אה״ח תקופת ניסן שלנו מעולם לא זזה מיומ׳ הראוי לה ולעולם נופלת בכ״ה מאר״צו האמיתי ואפילו אחר שנת אלף ת״ש אלא שהיום שהם קורין אותו כ״ו מפני היום שהסירו לחדש פיבר״ירו אנו קורין אותו כ״ה. ואעפ״כ יצא מזה קדימת חגם לפסחנו פעם שלישית בכל מחזור קטן. כאשר ראינו ראשונה בשנת הת״סד היא אלף תש״ד והוא שקודם אלף ת״ש תקופת׳ היתה קודמת לתקופתנו ד׳ ימים בלבד דהיינו כ״א כ״ב כ״ג וכ״ד מאר״צו אבל עכשיו יש ביניהן ה׳ ימים לפי שתקופתנו אינה נופלת אלא עד כ״ו נמצא שכ״ה הוא ממניין הימים שבין שתי התקופות. ועתה ראה גם ראה איך היה הדבר. היום שהם קורין כ״ד הוא באמת כ׳. והכ״ב כ״א. והכ״ג כ״ב. והכ״ד כ״ג. והכ״ה כ״ד, והכ״ו כ״ה. הרי לך שאנו לא דחינו תקופת ניסן מיומה הראוי ליום אחר:
עוד יש אצלי ראיה אחרת שאין כח ביד שום אדם לסתור אותה והיינו שאנו מונין למולד אליבא דרב אדא בין תקופה לתקופה צ״א יום ז׳ שעות תק״יט חלקים ול״א רגעים ובמלאת הימים האלה עם השעות החלקים והרגעים נכנסה התקופה החדשה ואילו היינו פוחתין או מוסיפין מהזמנים האלו אזי היינו יכולין לומר שנדחית תקופתנו לאחור או לפנים. אבל מימי ר׳ הלל בנו של רבי יהודא נשיאה שתקן עיבור שנותינו בימי אביי ורבא זה כמו אלף וש״ס שני׳ ועד השנה הזאת (שהוא הת״עג ליצירה) לא נטינו אשורינו מני ארחות תקונו ומפיו אנו חיין ולא גרענו ולא הוספנו עליו אפילו כמלא נקודה. א״כ אין כאן לא שינוי ולא חידוש לגבי דידן. אלא הכל לגבי דידהו. ולפיכך כשאמרתי בשעבר ואומר לעתיד בע״ה שהאביב שלנו נדחה ד״מ מיום כ״ה מאר״צו ליום כ״ו או ליום אחר כאשר יארע (סי׳ רכ״ו) דע שהכל לפי חשבון וסדור השומרים תקון גריגו״ריאו לא לפי סדורינו וחשבוננו: