דיני קידוש ושהחיינו בליל ב' ודין ביצה שנולדה ביו"ט ודין הכנה מיו"ט לחבירו:
כשיבא לביתו מביהכ"נ לא יעשה קידוש מיד עד שידע שהכל מתוקן לסעודה ויהיה יכול ליטול ידיו לסעודה ולא יפה עושין מקצת בעלי בתים שמפסיקין בין קידוש לסעודה בהרבות שיחה או להעלות עשן וכיוצא בו כי אז אף ידי קידוש לא יצא אלא כשיודע שלא יוכל לאכול מיד אזי ימתין עם הקידוש ויאחז צדיק דרכו והלוכו בקודש שלא להפסיק מדברי קדושה וילמוד או יעיין בספרים המדברים בקדושת היום עד שיגיע עת האוכל יקדש ויאכל מיד ואם הוא צמא לשתות או איזה צורך אחר שצריך לקדש מיד אזי ישתה אחר שתיית הקידוש עוד רביעית יין או יאכל מיני תרגימא שחייב עליהם ברכה מעין ג' ויצא בזה ידי קידוש במקום סעודה:
אם ליל שני במוצאי שבת אין אומרים פזמונים והזכרות אליהו כדרך שאר מוצאי שבת משום כבוד יו"ט (עיין סימן רחצ"ה ובתוספת שבת שם) ומקדש יקנה"ז פירוש ברכת פה"ג וקידוש וברכת מאורי אש וברכת המבדיל כו' בין קדושת שבת כו' ואח"כ ברכת שהחיינו ואע"פ שנוהגים בקידוש של שבת ובהבדלה לומר בעמידה אבל יקנה"ז יש לו לומר בישיבה [עיין אלי' זוסא וא"ר סי' רצ"ו] וכן בכל מוצ"ש או יו"ט לא ישתה מכוס שמבדיל עד שישב אפי' אינו ת"ח ומכ"ש אם הוא ת"ח שגנאי הוא לת"ח שיאכל או ישתה עד שישב:
מי שאין לו יין וצריך לקדש על הפת יאמר יקנה"ז ג"כ על הפת ואם יש לו בעיו"ט כוס של יין אחר יקדש בו לילה ראשון של ר"ה שהוא ליל שבת ג"כ ויאמר יקנה"ז בליל שני על הפת:
הש"ץ שאומר יקנה"ז בבה"כ יכוין שלא לצאת בזה ואומר יקנה"ז בביתו ובברכת מאורי אש יכוון לצאת בבהכ"נ וידלג בביתו ברכה זו ובני ביתו שלא יצאו מברכין לעצמן ברכה זו כי בלא זה נוהגין שאין סומכין על המבדיל ומברכין כ"א לעצמו:
לפי שי"א דשני י"ט של ר"ה שהוא קדושה אחת אין לומר שהחיינו בליל ב' ולכן יש לחוש ללבוש בגד חדש או להניח פרי חדש בשעת הקידוש ויכוין שיצא בברכת שהחיינו זו על לבישת הבגד או אכילת הפרי גם כן ואם אין לו בגד או פרי אעפ"כ יאמר שהחיינו כי העיקר כדעת הסובר דצריך לומר שהחיינו גם בליל ב' ואין זה נוהג רק בר"ה אבל בשאר יו"ט שני של גליות אומר ברכת שהחיינו לכתחלה בלי בגד או פרי חדש כלל ששני הימים שני קדושות הם:
אם מניח פרי חדש לצאת בו מספק ברכת שהחיינו אז תיכף אחר ששתה מכוס של קידוש יברך על הפרי ברכה הראויה לה ויאכל מיד הפרי והעולם נוהגים שכ"א מבני בית נוטל מן הפרי חדש ומברך עליו ברכה הראויה וברכת שהחיינו ובאמת שאין צורך בדבר כי עיקרו לא בא אלא להסתלק מספק ברכה ואפשר שעושין כן לסימן טוב לחידוש השנה ויש ליזהר שהפרי יהיה נגמר בישולה ובמדינות אלו שאין ענבים מצוים ומביאים ממקומות אחרים ענבים ועל הרוב הם בוסר אין ליקח אותם שיש בהם משום ספק ברכה שאין ידוע אם הגיעו לפול הלבן וכל שלא הגיע מברך בפה"א כמ"ש בסימן ר"ב וגם שהם חמוצים עדיין ואין לאכול דברים חמוצים בר"ה וגם כי מה שלא נגמר פריו אינו סימן טוב וכמו שאמרו לענין נובלות ולכן יש ליזהר ליקח מה שנגמר פריו וטוב למאכל:
אותן הנוהגים ליטול ידיהם קודם קידוש ולקדש בין נטילת ידים להמוציא לא יאכל הפרי עד אחר שיאכל פרוסת המוציא מכל מקום יברך ברכת הפרי שאינו בא מחמת הסעודה:
אם יש לו תירוש חדש ויין ישן מצוה לקדש על היין ישן וגם התירוש יהיה עומד על השולחן ויתן עיניו בו בשעת ברכת שהחיינו ואחר ששותה מכוס של קידוש ישתה מן התירוש ג"כ וא"צ לברך עליו כלל שנפטר בברכת הגפן ושהחיינו שבשעת קידוש ומי שנוטל ידיו קודם קידוש אין לו לשתות מן התירוש עד אחר שיאכל פרוסת המוציא:
מי שכבר אכל ענבים אין מברך שהחיינו על התירוש וכן מי שאכל תירוש אין מברך שהחיינו על הענבים כמבואר בסימן רכ"ח [ועיין בא"ר שם] ולכן יקח בליל ב' דר"ה פרי אחר:
אם דרכו לקדש קודם נט"י שאז אוכל הפרי אחר הקידוש אם אוכל כזית צריך ברכת אחרונה קודם נטילת ידים ואם אינו אוכל כזית א"צ ברכה אחרונה וצריך ליזהר כשאוכל ענבים שלימים עם הגרעינין שאז יש אומרים שאפילו על ענב גרגיר אחד וכן שאר פירות שלימים אפילו פחות מכזית צריך ברכה אחרונה ולפיכך צריך ליזהר שלא לאכול בריה דהיינו פרי שלימה פחותה מכזית כדי שלא לבא לידי ספק ברכה אחרונה. ולכן כשאין לו ענבים הרבה שיוכל לאכול מהם כזית יאכל הענב בלא הגרעין וטוב ליקח הגרעין קודם ברכה או למעך אותם שאז בטל מהם דין בריה:
מי שרוצה לצאת ידי הספק של ברכת שהחיינו ע"י לבישת בגד חדש אין לו לקנות בגד חדש מוכן בשלימות ולעכבו בידו ללבשו בליל ב' בשעת הקידוש לפי שמן הדין כשקונה בגד חדש מוכן יש לו לברך בשעת קניית הבגד רק אם קנה מה שאינו ראוי ללבישה והוא נותנו לאומן לתפרו לעשות ממנו מלבוש והוא שמח בו כשלבשו שאז חיוב הברכה בשעת לבישה לכן אין לעשות לעצמו בגד של ארבע כנפות לפי שהציצית הוא צריך לעשות מעיו"ט ואז בשעת עשיית הציצית יש לו לברך כמבואר בסימן כ"ב אלא יעשה בגד אחר חשוב שיהיה שמח בלבישתו ויברך בשעת לבישה ברכת מלבוש ערומים כמ"ש סימן רכ"ב וברכת שהחיינו יכוון לצאת בקידוש אך אם הוא בגד שאינו חשוב כ"כ כגון חלוק ומנעלים ואנפלאות אין מן הדין לברך שהחיינו כמבואר סי' רכ"ג ואין זה מסלק הספק ברכה וצריך בגד חדש חשוב שהברכה הוא על ידי שמחת הלב שהוא שמח בלבישתו:
אם קנה בגד מתוקן ללבישה ולא בירך בשעת קנייתו יכול הוא ללבשו עתה לצאת ידי חובת הספק אלא שלכתחלה אין לעשות כן להשהות הברכה מאז עד עתה:
בשעת ברכת שהחיינו לא יכוון על הבגד או פרי חדש בלבד אלא יכוון על שמחת יו"ט שהגיע עכשיו ועל שמחת הבגד או הפרי שהגיע לו השמחה עכשיו:
גם בליל שני טובלי פרוסת המוציא בדבש ואומרים יה"ר כמו בליל ראשון וכן כל שאר ענינים של הסעודה האמורים בליל ראשון נוהגים בשני:
לפי ששני ימים של ראש השנה קדושה אחת וכאילו שניהם יום א' ארוך לפיכך ביצה שנולדה ביום ראשון של ראש השנה אסורה בשני וכן מה שניצוד או נתלש ביום ראשון אסור בשני אע"פ שבשאר יו"ט אינו כן לפי שבשאר יו"ט שני הימים שני קדושות הן:
א"י המביא בצים ביום ראשון ומסל"ת שנולדו מאתמול והא"י אינו יודע שנולד אסור ביו"ט לישראל מותר לסמוך עליו וכן אם הביא אותם ביום ב' ומסיח לפ"ת שנולדו מעיו"ט מותר לסמוך עליו אפילו אם יום א' של ר"ה חל בשבת:
א"י שהביא דורון לישראל דבר שיש במינו במחובר והביאו ביום א' של ר"ה אסור עד מוצאי יו"ט ב' ואפילו למי שלא הובא בשבילו ואפילו בטלטול ובמוצאי יו"ט צריך להמתין בכדי שיעשו כאשר מבואר בסימן תקט"ו ואם חל ר"ה ביום ה' וביום וא"ו והביא ביום ראשון אף ביל שבת אסור לאכלה וצריך להמתין במוצ"ש כדי שיעשו אבל דבר שאין במינו מחובר שהובא לישראל ביום א' של ר"ה מותר בשני אפילו למי שהובא בשבילו:
אפילו ספק נלקטו או נצודו היום אסור אם לא שניכר שלא נלקטו או ניצודו היום או שהא"י מסל"ת ופרטי הדינים בכל זה מבואר סימן תקט"ו:
בהמה העומדת לגדל ולדות או לחליבה ולא לאכילה אין לישראל לחלוב אותה ביו"ט לתוך כלי ריקנית ואם חלב אותה או אפילו חלבה ע"י א"י לתוך כלי ריקנית החלב אסור בו ביום. וביו"ט שני של גליות מה שנחלב בראשון מותר בשני אבל בשני י"ט של ר"ה אף מה שנחלב בראשון אסור בשני ואפילו בשבת שחל אחר יו"ט אסור. ואם חלבה לתוך כלי שיש בה אוכלין יש מתירין ויש אוסרין וראוי להחמיר. ואם הבהמה עומדת לאכילה אם רוצה לחלוב לתוך אוכלין אפילו ישראל מותר לחלוב והחלב מותר ביו"ט ולקדירה ריקנית אסור אפילו בעומדת לאכילה ונחלב ע"י ישראל. ואם א"י חולב לתוך קדירה ריקנית אף עפ"כ אסור בשני י"ט של ר"ה ובשבת שלאחריו ובשאר יו"ט אין אסור רק בו ביום לבד. ובהמות שאין מקפידין לאכול החלב כמות שהוא יש להקל בהם כדין בהמות עומדת לאכילה אבל אם מקפידין שלא לאכול החלב כמות שהוא ולקבץ חלב הרבה לעשות מהם גבינות זהו דין בהמה העומדת לחליבה. וסתם בהמות שבעיירות גדולות הם ע"ד לאכול החלב כמות שהוא ויש להקל בהם והחליבה לאוכלים הוא ע"ד זה שנותן פרוסת פת בכלי בענין שיהא חלב הרבה בפת שהחליבה היא באה לתקן הפת ואוכל הפת בו ביום ובזה מותר שאר חלב הנשאר בכלי ועיין סימן תק"ה וסימן תק"ו דאין לעשות גבינה וחמאה ביו"ט ומ"מ מותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורין סמעטיני וכשיגיע סמוך לחלב יניח קצת סמוך לחלב עם החלב ואפילו אם חל בשבת מותר לעשות כן ודוקא כשצריך לו בו ביום ואם א"צ רק שחושש שיתקלקל ויופסד יכול לעשות ע"י א"י ודין עירוב תחומין בר"ה מבואר לעיל סימן תקפ"א ושם מבואר דין עירוב תבשילין בר"ה ע"ש ובסי' תקכ"ז סעיף כ"ב (ועיין סימן תקפ"ג שיש למנוע מתשמיש גם בליל ב' דר"ה אם לא שהוא ליל טבילה):
כבר נתבאר שאע"פ שלהחמיר אנו אומרים קדושה אחת היא מ"מ אין אומרים כן להקל ולכן אסור להכין מיו"ט לחבירו ואפילו לערוך השולחן ביום לצורך הלילה אסור ואין להצבור להתפלל ערבית עד שיהיה לילה ממש ואף אם לאיזה סיבה הקדימו הצבור להתפלל ערבית בביהכ"נ אין זה מועיל לחשבו לילה עד שיראו ג' כוכבים קטנים רצופים וביום המעונן ימתין עד שיצא הספק מלבו: