אה״ח באלו התנאי׳ מסכימין עמנו. אבל חולקי׳ א׳ בקביעת יום האביב שחל לפי תקון גריגו״ריאו לעול׳ בכ״א מארצו. אע״פי שקודם התקון הי׳ חל בי״א בו. אמנם האביב שלנו היה חל בזמן הקנצ״יליאו ניצ״ינו בכ״ה מארצו. אבל אח״כ היה הולך ונסוג אחור עד שהגיע לט״ו בו. ואילו לא נעשה התקון הי׳ חוזר לאחוריו עד שהי׳ חוזר חלילה בכל חדשי השנה. אחר שנת התקון אלף תקפ״ב וראש השמ״ג עד תחלת אלף ת״ש חזר להיות. נקבע בכ״ה מארצו. מאז עד אלף תת״ק לחשבונם בכ״ו בו, מאז ועד ב׳ אלפים ק׳ יבוא מ׳ שעות (דהיינו יום א׳ ושני שלישים) אחר יום כ״ה. וכן לסוף כל ת׳ שנה יתאחר מ׳ שעות כמו שפירשתי (בסי׳ רכ״ו). ב׳ הם אינן רשאים לחוג ביום האביב שלהם אבל אנו חוגגין בו כמו שעשינו בשנת הת״ן שחל הפסח ביום כ״ה מארצו. ובשנת התס״ט שהיא אלף תש״ט בכ״ו בו יום אביב שלנו אחר אלף ת״ש. ג׳ הם חוגגין בין ביום ניגוד הלבנה בין בחסרונה. אבל אין אנו חוגגין אלא ביום הניגוד דוקא לפניו ולא לאחריו. ד׳ פעמים הם חוגגים אחר עבור חדש האביב שלהם כדי שיפול יום ראשון של חגם ביום א׳ בשבת כאשר עשו בשנת אלף ותרס״ו לחשבונם שחגגו בכ״ה אבריל וכן עשו באלף תרפ״ה ובאלף תרצ״ו בכ״ב בו. משא״כ לנו כי לא נוכל לעשות הפסח אם לא יכנסו לפחות ג׳ ימים הראשונים בחדש האביב. וכן עשינו בשנת הת״מב בכ״ג אבריל. בשנת התס״א בכ״ב בו. ובשנת הת״ף נעשה בכ״ג בו. ה׳ זמן הראוי להם לחוג בו מתחיל בכ״ב מארצו ומסיים בכ״ה אבריל ושניהם בכלל. ובתוך זה הזמ{ן} נכללים ל״ה ימים או ה׳ שבועות אשר כל יום א׳ בשבת שלהם ראוי לחוג בו. אבל לנו אין לנו אלא חדש א׳ שקודם תקונם הי׳ מתחיל בט״ו מארצו ומסיים בי״ג אבריל ושניהם בכלל. אחר התקון עד אלף ת״ש היה מתחיל בכ״ה מארצו ומסיים בכ״ב אבריל. מאלף ת״ש עד תחלת אלף תת״ק מתחיל בכ״ו מארצו ומסיים בכ״ד אבריל וכולן בכלל. ומשם ואילך יתאחר מ׳ שעות כידוע. ואם תרצה להתחיל מי״ד מארצו קודם התקון. מכ״ד מאז ועד אלף ת״ש. ומכ״ה משם ועד אלף תת״ק הרשות בידך. אלא שמגמת דברי אינה אלא על הרוב ולכן השמעתים. אבל לך הרשות נתינה. ו׳ המולד הראוי להם לחוג בחדשו מתחיל מח׳ מארצו. אבל הראוי לנו קודם תקונם היה מתחיל בא׳ בו. אחר התקון בי״א בו עד אלף ת״ש. מאז עד אלף תת״ק בי״ב בו. ומשם ואילך יולד ההפרש הידוע של מ׳ שעות כאשר אמרתי כמה פעמים: