעות. ואח"כ יש להצניע השופר ואין לתקוע עוד בחנם וקצת אנשים שרוצים להראות כחם ולוקחים השופר ותוקעים הרבה לא יפה הם עושים וראוי לגעור בהם ואפילו מי שרוצה להיות תוקע ביום שני אין לו לתקוע ביום ראשון להתלמד וכן אין לתקן השופר ע"י נתינת מים או יין או נחירה בפה לצורך מחר כי קדוש היום ואין לעשות בו הכנה לצורך מחר:
כיון שאין צריך לתקוע בו אין להוציא לכרמלית ואפילו מחצר לחצר במקום שאין ערוב אין להוציאו שלא לצורך כלל אבל מ"מ מותר לטלטלו שאף ע"פ שאסור להשתמש בו תשמיש חול לפי שהוקצה למצותו כמ"ש סימן תקפ"ח מ"מ לא הוקצה כל היום מטלטול שאם יבא מי שעדיין לא שמע תקיעות יתקע בו שהרי כל היום כשר לתקוע:
אע"פ שגדול אין לתקוע שוב יותר מ"מ מותר לומר לקטן שיתקע אפילו הגיע לחינוך מותר כדי לחנכו במצות אבל בר"ה שחל בשבת אין להניח לקטן לתקוע בין הגיע לחינוך בין לא הגיע כמ"ש בסימן תקפ"ח:
חדשים מקרוב נהגו קצת שתוכפים תפלת מנחה לתפלת מוסף ואף שרוב הצבור הולכים לביתם לסעוד סעודת יו"ט הם נשארים בבית תפלה ומתפללין מנחה כדי שיהי' להם עת פנוי לאכול בלי חפזון ולתור להם מנוחה עד עת תפלת ערבית ולא יפה הם עושים כי לעומת זה הם יוצאים בחפזון להתפלל מנחה בהבלעה ואם כי יש שכוונתם רצויה לפי שלפעמים מתאחרים מאד בתפלת מוסף עד סמוך למנחה קטנה שהוא מתחלת שעה עשירית וחוששין שאסור לאכול סמוך למנחה אך תקנתם קלקלתם שהרי הם ממשיכים התחלת אכילתם עד סמוך לערב ואין לאכול בי"ט א' מן המנחה ולמעלה שהוא עיו"ט שני (כמ"ש המג"א סי' תקכ"ט) ולכן אין ראוי לפרוש מן הצבור כי ברוב עם כו' ואם אירע לפעמים שמתאחרים בזמן סעודה סמוך למנחה קטנה יש להם על מה שיסמוכו ומכ"ש אם עדיין אינו סמוך למנחה קטנה ואם יתפללו מנחה יגיע זמן מנחה קטנה שיש להתחיל בהיתר ולאכול מיד ולהתפלל מנחה אח"כ ולא יעשו אגודות:
אם יש ברית מילה ויש שהות ביום מצוה שילכו שמה הסנדק והמוהלים ובעלי כיבודין לעשות שמה קידוש ולאכול כזית מפת כסנין כי סעודת מצוה הוא ויאמרו שמה הרחמן הוא כו' כדי לברך הילך הנימול והמטפלים במצוה אבל אין עושין סעודה ממש שלא יבא להקל ראש בקדושת יום וגם כי בשאר יו"ט נהגו שלא לעשות סעודת ברית מילה:
מת המוטל לקברו אם הוא ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין וכן אם מת ביו"ט שני של ר"ה דינו כשאר יו"ט שני שאם אי אפשר בעממין עושין ע"י ישראל ופרטי הדינים מבואר בסימן תקכ"ו:
זה שהמת מוטל עליו לקברו שהוא מהמחוייבים להתאבל עליו חל עליו דין אנינות קודם קבורתו אפילו ביום ראשון כיון שהוא רוצה לקברו בו ביום על ידי עממין ואסור בשר וביין ופטור מק"ש ותפלה ותקיעת שופר וכל מצות האמורות בתורה ואינו מצטרף לעשרה וגם אסור ללמוד וכ"ש לעלות לתורה [ועיין במג"א סימן תקפ"ח] ואע"פ שיש שם מתעסקים אחרים ורוצה להחמיר על עצמו אינו רשאי [עיין בט"ז סימן ע"א ובא"ר שם] ואם חל בשבת או שאינו רוצה לקברו בו ביום ע"י עממין אין האנינות חל עליו ביום זה ומותר בכל הדברים וגם יוכל לומר קדיש על אביו ואמו קודם הקבורה כששאר אבילים אין מוחין בידו. ואם צריך להחשיך על התחום להכין צרכי קבורה חל עליו אנינות משעה שמחשיך:
בד"א ביום ראשון אבל ביום שני אע"פ שאין רוצה לקוברו בו ביום חל עליו האנינות דיו"ט שני כחול הוא לענין קבורת המת אך אם או אפשר לקוברו ביום ההוא מחמת איזה אונס לא חל עליו דין אנינות [עיין מג"א סימן תקמ"ח]:
אם מת ביום א' ואינו קוברו עד יום ב' אז ביל ב' חייב בק"ש ותפלה וקידוש וכל המצות עד שיאיר היום:
אף במקום שחל עליו אנינות אינו אלא עד שמתחילין להשליך עפר על המת ואז אם עדיין לא עבר זמן ק"ש יקרא ק"ש ואם לא עבר זמן תפלת שחרית שהוא חצי שעה אחר חצות [עיין א"ר סימן ע"א] יתפלל שחרית אבל ברכות השחר לא יאמר כיון שבשעת חובתם היה פטור:
במדינתינו שיש כתפים מיוחדים להוציא המת אז לאחר שעסקו הקרובים בצרכי קבורה ומסרוהו לכתפים אפילו קודם שהוציאוהו מהבית מסתלק האנינות ומותרים בבשר ויין וכ"ש שחייבים בשאר המצות [עיין דגול מרבבה ביו"ד סימן שמ"א] ולכן בר"ה יש למהר לעסוק בצרכי קבורה ולמסרו לכתפים כדי שיוכל לקרוא ק"ש ולהתפלל ולקיים מצות היום בשופר וכל זמן שהוא אונן כששומע ברכה אינו עונה אמן אחריו [ויש עוד פרטי דינים הרבה מבוארים במקומם בא"ח סימן ע"א תקמ"ח וביו"ד סי' שמ"ב]:
יש להוציא המת לבה"ק מיד אחר תפלת שחרית קודם קריאת התורה ואז ימציאו בני אדם שילכו ללוותו ואם לא הוציאוהו קודם קה"ת יש להוציאו אחר כך קודם התקיעות אבל אחרי התקיעות דמיושב אין להפסיק בין תקיעות דמיושב למעומד ואם יש אוננים שלא יוכלו לשמוע התקיעות ותפלת מוספים בצבור אם יש כתפים מיוחדים דהיינו נושאי המטה שכבר התפללו ימסור להם ויהיה מותר בכל ואם לאו הרי אסור לתקוע ולהתפלל עד שיקברו המת ויתקע ויתפלל מוסף אח"כ ביחיד ואף שהוא כבר אחר ז' שעות בדיעבד מתפלל תפלת המוספים כל היום:
נפלים שנהנו להסיר ערלתן בצרור או בקנה אסור לעשות כן ביו"ט ואפילו מבן למ"ד ולמעלה שמסירין ערלתו ביו"ט שני של גליות (כמ"ש במג"א סימן תקכ"ו) מ"מ ביו"ט שני של ר"ה אסור:
תינוק הנולד בין השמשות וביו"ט שני של ר"ה יש ספק אם הוא בן ח' ימים או בן ט' ימים אסור למולו אע"פ שיש מתירין ביו"ט שני של גליות (עיין ש"ך יו"ד סי' רס"ו):
ר"ה מבטל אבילות שבעה שאם נהג אבילות שעה אחת לפני ר"ה בהגיע ר"ה בטל אבילות שבעה ומכ"ש שר"ה מבטל אבילות שלשים ואם מת לו מת ביום א' דר"ה אע"פ שנקבר בו ביום לא עלה לו ומתחיל למנות מים שני דר"ה ומ"מ אין אבילות נוהג בו אע"פ שעולה למנין ז':