דין איסור סיכה ואיסור נעילת הסנדל ביום הכיפורים:
אסור לסוך ואפי' מקצת גופו ואפי' אינו אלא להעביר הזוהמא אבל אם הוא חולה אפי' אין בו סכנה או שיש לו חטטין בראשו ומחמת זה הוא סך מותר:
אסור לנעול סנדל ואפי' על רגל א' [עיין בעט"ז בשם הרמב"ם שכ' דאסור כמו שאסור להושיט אפילו ידו אחת במים] או מנעל של עור אפי' קב הקוטע וכיוצא בו אפי' של עץ ומחופה עור אסור ואפי' מקצתו מחופה עור ואפילו רק השוליים של עור אסור (עיין בסימן תקנ"ד סק"ז בט"ז ובמג"א ס"ק ט"ז בשם משפטי שמואל) ויש מחמירין אפי' בשל עץ לבד אבל בשל גמי או של קש או של בגד או של שאר מינים מותר לצאת בהם ומ"מ בלא שום צורך כלל יש להחמיר שלא לצאת באנפלאות של בגד ואם הוא מפונק קצת וקשה לו לעמוד על הארץ יחף מותר לצאת בהם לעת הצורך אפי' לר"ה וכ"ש במבוי שאינה מעורבת אבל לנעול מנעל ממש אפי' לצורך מצוה אין להתיר ואם הוא איש מצונן שמזיק לו לילך יחף מותר לו לילך בסנדל שאין לו עקב ומותר לעמוד ע"ג כרים וכסתות של עור אפי' בקשי' שלפעמים יש לו כאב ברגל ויש שהצינה מזיק לו אך בשעת התפלה שמתפללים בעמידה אסור לעמוד על שום דבר שנראה כמתגאה:
החי' כל שלשים תנעול הסנדל וכן החולה אעפ"י שאין בו סכנה ואם אין בו צורך כ"כ יש להחמיר (עיין א"ר שדעת הב"ח לאסור אף שכנה"ג מתיר' ויש ראי' לדברי הב"ח ע"ש) וכן מי שיש לו מכה ברגליו ומותר לנעול אם מצוין שם עקרבים או שאר דברים הנושכים.
אם ירדו גשמים ויש בארץ רפש וטיט ורוצה לילך לבהכ"נ או שהולך מבהכ"נ לביתו ואף שהולך באנפלאות יש לו צער לילך ברפש וטיט מותר לילך במנעל במקום שיש רפש וטיט ומ"מ יש לו לנעול סנדל בלא עקב ולא מנעל או יהפוך ימין לשמאל אם יש חילוק בין ימין לשמאל ובמקומות שאין שם רפש וטיט ואינו איסטניס דהיינו איש מצונן ילך יחף וישמור רגליו שלא יציג אותם במי גשמים ואם בדרך הלוכו נטנפו רגליו רשאי לרחצם במים להעביר הלכלוך במבואר בסי' תרי"ג ואפי' מי שבא בדרך ביוה"כ אסור לנעול מנעל ואפי' אם הולך ברחובות שיש שם א"י וילעיגו עליו ויש מתירין בכיוצא בזה בט"ב מ"מ ביוה"כ שאסור לנעול מנעל מן התורה אין מקום להתיר בשביל זה: