דין מעוברות ומניקות לענין תענית יוהכ"פ:
עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביוה"כ:
עוברה שהריחה ריח מאכל ומתאוה לאכול ופניה משתנות או שאמרה צריכה אני אעפ"י שאין פניה משתנות לוחשין לה באזנה שיוה"כ הוא אם נתקררה דעתה בכך בזכרון זה מוטב ואם לאו תוחבין לה מזלג ברוטב ונותנין לה לתוך פיה ואם לא נתקררה דעתה נותנין לה מעט רוטב פחות מכשיעור ואם לאו מאכילין אותה עד שתתישב דעתה:
כל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו לאכול ממנו ג"כ ע"ד שכתבנו בס"א שבתחלה תוחבין לו מזלג כו'. במקום שמאכילין העוברה או כל אדם שנשתנו פניו אין חילוק בין המאכל דבר מותר באכילה או אסור רק אם יש לפניו מאכל כזה שמותר יש להאכילם של היתר ואם לא יספיק להם של היתר מאכילין גם של איסור עד שתתישב דעתם:
יולדת תוך ג' ימים לא תתענה כלל ביוה"כ ואפי' אומרת איני צריכה מאכילין אותה ואומרין לה אכלי ואין אומרין לה יוה"כ היום ומ"מ יש להאכילה פחות מכשיעור בכל פעם כאשר יתבאר בסי' תרי"ח. מג' ועד ז' ימים אם אמרה צריכה אני מאכילין אותה ומכאן ואילך הרי היא ככל אדם וימים אלו אין מונין מעל"ע כגון אם ילדה בז' בתשרי בערב אין מאכילין אותה ביוה"כ אם לא אמרה צריכה אני אע"פ שלא שלמו לה שלשה ימים עד יוה"כ בערב משום דכיון דנכנס יום רביעי ללידתה מיקרי אחר ג' ואם יש חשש קצת סכנה שהאשה חולה בטבעה המקיל בזה שלא תתענה בתוך ג' ימים שלמים מעל"ע לא הפסיד:
יולדת משלשה ועד שבעה שאין מאכילין אותה עד שתאמר צריכה אני אז אם אמרה צריכה אני הוא שמותר ליתן לפניה אפי' כשיעור ואומרים לה שיוה"כ ולכן אם אתה יודע שיש לך סכנה אם תאכלי פחות מכשיעור אכול כמו שאת צריכה ואם יספיק לך פחות מכשיעור אל תאכלי: